לפי מה שלמדנו יש שתי גישות ביהדות
זה מה שמצאתי: אסור למול את ילדי הקראים בשבת לפי מנהגי הקראים, מפני שאינם פורעים אחר המילה, ומילה בלא פריעה אינה מילה והוא חלול שבת בלא מצווה (ש"ך יו"ד סי' רס"ו י"ז). אין להתחתן עמם מפני שהם מקדשים לפי ההלכה ומגרשים שלא בגט כשר (אה"ע סי' ד; ל"ז, סי' מ"ז כ"ד). יש הסוברים שאין קדושיהם קדושין, לפי שהם פסולי עדות, ולכן אפשר להתחתן אתם (עי' לקט הקמח אה"ע דף ל"ב ע"ב). אין מקבלים אותם אם רוצים לחזור, והם גרועים מן האנוסים החוזרים לדת ישראל שמותר להתחתן בהם כמו בשאר גרים (אה"ע סי' ד' סוף בהגה"ה). מצד שני נמצאו פוסקים שדעתם הפוכה, והם התירו לקבלם (נודע ביהודה אה"ע סי' ה', ועי' המביט ח"א י"מ,ויו"ד סי' קכ"ד). מיוחסת לרס"ג האמרה "קראים אינם מתאחים לעולם". ר"מ קפסאלי גזר שלא ללמד את הקראים תורה. הקראים אינם אוכלים משחיטת ישראל, ושחיטתם אסורה לישראל אף אם ראה ישראל ששחט יפה (ש"ך יו"ד סי' ב' כ"ד). הקראים שומרים שבת, לכן מיילדים אותם בשבת (מג"א סי' ש"ל ד'). קראים כישראלים הם, ואסור לומר להם שיעשו מלאכה ביו"ט (משפטי שמואל סי' קל"ד בנימין זאב סי' ת"ו ות"ז). אסור להלוות להם בריבית (מרדכי פ' החל ץ). ספר תורה שכתבו קראי צריכה גניזה ואין לקרות בה בציבור (רדב"ז). הקראים בימינו העמדות של חכמי ישראל ביחס לקראים מתחלקות לשנים: אלה המתייחסים לקראים באופן אוהד, ואלה המרחיקים אותם. הקראים עצמם התחלקו לשתי קבוצות: הקראים בקרים ובאירופה, שניתקו עצמם מעם ישראל אף הצטרפו לאויביו, והקראים במצרים, שהרגישו עצמם חלק מעם ישראל.