כל התארים האלה (תקשורת, ניהול וכד')
אפילו פסיכולוגיה מלמדים את הסטודנטים מהאספקט של המניפולציה: מה עובד, מה גורם, איך יוצרים תנועה. הדיסציפלינה האקדמית היחידה שבודקת תהליכים חברתיים לא ברמת המיקרו אלא לחלוטין ברמת המאקרו זו סוציולוגיה, זו גם הסיבה שבחרתי בתחום ולא נשארתי במשפטים/פסיכולוגיה, שגם אותם למדתי. על כל פנים, אני עורכת מחקר ארוך ורחב, שכרגע אני בפרק הראשון שלו, שעוסק לא בהתנהגויות צרכנים אלא בהקשרים החברתיים שמניעים אותן. בינתיים המסקנות הן שהצרכן מעט נרפה, ובהעדר כוח שמושך אותו לכיוון מסוים - הוא לא זז, לא אקטיבי ולא מניע תהליכים. כל האקטיביזם הצרכני, למשל בתחום בעלי החיים, נובע מכך שיש גופים חזקים שרותמים את הצרכנים למטרות האלה, ורק אחר כך הצרכנים יודעים שצריך להירתם. ברגע שאתה מציע לצרכנים אופציה, כבר יימצא לה ביקוש. אבל ברגע שאין היצע, הצרכנים לא דורשים אותו. כל הקטע עכשיו של "מהפכת השמנות" בארץ, שדורשות לא "פתרונות לבוש" אלא אופנה אמיתית במידות גדולות - זה עסק שיובא מחו"ל, במיוחד אחרי שבת' דיטו השיקה את הקולקציה שלה עם אוונס (קולקציה כעורה ביותר, לטעמי, אבל זה לא חשוב). כלומר, ברגע שאוונס העלו על דעתם ששמנות רוצות להיות אופנתיות והציעו אופנה ולא בגדים, התברר שיש שוק לא רק במדינות דוברות אנגלית אלא בכל העולם. עם זאת, בארץ טרם התעוררו: מה שמביאים זה H&M, ברשקה וחצי גאפ, ואף אחד לא חושב להביא את ליין המידות הגדולות של אוונס או ניו לוק, או באמת להגדיל את טווח המידות (לא רק לתלות פתק עם מידה גדולה יותר, אלא להשקיע מאמץ להתאים את הבגד למידה 44-48) של הרשתות המסחריות בארץ (רנואר, קסטרו וכו').