התעללות בחוות התוכים בכפר הס
בנות, תראו הודעה שפרסמתי בכמה פורומים בתפוז - חשוב לי שגם אתן תראו את זה הייתי חייב לפתוח הודעה חדשה בנושא כי זה משהו שמאוד חשוב שכולם יראו. רבים מאיתנו היינו בחוות התוכים שבכפר הס, וראינו כמה עמוס שם.. אני מניח גם שחלקכם ראיתם בעל חיים שסובל אך חשבתי "זה בטח לא קורה הרבה".. בכל אופן, אני בדקתי את זה. הלכתי לעבוד שם ביום שבת האחרון, עבדתי במשך שש שעות. אני אגיד לכם חד וחלק, זה מקום פשוט מגעיל, ואני לא מבין כיצד הוא חוקי. אני לא אדבר על העובדה שהם משלמים מתחת למינימום החוקי במדינת ישראל, שלא לדבר על נסיעות או על שינוי במשכורת בשבת. לא אדבר גם על חוסר ההגיינה שבהכנת ה"פיתות" בטאבון (שאין שום שטיפת ידיים, המקום מלא בחול ועובדים עם ידיים מלאות בחימר עוברים לעמדת הטאבון). מה שבאמת מדאיג אותי זה היחס לחיות שם. ראשית, התוכים. לתוכים שבחדר ה"ליטוף תוכים" הרי אין אפשרות לעוף בגלל גזירת הנוצות שעשו להם, וזה יוצר מצב שבו אנשים ובעיקר ילדים כל הזמן מפילים תוכים על הרצפה, ששוב ושוב סופגים חבטות מהרצפה בכל פעם שמישהו מפיל תוכי. בחדר נמצאים שני עובדי חווה בממוצע, שזה ממש לא מספיק, אך יחסית לשאר העוולים בחווה עוד סביר. שנית, פינת הליטוף - ששם באמת החלק הזוועתי. בפינת הליטוף של חוות התוכים בכפר הס יש שלושה צבים, שלושה שרקנים, שלוש ארנבות, שני אוגרים סיביריים ושתי יונים. בשעת הלחץ מעל עשרים "לקוחות" לוקחים, מעבירים ומחזיקים ללא הפסקה את החיות - ועל כל הבלאגן הזה ממונה חצי עובד. איך חצי עובד. שמים את אותו העובד שיהיה אחראי גם על פינת היצירה, וגם "ישים עין" על פינת הליטוף. נתחיל לספר את הזוועות? קדימה. ראשית, באמצע היום אחת הארנבות הפסיקה לגמרי לזוז, נראתה משותקת חוץ מהאוזניים שזזו מעט והעידו על כך שהיא חיה. מיד רצתי לאחד האחראים בחווה, שהיה אז בעמדת הטאבון, וסיפרתי לו איך נראית הארנבת. הוא אמר שהוא כבר בא, ולאחר רבע שעה הגיע ופשוט שם אותה בחדר אחר. לאחר מכן עובדים אחרים בחווה סיפרו לי שגם ביום בלפני הארנבת הזו הייתה במצב הזה, אך בבוקר היא נראתה סביר אז הם שוב הוציאו אותה לידי אנשים. כמובן שבמהלך היום גם אחד הצבים הפסיק לזוז, החיות נפלו אינסוף פעמים, הרימו את הארנבות מהאוזניים, יונה איבדה חצי כנף בגלל ילדים ובכל זאת השאירו אותה בפינת הליטוף.. פשוט סיוט. יש כמובן את סוסת הפוני האומללה. בבוקר יום שבת אחד האחראים הוביל אותי לעמדת הפוני, שבה כל ילד שנכנס לחווה יכול לעלות ל"סיבוב" על סוסת הפוני. האחראי הציג בפניי את העמדה, וחלק מהסברו היה שהסוסה שונאת לעשות את העבודה הזו, אז אם היא עושה בעיות או מושכת קצת פשוט לתת לה מכה בפנים על האף. האומללה, שסוחבת על גבה המון ילדים בשמש החמה ולא יכולה לשתות כשהיא רוצה, התחילה במהלך היום לנשוך עובדים ואנשים - ואני לא מאשים אותה. בכל זאת השאירו את הפינה פעילה. להגיד יותר מזה? לא צריך. פשוט מקום עצוב, אני יודע שאני לעולם לא אחזור לשם.