אשת החודש של הפורום

Beautiful boy

Close your eyes Have no fear The monster's gone He's on the run and your daddy here Beautiful, beautiful, beautiful Beautiful boy Beautiful, beautiful, beautiful Beautiful boy Before you go to sleep Say a little prayer Every day in every way It's getting better and better Out on the ocean sailing away I can hardly wait To see you come of age But I guess we'll both just have to be patient 'Cause it's a long way to go A hard row to hoe Yes it's a long way to go But in the meantime Before you cross the street Take my hand Life is what happens to you While you're busy making other plans Before you go to sleep Say a little prayer Every day in every way It's getting better and better
 

Kalla

New member
נדמה לי שאסור לצטט כאן שירים

במלואם אלא רק לתת קישור.
 

waterfly

New member
אני יודע !

אתה האמן דלי, הרי זה מה שכתוב לך בכרטיס האישי
 

gלולוגית

New member
שלום לך יקירתי ../images/Emo24.gif

וזאת הקדמה לריכוך השאלות החודרניות שלי... ובאמת שאני אבין אם לא תעני. כתבת מספר פעמים שאם היו שואלים אותך היית בוחרת לא להיוולד. עד כדי כך שלא לא רוצה לעשות זאת לעוד מישהו. למה לא רצית להיוולד? מתי ידעת את זה? משהו הביא אותך לזה, או שזו מין ידיעה פנימית שכזו (בדומה לידיעה של חלק מהאנשים פה - שהם לא רוצים ילדים)? אני לא בטוחה שאני מבינה את המשמעות של לא לרצות להיוולד, היית שמחה אם תסבירי מה זה מבחינתך. ונושא שני (וטיפה פחות כבד): ציטוט:"אם התכוונת לשאול למה בחרתי ללמוד דוקא את זה, אז האמת היא שבחרתי חצי באקראי. כשהחלטתי, לא ידעתי באמת מה אלמד ומה יעניין אותי יותר. אילו הייתי בוחרת היום, הייתי בוחרת אחרת." מה היית בוחרת היום? למה את לא בוחרת את זה היום? (ואילו שתי שאלות שונות)
ג'לולוגית.
 
איזה כיף לראות אותך פה ../images/Emo24.gif

אני אתחיל מהשאלה השניה: היום הייתי בוחרת ללמוד פיזיקה באוניברסיטה העברית. בשנים האחרונות היו לי מחשבות של להתחיל ללמוד לתואר שני בפיזיקה באוניברסיטה העברית או במכון ויצמן, אבל זה לא יצא לפועל מסיבות כלכליות בעיקר. לגבי השאלה הראשונה: התהליך שהוביל אותי למחשבה הזו היה כזה (אני מפרטת רק את הנקודות המרכזיות. כמובן שלקח זמן לעבור את כל השלבים): 1. לא היה לי טוב בחיים (מסיבות יומיומיות, ולא איזה קטסטרופה, אבל הסה"כ היה שלילי). 2. התחלתי לחשוב למה בכלל אני קיימת, והאם יש לזה איזה מטרה. 3. הגעתי למסקנה שאני קיימת משום שההורים שלי רצו ילד/ה. 4. חשבתי מה היה קורה אילו לא הייתי באה לעולם, והחלטתי שזה היה עדיף (מבחינתי, לפחות). באופן הגיוני, מכאן גם הגיעו מחשבות על התאבדות, שאותן פסלתי במשך השנים מסיבות שונות. אני לא זוכרת מתי בדיוק כל זה היה, אבל למסקנה הרביעית הגעתי (בצורה לוגית להפליא) עוד לפני כיתה א' (בגיל מאד צעיר כבר היתה לי יכולת לחשיבה מופשטת, כפי שמעידים סיפורים ש'רצים' עלי במשפחה). את רוב התהליך המחשבתי הזה עשיתי לבד (לא העזתי לספר לאף אחד על המחשבות האלה, ובדיעבד צדקתי), אבל כשהגעתי לשאלה מספר 3, באתי לאמא שלי יום אחד ושאלתי אותה למה היא הביאה אותי לעולם. היא ענתה לי בכנות אופיינית, שהיא ואבא שלי פשוט רצו ילד/ה - ככה, בלי תירוצים, ובלי להתחבא מאחורי סיסמאות הירואיות למניהן. עכשיו אני חושבת על זה שאולי דוקא התשובה הפשוטה והכנה שלה עזרה לי לקבל את ההחלטה הזו ולחיות איתה כל השנים - אם זה פשוט עניין של רצון, אז לי פשוט אין את הרצון הזה, וזהו.
 

gלולוגית

New member
וואו...

איך זה משפיע על חיי היום יום? (כי את לא נשמעת בדיוק אדם ללא אמביציות, שלשם זה היה לוקח אותי אם לא הייתי רוצה להיוולד) כתבת שלא היה לך טוב בחיים, (ושוב שאלה חודרנית) היום טוב לך בחיים? כל כך הרבה דברים רצים לי בראש, שקשה לי לנסח אותם, וחלק מהם גם, נראה לי, עוברים את הגבול של החשיפה באינטרנט... אני לא יודעת אם להמשיך לשאול, אני מעבירה את הכדור אלייך - להמשיך? לעצור כאן?
 
עוד כמה תשובות

זה שאני לא רוצה להיות כאן, זה לא אומר שלא איכפת לי ממה שקורה איתי. אם היו שמים אותך היום במקום שהיה רע לך, ולא היתה לך אפשרות לצאת, האם לא היית מנסה לשפר את מצבך למצב טוב יותר באותו מקום רע? אני יודעת שאני כאן, וזה לא הולך להשתנות בקרוב (כנראה). אז לפחות אעשה מה שאפשר כדי שיהיה פחות רע, לא? האם היום טוב לי בחיים? - תלוי מתי את שואלת - יש רגעים שטוב לי, ויש רגעים שמאד לא טוב לי. את מוזמנת להמשיך לשאול (אבל אני לא מתחייבת לענות
)
 

prizman

New member
גם אני מוזמן? ../images/Emo13.gif

מה ואיך את עושה לשיפור הרע לך כרגע? (רע לי עכשיו) ומה ואיך לטווח הארוך בהנחה שבחרת להמשיך ולחיות בעולם המחורבן הזה?
 
ודאי!

בחרתי כבר מזמן שלא לפעול באופן אקטיבי לסיום חיי (אלא אם כן רכיבה על אופנוע נחשבת בעיניך כנסיון התאבדות - יש לי כמה חברים טובים שחושבים כך). מה שאני עושה לשיפור הרע לי כרגע הוא לנסות להקיף את עצמי באנשים שאני אוהבת ושאוהבים אותי. אם רע לך כרגע, אני יכולה להציע תמיכה מוראלית (בהנחה שאני נמנית עם האנשים המועדפים עליך, כמובן) . לטווח הארוך עשיתי מספר דברים לשיפור חיי: * אספתי סביבי חבורה של אנשים שנעים לי להיות בחברתם, כך שיש לי חברה נעימה לשעות הפנאי (בניגוד לבעבר שהחברה שהייתי בה היתה מאד לא נעימה לי). * קניתי אופנוע, שעוזר לי לשמור על מינונים סדירים של אדרנלין בדם (משפר מאד את איכות החיים שלי - אני אדרנלין-ג'נקי). * 'זרקתי' מקומות עבודה, אנשים ודברים שעשו לי רע. המצב עוד לא מושלם, ויש עוד מה לעשות כמובן, אבל אלה הכיוונים הכלליים. מקווה שעזרתי לך.
 

prizman

New member
אנדרנלין והתאבדות אינם מושגים

חופפים לגבי. היית מסוגלת לסווג את חברי הקבוצה שלך? (מסוגלת, לא מעוניינת) חושבת שייתכן ויהיה מושלם?
 
גם לגבי לא

אבל חלק מחברי חושבים שרכיבה יומיומית על האופנוע היא נסיון התאבדות.
חברי הקבוצה שלי - אוסף נדיר של אנשים אינטלגנטים שלכל אחד מהם יש איזושהי 'שריטה' (אחת לפחות).
לא נראה לי שיתכן ויהיה מושלם. בעיקר מהסיבה שאפילו המצב המושלם סובל מהחיסרון של שיעמום טוטאלי (המצב המושלם = מצב סטאטי לחלוטין, מכיוון שכל שינוי יהיה בהכרח שינוי לרעה. מכאן שיהיה מאד משעמם במצב המושלם, וזה כבר פוסל אותו מלהיות מושלם => פרדוקס => אין אפשרות למצב מושלם. סוף הוכחה).
 
למעלה