אשת השבוע שלנו

[Arfilit]

צר לי

לא קראתי.

 

[lulyK]

תרשי לי לומר שלא הפסדת

 

[1איתן ולהב שלנו]

אכן הספר הכי פחות טוב שלו.

 

[אמא של אחת וחצי]

קטלניות נשות הפורום../images/Emo12.gif

לא יעזור, אני אקרא כל מה שהוא יכתוב - ממש לא אנינת טעם

 

[אפרת12]

אז תקראי את מסות על אהבה (נדמה לי

שכך קוראים לזה). ואת תנ"ך עכשיו - קראת

 

[תנועת החסידות]

"בעיקר על אהבה", ויש גם את

"סוד אחיזת העיניים" שהוא מקסים מקסים ומלא תובנות (עוסק בסיפורי ילדים ובסופרים לילדים).

 

[cookie1]

בהחלט ספר שגרם לי לקרוא כמה ספרים

נוספים כמו "לוליטה" ועוד.

 

[Arfilit]

לוליטה -

ספר מבריק.

 

[עמית@]

לוליטה נהדר- מאיר שלו הוא אמן מילים

ולפעמים זהנ בעוכריו, כי הוא נסחף אחרי היכולת שלו ושוכח את הסיפור, וכך יוצאים להם שכפולים לא מוצלחים.

 

[Arfilit]

מה שמדהים לגבי לוליטה

זה שבזמנו, כשהוא יצא לאור - אסרו על הפרסום שלו בברה"מ. תראו איך זמנים משתנים. היום זה לא כזה ספר מזעזע ויש כאלה שמנצחים אותו בהליכה...

 

[עמית@]

אם כי- טאבו נשאר טאבו.

למרות הפרסומת של אגם רודברג וההיא מהמורדים

 

[lulyK]

גם אני קוראת כל מה שהוא כותב

אבל במקרה הזה ממש התפתתי לסגור את הספר באמצע....

 

[תנועת החסידות]

ועוד שאלה:

עד כאן היה מרתק, והשיר מקסים. והשאלה: איך את מספיקה את כל המגוון הזה, ועל מה את מרגישה שאת מוותרת כדי להספיק? על מה את מוותרת בקלות, ואילו וויתורים קשים לך?

 

[Arfilit]

מספיקה?!

אני כרגע לא עושה כמעט כלום... עובדת, משחקת באבא ואמא עם הגבר, ופעם בשבוע הולכת לחוג דרמה (היום התבטל - ובגלל זה אני כאן). יש המון דברים אחרים שאני רוצה לעשות כרגע - ולא מגיעה אליהם. הויתורים אצלי הם בהתאם לזרימת הדברים - מה שמוכרחים קורה, ומה שלא מוכרחים נדחק. מה שכבר התחלתי - ממשיך, ומה שדורש הערכות - מחכה. לגבי הכתיבה - זה בתקופות - יש תקופות שאני כותבת המון ויש כאלה שכלום (כמו עכשיו). מה שכן - אני משתדלת פעם בכמה זמן להשתתף בחוג / סדנה / קבוצה - שבהם מתעסקים במשהו שקרוב ללבי. ככה נרשמתי לדרמה. ככה השתתפתי בעבר בסדנה על מקום האישה בעולם היהודי ובעולם בן זמננו. ככה השתתפתי בקבוצת קריאה. ככה כל מיני דברים.

 

[מעיןבר]

וקצת שאלות משלי

אני כל כך נהנית מהשרשור

שירה בעיקרון לא מדברת אלי אבל השיר שלך נפלא בעיני. ולכמה שאלות על הורות: ענית שמס' הילדים שתרצי הוא 2-5. כמה רצית לפני האפונה ובאיזה מרווחים

איך זה השתנה בעקבות הלידה

האם רגשותייך ומחשבותייך על אישך השתנו בעקבות ההורות

את אוהבת את האבהות שלו

וסתם רכילות - באיזה נסיבות הכרת את האיש

(לא חייבת לפרט אלא סתם לכתוב - עבודה/חברים וכדומה).

 

[Arfilit]

ותשובות

(גם אני נורא נהנית מהשרשור...) - גם לפני האפונה ידעתי שאני ארצה יותר מאחד אבל לא ידעתי כמה. לגבי המרווחים - הביולוגיה לא משאירה לי הרבה שיקול דעת - כי כאמור אני כבר קצת מעל שלושים - ולטבע חוקים משלו - כך שכנראה המרווחים יהיו יחסית קטנים (טפו טפו טפו חמסה חמסה חמסה). רגשותי - לא השתנו כלל. הוא היה ונשאר אהבת חיי. התקופה שמאז הלידה מאופיינת ביותר קשיים ומשברים - אבל אני מקווה שנעבור אותם ושנשכיל למצוא לנו שבילי זהב במקומות הבעייתיים. לגבי האבהות שלו - כשהוא עם הפעוטה הוא הכי נהדר בעולם. הוא אוהב אותה אהבת נפש ומחובר אליה רגשית מהיום הראשון. הוא דואג לה וחרד עליה, ומצחיק אותה ומשחק איתה - וכשהוא איתה אני לא מודאגת כלל. הבעיה היחידה מבחינתי - היא מיעוט הזמן שיש לו בגלל העבודה. אני מקווה שעם הזצן גם זה יסתדר. ולגבי ההכרות שלנו - הכרנו דרך חבר משותף - אבל לא ארגנו לנו להיפגש - אלא יצא כך. היינו חברים טובים הרבה לפני שהיינו זוג והכרנו עוד הרבה פני כן.

 

[1איתן ולהב שלנו]

עוד שאלה../images/Emo98.gif

מהי הדמות התנ"כית האהובה עלייך?, עם איזה דמות נשית בהיסטוריה את מרגישה "מחוברת"?

 

[Arfilit]

אני בן אדם של אנדר-דוגים

הדמות שהכי הכי הכי "עושה לי את זה" בתנ"ך היא דמותו של שאול המלך. הוא פשוט כל כך אנושי - והחיים שאורגנו לו היו פשוט כל כך לא הוגנים - שהעובדה שהוא השתגע היא ממש מתבקשת. ואני אסביר: הוא התחיל בתור בחור פשוט, חקלאי, שהלך לחפש אתונות ומצא את עצמו בתפקיד מלך שלא ביקש לו. אחרי שהוא כבר נכנס לתפקיד המלך, וגם הביא ילדים לעולם מתוך תובנה שהם הולכים כנראה למלוך אחריו, פתאום הודיעו לו שבעצם לא. שברו את הכלים. ולא רק זה - אלא שגם אמרו לו מי יומלך תחת בנו. והביאו את המישהו הזה שיתרוצץ לו בין הרגליים וינפנף בכריזמה שלו ובכשרונות שלו (נגן כינור דגול) לכל עבר... גם אני הייתי משתגעת. דמות נשית? קשה לי בשליפה. אני חושבת שברוריה הצדקת מאוד מדברת אליי. היא היתה פורצת מחסומים ומוסכמות בזמנה, עם חכמה מרובה, ועם יכולת לשלב בין הנשיות שלה לבין העולם האינטלקטואלי שהיה מחוץ לתחום לנשים בתקופתה. ואם כבר בתחום הזה - ברשותכן אספר גם מה הטקסט התנ"כי שהכי מדבר אליי - וזו קינת דוד על אבשלום בנו. גם את זה אני אסביר: לדוד המלך מיוחסת שירה מאוד יפה ועשירה במקורות (רק לשם הדוגמא - הקינה על יהונתן בן שאול). והינה - כאשר נהרג בנו אבשלום, מקונן עליו דוד (שמואל ב' פרק יט): "וירגז המלך, ויעל על-עלית השער ויבך; וכה אמר בלכתו, בני אבשלום בני בני אבשלום, מי-יתן מותי אני תחתיך, אבשלום בני בני: ויגד ליואב; הנה המלך בכה ויתאבל על-אבשלם: ותהי התשעה ביום ההוא לאבל לכל-העם; כי-שמע העם, ביום ההוא לאמר, נעצב המלך על-בנו: ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר; כאשר יתגנב, העם הנכלמים, בנוסם במלחמה: והמלך לאט את-פניו, ויזעק המלך קול גדול; בני אבשלום, אבשלום בני בני:" אני קוראת את המילים האלה, הכמעט עלגות, שלא מאדירות את אבשלום, ולא מספרות על יופיו או על גבורתו או חכמתו, ולא מציינות את האהבה הגדולה של האב לבנו, או את המחילה שהוא מוחל לו אחרי השבר הגדול שהיה ביניהם, אלא רק אומרות חזור ואמור: בני בני אבשלום, ומבקשות את מות האב תחת בנו. דווקא מן ה"עילגות" הזו - של מי שבדרך כלל נחשב לאיש שירה - צועק בעיני הכאב שבעתיים. ממש אפשר לחוש כיצד נעתקו המילים מפיו של דוד אל מול הכאב הנורא מכל הזה - על מות בנו. בעיני - המילים שלא נאמרות כאן חזקות פי כמה מכל מה שניתן היה להגיד. וגודלו של הכאב מתעצם שבעתיים, כי אנחנו יודעים את הנסיבות של מות אבשלום על רקע השבר הנורא שנשבר בינו לבין אביו - שלמרות הנסיבות האלה - נעתקות המילים מפיו של דוד.

 

[שִירָה]

ערפילית, כמה יפה כתבת. נגעת בליבי.

ואם יותר לי - את "מתבזבזת" בעריכת דין.

 

[yaelia]

קנית אותי לגמרי../images/Emo140.gif

גם אני חיבבתי תמיד את שאול, דווקא כי הוא היה כזה אנדרדוג, ומראש נועד להיות לוזר, אבל ניסה לעשות את הדברים בהגינות ובחן מסוים (אין מילה ל"דיגניטי" בעברית). וקינת דוד היא ללא ספק טקסט שובר לב. היא מקום כל כך כן וכל כך אמיתי בעצמת הרגשות של אב שמתאבל על בנו. "למה לא, למה לא עכשיו, מה שבטח יבוא רק מחר..." על אף שאין לי שאלות, אני מאוד נהנית לקרא.