אשת השבוע

[פשושולה]

גם לי - בתור מישהי שעלתה לארץ בגיל

שנה, ולכן נחשבה לישראלית לחלוטין - יש סיפורי זוועות מהילדות. אפילו לבעלי, שנולד בארץ, יש סיפורים נוראיים על מורה שהכריזה עליו חרם בכיתה א', ונתנה לו סטירה. אני חושבת שהפיתרון טמון בכוח ההורים. כלומר - לא לתת למערכת לנצח. הילד שלי לא מופרע ואם מישהי תרים עליו יד - אני אשבור לה אותה. לא מוצא חן? אני מחזיקה את הילד בבית. חד משמעית. (בקצרה מאד, הייתי בבית ספר של ארסים בכיתה ג' - ד'. הרביצו לי כל יום (מאד בלטתי בשטח...). אבא שלי דיבר עם המורים והמנהלת עשרות פעמים, והתחיל ללוות אותי כל בוקר אל ומבית הספר. פעם אחת הוא איחר, וכשהגיע אלי מצא אותי על האדמה כשילד מושך לי בקוקו ובועט לי בבטן. לא נפרט עכשיו, אבל לבית הספר ההוא לא חזרתי. אבא שלי החזיק אותי בבית חודש וחצי, עד שקיבל אישור מעיריית רמת גן להכניס אותי לבית ספר אחר (הייתי בכלל תושבת תל אביב...). בקיצור - אף אחד לא יעשה לילדונת שלי טראומות לכל החיים. כמובן שהיא צריכה ללמוד ולהתמודד ולהסתדר עם אנשים, ובטוח שיהיון ריבית, ואולי אפילו מכות בין הילדים, אבל בצורה כזו סיסטמטית?? בשום אופן לא. אני אכן זוכרת כל מיני ארועים כאלה שלי ושל משוש מהילדות. אני גם זוכרת שלא הבנתי למה השינאה הזו למי ששונה, בכל כך קצת, רק הנושא הזה של השפה...

 

[משוש30]

../images/Emo10.gif לא ידעתי...חשבתי תמיד שאת

החזקה ביננו הרי את בת להגן עלי בכיתה ב... כל הכבוד לאבא שלך שלא התקפל. גם אנחנו לא היינו צריכים להתקפל. הייתי כל כך מאושרת אחר כך באקדמיה במקום חדש...

 

[Arfilit]

זה נורא

הדברים האלה שקורים לנו בילדות - זה פשוט פשוט נורא. חוסר האונים. חוסר היכולת לבחור. הרשעות המאוד לא מעודנת של ילדים בגילאים שונים. אני ממש יכולה להרגיש את הגוש בגרון - אבל לא זה של הבכי - אלא זה של הפחד של ילד שמתעללים בו - כשהוא מגיע למקום ההתעללות. גם אני נורא חוששת מזה בקשר לילדי.

 

[פשושולה]

תודה מתוקה. עוד לא לגמרי, אבל עד

שבוע הבא - אני כבר אהיה בסדר. אגב, אני חושבת שבגלל איך שגדלת, עם הסבתא והאמא בבית, והאמא המינורית כפי שהגדרת את זה, יצאת הרבה יותר משפחתית ממני מצד אחד, ומצד שני, הרבה יותר דומה לאבא מאשר לאמא. איך לומר, את לא ממש מינורית...

 

[משוש30]

התכוונתי אני לא חושבת שמה שיש לי

הוא רק בזכותי

 

[קלריסה]

למדתי משהו חדש על העולים מרוסיה

הרבה מן העולים גרים עם סבא וסבתא. בדרך כלל נהוג לומר שהם גרים עם סבא וסבתא כדי לחסוך שכר דירה או לאחד זכויות למשכנתא. ואני חשבתי: הם ממש מסכנים. פתאום מאלצים אותם לצורת חיים שלא היו רגילים לה. וזה לא פשוט לחיות עם עוד מישהו שלא היית רגיל לחיות איתו, ממש בקרבה כזאת. גם אם אלה סבא וסבתא, כלומר ההורים שלך אם אתה ההורה. זו הפעם הראשונה שאני שומעת (קוראת) שבעצם רבים מהם היו רגילים עוד ברוסיה (בברית המועצות) לחיות ככה עם סבתא.

 

[lulyK]

כמו בשיר של עמיר לב

"סבתא אחת יפה ותינוק". זה מנהג נהדר לגור עם סבתא

 

[yaelia]

הי מאשה

אנחנו חולקות את האהבה למדבר, על-אף שאני מעדיפה את הערבה על הנגב

היית רוצה לגור במדבר, או שטיולים מספקים את האהבה שלך?

היית רוצה לגור במקומות אחרים בעולם? איפה?

האם הפרוייקט המשותף עם אוניברסיטת אל-קודס, הביא אותך לעסוק גם בזכויות אדם (אקטיביסטית) - את לא חייבת לענות אם לא בא לך כמובן.

מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה?

את חושבת שהלידה של מתן ריככה אותך מבחינת הסבלנות שלך והתפיסה שלך של מה שצריך להיות ואיך? סליחה על ערימת השאלות.

 

[משוש30]

הי יעל

גרתי בשחרות שנה (מעל יוטבתה אם את מכירה). כן אנחנו מדי פעם חושבים לגור בערבה או בנגב. מבחינתי זה או ירושלים או אי שם במדבר...הבעייה היא כמובן הלימודים והעבודה שלי פה באוניברסיטה אבל אולי בעתיד...הדברים פתוחים

גרתי ברוסיה, בצרפת וביפן. לפעמים יש לי מחשבות שצריך לקחת את מתן ולעבור לניו זילנד או כל מקום שקט אחר אבל לא באמת. יכול להיות שאני אסע לשנה ללמוד בחו"ל אבל אני לא רואה את עצמי עוזבת את הארץ.

כן בודאי אבל לא להרבה זמן...התחלתי ללכת להפגנות של השמאל עד שהגעתי למסקנה שזה לא יוביל לשום מקום גם לא אוהבת כל כך לחשוב על עצמי כשמאל או ימין. לא אוהבת את הפנאטיות בשני הצדדים. כל הזמן חושבת שאני צריכה לעשות משהו אבל לא יודעת מה ואיך.המקרה היחיד בו באמת עזרתי היה כשאחת הבנות הפלשתינאיות שאני עובדת איתן עמדה להתחתן. היא ממוצא פלשתינאי אבל מקנדה. אחיה בא לחתונה כמה ימים לפני ביום שישי. עצרו אותו בשדה התעופה ואמרו לו שיגרשו אותו למחרת. היא התקשרה אלי בוכה ב-11 בלילה כי היא לא ידעה למי לפנות. כמובן יום שישי אין עם מי לדבר. כל הלילה רצתי איתה בין בתי המשפט והשגתי עורכי דין ב-2 בלילה יום שישי...בסוף הוא העדיף לעזוב (על חשבונו!!) חזרה כדי לא להשאר במעצר עד ההכרעה. אחרי כמה ימים נתנו לו אישור כניסה והוא הספיק להגיע (אחרי בזבוז של כסף וזמן ובלי סיבה אמיתית-עובדה שבסוף נתנו לו להיכנס). זו הייתה הפעם היחידה שבה עשיתי משהו אמיתי בשביל פלשתינאי. לא אני לא פעילה וזה מיסר אותי למרות שאני לא בטוחה מה הדבר הנכון לעשות...

כשאני אהיה גדולה? כנראה חוקרת למרות שאני מאד נהנית גם לנהל פרויקטים

לא ממש...נשארתי רוסיה עם אופי מרוקאי עצבני (הווריד בצוואר מכירה?). בעיקר בזמן שאני נוהגת אני הופכת לערסית חבל על הזמן...אני מנסה להתמתן אולי בסוף אני אצליח אבל בלי קשר למתן.

 

[yaelia]

גרתי ביוטבתה שלוש וחצי ../images/Emo13.gif

ובקשר לחיים שלנו כאן (אין לי חשק לגלוש לפוליטיקה), אני בטוחה שהאקטיביזם האמיתי הוא תלוי חינוך בשני הצדדים. לחנך את ילדינו להיות אנשים טובים יותר ומבינים יותר שלא הכל שחור ולבן, ושרוב האנשים סביבנו הם אנשים שרק רוצים לחיות בשקט בדיוק כמונו.

 

[משוש30]

אז את בטח מכירה את שחרות...

ומסכימה לגמרי לגבי החינוך

 

[גאיה10]

היי מאשה

את ממש מרתקת ואני מאוד נהנית לקרוא את תשובותיך. שאלה- האם את חשה שהשתנית בעקבות המעבר לאמהות? ואם כן במה?

 

[משוש30]

האמת? לא ממש. מרגישה אותו בן אדם

שהייתי קודם רק שעכשיו יש לי ילד שאני מאד אוהבת. זה משפיע לי על החיים בודאי אבל יותר ברמת הלוגיסטיקה והזמן הפנוי ולא במהות. לא מרגישה שאני "אמא של" וזהו, לא מרגישה שאיבדתי את הזהות שלי, לצערי לא מרגישה שיש לי יותר סבלנות, לא מרגישה יותר אחראית ובוגרת. אבל נוספה לי אהבה גדולה. מה שכן זה קצת בא על חשבון הזוגיות והבעל ואני מחפשת דרך למצא את שנינו. חשבתי לקחת סופשבוע רק לשנינו אבל הוא לא מוכן לשמוע על זה.לא יכול לדמיין את עצמו עם זמן פנוי ובלי מתן.אז נחכה קצת...

 

[אדר שלי]

הי מאשה../images/Emo141.gif

מרתק לקרוא את השרשור הזה והתשובות שלך כאלה כנות. כל הכבוד לך! כבר שאלו אותך המון שאלות ואותי מעניין מה הטיפים שלך לשילוב בין זוגיות, אמהות ועבודה? הדברים הקטנים שמקלים עלייך את היום יום.

 

[משוש30]

הממ בדיוק כתבתי שהזוגיות אמנם טובה

אבל לא מה שהייתה קודם. קצת הלכנו לנו לאיבוד. הבעייה שלי היא שבעלי עובד מאד קשה. הוא בקבע יצא כל יום בשש בבוקר וחוזר ב-11 בלילה. הוא עובד גם בימי שישי חוזר סביב 4-5 בצהרים כמו שאתן מבינות בשבת הוא ישן חצי יום (ויש ימים שהוא לא חוזר בכלל). בהתחלה היינו מוצאים ערבים לעצמנו רק שנינו אבל בחודשים האחרונים הוא עובד כל כך קשה שזה ממש לא מתאפשר ומאז שהוא היה בחופש עם מתן חודש הוא לא מוכן לוותר על רגע אחד איתו. בעיקרון אם הבעל עובד בשעות יותר סבירות אז לצאת ביחד בלי הילד לפחות פעם בשבוע. אני גם מנסה לגרום לו לצאת איתי לחופש בסוף שבוע רק שנינו נראה מה יצא מזה. כמו שאת מבינה נשארו רק הקריירה והילד...אני נעזרת המון באמא שלי. היא לוקחת את מתן מהמטפלת פעמיים בשבוע וגם לחצי יום ביום שישי. אני עובדת או לומדת כל יום עד 3.30 בצהרים ויומיים בשבוע עד שעות מאוחרות. זה משאיר לי את כל הזמן עם מתן אחר הצהרים. ביום שישי אני הולכת למכון כושר ולבריכה עם ספר חצי יום לי לעצמי בזמן שמתן עם אמא שלי. ככה יש לי זמן לעצמי למתן וללימודים וקריירה. בלי אמא שלי בטוח משהו היה נפגע.הטיפ הכי טוב שלי הוא להניח את העבודה והלימודים הלא נגמרים בצד יחד עם רגשי האשמה שלא מועילים בכלל ולהנות מהשעות עם הילד. אני אפילו לא מנסה ללמוד או לעבוד כשהוא איתי זמן שלנו נטו.

 

[משוש30]

../images/Emo41.gifהוספתי תמונות לגלריה

כיוון שלא הייתה לי מצלמה דיגיטאלית על לפני חצי שנה אין לי תמונות סרוקות אז העלתי כמה תמונות מהחתונה מלפני שנה (שתחלקו את השמחה הגדולה שהייתה לנו באותו לילה), דרך אגב אני כבר בהריון בחתונה (סוף חודש שלישי). שתי תמונות מירח הדבש המפורסם בברזיל שם אני בחודש 5 להריוני (כמובן אחר כך חטפתי את כל סוגי המלריה ואושפזתי בטיפול נמרץ בחודש השמיני ובגלל המלריה גם ילדו אותי בשבוע 38 כשהמחלה חזרה) אבל היה כיף וטוב שנגמר בטוב. וכמובן תמונה של מתן המדהים שלי. הילד הנפלא, החייכן וטוב הלב שלי שהכניס הרבה אור ואושר לחיי.

 

[cookie1]

בהמשך עוד אשאל ולבינתיים:

באיזו לשכה היית מאבחנת ובאילו שנים ?

 

[משוש30]

ירושלים 1991

 

[1איתן ולהב שלנו]

את מרתקת,היו צריכים לשמור אותך לסוף

ככה כולנו ניראה כאלה משעממות...

ולשאלות בנאליות... כמה ילדים את רוצה?,איזו מוזיקה את אוהבת? אילו ספרים? אילו סרטים?

 

[משוש30]

../images/Emo9.gif תודה

אז ככה אני רוצה 3 ילדים (עם אופציה ל-4) על הבא אנחנו מתכוונים להתחיל לעבוד בחורף הקרוב שיהיה ביניהם הבדל של שנתיים

אני אוהבת מוסיקה קלאסית. חולה על מוסיקה ברזילאית (בעיקר בוסה נובה) ועל השנסונים הצרפתים. מאד אוהבת מוסיקה ישראלית. נהנית לשמוע כמעט הכל כל עוד יש שם קו מלודי (לא אוהבת מוסיקה קלאסית מודרנית וכל הטכנואים אסידים למיניהם)אוהבת לרקוד סלסה.

אוהבת סרטים "זרים" (מה לעשות בחורה כבדה) כל מיני קישלובדקי למיניהם וסרטים איטלקים וצרפתים. הסרט הכי אהוב עלי הוא סרט צרפתי ישן בשחור לבן"ילדי גן העדן" "Les Enfants du Paradis". סרט פשוט מ-ד-ה-י-ם ראיתי אותו 10 פעם לפחות . הפעם הכי מרגשת הייתה בפריז בקולונוע קטן שנראה כמו תיאטרון עם פרגוד מקטיפה אדומה וכסאות מקטיפה אדומה שבו מקרינים את הסרט כל יום שני במשך עשרות שנים והוא תמיד מלא... אבל לא בוחלת גם בסרטים אמריקאים וקומדיות רומאנטיות למיניהן...

ספרים זו המחלה שלי אסור לי בשום פנים ואופן להיכנס לחנות ספרים כי אני יוצאת תמיד עם לפחות ספר אחד. הספר שאהבתי מהילדות יותר מכל הוא השטן במוסקווה שהוא פשוט מושלם מכל הכיוונים ממליצה בכל פה. ספר נוסף שאני חוזרת אליו הרבה הוא הקומדיה האנושית של סארויין, כל החיים לפניו (גם הסרט)של רומן גארי (טוב נו אמיל אז'אר יעני) הבשורה על פי ישו של סרמאגו, אוהבת קלאסיקה רוסית, חולה על הכתיבה של מאיר שלו, אוהבת ספרי עיוןוגם מדע בדיוני ספרי מתח...בקיצור רק תני לי ספר אני כבר אסתדר

מספיקה לקרא אפילו עכשיו (קראתי השבוע שני ספרים!)