אשת השבוע

[מאז]

הי משוש

אני עוקבת אחרי הדמות האמיצה ויוצאת הדופן שלך עוד מימי "הריון ולידה". ובתור טיפוס די פחדן אני חייבת לשאול- אחרי הנסיעה לברזיל וחיית המלריה, איך את מתייחסת לנסיעה הזו? האם בדיעבד טוב שנסעת? האם היית ממליצה גם לאחרות לנסוע בהריון? (ורק להבהיר - אני ממש לא מביעה דעה בשאלות, ובטח לא שופטת - כי אני רואה את הצדדים השונים של העניין - ורק מעניין אותי לדעת איך את רואה את זה ).

 

[משוש30]

טוב לא להרוג אותי על התשובה

אבל כן טוב שנסעתי. בדיאבד לא קרה שום נזק רק סוג מסוים של הרפתקאה. ברזיל היה החלום שלי במשך המון שנים וכהתחתנו הבנתי שזה או עכשיו או אולי אף פעם לא. ואני לא אוהבת לשמור על חלומות לא מוגשמים. אם הייתי נוסעת שוב בהריון? בודאי! עכשיו הסתבר לי שנשים בהריון נעקצות פי שנים מנשים לא בהריון, שהן הרבה יותר מועדות למלריה כשהן כבר נעקצות ושמערכת חיסונית שלהן נמוכה בגלל ההריון. אז כמובן אחרי שיש לי את המידע הזה והמידע שלריאם לא עובד ב-100% אז בשום פנים ואופן לא הייתי נוסעת לג'ונגלים של אמאזונאס או לפנטנאל שם אפשר להידבק. אבל לחופים? לריו? בכיף!גם גיליתי שאין שום בעיה לטייל בהריון ולעשות גם מסלולים. בטח שאני לא רואה שום בעיה בנסיעה למקומות מערביים כמו אירופה, ארה"ב או אוסטרליה בתנאי שיש ביטוח. אני בטוחה שלכל אחת יש את הגבול שלה. אני עכשיו מתאפקת לא לעשות עוד ילד כי אני רוצה בחורף לעשות סקי עם בעלי ואני לא מוכנה לעשות סקי בהריון. יש לי חברה שבחודש שביעי טסה לטפס עם בעלה בתאילנד ובהריון השני בחודש חמישי עשתה סקי בצרפת (מסלולים קלים) אז זה מוגזם בשבילי. ואין לי ספק שמה שמתאים לי מוגזם לאחרות.

 

[ornaok]

וואוו, מאשה!!

אני ממש מרותקת! איזה חיים מלאי עניין! מסכימה עם טלי- כולנו נראה משעממות לידך! לגבי השנים הקשות שעברת בביה"ס היסודי אני רוצה להביע כעס אבל גם הזדהות. אני אמנם ילידת הארץ ולא נאבקתי בקשיי קליטה, אבל גם בשבילי כיתות ג',ד',ה' זכורות כשנים הרעות ביותר בחיי

 

[עמית@]

איזה יופי ../images/Emo13.gif

אשה ראויה (כמו כל נשות השבוע שלנו

)

 

[1במיה]

מאשה - איזו בחורה מרתקת../images/Emo13.gif

גם הפחד הגדול שלי הוא שיתעללו/יציקו/יתעלמו מהילדים שלי (בגלל הצקות שאני עברתי בילדותי) לשמחתי הילדה שלי נורא פופלארית בגן

ואני מאמינה שגם מתן לא יחחווה את הזוועות שאת עברת. ממש כיף לי לקרוא את התשובות שלך את נשמעת מקסימה

 

[dorlim]

מרתק ../images/Emo45.gif

ידעתי שאת בחורה שיש הרבה מה ללמוד ממנה אבל הצלחת להפתיע אותי בכמה דברים ואני ממש מתרשמת

ולשאלות שלי - מהנסיון שלך , איך לדעתך אנחנו כהורים יכולים לחנך את ילדנו כדי למנוע מצבים של פגיעה בילדים אחרים ? ואיך אפשר להגן על הילדים שלנו מפני פגיעה שכזו מצד ילדים אחרים? ועוד שאלה - אני יודעת שהאידאל שלך הוא מערכת חינוך אלטרנטיבית, במה זה צריך לבוא לידי ביטוי?

 

[משוש30]

תודה מתוקה ../images/Emo9.gif

שאלות קשות כי אני אמא מתחילה (כמו שאת יודעת) כך שאין לי באמת מושג. ממה שנראה לי כרגע אני מתכוונת לחנך את מתן מצד אחד בגמישות מצד שני עם גבולות מאד ברורים. אני מתכוונת להסביר לו את הסיבה למעשים שלי והדרישות ממנו מצד שני אני לא מאמינה בחינוך בלי עונשים. אני חושבת שהוא צריך ללמוד את האחריות על מעשיו ואני לא מאמינה שאפשר להשיג את זה רק בדיבורים. (כמובן אין מדובר לא בעונשים פיזיים ולא בעונשים משפילים) אני חושבת שהעונש צריך להיות משהו שמלמד אותו וקשור ישירות למעשה שהוא עשה. כשהדרכתי קבוצות (יותר גדולים כמובן) נהגתי לאמץ את הרעיון של קורצ'אק והם היו נותנים עונשים לעצמם. הרעיון של עונש בעיני הוא לא נקמה ולכן אין סיבה שהעונש יהיה קשה אלא דרך לגרום לו להבין היכן טעה. אני חושבת שמילת המפתח היא כבוד. לעולם לא אבקש ממנו לעשות משהו שאני לא עושה. אני דוגמא אישית (המפקד תמיד בראש...) וזה מכריח אותי לשפר את דרכי. החינוך הוא של שנינו. מבחינת הגנה על מתן מפני ילדים אחרים זה נושא שמאד מפחיד אותי. אני חושבת שצריך לתת לו תחושה שהוא תמיד תמיד יכול להגיד לי הכל גם אם זה נראה לו מביך או מביש או סוף העולם. חוץ מזה אני חושבת שמגיל צעיר הוא ילך למסגרת שת ג'ודו או קראטה בדגש על זה שהדרך הכי טובה היא להימנע מעימות אבל אם אין דרך להימנע הוא צריך לדעת להגן על עצמו. הייתי רוצה למצא מערכת שמצד אחד תאפשר למתן התפתחות רגשית ואישית בקצב שלו (בין אם הקצב איטי או מהיר) ומצד שני חשובה לי מאד ההתפתחות האינטלקטואלית. הלימודים זה לא עונש יש דרכים ללמוד תוך כדי משחק תוך כדי פתיחת אופקים. הילדים שלנו צמאים ללימודים כל מה שמתן עושה עכשיו, כל המשחקים שלו הם לימוד אחד גדול. לכן אני לא מקבלת את הטענה של ההורים ש"מסכנים הילדים נותנים להם שיעורים בגן" וכד'. אם הדברים מועברים בצורה הנכונה לימוד הוא פרס ולא עונש.חשוב לי שבמסגרת הזאת ינתן כבוד לילדים אך יחד עם גבולות. אני מאד מתנגדת למודה החדשה שבה ההורים באים לגננת ואומרים שהם לא מוכנים שהיא תעניש את הילד שלהם גם אם העונש הוא פינת חשיבה. האם אני אמצא מסגרת כזאת? אין לי כמעט ספק שלא. אבל אני מוכנה להשקיע הרבה כסף וזמן ולתת למתן את הטוב ביותר בשבילו אוף נושא מסובך...

 

[dorlim]

אהבתי את מה שכתבת ../images/Emo45.gif

 

[עינבלית]

שאלות../images/Emo181.gifכבדות משהו...

1. חלומות

האם את זוכרת חלומות (חלומות לילה, לא תיכנונים לעתיד) משמעותיים מההריון או אחריו? אם כן, תוכלי לספר על איזשהו חלום כזה? האם יש לך חלומות חוזרים? 2.

כתבת שההריון בא לך בהפתעה. כמו שאני קוראת אותך, את לא עצרת את הרכבת ואת ממשיכה לדהור אל האופק, בלי קשר להורות. האם לא בא לך לפעמים לעצור, לשבת קצת בצד ולהתבונן בשקט על מתן, בלי לנסות להספיק מיליון דברים? 3.

איזה צד יותר חזק בך- הרגש או האינטלקט? האם היית רוצה שזה לא יהיה כך ומתי? איך היכרת את בעלך? מה חזק יותר: היותך אמא צעירה או היותר מסטרנטית לתואר שני? זהו בינתיים, מקווה שלא הצקתי מדי!

 

[משוש30]

תשובות קלות לשאלות כבדות...

1. לא זכורים לי חלומות משמעותיים מתקופת ההריון. היה לי סיוט אחד שנולד לי משהו אחר במקום ילד (לא זוכרת מה נולד) דווקא בלידה קלה (שעתיים. לא רחוק מהלידה האמיתית...) והיו לי הרבה חלומות על סקי (לא עשיתי השנה בגלל ההריון). חלומות חוזרים יש לי לפעמים באותו הלילה אבל לעיתים נדירות. מה שנחמד בזה הוא שאני עושה להם "סופים" שונים... 2. ההריון לא בא לי בהפתעה. אולי הסקת את זה מכך שהתחתנו אחרי שהייתי בהריון אבל הוא הציע לי נישואין חצי שנה קודם רק לא היה לנו כח לארגן.(ארגנו את החתונה ב-3 שבועות וגם זה כי לא רציתי להתחתן עם בטן...) ההיפך ההריון היה מאד מתוכנן והצליח לנו על הפעם הראשונה. לחלק השני של השאלה לא ממש. אני טיפוס "דוהר" כל חיי. אני משתעממת מהעצירות (לא שאני חושבת שאי אפשר ללמוד מהעצירות להיפך זה בטח הלימוד המעמיק ביותר אבל זה פשוט לא אני). לאחרונה אני מקדישה למתן יחסית (לעצמי) הרבה זמן. בעיקר זמן איכות כשאני איתו אני לא לומדת ולא עובדת אני רק איתו. אני גם לא מרגישה שהוא נשאר מאחור. הוא חלק מהדהירה וכפי שזה נראה כרגע זה גם מתאים לו. הוא ילד מאד מהיר וזורם. הוא בא איתי לכל מקום הגיע כבר לישיבות באוניברסיטה, ללינות באוהל, טיולים, ים ,חברים. נראה לי שהוא נהנה מזה. אולי לילד עם אופי אחר זה לא היה מתאים. 3. הצד החזק בי הוא ללא ספק האינטלקט. טוב לי עם זה מאד. בעזרת האינטלקט הצלחתי להפיק המון דברים טובים מדברים רעים שקרו לי בחיים. מכל דבר שקורה לי אני לומדת. עזבתי מערכת יחסים הרסנית אחרי חודשיים למרות שהייתי מאוהבת מעל לראש בזכות האינטלקט. לא שאין לי התפרצויות כמובן שיש אני מאד אימפולסיבית וזה לא כל כך טוב. אני צריכה ללמוד לרסן את עצמי קצת כי אני מגיעה לפעמים למצבים ממש לא טובים. 4. את בעלי הכרתי דרך זוג חברים. הייתי אחרי פרידה מהמערכת ההרסנית שסיפרתי עליה קודם. חודשיים עם בחור-חצי שנה עד שיצאתי מזה

. החברים כל הזמן רצו להכיר ביננו ואני כל הזמן אמרתי שלא כי לא הייתי מוכנה לקשר. בסוף בספונטאניות הרמתי אליו טלפון כשהיינו באזור שלו וכך הכל התחיל. חודש ראשון זה היה לא רציני ואחרי חודש הוא נסע לחו"ל לשבוע ופתאום מאד התגעגענו והשאר היסטוריה... 5. מה חזק יותר? שני הדברים מאד חזקים. שניהם העתיד שלי. שניהם חזקים בצורות שונות. מתן במקום ראשון (גם אם זה נראה לך שלא). אם הוא יצטרך משהו ירגיש לא טוב וכד' אני עוזבת הכל. אני אמא שלך מתן. אבל העבודה והלימודים ממלאים חלקים אחרים שלי. יש עוד חלקים למאשה שהם לא לימודים ולא מתן (כמו בעל, תחביבים וכד). מקווה שעניתי לך

 

[גלשני]

מאמא של מתן לאמא של מתן.....

כמובן שמעניין אתי השם המקסים שמשותף לשני הגוזלים שלנו. מה המשמעות של השם עבורך? האם בחירת השם הייתה קשה? האם את שלמה עימו? ובנוסף, אולי פיספסתי אבל לא ציינת שיש לך אחים או אחיות, האם את בת יחידה? ואם כן מה היתה המשמעות של גדילה כבת יחידה עבורך והאם זה מעצב את ההחלטה שלך לגבי הרכב המשפחה הנוכחי שלך?

 

[משוש30]

הי גלשני

בחירת השם הייתה די מצחיקה. קודם כל כשהוא נולד הוא נראה לי "בר" אז 3 ימים קראנו לו בר (גם היום לדעתי זה מתאים לו) אחר כך החלטנו שזה שם בעייתי. גם יש הרבה בנות שקוראים להן בר ובכלל לא ממש התאים לנו (למרות שהתאים לו). התחלנו לחשוב על עוד שמות כשעצרנו באופק (שם שאני מאד אוהבת לבנים) ומתן. אף פעם לא חשבתי על מתן לפני כן אבל כשעברנו על השמות הוא תפס אותי. במשעמות שלו (מתנה אבל מתן זה יותר ממתנה לא?) ובצליל הנקי שלו. בכל זאת אמרנו נקח כמה ימים לחשוב על זה אני אמרתי שאני מעדיפה מתן (גם בגלל הסיבות שמניתי, גם בגלל שם המשפחה וגם בגלל שמות החיבה- מה כבר אפשר לעשות עם אופק?) אבל החלטנו להמתין. יום לאחר מכן התקשרנו לרשום אותו בקופת חולים. האחות שאלה מה השם. אמרנו שאנחנו לא יודעים. היא אמרה שלא ניתן לרשום אותו בלי שם. הסתכלנו אחד על השני ובעלי אמר מתן? אמרתי מתן! וכך היה... פיספת יש לי אח בן 9. יותר נכון חצי אח. בן של אבא שלי. ילד מהצד. אבל זה לא רחוק מלהיות בת יחידה. הוא חי בצפון ומגיע אלינו פעם בחודשיים לחופשים. החלק הביזרי (או אחד מהם) הוא שהוא מת על אמא שלי והיא עליו. לך תבין...ילד מאד מאד אינטילגנטי אבל עם בעיות רגשיות. אבל הוא משפתר. יש ביננו הבדל של 23 שנים כך שגדלתי כבת יחידה. רציתי מאד אחות (די הרבה זמן ביקשתי מאמא אחות גדולה...). בגדול אני חושבת שזה לא טוב להיות בת יחידה. זה לא משפיע על תכנון המשפחה למרות שאני קצת חוששת כי אני בכלל לא מכירה את הדינמיקה שיש בין אחים. אני חסרת נסיון אז אולי יהיה לי יותר קשה. אבל אנחנו כנראה נתחיל בקרוב לעבוד על עוד אחד אז עוד מעט אני אדע להגיד לך...

 

[גלשני]

אכן מתן זה הרבה יותר ממתנה...

ההחלטה שלנו על השם די דומה... ותודה על התשובה המפורטת,היה תענוג "לקרוא" אותך

 

[שיפסלה]

יווווו מאשה

את מאוד מרתקת כבר שסיפרת ב"הריון ולידה" על ברזיל, חשבתי שאת עושה דברים שהרבה בנות לא מעיזות. וההמשך עם ההסתבכות של המלריה, רק הוסיף להרפתקה - למרות שאני מניחה שהחלק הזה היה פחות נחמד. השאלות שלי: באיזה תפקיד עבדת באל-על ומה עשית בפריס?

 

[משוש30]

הי עניתי לך למעלה

 

[גורבי]

גם אני שאלתי למעלה בטעות...

תעני גם לי? (חוץ מהשאלה על פאריס, שראיתי שענית עליה כבר) חשבתי על שמות חיבה בעיקר בהקשר של סבתא - היה לה שם מיוחד בשבילך? כי שמות החיבה שנתנו לי הסבים האהובים שלי בילדותי עדיין יקרים לי במיוחד.

 

[משוש30]

עניתי (ואפילו על פריסם פעמיים)

סבתא הייתה קוראת לי טיוּפּה לא יודעת למה...

 

[sipor]

רציתי רק לאמר לך..

שעכשיו התפנתי לקרוא את כל השרשור ואת אדם מדהים ומרתק וכל כך מעניין לקרוא אותך, זה פשוט נהדר להכיר כל אחד, לפי דעתי אפשר לעשות (למי שיש זמן ורצון) סיכום מקוצר כזה על האיש ולהכניס לארכיון שאפשר יהיה לקרוא תמיד. וגם רציתי להודות לך על זה ששיתפת אותנו בחייך, באמת שנהנתי כל כך לקרוא אותך.

 

[משוש30]

הי סיפור

תודה בכיף אני גם מאד נהנתי מהשרשור

 

[nonaa]

היה מאוד מעניין לקרוא ../images/Emo70.gif ושאלה...

ויש לי גם שאלה שקשורה לשורשים הרוסיים שלי (למרות שלא דיברו איתי ועם אחיותי רוסית, הורי התחתנו וישר עלו לארץ) ... האם חשוב לך שמתן ידע רוסית ? מה דעתך לגבי משפחות רוסיות שמדברות רק רוסית עם ילדים שנולדו בארץ ? (לי נוצר רושם שחברים של הורי שדיברו בבית רק רוסית פחות נקלטו בארץ , מצד שני, הילדים שלהם הרוויחו שפה נוספת שלי לצערי כמעט ואין אותה ...) ושוב לציין שאת נשמעת בן אדם מאוד מעניין ונהניתי מאוד לקרוא את תשובותיך !