אשת השבוע

[yaelia]

מאוד מזדהה

כמי שעוסקת בתחום ונאבקת כבר שנים רבות בניסיון להתפרנס ממנו (קונדיטוריה), אני בהחלט מסכימה איתך בנושא של סדרי עדיפויות ואורך רוח. גם הגישה שלי אומרת שבעתיד כשהילדים יהיו מעט יותר גדולים, יהיה קל יותר להקדיש לנושא הזה. זה תחום קשה מאוד אבל מספק.

 

[2 1 2]

ואני שואלת...

(הקדמה-אחרי שנהנתי מניהול שלך בפורום הריון ולידה והליווי אותנו שמחה להכיר אותך קצת יותר ומזוית שונה) איפה את גרה היום? איך הגעת לניהול הפורום? ספרי קצת על הזוגיות שלך מול עולם עשיר ומלא של עבודה,אינטרנט וההורות הקיימת והמתקרבת...

 

[cookie1]

קודם כל |תודה |../images/Emo140.gif

היום אני גרה במרכז, וממש לא אוהבת את העשן הרעש הלכלוך והעצבנות, אבל כרגע זו הבחירה שלנו בגלל עבודה בעיקר. כשהייתי בהריון עם יובל חיפשתי לי מידע באינטרנט על כל נושא ההריון, והגעתי לפורום "הריון ולידה" בתפוז. באותה תקופה טל של שחר חיפשה עוד מישהי לניהול, שלחתי לה מסר וכך התחלתי. הזוגיות שלנו : עוגן בים סוער !!! הזוגיות מבחינתי היא המקום החם והנעים להניח בו את הראש, המקום לפרוק את התיסכולים, הכעס והבעיות מבלי שישפטו אותי, המקום להתייעץ ולקבל החלטות חשובות. הזוגיות היא דבר שנבנה כל יום עוד קצת. כמובן שיש היו ויהיו משברים, אך עצם העובדה שברור לנו שאם לא נדבר על מה שקורה, אין סיבה שהבעיות יפתרו, עושה אותה נעימה ונוחה. אחרי שיובל נולד חווינו שינוי משמעותי, כל אחד היה צריך ללמוד את הזוגיות מחדש. להתרגל לחלוקת תפקידים קצת שונה מבעבר, להתרגל למחסור בשעות שינה, כעסים ועוד ועוד. מבחינתי זה היה קשה מאד, כעסתי המון, לא הבנתי איך הוא לא רואה את הדברים בדיוק כמוני, ולמה מה שנראה לי נכון והגיוני לאו דווקא נתפס כך בעיניו. לאט לאט הדברים הסתדרו, למדנו לנשום עמוק לפני כל תגובה, למדנו את ההורות ואת הזוגיות החדשה, והיום ברור לי שוב פעם שעשיתי בחירה נכונה.

 

[אדר שלי]

השאלה הקבועה שלי../images/Emo141.gif

איך את משלבת זוגיות, אימהות וקריירה? מה הטיפים שאת יכולה לתת שעושים לך את היום יום ליותר קל ונעים? תודה ומצפה לשרשור מרתק!

 

[cookie1]

כתבתי תשובה ארוכה וה../images/Emo43.gif אכל אותה

אז אנסה לשחזר. זוגיות ואמהות הן שני דברים שהולכים יד ביד מבחינתי. לולא הזוגיות לא הייתי אם, לפחות נכון להיום, כך שמבחינתי אין ביניהם ממש "ניגוד אינטרסים". מה שכן זוגיות להבדיל מאמהות נוטה לנבול ולהעלם אם לא מטפחים אותה רוב הזמן, כך שחשוב מאד ליצור "פינות אינטימיות" של זוגיות בתוך המכלול העצום הנקרא הורות. אני מחשיבה פינות כאלו גם בנשיקה כשהוא חוזר הביתה, גם בחיבוק על הספה מול הטלוויזיה וגם בחופש של לילה ללא הילד, מה שדרך אגב עושה פלאים ומחדש כוחות. לגבי טיפים: אין לי ממש טיפים מדהימים , אלא רק העובדה שאני מאמינה ב"רגעים קטנים של אושר" שזה אומר מבחינתי לזכור ולהעצים את הרגעים הכיפים, ולרגעים הפחות יפים לתת להעלם ולהתפוגג מאליהם. באופן כללי אני בן אדם אופטימי, כך שאני נוטה לראות את הטוב בכל דבר ולזכור לטווח ארוך את מה שהיה לי טוב ונעים. עוד נקודה שאולי לחלק מכן היא ברורה מאליה אך לקח לי לא מעט זמן להגיע אליה היא להיות שלמה עם מי שאת ולקבל את עצמך עם כל המגרעות. זה אומר גם לדעת לסלוח לעצמך על טעויות.

 

[yaelia]

ושאלות

כמובן על הלינה המשותפת - האם את זוכרת את הילדות/התבגרות כטראומה? היית נותנת לילדים שלך לישון בלינה משותפת? למה עזבת את הקיבוץ והאם את מתגעגעת לפעמים. מקווה שלא מדי חטטני.

 

[cookie1]

הילדות וההתבגרות כלל לא היו טראומה

עבורי. בתור ילדה ונערה נהנתי מהחופש שיש בלא להיות לצד ההורים רוב היום. לא הכרתי משהו אחר, כך שהיה לי טוב במקום בו הייתי. בשנים האחרונות חשבתי לעומק על כל נושא ההורות בשלט רחוק ועל טיב היחסים הנוצר בין הורה לילד בשיטה זו, ואני מודה שהיו בי המון כעסים על ההורים שלי, על איך הם יכלו לעשות זאת ולהשאיר תינוקת בת 3 שבועות בבית התינוקות, על איך הם יכלו לוותר על האינטימיות של התא המשפחתי לטובת אידאלוגיה כמעט מטורפת אם אפשר לקרוא לזה כך. נכון שאז זה נראה להם הדבר ההגיוני ביותר, ואולי הם אפילו חשבו שהם באמת נותנים לילדים את הטוב ביותר, אך היום מנקודת מבט של הורה זה נראה לי מטורף וחסר כל הבנה בסיסית בקשר הורה-ילד. היום אני כבר בשלב שסלחתי להם, הם הרי באמת האמינו בצדקת הדרך, אך יש בי צער מאד גדול על כך שלא חוויתי מסגרת משפחתית אינטימית , וגם היום אני מרגישה די "מרוחקת" מהם. אין סיכוי שבעולם שהייתי נותנת לילדי להיות רחוקים ממני. אני לא יכולה לשאת את המחשבה שהם יבכו ומישהי/ו זר יגש אליהם. זה כנראה היה ניסוי כלשהו בבני אדם שלא צלח וטוב שהופסק ! עזבתי כי לא הייתי מסוגלת יותר שיחליטו בשבילי. שיחליטו לי מתי ומה ללמוד, שיחליטו איפה אעבוד ועוד ועוד. הבנתי שהתמיכה הכלכלית שהם מציעים לי הלימודי במידה ואשאר בקיבוץ תעלה לי בדמים ובעגמת נפש ולכן עזבתי ויצאתי ל"עצמאות". אני לא מתגעגעת ולו לרגע לחיי השותפות והחטטנות, אך אני מתגעגעת לאיכות החיים, לטבע ולמרחבים. וואו, יצא כועס....

 

[בלינקה]

דווקא מאד מובן

ושאלת המשך. אני לא יודעת אם הקיבוץ "שלך" הוא קיבוץ בתהליכי שינוי, א שהוא עדיין קיבוץ ישן. אם הקיבוץ היה בתהליכי שינוי, האם היית שוקלת לחזור אליו? האם היית שוקלת להתגורר בקיבוץ אחר, לא "בסוף העולם", במתכונת של קיבוץ מתחדש?

 

[cookie1]

כמה קלעת בשאלתך ../images/Emo45.gif

כנראה שאחזור לגור בקיבוץ מפני שהציעו לנו הצעה שאי אפשר לסרב לה: חצי דונם לבנות עליו

. ממוצע הגילאים בקיבוץ נכון להיום הוא 58, כך שהמשמעות היא שאין צעירים. יש בתוך הקיבוץ שטחים לבניה שהוחלט לתת אותם לבני קיבוץ המעוניינם להקים שם בית וכבר 12 זוגות החליטו להכנס לתהליך. הייתי מוכנה לשמוע על כך רק מפני שמדובר בנתק מוחלט מהקיבוץ, מלבד תשלום מס חדשי לשימוש במתקני הקהילה. למרות זאת עדיין קשה לי המחשבה על חזרה בגלל כל המשקעים והפחד מחיים בחברה כה סגורה פעם נוספת. מגורים בקיבוץ מתאפשרים מבחינתי רק בגלל המתנה הזו שקיבלנו, אחרת לא הייתי מעלה על דעתי לשוב לשם, או לכל קיבוץ אחר. היו לי הרבה מחשבות לעבור למושב, אבל בשום אופן לא לקיבוץ. וכמו שנאמר NEVER SAY NEVER...

 

[בלינקה]

מי כמוני מכירה את הנושא ../images/Emo3.gif

יהיה נחמד אם תעלי צפונה שוב

 

[cookie1]

חכי חכי אני כבר עולה ../images/Emo160.gif

 

[2 1 2]

ואני סקרנית לראות אותך...

יש מצב לתמונה?

 

[cookie1]

יש קישור לאתר שלנו בודעה בה הצגתי

את עצמי.

 

[קובולט]

אין קישור../images/Emo4.gif

 

[cookie1]

יש למטה תסתכלי טוב

 

[אדר שלי]

שלושה שבועות?../images/Emo12.gif

בקבוץ שלי זה היה מגיל 3 ימים!!! מבית היולדות היישר לבית התינוקות.

 

[cookie1]

מזעזע ../images/Emo5.gif

 

[מ ת י ל ד ה]

../images/Emo12.gif ../images/Emo2.gif אני לא מאמינה!!!

אני ממש בורה בענייני קיבוץ, אבל תמיד כששמעתי את הסיפורים האלה, חשבתי ש"מוסרים" את התינוק לאחר 3 חודשים (כמו חופשת לידה)! אני בשוק

 

[שחרונט]

זה תלוי קיבוץ

 

[בלינקה]

שחר מתכוננת לעתיד ../images/Emo9.gif

ואמאשלה מוסיפה שזה גם תלוי תקופה. נדמה לי שהיום אין יותר לינה משותפת (אולי בברעם).