אשת השבוע

[גורבי]

אפילו בברעם כבר לא.

דרך אגב, הקיבוץ שלנו היה הראשון בתנועה שעבר ללינה משפחתית (קצת אחרי זמני, לצערי

), ולמשך כמה שנים הוכרז עלינו חרם (אבוי

).

 

[ילדונט]

את שמוץ? כי בתק" זה התחיל עוד קודם

 

[גורבי]

אכן שמוצניקית

 

[lulyK]

בעיני שלוש האופציות מזעזעות כמעט

באותה מידה. קוקי, אני כל כך שמחה שאת אשת השבוע... מבטיחה להגיח יותר מאוחר עם שאלות

 

[אדר שלי]

עכשיו זה כבר לא ככה...../images/Emo13.gif

תודה לאל. עכשיו אחרי 3 חודשים או יותר (יש כאלה שנשארות בבית יותר), מכניסים את הילדון לבית התינוקות רק למשך היום (7-4) וקוראים לאימא להנקות. זה בעצם כמו משפחתון.

 

[new mermaid]

אתן יודעות איך הומצא בית התינוקות?

עם תחיית הציונות הרי החלוצים היו אנשים מאוד צעירים וחסרי נסיון בנושא ההורות, ללא הדרכה של הורים ובסביבה עויינת. לתינוק הראשון בדגניה (או כנרת?) הם נתנו בשר עוף בגיל חודשיים ובעקבות זה (ומן הסתם טעויות נוספות) התינוק מת. מאוד עצוב. הוחלט שגידול תינוקות יהפוך ל"ענף" במשק, מין התמחות, וכך נולד בית התינוקות הראשון. אני לא קיבוצניקית, וחו"ח זה לא סינגור על הפטנט הנוראי הזה שמזל שהיום נעלם. ממש מוזר איך אמהות הסכימו, מפחיד איזה כוח יש ל"שיטה" עלינו. סתם אנקדוטה

 

[daldan]

אז גם אני שואלת

ביקרתי באתר שלכם וראיתי שאחרי החתונה שלכם בארץ נסעתם להתחתן שוב ביוון, מה הביא אתכם לזה, החוויה? או משהו מעבר לכך?

 

[cookie1]

התחתנו בחתונה רפורמית

שזה אומר נישואין על פי כל כללי היהדות, אבל לצערי זה לא מוכר על ידי הממסד הדתי בארץ (פוליטיקה), מה שאומר שאי אפשר להרשם כנשואים במשרד הפנים. האמת היא שחשבנו להשאיר את הדברים כמו שהם ופשוט לא להרשם, הרי אין לזה כל משמעות בעינינו אם אנחנו רשומים או לא, אבל אז זוג חברים החליט להתחתן בקפריסין והציע לנו להצטרף. זה בהחלט היה סופ"ש נחמד וכיפי, אבל מבחינתו הטקס שנערך שם היה רק לצורך קבלת ניירות "רשמיים". המצב הזה הוא אבסורדי ובלתי נסבל בעיני ולדעתי מרחיק רבים מהדת וחבל. העובדה היא שבחרתי בטקס דתי שמשלב קידמה עם יהדות (וזו בעיני מהות היהדות), ובגלל חילוקי דעות פוליטיים טקס שהוא יהודי לכל דבר אינו מוכר במדינת היהודים.

 

[אמא של פילפילון]

שלום עוגיה../images/Emo70.gif

ראשית, אני מאוד מעריכה את הבחירה המקצועית שלך, הן את החלק של לעזוב את המירוץ המטורף של היטק והן את סוג הבחירה היצירתית שעשית. שאלה ספרותית: מי הם הסופרים המוערכים על ידך?

 

[cookie1]

שלום אמא פילפילה ../images/Emo70.gif

אני רואה את הבחירה המקצועית שלי כסוג של "אין ברירה" אשר נבע מתוך מצב בלתי נסבל של טירוף מקצועי שהוביל לאומללות יומיומית. אני חייבת לציין שסוג כזה של בחירה לא היה מתאפשר לולא בן זוגי היה תומך בי מפני שמדובר בירידה חדה במשכורת. בכל מקרה

על ההערכה. הסופר האהוב עלי ביותר, וכאן לא אהיה מיוחדת, הוא מאיר שלו. אני נפעמת כל פעם מחדש לקרוא את השפה המדהימה בה הוא כותב . באופן כללי אני מאד מעריכה יכולת כתיבה ושפה עשירה ולכן אציין גם את דן בניה סרי שלמי שיצא לקרוא או לשמוע אותו מדבר יודעת כי זה פשוט תענוג לאזניים. אוהבת מאד את טולקין ומכורה לסדרת ההוביט-שר הטבעות כבר מגיל 10. אני מתחברת גם לספריו של פול אוסטר , אם כי מדובר בסגנון שונה לחלוטין. והאחרון הוא משורר: נתן יונתן, ששיריו מרגשים אותי עד דמעות בכל פעם מחדש.

 

[מאיה ורוני]

היי איילת!

טוב לראות אותך אצלינו כאשת השבוע. לכל מי שלא מכירה אותך אישית אני חייבת לספר שכמה שאת יפה בתמונות, המציאות עולה על הכל. יש לי כמה שאלות ואגבש אותן בהמשך. שירי קוראת לי.

 

[cookie1]

יו - אני ממש מסמיקה ../images/Emo9.gif ../images/Emo24.gif

 

[דפנה מי]

איזו מעניינת את../images/Emo22.gif

נהניתי להכיר אותך בפורום הריון ולידה וגם אישית

ואת ממש מקסימה

. אני לא שוכחת לך את עיסוי כף הרגל שהדגמת לי על עדי

ולשאלתי: במה עסקת בהיי טק ומה גרם לך להבין שזהו ואת פורשת מהתחום הזה?

 

[cookie1]

../images/Emo51.gif../images/Emo22.gif

קודם כל שמחה לשמוע שהעיסוי נשא פרי... כשסיימתי את לימודי נכנסתי היישר לתחום שלא היה לי מושג שהוא קיים (כמובן במקרה) והוא תחום הסריקה והארכיבאות האופטית. הייתי כל כך פישרית וקטנה וכבר ניהלתי צי קלדניות והייתי שותפה לפרוייקטים כגון הפריימריס של העבודה ושיוך לחברות הטלפונים (אז נדרש כל אזרח לבחור בין בזק, קווי זהב וברק). סרקנו את כל מסמכי המשתייכם לבזק ויצרנו ארכיון ממוחשב. אין מה לומר - שנה של עניין טכנולוגי מדהים מצד אחד ושנה של סבל נוראי בגלל יחס מחפיר של המנהלים מצד שני. משם עברתי לנהל את "מנהלת הגיוס" בחברת היי טק ענקית. בחרו בי גם על סמך הרקע שלי בגיוס אנשים בצבא, וגם על סמך הרקע שלי בארכיונים ממוחשבים כי חשבו למחשב את כל תהליך הגיוס בחברה. מהר מאד הצוות שניהלתי גדל מ 4 אנשים ל 17 ונאלצתי להתמודד עם כל הקושי שבניהול אנשים ועבודה בחברה גדולה באופן כללי. לא יכולתי לסבול את העובדה שמצפים ממך שכל שעה מהיום (וגם מהלילה) תהיה מוקדשת לעבודה. העבודה היא מרכז העניינם, וקודמת לכל. אם למשל עבדת "רק" 9 שעות ביום, והעזת לעזוב את המשרד בשעה 17:00 , היו מפנים מבטים תמהים של "מה כל כך מוקדם"? לקח לי זמן להבין שאני לא אוהבת את זה וש"קריירה" מטורפת היא כנראה הנאתם של אנשים השונים ממני. אני מאמינה שקריירה אפשר לעשות גם ב8 שעות ביום בלי להיות נתונה ללחצים מטורפים ולדרישות בלתי סבירות בעליל, ולכן בחרתי לרדת ממסלול הטירוף כאשר אמונתי היא שהדבר הנכון יגיע בזמן הנכון ואני לא חייבת לאבד את עצמי למען כסף.

 

[lulyK]

קוקי

אני זוכרת אותך עוד מהימים שיובל היה יפיוף בן חודשיים בערך, ולי אפילו עוד לא היו בצקות. כילדה, איך דמיינת את עצמך בגילך? איך דמיינת את בן הזוג שיהיה לך? את הילד שיהיה לך? משהו מזה תואם את המציאות?

 

[ילדונט]

איזה שאלה מעולה!

ברוח ההכרזה של ערפילית משבוע שעבר, אני מציעה לפתוח שרשור שאלות של לוליק, שכולנו נוכל לענות עליהן

 

[lulyK]

../images/Emo9.gif

 

[cookie1]

וואו על זה ממש קשה לענות

אני לא ממש זוכרת שדמיינתי את עצמי באופן מוחשי. ז"א אני לא יכולה לתת תיאור מדוייק של איך חשבתי שאראה, או מה חשבתי שאעשה. בכל מקרה אני זוכרת שמאד רציתי להיות בחורה יפה מפני שהיית ילדה שמנה שנראתה כמו בן והתנהגה כמו בן. זכורות לי שיחות בהן דיברנו בינינו שבטח בגיל 28 כבר נהיה נשואות וזו תהיה שנת 2000. זה נראה כל כך רחוק אז... את בן הזוג לא זכור לי כלל שדמיינתי. מדי פעם הייתי חושבת על ילד זה או אחר והאם יש אפשרות שאי פעם ננשא. הילד שלי יצא בדיוק, אבל בדיוק כמו שדמיינתי מלבד העובדה שאין לו תלתלים, לפחות כרגע. ככה רציתי, ועד עכשיו אני די בהלם שהוא יצא כזה. אני חושבת שבתור ילדה לא הייתי בעלת דמיון מפותח, אולי כי פחדתי להתאכזב אז לא דמיינתי יותר מדי. אני חייבת לומר שהיום אני מרשה לעצי לדמיין הרבה יותר מאשר אז. באופן כללי הילדות שלי לא היתה הילדות שהייתי רוצה שתהיה לי.

 

[lulyK]

אז אם כבר,

איזו ילדות רצית שתהיה לך?

 

[cookie1]

לוליק - עניתי למשוש למטה

מקווה שזה ענה גם על שאלתך