אשת השבוע

[lulyK]

בהחלט ענה ../images/Emo24.gif

 

[אלינה12]

הי קוקי

מה היית משנה בחיים שלך אם היה לך הזדמנות לחיות אותה מחדש? איזה דברים היית מוחקת ואיזה דברים היית משאירה וחייה אותם פעם שניה? מה דבר הכי נפלא שקרה לך בחיים שלך?

 

[cookie1]

לפני שבוע שאלתי את ענבל שאלה דומה

והיא ענתה תשובה שהזדהיתי איתה מאד. באופן כללי לא הייתי משנה, כי מכלול החוויות שעברתי הן שעיצבו אותי ובס"כ אני מרוצה מהאדם שאני. יש חוויה אחת שהייתי מוחקת אותה מחיי מפני שהיא השפיעה עלי מאד לרעה בעיקר בתחום הפיזי: בגיל 13 נפלתי מאומגה, שברתי את שתי הידים והייתי מגובסת מעל חודש. מאז הנפילה הדרדר מצבה של יד ימין על כדי כך שהחלפתי את יד הכתיבה לשמאל, ונכון להיום אני בקושי כותבת בשתי הידיים. (התופעה הוגדרה כ"דיסטוניה" , ומדובר בהדרדרות בתפקוד של איבר שעבר טראומה). לצערי עד היום אין פתרון לנושא ואני מרגישה נכה. מזל שהמציאו את המחשב אחרת לא יודעת איך הייתי מתמודדת. הדבר שאני מוכנה לחיות אותו כל פעם מחדש הוא התאהבות. אין כמו הרגשת הטירוף והבלבול שאין לה הסבר. מעבר לכך הייתי מוכנה לחוות שוב את הלידה של יובל, אבל מכיוון שזה לא אפשרי אני פשוט עושה עוד אחד

הכי נפלא ? אני חושבת שכל הזמן קורים לי דברים נפלאים. אחד הדברים הכי טובים שקרו לי הוא שהכרתי את בן זוגי . ההכרות הזו הביאה אותי למקום שלו ובטוח אליו שאפתי להגיע הרבה זמן. כמו כן הזוגיות הזו גורמת לי להיות יותר מאוזנת בכל תחום.

 

[גורבי]

הי איילת,

איזה כיף לקרוא אותך פה

גם לי יש שאלה: אם היית יכולה לחיות בכל מקום בעולם, איפה היית חיה? ואיפה היית רוצה לטייל ולא הספקת?

 

[cookie1]

לטייל עדיין לא הספקתי ברוב המקומות

חוויה טיולית שהגשמתי היא לעשות ספארי בקניה - מומלץ לכולם ! הייתי מאד רוצה לטייל בכל מקום בו יש תרבות שונה ועתיקה, שזה אומר כמעט כל מקום בעולם... אם בחירת מקום המגורים היתה נעשית על פי שיקולים של רגש בלבד, הייתי בוחרת מקום שיש בו מרחבים עצומים, ירוק, כבשים - אולי ניו זינלנד. הייתי מוכנה לחיות בחווה, לגדל כבשים ולייצר גבינות מיוחדות. נכון להיום אנו מתכננים להגר לצפון אמריקה בהקדם האפשרי.

 

[משוש30]

את רצינית לגבי ההגירה?

 

[cookie1]

לחלוטין

 

[משוש30]

איילת!! ../images/Emo24.gif

איזה כיף שאת אשת השבוע!! מאד מאד נהניתי מהניהול שלך בהריון ולידה ומההערות שלך בפורומים אחרים

ולשאלות: אמרת שהילדות שלך לא הייתה כל כך מוצלחת. למה? האם רק בגלל הריחוק מהמשפחה או גם מסיבות אחרות? האם את יותר מפחדת או יותר מחכה לתינוק החדש? איך נראה לך שתסתדרי עם שניים? מה היית רוצה ללמוד אם לא הייתה לך הגבלת זמן/כסף? האם קונדיטוריה זו ההגשמה העצמית שלך מבחינה מקצועית או התפשרות (שעות נוחות וכד')? האם טוב לך?

 

[cookie1]

עוד פעם ה../images/Emo43.gif אכל אז הנה חלק

שעוד הספקתי להעתיק. מבטיחה את ההמשך בהקדם הייתי ילדה מאד מאד ביישנית ומופנמת. הי לי קשה לבטא את עצמי, להגיד מה רצונותיי, ולצערי לא הרגשתי שההורים הם מקום חם בו אוכל לפרוק הכל, מה שלא השאיר לי יותר מדי מקומות להביע את עצמי. מה גם שמסגרת בית הילדים והמטפלות בהחלט לא היו אלו שארצה להשתפך בפניהן. כשהייתי בת 6 עברו הורי לקיבוץ בו ביליתי את רוב שנותי והמעבר היה מאד מאד טראומטי מבחינתי. אני זוכרת שהרגשתי שממש עוקרים אותי מכל מה שהכרתי, מהחברים, המקומות המוכרים ומהשגרה שהכרתי. הרגשתי שציפו ממני להתשלב מהר, להסתגל ולהיות חברותית, אך מי שחווה יחס לא נעים של ילדים יודע שלהיות ילד חדש בכל מקום זה קשה, לא כל שכן בקיבוץ שם גדלו הילדים אחד עם השני מגיל 0, וכל אדם חדש זוכה ליחס "נפלא". זו היתה תקופה שהרגשתי מאד בודדה, ואני ממש זוכרת מקרים שבכיתי והתביישתי לספר להורי שלא טוב לי. נוסף על הכל היית ילדה שמנמנה שנראית כמו בן וזה לא הקל עלי את ההשתלבות משום בחינה. הילדים קראו לי "שמעון" והציקו לי ואני זוכרת את ההצקות האלו במשך שנים. בקיצור הרגשתי נטע זר. אם אני צריכה לשים את האצבע על הנקודה הבעייתית ביותר אז אני חוזרת שוב לקשר עם ההורים. אני מניחה שאם היה קשר רגיל של הורה-ילד הייתי חוזרת הביתה אחה"צ והדברים היו יוצאים בדרך כלשהי, אך בגלל שראיתי את הורי מקסימום 3 שעות ביום (בין 16-19 וגם אז היינו זמן רב בחוץ) הם לא הצליחו להגיע אלי, ואני כילדה לא ידעתי לבטא את תחושותי .

 

[cookie1]

והנה ההמשך

אני מצפה בכליון עיניים לתינוקי החדש. ההורות מבחינתי היא אחד הדברים הנפלאים שקרו לי. הצלחתי ליצור תא משפחתי אינטימי, ובזאת אני כנראה מתקנת את מה שהיה חסר לי בילדות. ברור לי שיהיה לא קל עם שניים קטנים, אבל הכל מתגמד מול הכיף והאושר . הו - אם לא היתה לי מגבלה כספית הייתי לומדת קצת מהכל. היסטורה, ספרות, לשון, שפות, מרחיבה את אופקיי בתחום האפיה והבישול. התנאי שלי - בלי מבחנים

הקונדיטוריה היא בהחלט סוג של הגשמה עצמית, אך כמו שאני מכירה את עצמי, בעוד כמה שנים גם זה יספיק לי ואני אחפש תחום חדש.

 

[משוש30]

נורא עצוב הסיפור שלך בילדות ../images/Emo7.gif

יותר ויותר מתברר שלאנשים כאן הייתה ילדות קשה. ועוד אומרים שהילדות זה הזמן הכי טוב בחיים...ממש עצוב. ומה לעשות כדי שלילדים שלנו זה לא יקרה? ועל השאלה הכי חושבה לא ענית...טוב לך בחיים? ולמה אתם חושבים להגר ומה אתם עושים בנדון? וכמובן מאד מעניין להכיר אותך יותר לעומק

 

[cookie1]

גם בכיתי כשאת סיפרת על ילדותך

ילדים הם עם כל כך אכזרי. מאד טוב לי בחיים ! אני מאושרת ממה שהשגתי ובניתי ואני מצפה שרק יהיה טוב יותר. בעלולי חי בארה"ב במשך שש שנים וחזר לארץ כציוני נלהב כדי להכיר אותי

. במשך השנים האחרונות קשה לו יותר ויותר לחיות כאן. המלחמה היומיומית על כל שטות, חוסר הנימוס ועוד כהנה וכהנה. אני מצידי אשמח מאד לנסות מקום אחר. אני אוהבת מקומות והתנסויות חדשות, מה גם שאפילו לי נעשה כאן קשה מיום ליום. נדבך נוסף הוא שכמה מחברותי הטובות היגרו לארה"ב וקנדה והן מאושרות בדיוק מהדברים שהזכרתי קודם: מהשקט, מכך שאין מלחמה יומיומית, מהכבוד לאדם/אזרח וכו'. נכון שקשה להן מאד בלי המשפחות אך הן לא היו חוזרות למרות זאת. מה עושים בנידון ? זו שאלה טובה באמת ! כרגע מחכים שהשוק יתאושש ואז בעלולי יטוס לחפש עבודה (מתכנת JAVA). אני רציתי להגר לקנדה כי לשם אין לנו בעיה להגר, יש לי משפחה ואנחנו מגיעים לניקוד המקסימלי בכדי להגר. בעלולי לא רוצה מדינה קרה וכך זה ירד מהפרק לפחות לעת עתה. ואני כל הזמן חושבת שבטח נפגשנו בעבר כשהייתי מסתובבת מדי פעם בחוליה בי-ם.

 

[משוש30]

אוי איילת אני הייתי כזאת חיילת

בעייתית...אולי אפילו שמעת עלי בשמי "הצבאי" מריה. אז הסיכוי שפגשת אותי בחוליה הוא די נמוך. אחרי 10 חודשים בצבא התחתנתי והשתחררתי. ועשיתי את המוות למפקדים בקורס ובלשכה. היה לי ממש ממש רע שם.הילה (אני חושבת שזה השם?)עם שיער קצר הייתה המפקדת קורס שלנו. האמת אני גם חושבת מדי פעם להגר לאירופה או ארה"ב או ניו זילנד אבל אחרי שחייתי שנתיים וחצי בצרפת והתגעגעתי בטירוף לארץ אני לא חושבת על זה ממש ברצינות אם כי אם כן אז צריך לחשוב עכשיו כשעוד אפשר להקים שם עתיד... קשה כאן וקשה רחוק מכאן.

 

[גלשני]

כיף "לקרוא אותך"

וממקומי כבת הקטנה במשפחה מעניינת אותי המשמעות של הבכרות והתפקיד שלך כילדה הגדולה במשפחה גדולה. האם תפקיד האחות הבכורה השפיע עלייך בצורה ניכרת? האם גם במערכות יחסים את לוקחת תפקיד דומה? מקווה שהבנת את הכוונה שלי והמון תודה על התשובות המרתקות (והאתר המקסים

)

 

[cookie1]

../images/Emo140.gif

אני חושבת ש"חליתי" בחלק ממחלות הבכרות. תמיד הייתי זו שלקחה אחריות על כל המשפחה, שניסתה שהכל יהיה בסדר בין כולם, השקולה והבוגרת. אפילו גיל התבגרות לא ממש היה לי. (את גיל ההתבגרות עברתי בגיל 29 כשהחלטנו להתחתן, וזה גם הוביל אותי לטיפול פסיכולוגי שעזר לי להיות שלמה עם עצמי ולפחד פחות מהקמת משפחה ואינטמיות). במשך שנים לא נתתי לעצמי להיות זו ש"בוכה על הכתף", אלא הייתי החזקה והמובילה במערכות היחסים. כשהכרתי את אהוד התחלתי לתת לעצמי להיות קצת פחות דומיננטית במערכת היחסים, וזה כנראה סוד הקסם. קשה לי לדמיין את עצמי כ"לא בכורה" מפני שמעולם לא הייתי במקום כזה. מה שכן ביני לבין אחותי שי הפרש של שנה וארבע חדשים, כך שאני לא זוכרת את עצמי לבד במשפחה.

 

[פשושולה]

הי איילת!

השאלות שלי קצת בנאליות: איפה ואיך הכרת את בעלך? איך מסתדר הרצון לחיות בחו"ל עם הבית שאתם רוצים לבנות בקיבוץ? מה הקינוח שאת הכי אוהבת בעצמך? לאכול, או להכין? איזה מוזיקה את אוהבת? מבצע? וזהו...

 

[dorlim]

אני ממש נהנית לקרוא ../images/Emo9.gif

ומוסיפה על פשושולה - היו לך מערכות רציניות לפני אהוד? למה הן הסתימו ואיך במערכת היחסים עם אהוד את מתקנת את מה שהיה מעוות במערכות היחסים הקודמות, אפ בכלל...

 

[cookie1]

היו גם היו

לפני אהוד היו לי שלושה חברים איתם הייתי מעל שנתיים. טוב נו זו לא חוכמה כי התחלתי ממש מוקדם

החבר הראשון היה בין כתה ט' ליא', וזו היתה מערכת יחסים מעוותת שהיום אני בהחלט יכולה לזהות בה סימנים של ניצול מצדו. הייתי איתו כל כך הרבה זמן רק בגלל העובדה שהוא לא נתן לי להפרד ממנו, ועשה זאת בדרכים מניפולטיביות של בכי וכו' שבתור ילדה הי לי ממש קשה לעמוד בפני זה ולפגוע בו . מה למדתי מזה ? המון ! למדתי כל מה שאני לא מוכנה שיהיה לי במערכת יחסים . נפרדתי ממנו בסופו של דבר כי התאהבתי במדריך שלי מהתנועה. זו היתה האהבה האמיתית הראשונה, והיה נפלא לחוש פרפורים בבטן והתרגשות (מאז התאהבתי בהתאהבות). זה נמשך מעל שנתיים ואז נפרדתי ממנו כי התאהבתי במישהו שהיה תפוס. אחרי חודש רציתי לחזור, אבל אז כבר המשכנן ON-OFF . לאחר שנתיים של נסיונות להשיג את ההוא מהסיפור הקודם הצלחתי סוף כל סוף במשימה והיינו יחד כשנתיים. בסוף הוא נפרד ממני כי אני כבר חשבתי עשרה צעדים קדימה על לימודים ומגורים משותפים, והוא עדיין היה בצבא ולא ידע להחליט מה בדיוק הוא רוצה. (היום אני יודעת שזה סימפטום של אישיותו והוא עדיין לא יודע מה הוא רוצה מעצמו

) זה היה האקס המיתולגי. לקח לי 3 שנים להתגבר עליו, היה קשה, מתיש ומתסכל, אבל אז הכרתי את אהוד ונגמלתי סופית. שתי מערכות היחסים האלו היו טובות מאד בסה"כ, לא חושבת שהייתי משנה בהן משהו כי היה טוב וטוב שהיה.

 

[cookie1]

יחי הבנאליות ../images/Emo13.gif

את בעלולי הכרתי בפגישה עיוורת. באותו זמן עבדתי בחברת כ"א, וחברה שעבדה איתי והכירה אותו הראתה לי את קו"ח שלו. בהחלט נראה לי מעניין אז הסכמתי לנסות. כבר מהפגישה הראשונה הי "קליק" ומשם ההמשך ידוע. את בהחלט צודקת ששני הרצונות האלה לא ממש מסתדרים, בעיקר כי את שניהם אנחנו רוצים/צריכים לבצע בתקופה הקרובה. ייתכן ונבנה בית במהירות (אולי בית עץ מוכן), נשכיר אותו, ואז נסע לחו"ל. בינתיים אין ממש תכניות מגובשות מלבד ללדת ואז לראות מה יהיה... אני מאד אוהבת עוגת מוס שוקולד מדהימה, ולכן אני מצרפת מתכון כדי שתוכלו להנות ממנה גם כן. חשוב מאד להשתמש בשוקולד מריר איכותי שיש בו לפחות 70% מוצקי קקאו. היא מאד קלה להכנה, ופשוט מדהימה. מלבד זאת פנה-קוטה היא קינוח נחמד, ויש עוד כמה שכרגע אני לא זוכרת. באופן עקרוני קינוחים שיש בהם מקל וניל הם נפלאים. מוסיקה היא לא הצד החזק שלי, אבל אני מאד אוהבת את סטינג, את אלביס קוסטלו בעיקר בשיר I WANT YOU שמרגש אותי כל פעם מחדש, גידי גוב אהוב עלי וגם מוצרט.

 

[lulyK]

התעלפתי רק מלקרוא את המתכון