../images/Emo20.gifאז ככה...
את הבחור שלי הכרתי בבליינד דייט. הייתי בזמנו אלופת הבליינדייטים, לא שנראיתי רע או משהו (נהפוכו
)... פשוט, הייתי כ"כ צמאה כבר לקשר (נורמלי ויציב)... את רובם הכרתי דרך הצ'אט בוואלה (וסליחה עם הנהלת תפוז
), ודווקא הכרתי אנשים מבריקים, שנראים טוב, עם תחומי התעניינות דומים לשלי (טוב, בחרתי אותם בקפידה). אבל, שום דבר לא הלך מכל אלה... ולעניינינו... אני והבחור הכרנו דרך חברות לעבודה - שלי ושלו - שהיו חברות ביניהן. שתיהן החליטו שהן חייבות כרטיס לגן עדן, והחליטו לשדך. מה שייצא - ייצא. ואכן... בפגישה הראשונה הייתי מסוייגת, אבלאחרי הפגישה השנייה (והנשיקה הראשונה...) הייתי שלו לנצח
(איזה כיף לי להיזכר). אנחנו יחד 5 שנים, מתוכן נשואים 3 (באוקטובר נחגוג). את ירח דבש (קצת מאוחר - חצי שנה אחרי החתונה) - עשינו בתאילנד, 16 יום של שכרון חושים, צלילות, איים מטריפים, חולות לבנים, מי טורקיז... מומלץ!! בצבא הייתי בחיל האוויר, בהתחלה בקורס מדריכי גדנ"ע אוויר, שמשום מה לא סיימתי אותו... אח"כ הייתי בתפקיד נורא לא מעניין בהתחלה (פקידה - כמו רוב הבנות בזמני), ואח"כ עברתי לתפקיד מעניין יותר שעסק בלוגיסטיקה של החיל וחיבר אותי יותר לתחום המחשבים. הספורט האתגרי שאני עושה הוא צלילות וסנפלינג. המקום הכי מעניין: אין מה לומר - סיני עולה על כולם (מבחינת צלילות), וסנפלינג - במערת קשת בגליל התחתון. זה היה הסנפלינג הראשון שעשיתי, עם אפקט פחד ממש רציני - מערת קשת היא מערה בצלע הר שהגג שלה קרס פנימה, וכשמסתכלים מלמעלה, רואים דרך פתח המערה את העמק הנפרש, מה שנותן מימד עומק מאד רציני (כאילו של כמה קילומטרים - במקום ה-40 מטר שבאמת ירדנו עד לתחתית המערה). אבל זו היתה חווייה (לאחר שהתגברתי על הפחד) - 5 מטר מדרון חיובי - יעני - דורכים על משהו.. וכל היתר - מדרון שלילי.... זו הרגשה פשוט מדהימה - להיות תלויה על חבל בין שמיים וארץ, עם נוף בלתי נשכח של מרחבים אינסופיים בצבע ירוק-ירוק, ולגלגל את עצמך למטה בקצב שאת רוצה, נהנית מהאוויר, מהנוף, מהשקט... פשוט מדהים!