אשת השבוע

[אמא של פילפילון]

../images/Emo51.gif../images/Emo51.gif

 

[אור67]

אמא של פילפלון-לכבוד הוא לי.

זוכרת אותך היטב מהריון ולידה .רק רוצה להגיד לך שאת נפלאה. תמיד כותבת בסבלנות ורגישות עילאית. פשוט מיוחדת במינה.

 

[אמא של פילפילון]

ומה עם שאלה../images/Emo35.gif

גם אני זוכרת אותך (איך אפשר לשכוח?) דברי עם האיש שלי, הוא בטח היה חולק על החלק של הסבלנית (למרות שגם בעבודה יצא לי שם של סבלנית, משום מה)

 

[daldan]

קראתי בשקיקה את סיפורייך

ואני ממש מעריצה אותך על הכוחות המופלאים שיש בך, כל פעם לאסוף את השברים ולהבנות מחדש. מדהימה!!! שאלות יבואו בהמשך...

 

[אמא של פילפילון]

האמת, אני לא חושבת שאני כזו גיבורה

ככה התרחשו הדברים ולי הייתה יכולת מועטה ביותר לשלוט בהם. נכון הוא כי אדם בוחר (אני לא בטוחה ש"בוחר" היא בדיוק המילה הנכונה) את צורת התמודדותו, אבל אני פשוט ניסיתי לעשות את המיטב בנסיבות ש"נחתו" עלי. מאחלת לכולן שלא תצטרכו אף פעם לבחון אם הכוחות הללו קיימים בכן, אבל מהכרותי את בנותץ הפורום, כמעט בכל אחת טמונים וגלומים הכוחות הללו. ומחכה לשאלות.

 

[nubi]

אני לא כל כך טובה בשאלות, אבל...

כל פעם שאני קוראת את מה שאת כותבת אני נפעמת מהרצון שלך לעזור. את כותבת בהמון הומור ואמפטיה, הרצון שלך לעזור משתקף בכל מילה שלך וזה מדהים. אין הרבה אנשים כמוך. את נמצאת בהמון פורומים ובכל אחד את מוסיפה ותורמת-כל הכבוד לך. אמרתי לך כמה פעמים ואני אומרת גם עכשיו - אני חושבת שעולם הרפואה הפסיד רופאה נהדרת.

 

[אמא של פילפילון]

תודה תודה../images/Emo70.gif

אם עולם הרפואה היה מוכן שיקדישו לו רק 6 שעות ביום ולא 28, אולי הייתי באה...אני באמת מעריצה נשים ואמהות שעומדות בזה. ושוב,

על המחמאות המוגזמות.

 

[בלינקה]

מצטרפת לעדת המעריצות

את ממש מודל לחיקוי פורומי בשבילי, וגם, קצת, בחיים, כפי שהם משתקפים מהפורומים. נשמע שאת חיה בשלמות עם עצמך ועם הסביבה, ומוציאה את המיטב ממצב נתון. ויש לי גם שאלה

: האם יש לך חלום שטרם הוגשם? וגם - האם את חושבת שחשוב שיהיו גם חלומות שלעולם לא יוגשמו?

 

[אמא של פילפילון]

חלומות ../images/Emo29.gif (מקווה שיש כזה אייקון

קצת מתעמר בי אז אני לא פותחת את חלון האייקונים. עם ציבור הצופות נטולות הציורים בתשובותי הארוכות הסליחה

) ראשית, חלומות הם ממש התחביב שלי. אם שואלים אותי מה התחביב הכי אהוב עלי זה שינה, אבל לא רק בגלל שעות השינה הנחשקות, אלא בשל החלומות שאני אוהבת לחלום. נפלא להגשים חלומות (כמו זה של הולדת המופלטה למשל) ונפלא גם להשאיר כמה דברים בבחינת שאיפה שצריך עוד להגשים. אני למדתי (בדרך המתסכלת כמובן) שעדיף לחלום הרבה חלומות קטנים ולהגשימם, מאשר לחלום רק על משהו בלתי ניתן להשגה (זה קצת דומה לפינת ההתחייבות השבועית, בה אני תמיד מועמדת לכשלון, אלא אם ההתחייבות שלי הייתה משהו בסדר גודל של "להכניס כלים למדיח שלוש פעמים בשבוע...) אז יש לי כמה חלומות שיהיה ניתן להגשים יותר בקלות מאשר חלום ה"שלום העולמי":

אני חולמת להיות נוכחת בלידה של אנשים יקרים לי (שאינם ילדי בלידות שלי, כמובן)

אני חולמת בזמן הנכון להתפתח מקצועית לכיוון שעוד אין לו שם מדוייק, אבל בבוא העת יהיה לו. ואם את מדברת על ממש חלום שחלמתי בלילה, הרי שיש כזה, והוא שלאישה שאני מאוד אוהבת וטרם זכתה בילדים יוולד בן ובהמשך תיוולד בת. אני משוכנעת שלמרות שתוך תלאות הדרך קשה לזכור זת, הרי שבסופו של דבר היא תהיה אמא, גם אם זה יקח את הזמן שזה חייב לקחת (זה כבר לוקח הרבה זמן, לצערי). אותה, כרגע, זה בטח לא מנחם, אבל אני יודעת שבסוף זה יתגשם. והחלום האולטימטיבי: שבמרחק הריון אחד מכאן, תיוולד לי בת או שיוולד לי בן, בריאים ושלמים, אחרי הריון מ-ש-ע-מ-ם

 

[ornaok]

קוראת בשקיקה../images/Emo24.gif

מצטרפת לעדת המעריצות, ומבטיחה לחשוב על שאלה!

 

[1איתן ולהב שלנו]

התאמצתי לקרא חלק

מתקשה לתמרן בין העבודה החדשה,המשפחה וניהול הפורום "שלי", מקווה שלא התפספס לי אבל אשמח ל"טיפים" שמקלים לך על החיים,בגידול ילדים וניהול משק בית.

 

[אמא של פילפילון]

איך העבודה באמת../images/Emo35.gif

אני מיד כותבת טיפים בתשובה למטה. אני בטוחה שאת יכולה לתרום כבר לא מעט טיפים מנסיונך כאמא לשניים (כבר כמעט שנה

)

 

[1איתן ולהב שלנו]

קשה,

אבל אני מאמינה שאני בדרך הנכונה לעבודה מאתגרת ומספקת!

 

[סוס של נייר]

מחככת ידיים בהנאה ../images/Emo13.gif

איזה כיף לקרוא את שרשור אשת השבוע. אני כמעט מתאפקת לשמור לי "סוכריות" לצד, ובסוף לא מתאפקת וקוראת הכל בשקיקה. מדי פעם, אני קוראת אותי בך. ואני תוהה, בשילוב הזה של האמהות הבלתי מתפשרת שלך ביחד עם הבחירות המקצועיות שלך, את מרגישה לפעמים מוחמצת? ואם לא עכשיו, האם זה מעסיק אותך, שמא תרגישי כך בעתיד?

 

[אמא של פילפילון]

מליון דולר, זה מה ששווה התשובה

לשאלה הזו, כי מצד אחד, הייתי על "הנתיב המהיר" של האקדמיה והעבודה ומאידך: נתיב מהיר לאן

כמעט מצאתי את עצמי מטפלת (נפשית) בילדים של אחרים בזמן שמטפלת מגדלת את ילדי וזה נראה לי מעוות. מצד שני, כמעט אין מפלט מזה במבנה שוק בעבודה ההזוי בארץ. הבחירה שלי, שזוכה ללא מעט הרמת גבות (אם כי כיום פחות, היום זה יותר טרנדי), היא להיות קודם כל אמא ואחר כך עבודה. למזלי, בורכתי בעבודה שמאפשרת בחירה של מינונים ולעיתים אני עובדת פחות ולעיתים יותר. הבחירה שלי היא גם משפחתית, כי אבא שלנו עובד המון ואני לא מוכנה שילדי לא יזכו בנוכחות הורית מספקת (למרות שאני לא יכולה להיות תחליף עבורו, אני רק יכולה לצמצם את העדרי). אולי קצת נרקסיסיטי מצידי, אבל אני רואה את הדברים ככה: יש לי מה להציע לשוק העבודה. בעוד עשר שנים יהיה לי אף יותר נסיון ואיכות אנושית (אני מקווה...) אז ממילא יהיה לי פנאי רב יותר לעבודה והילדים יזדקקו לי פחות. או שיהיה מעסיק שיבין את זה, או שאצור משהו משל עצמי. בהחלט יתכן שאוכל את הכובע ואהיה מלאת מרירות, תחושת בזבוז ותחושת חוסר ערך. זו אופציה. אבל אני לא מוכנה כיום לשעבד את כל המשפחה שלי ל"אולי" הזה. מצד שני: אני עושה את זה למען ילדי, כדי שתהיה להם התחלה הכי טובה שיש, כדי שיוכלו בעתיד להגשים כל שאיפה כדי ש...הבת שלי תוכל ללמוד הכל, לעבוד במה שהיא רוצה, ללדת ו...לשבת בבית עם ילדיה? (אז אפילו לא יהיה לי פנאי לעזור לה, אני אהיה אשת קריירה...). בקיצור, יש כאן מלכוד ויש תסכול מסויים מוטמע מבנית בחברה שלנו. אני רוצה לקוות שבחרתי נכון, אבל ברור לי שהיכולת שלי לממש בחריה כזו היא מתת שאינה קיימת לנשים רבות.

 

[boringvered]

אחחח, הנושא כל כך רגיש ובעייתי

למרות שאני משוכנעת שאת אכן תמצאי נישה לעצמך גם לאחר שהילדים יגדלו. קשה לי להאמין שאת תהיי מרירה. זה לא באופי שלך. את בן אדם יוזם לפי מה שאני רואה ונראה לי שברגע שקצת יתפנה לך זמן את תמצאי תעסוקה, אולי לאו דווקא פרנסה, אבל בטוח תעסוקה

 

[אמא של פילפילון]

עלית עלי ../images/Emo98.gif

"תעסוקה, אבל לאו דווקא פרנסה". קלעת בול. בינתיים, כדי לדחות את מועד ההחלטה, אני מתכוונת להיות עסוקה בהפקת ובגידול עוד נצר משפחתי

 

[סוס של נייר]

נו, ידעתי שאני קוראת

אותי בך. גם אני מרגישה, שזה לא הוגן לעשות ילדים, ואח"כ לא להיות נוכחים בשבילם. יש לנו הסכמה זוגית, שלפחות אחד מאיתנו צריך להיות בבית אחה"צ לצרכי נוכחות הורית (ואני מאוד מאמינה בנוכחות, ולאו דווק במה שאוהבים לקרוא לו "איכות"). מצד שני, איכשהוא, העניינים מתגלגלים ככה, שאני הנוכחות העיקרית, כי לאיש תמיד יש איזושהיא אג'נדה דחופה שדורשת שעות אחה"צ, ואני גם לא כלכך רוצה לפספס בעצמי. ואז אני שואלת את עצמי האם זו אני? האם זה מה שייחלתי לעצמי? עבודה שלא מוציאה ממני את המיטב שלי (אף כי היא חשובה ואני נותנת את עצמי ברמות מאוד גבוהות), בלי פוטנציאל קידום מדהים. וכואב לי על זה. אני בוחרת כך, כמעט לא יכולה אחרת, אבל תמיד יושב לי איזה שדון קטן שלוחש: היית יכולה יותר... את בינונית, מכוונת נמוך מדי. קשה לי עם זה, ובכ"ז בשלב זה לא משנה את בחירתי.

 

[אמא של פילפילון]

אז יש לנו מן המשותף

ואני שמחה על כך. כמוך, אני לא מאמינה שיכול להיות "זמן איכות" כשאין זמן. אני חייבת להודות שגם כאשר אני נמצאת, אני לא מאה אחוז איתם, אנחנו לא יושבים כל אחר הצהרים יחד, משחקים משחקי קופסא, חדים חידות ומבשלים יחד תוך איות שמות מרכיבי התבשיל, אבל, כאשר הם קוראים "אמא" זו אני שעונה (בדרך כלל בדרך כלל התשובה מכילה גם את המילה "רגע"...

) אצלי זה בגלים, יש תקופות מתסכלות יותר של "נו, יופי, למדת על מילגה ומה יצא מזה

הסעות לחוגים אחר הצהרים

" ומאידך, אני לא חושבת שיש אישה (או אדם) שלאורך כל התקופות טוב לו עם הבחירות שלו, כך שהפתרון שלי להתחבטויות הללו הוא בדרך כלל נסיון לתפוס פרספרטיבה. אנשים עובדים היום עד גיל 75. יש כמעט 50 שנות קריירה. די דבילי להעביר אותן בקריירה אחת ובעיקר: אם אני בוחרת 15 שנה מתוך 50 להקדיש בעיקר למשפחה, זו נראית לי בחירה טובה. הבעיה, כמובן, שבמונחי שוק העבודה 15 שנה הן נצח. אני מקווה שגם כאן תנשב הרוח שמבינה שעובדים מבוגרים הם מנוסים יותר, נאמנים יותר לארגון ופנויים יותר ושהעולם לא שייך רק לצעירים. אם זה היה כך הייתי חשה כיום בטחון רב יותר. אני יודעת שאני לוקחת סיכון ומקווה שלא טעיתי. אני חושבת שגם את לא טועה ובטח שאינך בינונית (את פשוט ברגרסיב זמנית

) והכי יפה: כשישאלו בגן/ כיתה "במה אמא עובדת?" הילדים שלנו יתביישו בפינה (למרות ששתינו עובדות. אבל אנחנו עובדות ולאבא יש "קריירה").

 

[אנידס]

אח זה הולך להיות שבוע מרתק. חייבת

להצטרף לדעות קודמותיי ולומר ששמך קפץ לי מהרגע הראשון שהצגת את עצמך בפורום הורים לתינוקות ככינוי השייך לבחורה מיוחדת, משכילה ורגישה. אמנם לא מכירות אבל אני קוראת את הודעתייך בהנאה מרובה. ואני אשמח להכיר אותך יותר, כמובן אם השאלות שלי אישיות מדי את מוזמנת לא לענות עליהן. 1. אם הבנתי נכון את למדת פסיכולוגיה קלינית ולא עוסקת בכך כיום. מדוע החלטת לא לעסוק בפסיכולוגיה קלינית? 2. מה קיבלת מהבית שאת מעוניינת להעביר לילדייך? 3. השאלה החביבה עליי: תארי את סדר היום המושלם שלך. זהו בנתיים מזל טוב לסופגניה ולך לרגל חגיגות השמונה ואמשיך לקרוא בהנאה.