יששש, עוד שאלות!../images/Emo13.gif
בעולם הייתי באירופה - אנגליה, צרפת, שוייץ, איטליה. הייתי בארה"ב בניו יורק ובוושינגטון. נסעתי אחרי הצבא להודו. הייתי ביוון כשהייתי בת שלוש, אז אני לא זוכרת כלום אבל ההורים שלי מספרים שיום אחד התחלתי לדבר ג'יבריש ולא הסכמתי לדבר אנגלית (זו השפה בה דיברו איתי כשהייתי קטנה). הסתבר להם בהמשך היום שעברתי לדבר ביוונית והם נאלצו לחפש מתורגמנים שיעזרו להם להבין אותי. אני תמיד הכי נהנית באנגליה כי היא כמו בית שני בשבילי, יש לי שם משפחה שאני מאוד אוהבת ומתגעגעת אליה. יש בי תמיד געגוע לארץ הזו, לירוק האינסופי על הרקע האפור, לריח הרטוב באויר, לרכבת התחתית. חוויה מעניינת שעברתי באנגליה היא שהיתה חופשה אחת בה שכרנו קוטג' עם בריכה בכפר קטן קרוב לגבול וויילס. אחי ואני פשוט שקשקנו מפחד מהרגע שהגענו לשם. היתה שם מן הרגשה מבשרת רעות וכל הזמן הסתכלנו מעבר לכתף ופחדנו ללכת דרך הגינה לבריכה או לצאת לטיול בסביבה. לא היינו קטנים במיוחד, אני הייתי בת 14 ואחי בן 10 וזה ממש לא אופייני לנו. בסופו של דבר חזרנו לארץ ושכחנו מהסיפור, עד שיום אחד התפרסם כי בבית הסמוך חי זוג שרצח באופן סדרתי את כל הנערות שהגיעו לאזור ביתם. מצאו שם 16 גופות קבורות בגינה, אם אני לא טועה. החוויה הכי חזקה היתה הנסיעה להודו שהיא ארץ מדהימה בעיני. חליתי שם די הרבה ולבסוף חזרתי אך היו לי תכניות לחזור לשם כי ממש לא מיציתי. המקום הכי מדהים שהייתי בו בהודו הוא המקדש המוזהב של הסיקים באמריצאר. ישנו במתחם של המקדש וקמנו לצלילי תפילות כל-כך יפות. המקדש נמצא בלב אגם שמוקף במתחם שבנוי כולו משיש לבן. ישבנו על שפת האגם כל היום והקשבנו לתפילות ונמלאנו בשלווה אינסופית. זה היה נהדר, ביחוד מאחר והגענו לשם מדלהי - עיר תזזיתית ומדכאת, מלאת רעש, בלגאן, עשן ואנשים שמנסים להתפרנס אחד על גבו של השני. הסיקים אנשים ישרים מאוד, אמידים ומאוד גאים במקדש שלהם ואוהבים לספר עליו ולהדריך. הם לא רצו מאיתנו דבר, שינוי מרענן לכשעצמו. קשרים רומנטיים: הקשר הראשון והארוך ביותר שהיה לי היה עם אמי (אמנון) שהיה החבר הטוב ביותר שלי בתיכון ולאט לאט הפכנו לזוג. זה היה קשר קצת מוזר, כי מעולם לא הגדרנו את עצמנו רשמית כזוג ובכל זאת ממש חיינו ביחד במשך שש שנים. לקראת סוף הקשר הזוגיות אבדה וחזרנו להיות חברים טובים בלתי נפרדים. נסענו ביחד להודו. אמי נסע שוב להודו זמן קצר לאחר שחזרנו ופגש שם ידידה של שנינו שהפכה להיות אהבתו הגדולה. היא כבר הפרידה בינינו סופית, אבל אני חושבת שהיה צריך לחתוך את הקשר הזה שלא היה פה או שם, כדי שנוכל להתקדם בחיינו. אני עדיין מתגעגעת לאהבה וההבנה שהיתה בינינו ומתגעגעת לשיחות, אבל יודעת ששנינו נמצאים במקום אחר טוב ומתאים יותר. כל הקשרים שהיו לי אחרי אמי התאפיינו בכך שהתחברתי לאנשים שממש לא התאימו לי וגם לא חיפשו קשר רציני. אבל כולם היו עם אנשים שאהבו לנהל איתי שיחות עמוקות לתוך הלילה ובנו איתי קשרי נפש סבוכים. יש לי נטיה להקשר מאוד לאנשים, וכשאני בתוך קשר אני די עיוורת לכך שלמרות שהקשר נראה לי עמוק - הוא בעצם לא ממש הולך לשום מקום. קשר ארוך במיוחד (כמעט שנתיים) היה עם עוזי, בחור מחולון שפגשתי דרך חברים, שאהב לחקור את נפשי והיינו מנהלים שיחות עמוקות במשך שעות ומדי פעם סופי שבוע מלאי תשוקה, אך זה מעולם לא הפך להיות רציני. וטוב שכך, הוא היה בחור קצת אקסצנטרי. בסופו של דבר הבנתי שכלום לא יצא מזה וחתכתי את הקשר, ועוזי טען שאני לעולם לא אמצא מישהו שיבין את הנפש שלי כמוהו ושבסוף אני אתפשר כמו כולן על בחור רגיל. בסופו של דבר התחתנתי עם בחור שלא אוהב לדבר בכלל, אבל מבין את נפשי טוב מכולם. והכי חשוב - מעריך אותי ואוהב אותי.
