אשת השבוע

[תנועת החסידות]

../images/Emo57.gifאמן ואמן../images/Emo57.gif

אומרים שזו תשובה יהודית קלאסית: "שרק לא יהיה יותר גרוע"...

אבל הלוואי ויהיה הרבה יותר טוב. מבחינה מקצועית אני חושבת שלא צריך לדאוג לך, אבל לגבי הדשא והשכנים, יש לי הצעה - בואי למודיעין! (טוב, קראתי על אהבתך לירושלים, אבל מה אכפת לי לנסות...).

 

[שרון של לוטן]

../images/Emo6.gif (התשובה היהודית הקלאסית...)

 

[אדר שלי]

וואו, איזה שרשור מרתק!../images/Emo141.gif

קוראת ונהנית. בינתיים ענית על כל השאלות שרציתי לשאול, אבל אני אחשוב על שאלות אחרות.

 

[שרון של לוטן]

אחכה בסבלנות!../images/Emo140.gif

 

[ornaok]

שרון מקסימה!!!../images/Emo24.gif

נהנתי מאוד מהשרשור, מהשאלות ומעניינות ומהתשובות המרתקות. את בחורה מקסימה ומרשימה ובעלת לב ענק, ואני מזמן הצטרפתי למועדון המעריצות שלך! אני מאחלת לך הצלחה בקריירה החדשה, והמון אושר. שמחה שיצא לי להכיר אותך וירטואלית ומקווה שיום אחד גם נפגש

שמתי לב שלא שאלו - מהו היום המושלם בעיניך? ועוד שאלה - אם היית זוכה פתאום בסכום כסף גדול, מה הם חמשת הדברים הראשונים שהיית עושה/קונה?

 

[שרון של לוטן]

הי אורנ'לה!../images/Emo24.gif

את יודעת שגם אני שייכת לעדת המעריצות שלך, לא? גם אני מקווה שנפגש ואכיר את המתיקות שלך מקרוב. היום המושלם: קודם כל, לקום בבוקר מבלי שיעירו אותי ולהרגיש טוב, בלי כאבים, חריקות או עייפות. אח"כ ללכת לשתות קפה עם ודים בבית קפה נחמד. אח"כ להפגש עם החברה של אחי לסיבוב קניות קצר ואולי שוב קפה. אפשר גם מילקשייק... תנומת צהריים קצרה ומרעננת ומשם להמשיך ולאסוף את לוטן ולקחת אותה לפארק נחמד, בו אני יכולה לשבת על ספסל ולפטפט עם אמי ומישהו אחר רץ אחרי לוטן, לא משנה לי מי. בערב לשבת על הספה ולהתחבק עם לוטן ולקרוא לה סיפור. ואחרי שהיא הולכת לישון, אשמח ללכת עם ודים לסרט. מדברי עולה שהיום המושלם הוא בן 30 שעות לפחות... סכום כסף גדול: יש לי הרבה תכניות, אז נניח שמדובר בסכום ממש גדול, טוב? קודם כל הייתי סוגרת את האוברדראפט ומשקיעה חלק גדול כך שהרווח מההשקעה יאפשר לנו לחיות מבלי להיות תלויים באחרים. הייתי עוברת לגור בדירה אחרת באזור אחר של העיר. הייתי שולחת את ודים ללמוד משהו שהוא כן יאהב לעבוד בו. הוא רוצה מאוד לעשות הסבה מקצועית ואין לנו שום אפשרות כלכלית לכך כרגע. הייתי עוזרת להורי ולאחי לקנות דירה. והכי חשוב - הייתי מפסיקה לדאוג מאיך נגדל עוד ילדים. זה לא יצא בדיוק חמישה אבל בכיוון...

 

[אמברון]

ידעתי שהאירוח שלך יהיה מרתק!

מודה ומתוודה שאני מאוד מאוד מאוד אוהבת אותך! את החוסן הנפשי, את השקט, את הרוגע והנועם, את ההתנהלות המדהימה שלך עם לוטן, את העוצמה שאת משדרת ואת הטוב שפורץ ממך בטונות. אני לא שואלת שאלות מכיוון שלשאול אותך כאן נתפש בעיני כבנאלי, ולא משנה מה תכתבי בתשובה, זה לא יתקרב לדבר האמיתי - שיחה בארבע עיניים על כוס קפה בגינה (שהיתה לנו) בירושלים. הכרתי אותך ברגעים הקשים שלי בתור מניקה מתחילה אחרי הלידה של יעל. באת אלי כמו מלאך גואל, רחב לב עם טונות סבלנות וידע מעורר הערצה. בתיה דיוויס לא הצליחה לעשות את מה שאת, בחמש דקות של הסברים, עשית (ואני זוכרת שהשאלות שלי היו דביליות לחלוטין

). אני מעריצה אותך

 

[שרון של לוטן]

את בטוחה שאת מתכוונת אלי?../images/Emo12.gif

אני לא מאמינה שמישהו חושב עלי דברים כאלו טובים! גם אני מאוד מאוד מאוד אוהבת אותך! את כזו חמה, פיקחית, מתוקה, חכמה, אמא שאפשר רק ללמוד ממנה. תמיד הסתכלתי על ההתנהלות שלך עם עומר ויעלי בקנאה וחשבתי כמה אני מגושמת ויש לי עוד ללמוד על האמהות. כל-כך חבל שעברת דירה. ואין כזה דבר שאלות דביליות בהנקה. שמחה שעזרתי!

 

[אלה ואמא שלה]

שרון מקסימה ../images/Emo140.gif

כמו שאת יודעת אני סמויה פה כבר זמן רב, וזו הזדמנות פז לצאת רגע מהארון ולהצטרף לשלל המחמאות שאת מקבלת כאן. את בן אדם מיוחד וחכם, ואני נמנית ממעריצותייך עוד מפורום הנקה ומהסיפור המדהים שלך (ואת יודעת כמה את חסרה כן?). אחרי שפגשתי אתכם, אני כבר יודעת שהמקלדת שלך לא משקרת. מהמקום המשותף לנו, אני מרגישה שעשינו דרך דומה, רק שאצלי הביולוגיה הגיעה בעקבות המחלה ולא לפני. כל כך מזדהה עם כל הדברים החכמים שכתבת, עם ההתמודדות, החיים שבנית, והדרך הכל כך נכונה, שלא לתת למחלה לנהל את חייך. סליחה שאין לי שאלות, אם כי הייתי שמחה אם תרחיבי לגבי התרומות החיוביות של התמודדות עם מחלה בגיל צעיר. אני למשל מרגישה שהמחלה שלי תרמה לי בעיקר דברים חיוביים, וזה כמובן סוביקטיבי לחלוטין. סליחה על אותו יום שלא החזרתי טלפון, ואני מקווה שנוכל להפגש שוב בקרוב! אוהבת אותך, כרגיל מרחוק.... מעין

 

[שרון של לוטן]

מעיני, יקירתי!

היה כל-כך כיף לפגוש אותך, אפילו לזמן קצר. שוות הגיחות האלו צפונה. תרומות חיוביות? קשה לי לדעת, כי אני לא יודעת איך ההתמודדות בגיל מבוגר יותר. אני משערת שיש יותר תעצומות נפש של אנשים בתחילת דרכם אשר עוזרות להתייחס למחלה בצורה פרקטית ולבנות חיים מסביבה. אולי גם יותר תקווה שזה עוד יעבור יום אחד ושזה לא ישאר כבר עד הסוף. מעבר לזה, אני לא רואה שום דבר חיובי בלחלות במחלה שיכול להיות שאשאר איתה כל חיי, כבר בגיל 26. אין לך מושג כמה אנשים צקצקו בלשונם ואמרו לי: "כל-כך צעירה, איך קורה כזה דבר?" אני במצב טוב יחסית. יש לי חברה שחולה כבר 17 שנים ומעולם לא היתה חזקה מספיק כדי לצאת, להכיר בחורים, או אפילו לעבוד ושם לפגוש, לא התחתנה לא ילדה ילדים. וזה באמת טראגי כי היא כבר לא יכולה ללדת והיא מעריצה ילדים ומאוד רוצה בן זוג. כמובן שהמחלה תרמה לי גם דברים חיוביים, וכתבתי עליהם באחת התשובות. אשמח להחזיר אלייך את השאלה ולשמוע מה דעתך ואלו דברים חיוביים את הרווחת מהעניין. אולי תלמדי אותי דבר או שניים על מחשבה חיובית...

 

[אלה ואמא שלה]

אוי! אולי הובנתי לא נכון....

כמובן שאני לא רואה דבר חיובי לחלות בגיל 26, או לצורך העניין בגיל 19 (כשאני חליתי). אני פשוט מסתכלת היום אחורה על ה - 10 שנים האחרונות, ובסך הכללי אני מרגישה שההתמודדות שלי עם כל המכלול הוסיפה לי המון. לא רוצה להרחיב פה באמצע השרשור המרתק שלך, אבל אשמח מאד לנהל איתך את הדיון הזה...

נשיקות ללוטן

מעין

 

[שרון של לוטן]

אולי אני הבנתי לא נכון...

כתבתי על תרומתה של המחלה לחיי בתשובתי לתנועת החסידות. חשבתי שאת מרחיבה את השאלה לתרומתה לחיי דוקא בשל גילי הצעיר (בגלל המשפט שלך "התרומות החיוביות של התמודדות עם מחלה בגיל צעיר"). סליחה אם הבנתי לא נכון... אבל ניסיתי לענות בכל מקרה, כנראה לא בהצלחה יתרה.

ונשיקות לך ולאלה (שפספסתי בביקור הזה

)

 

[Arfilit]

הי הי הי! ../images/Emo24.gif

קודם כל - רוצה להגיד לך שלוטן יפהפיה. שנית - למרות שאין לי כרגע שאלות - קוראת ונהנית - ואפילו לא מופתעת מזה...

 

[שרון של לוטן]

תודה תודה!

מתוקתי. מה שלומכם? יש התאוששות קלה? אני כל פעם מציצה בתמונות של האפונינה בפורום הנקה ומתמוגגת. מצחיק, אבל בגלל השיחה שלנו אז אני מרגישה קצת כמו דודה שלה. גאה כל פעם מחדש על היופי הזה והחוכמה.

 

[nonaa]

נהנית מאוד לקרוא

את נשמעת (או נקראת יותר נכון) בחורה מדהימה ומאוד מהנה ומעניין לי לקרוא את השרשור. אני מזדהה עם כמה נקודות בחייך - בעיקר עם סיפור ההנקה הכושל (כבר כתבתי נדמה לי בעבר שהוא מזכיר בהרבה דברים את הסיפור שלי) ומתרשמת מכך שזה לא הפריע לך לעסוק בתחום ולהמשיך עם הנושא (אני נמצאת הרבה בסביבת מניקות ותמיד מרגישה קצת לא נוח - למרות שיחסית השלמתי עם המצב שאצלי זו "הנקה רוחנית" ולא גשמית , כפי ששמעתי ממישהי פעם ...) אין לי בינתיים שאלות אבל מאחלת לך הרבה הצלחה בכל מה שתעשי ושיהיה לכם רק טוב

 

[nonaa]

ושאלה- בגלל שנדמה לי שלא שאלו עדיין

(אם אני טועה - מצטערת) ניסיתי לחשוב מה עוד לא שאלו ונדמה לי שלא שאלו על השרות הצבאי (אני טועה?) : אז מה עשית בצבא (אם זה לא מסווג ...) ואיך היתה התקופה הזו מבחינתך ?

 

[שרון של לוטן]

באמת לא שאלו!

קודם כל, אהבתי את ההגדרה של הנקה רוחנית. דבר שני, גיליתי שככל שאני מבלה יותר בחברת מניקות, אני מרגישה נוח יותר. אבל אני מכירה את חוסר הנוחות הזה שאת מתארת. בצבא הייתי מדריכת בשייטת 13. יותר מזה אני לא יכולה לכתוב, חוץ מעל השרות עצמו שהיה קיטנה אחת גדולה. מסיבה שאינה תלויה בי, המכשור שעליו הייתי אמורה להדריך לא הגיע עד כמעט לפני השחרור שלי. לכן שלחו אותי לכמעט כל קורס שקיים בחיל הים. מאוד נהניתי מהלימודים, ביחוד מהקורסים שעשיתי רק עם בנים, של נושאים שבחיים לא הייתי נתקלת בהם באזרחות. אהבתי מאוד את הבה"ד של חיל הים ובניתי לי שם חיי חברה סוערים בכל החודשים שחייתי שם. אח"כ נגמרו הקורסים והגעתי לשייטת, ולא היה במיוחד מה לעשות איתי, אז הגעתי לבסיס ליומיים פעם בשבועיים, עד השחרור. אני חייבת לציין שזה בסיס מגעיל במיוחד ואני שמחה שלא הייתי בו יותר.

 

[lulyK]

מאד נהנת מהשבוע שלך.

שאלות לאמצע השבוע: >כתבת שאת פחות נוכחות בפורומים בגלל חוסר זמן. זה רק זה, או שהצרכים שלך פשוט השתנו? >יש לך לפעמים צורך להכנס בשם בדוי? >אם כן, מה מעורר אותו ומה היית אומרת? ושאלה סקרנית, נראה לך שגם בהריון הבא לא תעשי דיקור מי שפיר? (בעלי חושב לגמרי כמוך, ב-100% ולכן לא חושב שהגישה שלנו צריכה להשתנות רק בגלל שיש לנו ילד בריא בבית. לי נראה שדווקא כן אלך על זה בהריון הבא)

 

[שרון של לוטן]

או, לוליק. חיכיתי לשאלות שלך!

נכון, גם הצרכים שלי השתנו. אני התבגרתי קצת ואני הרבה פחות מרגישה צורך "להפגין ידע" (אולי לא במרכאות?) ולכתוב מאסות על גידול ילדים. הבנתי שהאמת היחידה לא בידי ואני מעדיפה לקרוא אמהות אחרות מאשר לכתוב את דעתי על כל דבר. האמהות הפכה אותי לפתוחה יותר. כמובן שכסתירה לדברי נמצאת קצת מעלינו התשובה שלי לנסע ויוד, אבל היא ממש דחקה אותי לפינה. תכף תראי בתשובתי לשאלתך האחרונה למה גם בנושא הזה אני לא כל-כך נחרצת כפי שהייתי.

שם בדוי - כשהצטרפתי לקומונה של ורד המשעממת (

) חשבתי להכנס בשם בדוי, כי יש לי איזו אמונה תפלה לגבי הודעה על תחילת נסיונות להכנס להריון, כאילו זה יפגע בסיכויים שלי להכנס להריון. אבל אז ויתרתי על הרעיון וביטלתי את האמונה התפלה שלי במחי יד. היתה פעם אחת שנכנסתי בשם בדוי כדי לשאול על תוצאה של בדיקת הריון, לפני כמה חודשים. היה פס לרוחב במקום לאורך ולא הבנתי מה זה אומר ולא רציתי שיקפצו עלי עם מזל טובים כשמדובר באזעקת שווא. מעבר לזה, אני מקפידה לומר כל דבר בשמי ומשתדלת מאוד לעמוד מאחורי דברי.

אני משאירה את הנושא הזה פתוח. כרגע, אם יהיה הריון והכל יהיה תקין

אני לא אעשה בדיקה. כן אעשה את כל בדיקות הדם המוצעות כיום. אם לא הכל יהיה תקין ויהיה ברור שמי שפיר תבהיר את התמונה, אני אעשה את הבדיקה. בעלי חושב כמו בעלך והוא גם לחלוטין נגד הפלות בכל מצב. אני לא רואה את הדברים בדיוק כמוהו. אני לא בטוחה איך אחליט לגבי ילד עם תסמונת דאון. אני חושבת שאם חס וחלילה יודיעו לי שיש לי עובר שימות זמן קצת לאחר הלידה, אחליט להפיל אותו כי אני לא רואה מה הטעם הגדול בללדת תינוק גוסס. זה יהיה לי קשה מנשוא. אפשר לשאול מה גרם לך לשנות את דעתך?

 

[lulyK]

את מהירה.

אני באמת לא יודעת איך ארגיש כשבאמת אהיה בהריון

, לוקחת בחשבון שאולי תחת השפעת ההורמונים אני לא אהיה מסוגלת לעשות שום דבר שיסכן את ההריון, אבל עכשיו, בדעה צלולה, נראה לי שאני אפחד לוותר על זה. אני לא חושבת שאלד בכל מקרה, לא כשיש לי ילד בריא בבית - ושחווית הגידול שלי מראה לי כמה זה קשה ומלא חרדה גם כשהם בריאים. באמת לא יודעת. עדיין מקווה שתהיה בדיקה לא פולשנית עד אז. מרגש לשמוע שאתם בכיוון.