אשת השבוע

[אמא של אריאל ומוריה]

רק רציתי להגיד שאני אוהבת אותך

עד השמים. ומתגעגעת מאד. ואת הקציצות שלך אכין היום לצאת הצום.

 

[ornaok]

../images/Emo25.gif

גם אני אוהבת אותך!באמת באמת!

ומתגעגעת! אבל אמרתי לך, אני גרועה בשמירה על קשר...

שיהיה צום קל! ותספרי לי איך יצאו הקציצות

 

[בולי27]

../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif אשת השנה לא השבוע

אני צריכה לקרוא את כל השירשור כדי לא לחזור על שאלות ישנות, אבל אני עוד אחזור....

 

[ornaok]

אני עוד מחכה לך../images/Emo25.gif

 

[בולי27]

קראתי את כל השירשור../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

וכל שאלה שעלתה לי בראש כבר נשאלה... הבנתי גם שקשה לך לדבר על החויה הנוראית שעברת בילדותך, אבל בהזדמנות הייתי רוצה לשמוע על איך שזה נגמר. כ"כ צר לי שעברת דבר כ"כ נוראי

ועכשיו יש מישהו שממש מיתחשק לי לבעוט לו במקום רגיש. נראה לי לפי הלך הדברים שלך שהוא לא בא על עונשו, וזה עוד יותר מרגיז אותי. עכשיו אני הולכת לחשוב על שאלות מקוריות שלא שאלו אותך עדיין....

 

[בולי27]

אאאהההה שכחתי עוד משהו ../images/Emo9.gif

את ממש מוכשרת! גם העבודות וגם השירים!!! מה עוד את מחביאה בשרוול? השעון של לירי מקסים! וגם התחתיות של הכוסות!!!!

 

[ornaok]

תודה על כל המחמאות../images/Emo25.gif

 

[אפרת12]

../images/Emo41.gifאשת השבוע../images/Emo41.gif

 

[ליצה]

אורנה את מקסימה, ומאוד מאוד

יצירתית... מחר אקרא את כל השרשור בעיון ומקווה שתשאר לי שאלה...

 

[ornaok]

אשמח לענות על כל שאלה, ותודה על

המחמאות!

 

[אמברון]

איזו אשת שבוע משובחת!

לא הספקתי לקרוא את כל השרשור (ואני תיכף הולכת להמשיך...). את מדהימה

. אני מתחברת לכל כך הרבה דברים שאת כותבת (בכישרון יוצא מן הכלל). פשוט תענוג. מניחה שאשאל בהמשך, אם אצליח למצוא שאלה שלא שאלו אותך כבר

 

[ornaok]

../images/Emo24.gif../images/Emo9.gifתודה תודה

אשמח לענות על שאלות נוספות, חשבת כבר על משהו?

 

[אמא של אחת וחצי]

כמה כשרונות באשה אחת../images/Emo12.gif

ועם זאת, כמה צניעות. רק היום הצלחתי לסיים את קריאת כל השירשור ואני ממש מוקסמת. נראה שהעיסוק בכל מיני תחומים של אמנות נוסך בך איזושהי שלווה ומאפשר לך להתמודד עם הרבה קשיים ומכשולים. אני צודקת, או שסתם המצאתי? ולשאלות/בקשות שלי: 1. גם אצלנו אין בבית טלוויזיה, מתוך בחירה, ואנחנו מאוד שבעי רצון מכך. רציתי לדעת מהי הסיבה שבגללה החלטתם אתם לוותר על הטלוויזיה והאם מרגישים בחסרונה? 2. בקשה: בזמן האחרון אני אופה כל מיני עוגיות נחמדות ונותנת כמתנה. האם תוכלי להציע לי דרך ליצור קופסאות יפות שיכילו את העוגיות, תוך התחשבות בידיי השמאליות? המון תודה, ושוב - אני מוקסמת.

 

[ornaok]

../images/Emo9.gifתשובותיי../images/Emo9.gif

האמת שאני לא חושבת שהעיסוק באומנות כיום בא לעזור לי להתמודד עם קשיים דוקא. תמיד הייתי יצירתית, תמיד חיפשתי לעסוק במשהו בעל ערך מוסף, ולא תמיד ידעתי לאן לנתב את זה. בצעירותי כתבתי שירים - הם בהחלט היו דרך להתמודד, לבטא מצוקות וקשייים ועצב וכאב. אבל בשנים האחרונות הרבה יותר טוב לי, וחיפשתי דרך אחרת לבטא את עצמי, ולהעביר זמן פנוי ונתפסתי לאמנות - תחילה חרוזים, אח"כ מפיות, ועוד היד נטויה! בכל מקרה, אין לי כל כך זמן בשנה האחרונה מאז שלירי נולדה, כך שאני לא ממש יוצרת להנאתי. אני יותר יוצרת כדי לתת מתנות - לאמא שלי היתה יומולדת בחודש שעבר והכנתי לה צמיד חרוזים מקסים. לאבא של דותן הכנתי מחזיק פתקים בצורת יונה, לתפוס בו תמונות של הנכדים

לגבי הטלויזיה - אנחנו כבר יותר משנה וחצי בלי טלויזיה. יותר נכון לומר שיש לנו מקלט טלויזיה בבית אך איננו צופים בו. לעתים נדירות מביאים סרט מהוידאומט, אבל בד"כ הטלויזיה משמשת אך ורק לקלטות של לירי... החלטנו בזמנו להתנתק מהכבלים בשאיפה ואמונה שנוכל לצפות בערוץ 1 ו2 דרך אנטנה. המטרה היתה לחסוך בכסף. באותה תקופה הפסקנו גם מנויים על מגזינים, הפסקנו לקנות עיתונים, והכנסנו עוד כל מיני דרכי חיסכון לביתנו. בהתחלה היה קצת יותר מוזר, אבל כיום אנחנו ממש מברכים על ההחלטה, וקשה לי לדמיין מצב שכן תהיה לנו טלויזיה. זה לא חסר בכלל! גם ככה יש לנו כל כך מעט זמן ואנחנו לא מספיקים כלום, אז אם היתה טלויזיה בטח היינו מוצאים את עצמנו שורצים מולה כמו בטטות. כשאנחנו נמצאים אצל ההורים שלי (ולפעמים אפילו כשאני מדברת עם אמא שלי בטלפון) אני משתגעת מהטירטור הבלתי נפסק של הטלויזיה. נכנסים הביתה, דבר ראשון לוחצים על השלט... אף פעם אין שקט. כשאנחנו שם אני רואה איך דותן נשאב לזה. הוא מאוד אוהב סרטים, מאוד אוהב ספורט, מאוד אוהב ערוצי מדע והיסטוריה...ואי אפשר לדבר איתו כשהוא צופה. לפעמים הוא מבלה סופ"שים שלמים מול הטלויזיה, לא כי זה כל כך מרתק אותו אלא כי הוא מתקשה להתנתק, לא יודע לשים סטופ. אם היתה טלויזיה בבית והוא היה נשאב אליה ככה מצבנו היה רע ומר! גם ככה הוא שוקע באינטרנט מספיק. גם אני נשאבת לטלויזיה כשאני אצל אחרים, אבל עם שליטה עצמית ועם הרגשה של הקלה כשחוזרים הביתה. לגבי קופסאות האיחסון - יש המון אופציות. לפי דעתי הדבר הכי קל למישהי עם ידיים שמאליות זה לאסוף קופסאות מתכת ריקות - של נסקפה, תמ"ל, תה צמחים, שוקולדים וכד', לצבוע אותם בצע מקשר/צבע יסוד - שזהו צבע אשר נתפס על כל מיני חומרים ומהווה בסיס לצבע אחר. לצבוע מעל הצבע המקשר בצבע הרצוי, ובצבע אחר לעטר את הקופסא בצורות פשוטות, למשל עיגולים בגדלים שונים, "כתמים" כמו של פרה, חותמות ספוג (יש למכירה חותמות מתוקות בחנויות הכל בדולר) וכד'. אם את מעוניינת במשהו יותר מתוחכם אני מפנה אותך לתשובה שלי ללוליק למעלה בשרשור - לקישור למאמרי פורום אמנות שימושית, שם מסבירים הכל על הדבקת מפיות. אשמח לשמוע מה דעתך על כל מה שעניתי לך. כל טוב, תודה על השאלות, ואשמח לענות על כל דבר נוסף!

 

[ornaok]

הבהרה כי זה לא ברור מהתשובה...

אנחנו *לא* קולטים ערוץ 1 ו2 למרות שניסינו. הבנתי שזה כנראה בגלל הכבלים, שמטשטשטים לנו את האות או חוסמים אותו או משהו כזה. זה בסדר מבחינתנו, ולכן אנחנו לא עושים שומדבר בנידון

 

[yaelia]

אורנה הנהדרת

קראתי בהנאה את השרשור שלך, את נשמעת אישה מקסימה ורגישה. כמוך, גם אני מעבירה חוגים בבתי ספר, ורואה דברים שחורים לי מאוד הן בגישה של ההורים ובעקבות זה בגישה של הילדים, והן בגישת המורים. בתור מישהי שעובדת במערכת החינוך (אפילו שקצת מבחוץ), האם את חוששת מהיום שלירי תלך לבית ספר? איך לדעתך ניתן להתמודד עם זה? יותר נכון - איזה סוג של חינוך היית רוצה שהיא תקבל. מהם הפריטים שאת לא יוצאת בלעדיהם מהבית? מה תמיד יש לך בתיק/ארנק. איך דותן מפנק אותך ואיך את אותו?

 

[ornaok]

היי יעלי../images/Emo140.gif

קושם כל תודה על המחמאות

לגבי מערכת החינוך...כתבתי על זה גם קצת בתגובה לשוגי. פתחת אצלי תיבת פנדורה...אני יכולה לכתוב על כך ימים שלמים! אני בהחלט חוששת מהיום שילדיי יכנסו למסגרת הזו של מערכת החינוך. אני רואה רמה אישית נמוכה בקרב המורות (לא כולן כמובן!), אני רואה תלמידים מתנהגים בחוסר כבוד מינימלי - גם אחד לשני וגם למורים. שום איום לא עובד עליהם! אני שונאת לאיים, אבל מוצאת את עצמי חצי שיעור רבה וצועקת ומאיימת. גם בזמני לא היינו כולנו מלאכים, אבל רמות כאלה של הפרעות, חוסר שקט, חוסר משמעת... ילדים בני 10 מדברים גסויות שאני לא הבנתי לפני גיל 14. אלימים מאוד. גם מילולית וגם פיזית. אני אישית לא אהבתי ללמוד בביה"ס. אני שונאת את הכפיה - את העובדה שמכריחים ילדים לבלות כל כך הרבה שעות בלימוד דברים שלא מעניינים אותם, שלא מתחברים אליהם. דותן גם היה כמוני. למרות שהיכולות שלו הרבה יותר גדולות משלי, הוא רב תחומי - מצליח בלי למצמץ גם בהיבט ההומני וגם בריאלי. אני מקווה שילדינו יירשו זאת ממנו ולא יצטרכו לסבול בהתמודדות נואשת בתחום הריאלי. מתמטיקה, פיסיקה, סטטיסטיקה, כימיה ואפילו לשון (בגלל הנוסחאות) היו בשבילי סיוטים מתמשכים.... לדעתי מערכת החינוך בארץ לוקה בחסר מהרבה בחינות - גם מבחינת המורים והמורות - יש תחושה שמעטים מהם מונעים ע"י שליחות, לא לרבים מהם אני יכולה לקרוא אנשי חינוך, מחנכים... גם מבחינת תכנים. מה מלמדים אותנו לקראת החיים? מעט מאוד דברים מעשיים. אם הייתי אדם בעל משמעת עצמית ואם היה ביכולתי מבחינה כלכלית הייתי רוצה לתת ללירי חינוך ביתי. לא כל כך בשל עקרונות נאצלים, אלא בעיקר כי אני לא רואה חלופה יותר טובה בארץ. אולי אם היה חינוך פרטי כמו בחו"ל, הייתי עושה מאמצים גדולים ושולחת את הילדים שלי להתחנך במסגרת שמתאימה יותר לרוחי, מסגרת שבה יש מצד אחד יותר משמעת, אבל מצד שני יותר חופש בחירה. ביה"ס התיכון שבו אני למדתי היה בי"ס קהילתי - שעירב מורים, הורים ותלמידים ברוב ההחלטות הגדולות. האוירה היתה טובה, היחס של המורים לתלמידים ושל התלמידים למורים היה חברי במידה. זה היה נעים. בכל מקרה, כמו שכתבתי למעלה בשירשור, אני מאוד מתאמצת להיות אמא מעורבת כבר עכשיו כשלירי הולכת לגן, ואני מקווה שתמיד אוכל לדאוג לה, לשמור עליה ולהשפיע במסגרות בהן היא תמצא, כדי להפוך אותן לטובות יותר. אשמח להמשיך בדיון הזה אם יעניין אותך. אשמח לשמוע דעותיכן לגבי מה שכתבתי בנושא, כי אני חושבת על זה המון. פריטים שאני לא אצא מהבית בלעדיהם: נייר טואלט (אני סובלת מנזלת וסינוזיטיס כרוני. אין לדעת מתי זה יתקוף), ארנק, פלאפון, עט, דפי ממו. בתיק שלי כשאני יוצאת עם לירי יש בדרך קבע בגדים להחלפה, וציוד שלה - מים, כפית, סינר, חיתולים, משחה ועוד כהנה וכהנה. לפני שנכנסנו לצימצומים כלכליים לא היית מוטצאת אותי בלי מסטיקים בתיק, אבל הורדנו את זה מהתקציב. הארנק שלי מפוצץ בכרטיסי ביקור שאין לי בהם שום צורך או שימוש. פעם בשנתיים בערך אני ממיינת וזוקרת איזה אחד או שניים. דותן לא יודע לפנק או להתפנק... אני מקבלת פינוקים רק אם אני מבקשת, ואז זה בד"כ מסאז' בגב ובכפות הרגליים, ושיכין לי כוס תה בחורף או שוקו קר בקיץ. אם אני רוצה ממש פינוק רציניים אז זה כשאני מבקשת ממנו שיכין לי ארוחת ערב, או שיתן לי לישון פעם בכמה שבועות עד מאוחר בשישי או שבת, ויקום עם לירי. אני משתדלת לפנק אותו בכך שאני נותנת לו לישון בכל הזדמנות, קונה לו דברים קטנים שהוא אוהב כמו ארטיק, קרמבו (והוא מתעצבן שאני מבזבזת כסף), אני מבשלת לו דברים שהוא אוהב, מוותרת לו על דברים. תודה על שאלות מרתקות

 

[odeia]

אין לי מה לשאול, רק מעריצה אותך

מרחוק ובשקט.

 

[ornaok]

../images/Emo24.gif../images/Emo25.gif

 

[מ ת י ל ד ה]

אורנה נפלאה שלי!!!

איזה מזל שקפצתי לבקר פה!!! למה לא הודעת לי? אוי היה לך לו הייתי מפספסת

... התחלתי לקרוא את השרשור אתמול, בדקות הפנויות הספורות שהזדמנו לי, וכבר בתחילתו בכיתי

. המשכתי היום, ושוב - התרגשתי עד דמעות. כ"כ ציער אותי לשמוע על מה שעברת, השתוממתי לקרוא על ההתמודדות שלך, איך אספת את עצמך (ואני מניחה שזה מלווה אותך יום-יום), החוסן הנפשי העצום, האופטימיות האינסופית ובעיקר טוב הלב, שפורץ ממך בדברים שאת כותבת בעולם הוירטואלי וכמובן שבעולם האמיתי. בהודעה ה*מפורסמת* שכתבתי לך ב2.11, ושמעולם לא הגיעה אליך, כתבתי דברים בסגנון, וגם שאיזה כבוד ומזל נפל בחלקי, על כך שהצטלבו דרכנו בחיים דרך הפורום. את אדם מדהים ואמא נהדרת, ואני לומדת ממך ה-מ-ו-ן! מה עוד אוכל לשאול? כן, יש משהו שעלה במוחי לא פעם: איך את לא חוששת לחשוף את עצמך בגלוי בפורומים? אולי אני פרנאודית, אבל תמיד אני חושבת פעמיים האם לכתוב משהו על עצמי או האנשים הקרובים אלי, שמא מישהו יזהה או יקשר, וישתמש במידע. אוהבת אותך המון

ועדיין לא הזכרתי את לירי המקסימה, שבלי ספק תגדל להיות אדם טוב ונפלא (יש לה מודל כזה, שפשוט אין לה ברירה...).