גב' שירה בן חור תתארח בפורום ../images/Emo26.gif
אנחנו שמחים להודיע שגב' שירה בן חור זוכת אות השוויון לבעלי מוגבלויות ופעילת בקול ותיקה במיוחד בנושאי תיקשורת תתארח בפורום שלנו בתאריך 16/12/2003 ביום שלישי בשעה 21:00 ותענה לשאלות המענינות את הגולשים מתחום פעילותה. למי שלא היכיר אותה והרבה מחברי בקול לא הזדמן להם להכירה אותה אישית ופעילותה, מצורפים בזאת קורות חיים שכתבה: גב' שירה בן חור בגיל 14 התגלתה אצלי מחלה שהיא בעצם פגם בעצבים, הגורם לגוף "להצמיח" עליהם גידולים שפירים. כחלק מהמחלה התגלו שני גידולים על עצבי השמיעה ובגיל 14 הוציאו לי את הגידול הראשון בבית חולים בפאריס – מצד שמאל. כתוצאה, הוציא המנתח גם את עצב השמיעה ואיבדתי את שמיעתי באוזן שמאל. בתיכון עברתי זעזוע מוח, ולכן החלה להתדרדר השמיעה, מה שאילץ אותי להתחיל להיעזר במכשירי שמיעה, כולל מכשיר FM. בעזרתם של חבריי, המורים ומנהל התיכון – סיימתי עם בגרות מלאה. לאחר התיכון, הצבא סרב לקבל אותי, אזי בחרתי להתנדב לעמותת "שלומית" לשירות לאומי חילוני. את השירות עשיתי בחיפה, בפנימיית "אחוזת ילדים" לילדים ממשפחות מצוקה, כאשר את לילותיי עשיתי בבית לנ"י בחיפה. תפקידי היה עוזרת מדריכה בקבוצת בנים (בני 13 בממוצע), והייתי איתם, על פי רוב, מארוחת הצהריים ועד לכתם לישון (לפעמים גם אחרי), כאשר שיחקתי איתם, עזרתי בשיעורי בית, שוחחתי איתם, הלכתי איתם לחוגים ועוד. למרות קשיי השמיעה, ואולי בזכותם, הילדים ואני יצרנו קשר מיוחד והם נתנו לי המון ולימדו אותי שיעורים שלא אשכח לעולם. לאחר השירות הלאומי, התחלתי לימודיי משפטים באוניברסיטה העיברית, אולם הגידול השני במח, בצד ימין, גדל מאד והפריע לי לתפקד. על כן טסתי לגרמניה, שם הוציאו לי את הגידול, אך מפאת גודלו איבדתי את השמיעה בצד ימין ויצאתי עם שיתוק בחצי הימני של הפנים. אם כן, התחרשתי לגמרי. כשחזרתי ארצה, נרשמתי כעבור מספר חודשים ללימודי תקשורת וסוציולוגיה באוניברסיטת ת"א ובספטמבר 2000 התחלתי את לימודיי. במשך ארבע השנים שלמדתי, נתקלתי בקשיים רבים, כגון ניתוחים שונים שעברתי, אשר הפריעו לרצף הלימודים והעובדה שאלו לימודיי תקשורת, המצריכים שימוש בחמשת החושים (לפחות) ואני איני שומעת. מה גם, שאני הסטודנטית החרשת הראשונה בחוג והסגל לא ממש ידע כיצד "לאכול" אותי ואיך להתאים לצרכים/יכולות שלי את המשימות האקדמיות. אולם, בעזרת ראש החוג, פרופ' למיש, המזכירות והפקולטה כולה, כמו גם עמיתיי לספסל הלימודים, הצלחתי לעבור ואף לזכות בשתי מלגות הצטיינות לסטודנטים לקויי שמיעה. יש לציין את המכון לקידום החרש ואת הביטוח הלאומי, שמימנו לי שירותי תמלול לאורך כל שנות לימודיי ושבלעדיהם לא הייתי מצליחה לעשות זאת כלל וכלל. בימים אלו אני שוקדת על העבודות האחרונות לתואר. בינואר 2002 התקבלתי (לאחר שנים של חיפוש עבודה, עת נתקלתי שוב ושוב בסירובים על רקע המגבלה שלי) לעבודה בעיתון גלובס, כעורכת באתר האינטרנט של חדשות כלכליות שוטפות. למרות הנכות, התקבלתי בזרועות פתוחות ואני מאד מרוצה ונהנית בעבודתי. זאת, בעיקר משום שהצוות השכיל להשלים עם המגבלה שלי ולהתאים לי את סביבת העבודה, דבר שבסופו של דבר הביא לסביבת עבודה נעימה יותר עבור כולם. אודה שעדיין קיימות בעיות, בישיבות וכו' וישנם דברים שאיני יכולה לעשות. בנוסף, ב- 2002 התחלתי להרצות בהתנדבות לקהילות לקויי שמיעה ואנשים בעלי מוגבלויות ברחבי הארץ בנושאים של זכויות האדם, מטעם ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, בו אני חברה כבר 8 שנים. מחוץ להרצאות, ההתנדבות שלי כללה ריכוז פעולה דחופה (כאשר הקמפיינים למען אסירי המצפון והקרבנות צריכים להיעשות במהרה, בשל חשש לחייהם ומצבם של האנשים). כיום, אני פועלת בעיקר בתחום החינוך. החל משנת 1999 אני חברה בארגון "בקול" - ארגון כבדי השמיעה והמתחרשים בישראל. הארגון הוקם ומנוהל על ידי אנשים לקויי שמיעה במטרה לשפר את איכות חייהם ולאפשר התמודדות עם המגבלה, תוך שילוב בקהילה. בשלוש השנים האחרונות, אני מתפקדת כחברת ועד, כאשר במסגרת זו אני לוקחת חלק פעיל בכל ההחלטות האסטרטגיות של הארגון ותורמת מכישוריי בעיקר בתחום התקשורת. החברות בארגון שינתה את חיי ובזכות האנשים שבו והפעילות שהארגון עושה יום ביומו, השתפרה, ומשתפרת כל הזמן, איכות חיי, כמו גם איכות חייהם של יתר לקויי השמיעה בארץ.
