אם היה לרנין שכל, היא היתה קמה עם כולם לקידוש
ואחרי הקידוש היתה מבקשת לומר את הברכה הנוצרית על האוכל או משהו כזה. כולם היו מקבלים את זה (חוץ מאשר, אולי) וזה היה יוצר אווירה של שיתוף לאומים וביטול גבולות הדת. ואם לא בארוחת השבת דווקא, כדי לא להרגיז יותר מדי את אשר, אז בארוחה אחרת, ארוחת יום ראשון למשל. ככה היא היתה יוצאת גדולה באמת. לשבת כמו טיפשה כשכולם עומדים ולבכות כל הזמן ש"קשה לי קשה לי" נראה רע, והיא נמאסה על הצופים ועוד מעט תימאס על דיירי הבית. רנין היא אמנם בת עשרים וארבע אבל היא וג'ני שתיהן ילדותיות באישיות. משום כך הן גם התחברו כל כך, כמו שתי בנות בכיתה ו', ושתיהן מאמינות לכל מילה של מיקי. הן פשוט משעממות, יאלללה, שיעופו גם הן.
