היכונו לחפירה עם תשובות שלא ציפיתן להן...
..נגיד. אניווי... לא הכי הבנתי איך אני אמורה לענות על זה, מבחינת מראה וכאלה או מבחינת כישרון או נחמדות? מה?! חח מראה זה קל. אנשים פשוט יפים זה תמיד קל למצוא בקליפים. והשלישיה שפשוט עושה לי את זה מבחינת מראה זה וילה ואלו, איאן ווטקינס והברור מכולם.. ג'ארד ליטו. יש לי משהו לגברים דיי נשיים... (אגב נמשכתי גם לדייבי האווק סולן AFI אבל עם הזמן הבנתי שהוא זה כבר מוגזם). חשוב לציין שהשלישיה שהזכרתי - אני אוהבת בדיוק שיר אחד של HIM ואף שיר של 2 הלהקות האחרות. אני לא מוצאת אותם כשרוניים בצורה יוצאת דופן ואת הקול של ג'ארד ליטו אני אפילו שונאת (עם זאת אבל אני מאוד מאוד אוהבת אותו בתור שחקן). אני אזכיר בקטנה את פרנק איירו ממיי כמיקל רומנס. כידוע לאנשים מסויימים אני דיי לא סובלת את MCR לאחרונה ויש לי סיבות טובות לא לסבול אותם. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שפרנק באמת גרם לי להרגיש מיוחדת. מעולם לא נמשכתי אליו, אני עדיין לא נמשכת אליו אבל הוא באמת אחלה בן אדם, חמוד לאללה. אני בעד שהוא וריי יעזבו ויקימו להקה משלהם. לצערי הרב, לבחורים מכוערים עם כשרון לוקח לי הרבה זמן להמשך... אם ג'ף באקלי לא היה יוצא לו לשחיה סביר להניח שהוא היה אצלי דיי בטופ. אני לא מתה על המוזיקה שלו אבל הבן אדם מוכשר בטירוף וגם אחד האנשים היפים ביותר שראיתי. כל כך חבל... המצחיק הוא כמובן הבחירה הברורה שלי. עד לפני 5-6 שנים בערך הייתי מעבירה את הערוץ כשהייתי רואה את הפרצוף של מאט בלאמי בטלויזיה. אהבתי להקות בנים ודיי זיעזעה אותי שחרשו בזמנו על Muscle Museum וSunburn והייתי חושבת לעצמי "מי זה המכוער הזה?".. זו הייתה התקופה שחשבתי שלאהוב.. או אם תרצו - 'להעריץ' להקה זה משהו של אהבה ממבט ראשון ולא אהבה משמיעה ראשונה. המצחיק הוא שאהבתי את השיר Muscle Museum ולא ידעתי שזה בכלל הקליפ של זה כי הייתי מעבירה כי חשבתי שזה דבילי לראות אנשים מכוערים בערוץ המוזיקה חח אז כן, עכשיו בשבילי זה בגדר בדיחה. אני כבר מזמן לא חושבת שמיוז מכוערים, הם לא להקה שאוהבים בגלל מראה זה ברור, אבל מכוערים הם לא. פשוט הם לא ג'ארד ליטו/וילה ואלו/וכו' וכו'... מהרגע שהתחלתי באמת לשמוע מיוז זה כבר ממש לא שינה לי כמובן איך הם נראו. והאמת היא שפעם ראשונה שראיתי את מאט במציאות קרוב אלי... שזה היה בצרפת בדצמבר 2006 והוא ישב במכונית 2 מטר ממני ופשוט בהה בי ובחברות שלי, הנשימה שלי נעתקה (נעטקה? נאטקה? נאקה? גמל? מה??) לרגע. העיניים שלו פשוט בוהקות במציאות שזה דיי מלחיץ ויש בו משהו מאוד יפה שכזה. בעיקר על הבמה שהוא גם נראה גבוה וכריזמטי. והמצחיק הוא שבאפריל דיברתי איתו ממש מלא ועם דומיניק עוד יותר אבל את השיחות עם דומיניק אני זוכרת גם לגמרי והשיחות עם מאט אני בקושי זוכרת משהו.. וכשאני מנסה להזכר על מה דיברתי עם מאט (וחשוב לציין שרוב הזמן דיברתי נורמלי ולא התנהגתי כמו מפגרת.. לפי מה שזכור לי) יש כאילו מן ענן שחור בדרך, בלאקאאוט טוטאלי. הרגשתי משהו מאוד שונה כשהוא היה לידי... כמה שזה ישמע מגוחך ופאנגירלי ופאתט ואפילו בוטה... אני לא יודעת, קשה לי להסביר את זה. בסופו של דבר אני חושבת שמאט זה יותר קטע של סגידה מאשר משיכה. אבל עדיין חפרתי עליו כאן כי מגיע לו חפירה. *worships Bellamy*