טוקיו הוטל RULZ
New member
../images/Emo202.gif פרק 4 חלק ב../images/Emo202.gif
הרופא יצא אלינו ואמר שמותר להיכנס כולם פה אחד אמרו "יאללה לך כבר למה אתה מחכה?" הלכתי לחדר שלה 483 עמדתי כמה דקות תמימות על שעזרתי את האומץ לפתוח ולהיכנס. נכנסתי אבל מה אני אגיד לה ?! התיישבתי ליד המיטה שלה נושק לה על המצח ומחזיק את ידה היא חמה וקרה בו זמנית. היא התעוררה היא ראתה שאני שם ראיתי שהמצב שלה גרוע לא היה לה כלל מבט על הפנים פתאום היא אמרה בקול חלוש "אני ...אמילי....ואני נורא מצטערת שהטרחתי אותך לבוא לפה" לא ידעתי מה לומר חוץ מ"זה בסדר את צריכה עכשיו לנוח" היא סרבה והמשיכה לדבר. "גוסטאב אני נורא מצטערת,אבל התאהבתי בך ראיתי בוידאו קליפים,ראיונות,עיתונים וכל המילים שאמרת למרות שהיו מועטות נכנסו לתןך נשמתי המעט שאמרת גרם לי להתאהב בך...." קטעתי אותה אמרתי לה שהכל יהיה בסדר שאני אהיה פה גם מחר כל עוד עכשיו תנוח . היא סרבה הנערה הזאת עקשנית יותר מגאורג בבקר כשמנסים להעיר אותו ואז היא אמרה שהכניס אותי להלם מוחלט. "גם אם תהייה אתה פה מחר ... אני לא אהיה פה מחר אני לא...." הופתעתי אין ספק,מרוב סקרנותי וחוסר הטאקט באותו זמן שאלתי אותה "למה?!" עלו לה דמעות "כי....כי....כייי אני....כייי יש לי....כי יש לי לוקימיה(סרטן הדם) ומחר לפי הרופאים השישה חודשים נגמרים ומחר אני ....אני אמורה ....." דמעות עלו לה ידעתי כבר מה היא הולכת להגיד אבל לא רציתי שהיא תגיד את זה התיישבתי לידה על המיטה חיבקתי אותה כל הלילה בבקר כשהתעוררתי שמתי לב שהיא כבר לא הייתה איתי . יצאתי מהחדר והתחלתי לבכות כמו תינוק שלקחו לו ממתק החברה ניסו לעודד אותי הם היו כל הלילה בבית חולים בדיוק כמוני, ליז נורא דאגה לי כשחזרנו למלון שמתי לב שיש לי משהו בכיס זאת תמונה זאת אמילי ואת התמונה הזאת אני אנצור לנצח.
הרופא יצא אלינו ואמר שמותר להיכנס כולם פה אחד אמרו "יאללה לך כבר למה אתה מחכה?" הלכתי לחדר שלה 483 עמדתי כמה דקות תמימות על שעזרתי את האומץ לפתוח ולהיכנס. נכנסתי אבל מה אני אגיד לה ?! התיישבתי ליד המיטה שלה נושק לה על המצח ומחזיק את ידה היא חמה וקרה בו זמנית. היא התעוררה היא ראתה שאני שם ראיתי שהמצב שלה גרוע לא היה לה כלל מבט על הפנים פתאום היא אמרה בקול חלוש "אני ...אמילי....ואני נורא מצטערת שהטרחתי אותך לבוא לפה" לא ידעתי מה לומר חוץ מ"זה בסדר את צריכה עכשיו לנוח" היא סרבה והמשיכה לדבר. "גוסטאב אני נורא מצטערת,אבל התאהבתי בך ראיתי בוידאו קליפים,ראיונות,עיתונים וכל המילים שאמרת למרות שהיו מועטות נכנסו לתןך נשמתי המעט שאמרת גרם לי להתאהב בך...." קטעתי אותה אמרתי לה שהכל יהיה בסדר שאני אהיה פה גם מחר כל עוד עכשיו תנוח . היא סרבה הנערה הזאת עקשנית יותר מגאורג בבקר כשמנסים להעיר אותו ואז היא אמרה שהכניס אותי להלם מוחלט. "גם אם תהייה אתה פה מחר ... אני לא אהיה פה מחר אני לא...." הופתעתי אין ספק,מרוב סקרנותי וחוסר הטאקט באותו זמן שאלתי אותה "למה?!" עלו לה דמעות "כי....כי....כייי אני....כייי יש לי....כי יש לי לוקימיה(סרטן הדם) ומחר לפי הרופאים השישה חודשים נגמרים ומחר אני ....אני אמורה ....." דמעות עלו לה ידעתי כבר מה היא הולכת להגיד אבל לא רציתי שהיא תגיד את זה התיישבתי לידה על המיטה חיבקתי אותה כל הלילה בבקר כשהתעוררתי שמתי לב שהיא כבר לא הייתה איתי . יצאתי מהחדר והתחלתי לבכות כמו תינוק שלקחו לו ממתק החברה ניסו לעודד אותי הם היו כל הלילה בבית חולים בדיוק כמוני, ליז נורא דאגה לי כשחזרנו למלון שמתי לב שיש לי משהו בכיס זאת תמונה זאת אמילי ואת התמונה הזאת אני אנצור לנצח.