../images/Emo41.gif../images/Emo63.gif../images/Emo41.gifפאנפיק../images/Emo41.gif../images/Emo63.gif../images/Emo41.gif
הממ..כן ,פאנפיק
היום החלום שלי מתגשם . הלהקה שאני כל כך אוהבת ,מעריצה ,סוגדת או איך שלא תרצו מופיעה פה ,טוקיו הוטל בארץ הכי נידחת בעולם הזה ,ישראל . השעה עכשיו 5 וחצי אחרי הצהרים ,יום שבת ,6.1.2007 ,אני מאיה ,בת 16 מתל אביב . אני יושבת ליד השער ,עוד חצי שעה השערים נפתחים ,מופע חימום לקחו את סינרגיה , טובים אלה ,למרות שאני בכלל שונאת מוזיקה ישראלית . מחכה שחברות יבואו 'הן צריכות לבוא לפה כבר מזמן' חשבתי לעצמי בייאוש . המקום היה עם חבורות של ילדים ,גדולות ביותר ,הרבה . אבל אף אחד ליד השערים ,כולם על הדשא ,ואני? מול השער ,כמובן . בחנתי את הדברים שלבשתי ,אם הם קשורה למאורע כה גדול . מכנס דגמ"ח רחב ושחור , נעלי סקייט וחולצה של האפי טרי פרנדס . שיער חלק שמגיע עד כתפי וקצת ויתר ,שחור ,שתי רסטות סגולות ויפות . משקפי שמש ענקיות שמכסות את פני ,שמעתי מוזיקה , טוקיו הוטל ליתר דיוק . לפתע הרגשתי יד קלה על כתפי ,הסתובבתי לצד ימין ,עמדה שם ,או ליתר דיוק עמדו שתי בנות ,החברות שלי 'הן הקדימו' טענתי במוחי . "הקדמתן" הצבתי עובדה . "גם את" אנה אמרה . חייכתי אליה חיוך רגוע . "ממתי את פה?" טל שאלה כאשר הוציאה מתיקה את הכרטיס . "לפני חצי שעה" אמרתי בהיסוס ,לא בטוחה . "אני מקווה שאתן מוכנות לזה ,החלום הולך להתגשם" אנה התרגשה . "כן ,זה פשוט לא יאומן" אמרתי בעודי שוקעת קצת במחשבות על איך זה יהיה לעמוד בשורה הראשונה שכמה מטרים ממך עומדים האנשים ששינו את כל חייך בערך . מקצה אחד לשני . שבזכותם האמנת שהכול יכול לקרות או להשתנות ,גם מבחינת אהבה ,ביל . כמעט מהרגע ראשון שראתה אותו הא חיבבה אותו ,יותר מהשאר ,זה לא שהיא אוהבת אותו ,הוא פשוט המודל לחיקוי שלה . בזכותו היא למדה לנשיר ,עשתה גם קעקוע ,של כוכב ,בגב . אמרו לה הרבה שהיא מוזרה ,לא שייכת ,טיפשה שהיא עושה את הדברים האלה . אנשים ששונאים אותם היו מקללים אותה ,סליחה ,עדין . קוראים לה מושפעת ,דפוקה ,חסרת חיים . אבל היא בשלה . לא רואה ממטר את העולם ,אפילו ההורים שלה כבר לא מבינים אותה ,הם גרושים . כל אחד גר בצד השני של תל אביב . "מאיה ,את פה?" שמעתי קול קורא לי . "מה? כן ,סתם חשבתי קצת.." מלמלתי . "בואי ,נעמוד ממש מול הער ,ילידים מתחילים לבוא" טל אמרה לי . עמדנו ,שלושתנו ממש מול השער ,אחרינו קבוצה ענקית של ילדים 'זה לא נגמר' חשבתי כאשר הסתובבתי לראות את כמות האנשים שיחלקו איתי את המקום הזה הערב . הצצתי בפלאפון שלי ,השעה כבר רבע לשש . הכרטיס ביד ,אני מוכנה לתפוס את הריצה של החיים שלי לכוון הבמה . חיכינו ,בלי סבלנות . עוד דקה עברה ,עוד שתים ,ועוד אחת . שוב הצצתי בפלאפון 'חמישה לשש ,עוד קצת' חשבתי בתקווה מרובה שהחמש דקות יעברו מהר . הנה ,חמש דקות עברו ,השעה שש ,עמדתי מול השער וכולי בהי של החיים שלי . 'נו מה יש להם? שיפתחו כבר' חשבתי בחוסר סבלנות מוחלט . הנה ,השומר מתקרב ובידו מפתח ,זהו ,הוא בא לפתוח את השער . לאחר דקה תמימה כבר הייתי בריצה של חיי לכוון השורה הראשונה ומאחורי כמות ענקית של ילידים . הגעתי ,תפסתי מקום ממש באמצע ,מול הבמה . מצידי הימני עמדה טל ומצידי השני אנה . אחרי חמש דקות ולא יותר המקום היה מפוצץ באנשים וזה עוד כלום . לאט ,לאט המקום היה מלא ילדים שהגיל הממוצע הוא 15 לפחות . התחילו להעלות את הדברים על הבמה ,של סינרגיה . אחרי דקה הם עלו והתחילו לנגן ,היה נחמד . שרתי קצת אבל לא הרבה ,לא אהבתי ממש את השירים שלהם . "תודה רבה ,אנחנו סינרגיה ועוד מספר דקות יעלו לפה כוכבי הערב טוקיו הוטל!!" נשמע הקול ברקע . "מאיה !! את מאמינה שזה כל כך קרוב?!" טל צעקה לכיווני . "לא ,זה פשוט מדהים" חייכתי אליה חיוך גדול . עכשיו מארגנים הכול ,בדיקות אחרונות ומסדרים קצת את המקום . הוציאו את התופים של גוסטב ,סידרו אותם וארגנו הכול . המקום היה שקט ,הקהל שתק ,לא הוציא הגה ,גם אני . חיכינו ,בסביבות החצי שעה ,לא קורה דבר . ולפתע האורות נכבו ,הקהל החל להרעיש קצת ,ראיתי צללים של שלושה אנשים על הבמה ,מסתובבים על הבמה . האורות החלו להידלק ולהחליף צבעים . דמותו של ביל נגלתה לעיניי הקהל ,צרחות נשמעו . חיוכו בצבץ על פרצופו המתוק . חייכתי והסתכלתי אליו ,הוא בחן את הקהל ,את הרעש העצום שהוא עושה . לפתע עיניו נתקעו על העיניים שלי ,אני לא אוהבת את הצבע של העיניים שלי ,ירוק בהיר ,בהיר . הוא הסתכל עלי בלי לזוז הרבה ,לפתע הוא יצא מהבועה בה נתקע שהיא להסתכל על העיניים שלי . מבטו הסתכל עלי הרבה במשך ההופעה ,לא זז ממני הרבה . היה את הפלייליסט הכי טוב ששמעתי בחיים שלי . לרוב הסתכלתי לכוון ביל . רוב הזמן הוא הסתכל עלי ,הרבה הסתכל . ההופעה הסתיימה ,יצאתי לאט מהמקום ,אחרי מאות אלפי ילדים . "אני הולכת לשירותים" אמרתי לאנה וטל שעמדו לידי . "טוב ,איך את חוזרת?" טל שאלה . "לא יודעת ,אוטובוס או משהו" הסברתי לה . "טוב ,תדהרי בדרך! ביי" אנה אמרה לי והן הלכו ולכוון החניה . הלכתי לכוון השירותים שהיו ליד מאחורי הקלעים . נכנסתי ויצאתי לאחר דקות מספר ,כאשר תכננתי לעצמי בראש את דרכי חזרה מישהו נתקל בי . תגידו שזה צפוי וכל השיט הזה אבל זה היה ביל . "סליחה" מלמלתי מתוך הלם . "זה בסדר" הוא החזיר לי באנגלית עילגת ביותר ,צחקקתי בליבי . "ביל" הוא קרא את שמו ,כאילו שאני לא יודעת מה שמו . "אני יודעת ,מאיה" עניתי לו בגרמנית ,כן ,למדתי במיוחד גרמנית ,אני מדברת ממש שוטף . "את יודעת גרמנית?" הוא הופתע . "כן ,למדתי" הכרזתי . "כל הכבוד!" הסמקתי קצת . "תודה" החזרתי . "טוב ,אני ממש צריכה ללכת.." סיכמתי . "אה..ביי" ביל חייך אלי . הסתכלתי בשעון ,השעה כבר 23:30 ,פאק איט! האוטובוס האחרון יצא עכשיו ,אני אבודה . "פאק" קראתי קצת בקול . "מה קרה?" ביל שאל בשפת האם שלו . "האוטובוס האחרון יצא עכשיו ,אין לי איך לחזור הביתה" השבתי בייאוש . "אז בואי" הוא הציע . "מה בואי?" לא הבנתי . "בואי" הוא הושיט את ידו ,שאני אסרב? .
מדהההים . המשך מייד
אני לא זזה מהפורום !
