פאנפיק. אין שם בנתיים.
שם: אין סוג: וואנשוט פאנדום: טוקיו הוטל דמויות: טום, ביל, OC דירוג: R (אלימות קשה, תיאורים מיניים מפורטים, הבנתם תעיקרון..) טריגר: למה לדעתכם זה R? אלימות מינית קשה... ><", זהירות.... הפאנפיק: "לחיים!" כוסות שמפניה הונפו באוויר. הארבעה חגגו את יציאת והצלחתו של אלבומם החדש, “blut”(דם) שיצא לאור כמה ימים קודם לכן, וכבר נחטף מהמדפים כמו לחמניות טריות. "לחיינו!" הניף ביל את כוס השמפניה, "לחיי טוקיו הוטל!" הם חגגו המועדון, באזור האח"מים. מועדון "HOT", המועדון הכי חם בגרמניה. "בואו נצא מפה, לרחבה!" הציע ביל. "בא לי ליהנות קצת!" טום גוסטב וגיאורג הנהנו בהסכמה, והחלו להתקדם לעבר רחבת הריקודים נחוץ לאזור האח"מים. לאחר שעה קלה של ריקודים ופלרטוטים, הודיע ביל: "אני הולך לבר לשתות קצת." "אני פה, אם תצטרך אותי!" השיב לו טום והמשיך לעשות עיניים לאיזו בחורה. ביל קפץ על הכיסא הגבוה של הבר, והזמין לעצמו שוט של וודקה עם XL. ביל אשר היה עסוק במשקה ובבהייה בישבנה של אחת הבחורות, לא שם לב למבטיו של הבחור שישב לידו- הוא סקר אותו מכף רגל ועד ראש. החל מהתסרוקת המחושמלת, סורק את האיפור השחור מסביב לעיניו, דרך ג'קט העור השחור והמכנס השחור הצמוד שלבש, ועד לנעליי העור השחורות שלבש ביל. "ביל קאוליץ?" פנה הבחור אל ביל. "כן?" השיב לו ביל עם חיוך מאוזן לאוזן, כהרגלו. "אדם שייר, נעים מאוד!" לחץ הבחור את ידו של ביל, "ידידה שלי מעריצה גדולה שלכם!" "הו, באמת? היא כאן?" "לא, אני פה לבד, פחות או יותר. ואיפה שאר חברי הלהקה?" "ברחבת הריקודים." ביל הצביע בחוסר חשק על טום, שרקד ריקוד חושני ביותר עם איזו כוסית, או יותר נכון, היא נמרחה עליו בחושניות והוא מסתלבט. "הו, סטוץ מזדמן...?" "כן..." צחק ביל. "עוד אחת לאוסף..." שיחתם של השניים החלה לקלוח, והם המשיכו לצחוק ולדבר להם. ביל כה נהנה מהשיחה, לא שם לב לכמות האלכוהול ששתה, ומצא את עצמו מעט שיכור. "אני חושב שאני אלך..." מלמל ביל לאדם, ופנה לחזור לאזור האח"מים. "שתיתי קצת יותר מדי..." "לא! שטויות!" משך אדם בידו של ביל והושיבו חזרה. "תשתה קצת קולה, ותרגיש בסדר גמור..." "אם אתה אומר..." "הינה, אני אזמין בשבילך!" "תודה..." "הו, שטויות!" צחק אדם ופנה לברמן. "שתיים קולה, בבקשה." ביל המהורהר הביט סביבו, מחפש את טום במבטו. "הם בטח כבר באיזה תא בשירותים..." גיחך לעצמו. "ביל, הקולה שלך!" "תודה, אדם!" ביל לקח את הכוס מידו של אדם, ולגם ממנה. כעבור כמה שניות הכוס הייתה ריקה. "איך המרגש?" "עייף..." ביל קבר את ראשו בין שתי ידיו, ונאנח. הכל החל להיות מטושטש, העולם החל להתהפך. "אני לא מרגיש טוב..." מלמל ביל לאדם. "אתה יכול למצוא את טום, גוסטב או גיאורג?" "בשביל מה?" שאל אדם בקול מופתע. "הביתה..." אמר ביל בקול שבור. "אני לא רואה אותם בשום מקום, ביל. מה דעתך שאני אקח אותך למלון? האוטו שלי פה, בחוץ." "כן..." אדם לקח את ביל, כרך את זרועו סביב כתפו, והחל להתקדם אל עבר היציאה. כעבור כדקה ישב ביל במושב הקדמי של האוטו, נוסע אל יעד לא מזוהה. "זה לא המלון..." לחש ביל. הוא החל לראות שחור, הכל איבד את הצבע, הסתחרר, התהפך. עוד שנייה והוא מתעלף. "זה הבית שלי, ביל." "אבל..." "תשתוק ביל!" ביל הרגיש שהוא נזרק למקום רף, מיטה או ספה ככל הנראה. "אדם...." נאנק ביל, הוא ראה מערבולת של אורות, ודמות מטושטשת בעלת שיער כהה התכופפה אליו, ככל הנראה אדם. "שש..." לחש אדם, והצמיד את אצבעו אל שפתיו של ביל, "שקט..." ביל הרגיש שהוא נמשך לאחור, ראשו ופלג גופו העליון עדיין על המיטה, אך רגלין מתנדנדות בין שמים וארץ. לאחר כשתי שניות, הוא הרגיש קור פתאומי באזור חלציו ורגליו, מכנסיו הורדו ממנו. ביל לא הבין מה קורה, אך עם זאת הייתה לו הרגשה רעה. לרוע המזל, אפילו את עיניו לפקוח הוא לא יכל. ידיים לפתו אותו במותניו, וכעבור שנייה כאב חד פילח אותו, מתפשט לאורך עמוד השדרה אל כל גופו, אך המקום הכואב ביותר היה פלג גופו התחתון. הכאב היה כה עז, ביל רצה לצרוח, לצעוק, אך הדבר היחידי שיצא מפיו הייתה יללה עלובה. הוא הרגיש איך משהו נצמד אל גבו, ולאחר מכן הרגיש נשיפות באוזנו. "נעים, בילי...?" קולו הארסי של אדם לחש לו. דמעותיו של ביל, אשר התערבבו עם הצללית וקיבלו צבע שחור, נזלו על לחייו. "טומי..." השתנק ביל בכאב. "תציל אותי, טומי..." ~~~~~~~*~~*~~~~~~~ תחושת בטן רעה פקדה את טום, יותר מדי רעה. "ביל?!" הסתער טום לעבר הבר, סורק בעיניו אחר אחיו. "ראית את ביל?!" פנה אל הברמן. "אתה מתכוון לביל קאוליץ? הוא הסתלק מכאן עם איזה גבר, הוא נראה שתוי לגמרי." "ונתת לו ללכת?!" אגרופו של טום פגע בשולחן. "תיארתי לעצמי שזה חבר שלו, הם דיברו לאורך כל הערב." אך טום לא שמע זאת, הוא פתח בריצה מטורפת אל עבר השומר. "ביל קאוליץ עבר פה?! נראה שתוי?! עם אולי איזה בחור?!" "כן.." הנהן השומר. "הוא אמר שהוא המפיק שלו, והוא מסיע אותו לבית המלון..." "לאיזה כיוון הם נסעו?!" טום נראה לחוץ. הם לא באו עם שום מפיק. "לשם.." הצביע השומר. "אם אתה רוצה, יש לנו את הכתובת של הבחור. אנחנו תמיד לוקחים את הכתובות מהלקוחות שלנו למקרה שנצטרך להזמין להם מונית." "מה הכתובת?!" טום חטף מידו של השומר דף ועט, וכתב במהירות את הכתובת תחת השם "אדם שייר". הוא הזמין מונית וקפץ לתוכה, ההרגשה הרעה מתעצמת עם כל דקה. "תחזיק חזק, בילי!" ~~~~~~*~*~~~~~~ הכאב המשיך לפלח את ביל, לקרוע אותו לגזרים בכל פעם שאדם חדר לתוכו. דמעות שחורות המשיכו לזלוג מעיניו, והוא השתנק בכאב כל פעם שגנח אדם באוזנו. לבסוף הוא הרגיש שהוא נמשך לאחור בשלישית, ומצא את עצמו יושב על הרצפה הקרה, חצי ערום, ראשו וידו מונחים ברפיון על המיטה. הוא הרגיש את ידו של אדם מלטפת את לחיו, מטמאת גם אותה. "נהנתי מאוד, בילי." צחק אדם, ידו לפתה את שערו הפרוע של ביל, ומשך את ראשו לאחור. "רוצה שוב?" "ל...לא..." נאנק ביל בבכי, ולאחר שנייה נזרק בחוזקה חזרה למקומו. דקה ארוכה הוא ישב כך על הרצפה הקרה, חצי ערום, מטושטש, גופו כואב ומלא סימנים כחולים. לפתע, הוא שמע חבטה רמה שגרמה לו כאב ראש נוראי, קול נוקב בשמו, דמות מכלשהי נופלת על הרצפה, ומישהו רץ אליו ונוטל אותו בזרועותיו. בשארית כוחותיו הוא פקח את עיניו, וחייך חיוך קלוש ביותר כאשר ראה שטום מחבק אותו, ומביט בו בעיניים מלאות דמעות. "בילי..." אמר טום בקול חנוק. "מה עשו לך, בילי..?" "באת להציל אותי, טומי...?" לחש ביל. "כן..." הנהן טום, מתאפק שלא לפרוץ בבכי למראה אחיו השבור. "כן, בילי." "תודה..." ביל כרך את זרועותיו מסביב לצווארו של טום, וקבר את פניו בחולצתו הענקית. הוא הרגיש כיצד מכנסיו מולבשים עליו חזרה, והוא מורם באוויר. "כואב לי, טומי." הוא חש כיצד חיבוקו של טום מתהדק עליו. "אל תדאג בילי, אני איתך. לא יפגעו ויכאיבו לך יותר, בילי." קולו השבור של טום הרגיע אותו, והוא הרגיש איך שדמעותיו של טום נופלות על פניו. "תודה, טומי." ביל חייך בשנית. "תמיד ידעתי שאתה המלאך שלי..."