שרשור פאנפיקים חדש

[Lilo093]

../images/Emo36.gif מה קרה?????????????? תמשיכי!!!!!../images/Emo26.gif

 

[rikikiki]

../images/Emo217.gif

תמשיכי עכשיו ולא אזרוק עלייך את הקופסאת מסטיקים הנאמנה שלצידי!

 

[SpongBobit]

מדהים פשוט, ממשיכה עכשיו לקרוא[:

 

[animfanatic]

אוף לילי כזאת זונה...אני שונאת אותה

שתמות!!!!!!!! איזה חמודים ביל וערבה וטום המסכן.... בטח שאני רוצה המשך!

 

[TaaaaaaaaaaL]

../images/Emo103.gifאני וגל המצאנו פאנפיק משעשע../images/Emo103.gif

הכל בגדר הצחוק !! אל תייחסו לזה רצינוות ! הכל התחיל ביום אביבי שטוף שמש. סאקי וביל יצאו לטיול רומנטי על האופנוע של אדגר [למי שלא יודע האופנוע של אדגר זה אופנוע עם סירה כזאת בצד] סאקי היה הנהג, וביל ישב מחוץ בתוך הסירה. ביל לבש שמלה ורודה ויפה , ושיערו היפה התנופף לו ברוח הנעימה. סאקי והוא היו בדרף לדייט רומנטי ליד האגם. כעבור 10 דקות הם הגיעו לאגם ענקי מאוד יפה.. שמסביבו הכל מלא דשא ירוד ופרחים צבעוניים. חלום של כל זוג ! לפתתע, עוף דורס גדול בעל רלגיים ארוכות למדי תפס את ביל בציפורניו והתחיל לעוף לכיוון האגם . סאקי מאוד נלחץ !! העוף הדורס עזב את ביל באמצע האגם !! פתאום סאקי שלנו הפך לסופרמןן חזק , ועף לכיוון האגם . ביל ברח לסאקי עם דייג בעל שיני זהב, והשאיר לו כה דגים לאכול .. סאקי אכל את כל הדגים במהירות הבזק עד שלפתע נחנק !! אוי לא!! וגם גילה שהוא אלרגי לסוג דגים האלה .. כולו התמלא בשלפוחיות אדומות ומגעילות ! ביל ראה את זה ונהפך עצוב .. אז חזר לקחת את סאקי הציל אותו מחנק ! והכל נגמר בטוב .. סוף טוב הכל טוב !

יאלה עפתי .. שבת שלוום לכולםם

 

[Bill Kaulitz 89]

דייי אני לא מאמינה שכתבתת על זה פאנפפיקק !!!!

איזה משווגעעתת !!! חוללה עליךך ! :]

 

[TaaaaaaaaaaL]

../images/Emo103.gif חח זה בגלל שאת אמרת ../images/Emo9.gif

 

[0oSharoNo0]

איזה קרועות !! XDDD

חחחחחחחח ביל עם שמלה ורודה ?? עשיתן אותו לגמרי הומו.. XD ובכלל בכל הסיפור אז מה..? אין המשך?

וואי! עכשיו שמתי לב שהסמיילים זה תפוזים !!!

XDDDD

 

[TaaaaaaaaaaL]

../images/Emo103.gif חח זה גל המציאה ת'שמללה

והיא גם ציירה אותתה !!! ולא נראלי שיהיה המשך .. אולי יומאחד יהיה לנו משעמם ונמשיך

ויאוו לא שמתי לב לזה חח איזה מגנייייב ...

 

[תמר קאוליץ]

../images/Emo191.gif מטריד. מאוד מטריד. (בצורה טובהXD)

 

[TaaaaaaaaaaL]

../images/Emo103.gif חחח תודה תודה ../images/Emo9.gif

מתי את ממשיכה תסיפור המדהים שללךך ?!

 

[נועיתוש האחת]

../images/Emo66.gif|מאוהפאנפיק - עדיין אין שם - אפילוג

אפילוג - אין שם ^^" עוד טיפה תגובות ואני אמשיך ועוד משוו...אני חדשה מאוד פה.. אז היי רייצ'ל וג'סיקה נכנסו לדירה,לאחר שגשם חזק התחיל בחוץ. בבית חיכתה להם ג'ולי שישבה על המיטה ודיברה עם אמא שלה, "כן, הכל בסדר, אני אדבר איתך אחר כך..." היא קפצה מהמיטה כששמעה את קולות הרגליים של רייצ'ל וג'סיקה דורכות בחדר הכניסה. היא נעלה נעלי בית ולקחה את הפן שלה, והתחלה לצעוד לכיוון הכניסה כדי לראות מי הפולש. היא צעדה לאט לאט, נותנת לפיג'מה הרחבה להתנפנף, ושמה את האגודל על כפתור ההפעלה. רייצ'ל וג'סיקה שלא הבחינו בג'ולי,המשיכו לדבר ביניהן ולהוריד את המעילים. הן היו יבשות לחלוטין למרות הגשם החזק שבחוץ, כי הן הספיקו להימלט לביתן. "ותארי לך...שליום ההולדת שלך נביא לך את טומי-מי והוא ישיר לך 'הפי ברת'דיי רייצ'ל בלה בלה בלה בלה' בגרמנית... חה חה חה!" שתיהן נתקפו בצחוק בלתי נשלט. ג'ולי טרקה את הדלת המובילה לכניסה, וכאשר רייצ'ל וג'סיקה שמעו את זה הן קפצו מבהלה. ג'ולי צעדה עוד צעד אחד, הכניסה יד אחת למטבח ולחצה מהר על כפתור ההפעלה של הפן. רייצ'ל וג'סיקה נלחצו מהר מאוד, צרחו חזק ורצו לכיוון הדלת בכדי לנסות לסגור על היד המוזרה עם הפן. הן לחצו על היד ולחצו תוך כדי צרחות, וג'ולי, שהייתה כה מופתעת צרחה גם היא בעוד שידה נמחצת. ג'ולי לחצה על כפתור ההפסקה וכולן השתתקו. שיערם של ג'סיקה ורייצ'ל עמד כאילו חשמל סטטי היה האוויר לנשימה באותו רגע. שלושתן נשמו מהר מאוד. ג'סיקה מיהרה להביא את הסכין הגדול שניצב ליד הקומקום על השיש,וסימנה לרייצ'ל "עכשיו!" כדי שהיא תפתח את הדלת, ושלושתן צרחו כמו מטורפות. ג'סיקה הניפה את הסכין גבוה, ג'ולי איימה עם הפן כאילו היה אקדח ורייצ'ל פשוט הייתה בשוק מדי מכדי להגיב או לעשות פעולה כלשהי חוץ מלצרוח. ג'סיקה, הורידה את הסכין וחתכה את עצמה בטעות באצבע. היא לא שמה לב, כי כולן נתקפו בהתקף צחוק עד השעות הקטנות של הלילה. המקרה כל כך הצחיק אותן, שנראה שהן יישארו צוחקות ככה לנצח...אך כמובן שזה לא היה ככה. בשעה 4:00 לפנות בוקר הזכירה רייצ'ל, "בנות, אתן זוכרות שמחר יש לימודים...נכון?" ואז הן נזכרו. "אוף, למה?" יבבה ג'ולי. "ג'ולי, את ממש צריכה להירגע, לי ולרייצ'ל יש מחר בחן בפיזיקה לא לך!" אמרה ג'סיקה. "כן? לפחות אני לא בחורה בת 17 שלומדת בפנימייה ומאיימת בסכין שניצלים על אנשים!" אמרה ג'ולי בציניות. "ולפחות אני לא ילדה בת 16 שמאיימת בפן על אנשים!" אמרה ג'סיקה וכולן החלו לצחוק מחדש...לעוד הרבה זמן. בשעה רבע לחמש בבוקר אמרה ג'סיקה "לילה טוב כולן, ועכשיו באמת!" והלכה לצחצח שיניים. ג'ולי סחבה את עצמה לחדרה באיטיות, עייפה מהיום העמוס שעבר עליה. היא נכנסה למיטה ונרדמה מיד. רייצ'ל, לעומתה, עלתה לחדרה בקומה השנייה תוך כדי זמזום 'דורש דן מונסון...הינטר די ולט...אנס אנדה דר זייט...' "אחחחחח רייצ'ל תסתמי כבר! חוץ מזה, באיזה שפה בכלל את שרה?" שאלה ג'ולי שהתעוררה מהרעש המעצבן של הזמזומים. "אני שרה בגרמנית לידיעתך," אמרה בתוקפנות "וזה שיר של טוקיו הוטל." אמרה וסיימה את דבריה כשחיוך מנצח על הפנים שלה. "טוקיו הוטל זה חרא של מלון אני אומרת לך רייצ'ל תפסיקי להאמין לשטויות הצוות בידור שם לא כזה טוב!" אמרה ג'סיקה בפה מלא משחת שיניים. "חה חה ג'סיקה. רק לידיעתך, טוקיו הוטל זה לא המלון שבו היית בקיץ, גאונה. המלון שהיית בקיץ קראו לו 'רוק הוטל' וזה בכלל שונה לגמרי. טוקיו הוטל זאת להקה!!!" אמרה רייצ'ל בעודה מתכסה בפוך החמים שבמיטתה. "אהא. כן, מה שתגידי." אמרה ג'סיקה בזלזול כשהיא מתעטפת בחלוק השינה שלה. "לילה טוב כולן" אמרה ונכנסה לחדרה שהיה צמוד לחדר של ג'ולי.היא נשכבה על המיטה והרגישה כי משהו לא נוח. היא קמה ומצאה דף מתחת לגב שלה. היא קראה את הכתוב: "ג'סיקה היקרה! תיפגשי איתי מחר ב-20:00 בקולנוע ליד הקמפוס. יש לי הרבה דברים לספר לך, ניפגש שם ונראה סרט. הפופקורן – עליי. וגם הכרטיס. אוהב, מייקל." 'אוווו...' חשבה בליבה. מייקל היה הידיד הכי טוב שלה. היא דאגה לו מאוד. וגם אהבה אותו, אך זה היה בסתר. היא דאגה שאף אחד לא ידע מזה, כולל חברותיה הכי טובות – ג'ולי ורייצ'ל. היא הניחה את הפתק במגרה השלישית שלה, הנעולה, שהייתה צמודה לקיר הורוד היחיד בחדרה. היא הכניסה אותו ונעלה את המגירה. היא אספה את שיערה והתכרבלה בפוך. בשעה 6:00 היא התעוררה. 'מה? מה קורה?' היא חשבה לעצמה. היא הסתכלה בידה שדיממה. 'אאאוווץץ''... זה בטח מהסכין או מהנייר של מייקל או משהו בסגנון.' לחשה לעצמה. היא שטפה את הפצע, שמה פלסטר וחזרה למיטה. בשעה שמונה ג'ולי התעוררה מאוד עייפה. 'אוף...לישון רק...אממ....כמה זה יוצא? 1+2+8=15...3 שעות? זה לא פייר...' חשבה. היא יצאה מכיוון חדרה למטבח. האורות שם היו דלוקים והריחות היו מאוד חזקים של פנקייקים שרופים וקצפת. היא גררה את עצמה בקושי למטבח והתיישבה לשולחן. "אז מה יש....אההההה!!!!" היא צרחה. "מה-זה-הפוסטרים-האלה-?!" "אוה זה? רק כמה פוסטרים של הלהקה שאני אוהבת, טוקיו הוטל." רייצ'ל אמרה בפשטות תוך כדי טיגון פנקייקים [שרופים]. כל המטבח היה מקושקש כולל הקירות והתקרה, בפוסטרים וציורים של סמלים המשלבים את האותיות T ו-H. על המקרר היו תלויים במגנטים פוסטרים שהיה כתוב עליהם "בלעדי לעיתון! פוסטר מיוחד של טוקיו הוטל – הלהקה שכבשה את אירופה!". ג'ולי חשבה שהיא עומדת להתחרפן.

 

[florit11]

יפה! *_*

המשךךךך....1!!!!! הותקפתי במוזות... יאללה בלאגאן!

 

[נועיתוש האחת]

תודה רבה!! :] המשך עוד תגובה-שתיים

 

[נועיתי קאוליץ שפר]

יאאלללה המששךך אני מתה כבר להמשך!!!! 333>

 

[נועיתוש האחת]

נועיתוש ביקשה ממני לפרסם את פרק2...אז קבלו!

פרק 2 "אוה זה? רק כמה פוסטרים של הלהקה שאני אוהבת, טוקיו הוטל." רייצ'ל אמרה בפשטות תוך כדי טיגון פנקייקים [שרופים]. כל המטבח היה מקושקש כולל הקירות והתקרה, בפוסטרים וציורים של סמלים המשלבים את האותיות T ו-H. על המקרר היו תלויים במגנטים פוסטרים שהיה כתוב עליהם "בלעדי לעיתון! פוסטר מיוחד של טוקיו הוטל – הלהקה שכבשה את אירופה!". ג'ולי חשבה שהיא עומדת להתחרפן. "רייצ'ל! את לא לבד פה את יודעת?! תעיפי מייד את הפוסטרים של המכוערים האלה!" אמרה ג'ולי בכעס, ובצדק. "תגידי ג'ולייט..." ניסתה להתחנף רייצ'ל לג'ולי, כי ידעה כי ג'ולי אוהבת את המחזה רומיאו ויוליה,[יוליה בלועזית ג'ולייט]בזמן שריפת עוד פנקייק. "זה נכון שאת אוהבת הופעות רוק?" "מה?" שאלה ג'ולי. "מה ששמעת." ענתה רייצ'ל בקרירות. "כן...אז?" שאלה ג'ולי, לא מבינה על מה רייצ'ל מדברת. "אז במקרה יש לי כרטיסים להופעה של הלהקה שאני אוהבת. יש לי במקרה ארבעה כרטיסים, כי הבריזו לי. אז נמצא עוד חברה ונלך אני את וג'סיקה. נשמע לך?" ג'ולי היהרה רבות .'אבל זאת סתם להקה מוזרה. למה לי?' חשבה לעצמה. 'מצד שני, גם ככה אין לי מה לעשות היום בשישי פה, בפנימייה.' "טוב, אבל רק אם ג'סיקה תבוא גם." אמרה ג'ולי בבטחה. היא עוד לא שלטה כך על נערה שגדולה ממנה. תמיד היא הייתה השפוטה של כולם. "יש!" אמרה רייצ'ל תוך כדי מחיאת כף. "אז זה יוצא עוד שבועיים בהיכל הגדול שנמצא חמישה רחובות מפה. נוכל ללכת ברגל." הציעה. "יש עוד שבועיים! נתכנן הכל...לא יודעת. מתישהו אחר." החזירה ג'ולי בקול מנומנם תוך כדי שתיית...שוקו. קפה היא תמיד שנאה. ג'סיקה נכנסה לחדר המטבח כששערה היה מסודר מאוד ועם הפיג'מה שלה. "בוקר טוב!" אמרה מאושרת. "בוקר טוב גם לך גברת 'מאושרת'." אמרה ג'ולי. "היי, אני לא אשמה שאת עוד עייפה." החזירה ג'סיקה. היא שנאה שמוציאים עליה עצבים. ג'ולי גלגלה את עיניה בבוז. "מה יש לאכול? פוי, מה זה הריח הנוראי הזה ?!" אמרה ג'סיקה. "זה הפנקייקים הטעימים שלי." ענתה רייצ'ל "רק שהפעם הם השחימו..טיפה יותר מדי". סיימה רייצ'ל. ג'סיקה ניגשה למקרר ונבהלה. היא הסתכלה לקירות, לתקרה, לצדדים, הכל היה מקושקש. "אמאלה!!! מה זה??" צרחה. "זה רק הפוסטרים של השמוקיו הוטל האלה." אמרה ג'ולי כאילו בהרגל. "טוב אין לי זמן להתעמק בזה עכשיו." אמרה ג'סיקה והוציאה מהמקרר לחמנייה, גבינה ומלפפון. היא פרסה את הלחמנייה וחתכה את המלפפון. היא מרחה את הגבינה בלחמנייה וכשסיימה לעשות זאת ועשתה את צעדיה לכיוון המלפפון קמה ג'ולי וחטפה את הלחמנייה מהצלחת. "היי...!" אמרה ג'סיקה, לא הבינה מה קורה."ביי ביי, ותודה על ארוחת הבוקר!" אמרה ג'ולי, שלחה קריצה ורצה לחדרה כדי להתלבש לבית הספר. כשהיא יצאה מהחדר היא עשתה פוזות של דוגמנית לעבר רייצ'ל וג'סיקה, שנראו המומות. היא הייתה לבושה במכנס סקיני שקרוע בקצה, וחולצה אדומה-סטרפלס עם נקודות לבנות עליה וחגורת מותן. "מקנאות מה?" אמרה ואספה את שיערה לקוקו גבוה. היא שנאה ללכת עם שיער פזור, כי טענה ששיערה קצר מידי. היא לקחה את תיק הצד שלה ויצאה לכיוון בניין כיתות האם המרכזי של כיתה י'. 'מחר בהפסקה אמור להיות יריד קבוצות בית ספר. אם ג'סיקה תבריז לי בדוכן – אני נשבעת שאני פשוט...לא יודעת מה אני אעשה לה!' חשבה. היא הגיעה לאזור הלוקרים שליד כיתתה, מספר 590. היא הכניסה את המפתח שלה, שהיה צבוע בצעי אדום עם נקודות שחורות, וסובבה אותו. הלוקר נפתח והיא הוציאה את מחברת ההיסטוריה שלה. היא נכנסה לכיתה. היא התיישבה במקום הקבוע שלה,בשורה הראשונה באמצע, הוציאה משקפי קריאה והחלה לכתוב. באמצע הכתיבה, הודיעה מנהל בית הספר ברמקול: "היום יבואו לבית הספר אורחים חשובים,שכידוע לכולנו למדו פה עד לפני מספר שנים כשבית הספר נהפך לפנימיה והם התפרסמו." ;אוי לא, רק השנה הגעתי לפה...' דאגה ג'ולי. ' "...אני מדבר כמובן על האחים קאוליץ מהלהקה טוקיו הוטל. הם יבואו היום לצלם קטע של שעה בערך. ולכן נקדים את יריד הקבוצות הבית ספרי. תודה ויום טוב." סיים המנהל. 'ואו' חשבה בליבה. 'אבל השמות האלה מוכרים לי...ביל וטום..מה זה היה? קאוליץ?' "ונחזור לשיעור" אמר המורה להיסטוריה. "בשנת 1945..." לג'ולי זה כבר לא שינה. היא הייתה כולה נרגשת. כעבור חצי שעה הסתיים השיעור והיא ניגשה למסדרון לארגן את החפצים שלה לדוכן הקבוצות הבית ספרי. ג'סיקה הגיעה בריצה לעבר המסדרון הראשי שמחוץ לכיתתה של ג'ולי. "הגעתי, אפשר להתחיל להתארגן." אמרה ג'סיקה בעודה מסדירה את נשימתה. "תגידי...השם הזה...טום וביל קאוליץ...לא מוכר לך?" שאלה ג'ולי בהיסוס. "אה...כן, אני חושבת שאלה מהלהקה שרייצ'ל מעריצה...אבל צריך להתארגן מהר..." "טוב, בואי נתחיל. איפה השולחן שלנו שנעמיד עליו את הדברים שלנו? הבאת את כל הפוסטרים שהכנת שנתלה על השולחן?" שאלה ג'ולי, תוך שהיא מוציאה רשימה מוכנה ומסמנת "וי" במקומות הנחוצים. ג'סיקה חייכה וסימנה לג'ולי בידיה 'רק רגע...'

 

[נועיתוש האחת]

המשך הפרק...+הסבר

זאת חברה של "נועיתוש האחת" שמפרסמת דרכה את החלק השני של הפרק השני - - - - - - - - - - היא הרימה מהריצפה פוסטר סגול בהיר, ופתחה אותו. עליו היה מקושקש בהרבה צבעים כדה"א, וסיסמאות שונות כמו "הצילו את כדור הארץ-עכשיו!". "נהדר!!!" אמרה ג'ולי וחיבקה את ג'סיקה. "תודה רבה..." אמרה. היא פתחה את התיק שלה והוציאה משם כ-100 עלונים עם מידע על ההתחממות הגלובאלית. הן קירבו את השולחן אליהן והחלו לתלות את השלטים. שלט אחד הן חיברו למעלה עם מוטות, ואת העלונים הם הניחו על מפה ששמו על השולחן שהייתה מקושטת בציורים קטנים של כדור הארץ. "את מוכנה?" שאלה ג'סיקה. "כן, אני רק מחכה שכבר יבואו הצלמים!!! את חושבת שנצליח להרשים אותם?" שאלה ג'ולי בדאגה."אמממ..." אמרה והסתכלה על כל שאר הדוכנים. על כולם כמעט היה כתוב "שימו סוף לסמים..." בעוד שמנהלי הדוכן עישנו. "אני חושבת...שאנחנו הכי טובות!" שתיהן צחקו. משער בית הספר נכנסו 5 שומרים שהציבו מחסומים ושמרו על כל מחסום, כך שהתאומים ביל וטום יוכלו לעבור בחופשיות בלי אהדת המעריצות. מלא מעריצות מבית הספר, נחנקו מאחורי הסורגים ושתיהן יכלו לראות מזווית העין את רייצ'ל נדחקת עליהם. כעבור 10 דקות של ציפייה ה'דיוות' נכנסו. השומרים הפחידו נורא את המעריצות, ולכן הן לא צרחו הרבה. הקריין דיבר והמצלמה נעצרה איתו, אך הבנים ביקשו להסתובב בין הדוכנים בינתיים. הן הסתכלו וחיכו אל כל דוכן, ונעצרו – דווקא אצל ג'סיקה וג'ולי. "אז מה יש לנו פה?" שאל ביל וחייך חיוך ענקי לעבר ג'ולי. "אנחנו מנהלות דוכן, אני וג'סיקה, חברה שלי" אמרה "על התחממות כדה"א." סיימה. היא התכוננה על הנאום שאותו התכוונה להציג במשך שעות,ימים,שבועות,וסוף סוף כשהגיע הרגע היא שכחה הכל...חוץ מאת שמה. בזמן שביל דיבר אל המצלמות בקצה השני של המסדרון, ניגש טום אל ג'סיקה. "אז מה אתן מסבירות פה?" הוא אמר באנגלית צולעת מאוד. "על התחממות כדור הארץ" אמרה ג'סיקה בגרמנית מעולה והסמיקה קשות. היא עוד לא נתקלה בבחור יפה תואר כזה. "מאיפה את יודעת גרמנית כל כך טוב?!" שאל טום מופתע. "למדתי...בחוג..." היא הרגישה שהיא נהיית אדומה כמו החולצה של ג'ולי ושזה מכוער. אבל לא, הסומק הדגיש את עיניה הירוקות הגדולות והיפות! "אתה יכולה באמת להסביר את כל מה שכתבתן פה?" אמר טום בפליאה. "כן, ברור. אתה מבין? כל ההתחממות הגלובאלית בעצם משפיעה בגלים מדיניים וארציים על כל אזור בכדור הארץ. ו... רגע את בכלל מקשיב לי?" ניסתה ג'סיקה להעיר את טום שעשה את עצמו ישן. "מה? כן כן, אני איתך.." אמר לה וקרץ לה , בצורת רמיזה. היא הסמיקה אפילו עוד יותר, וניסתה להסתיר זאת על ידי העברת שיערה השחור הארוך על כתפיה.טום המשיך לדבר עם ג'סיקה ,וביל סיים להתראיין והמראיין דיבר בין עצמו למצלמה. ביל ניגש לג'ולי והמשיך לדבר איתה. "אתן לומדות פה? וגרות פה?" הוא שאל מעוניין. "אבל זה לא קשור לדוכן..." הזכירה ג'ולי. "נכון, אבל זה מעניין בכל זאת." אמר ביל וחייך שוב אליה. היא הרגישה שהיא נמסה. "כן. וכן." אמרה וחייכה. עיניה הכחולות נצצו והיא הרגישה כמו שלא הרגישה מעולם. היא המשיכה לדבר עם ביל עד שלפתע ראתה את רייצ'ל בצד מתחמקת מהשומרים. "או לא...זה לא ייגמר טוב..." אמרה לג'סיקה. רייצ'ל רצה, והכל נראה פתאום בהילוך איטי. היא רצה מהר יותר, השומרים ניסו להדוף אך לא הצליחו. היא רצה, צרחה "טוווווווווווווווווווווווום!" והתנפלה עליו. היא התחילה לצרוח כמו משוגעת, עד שג'סיקה וג'ולי נאלצו לסתום את אוזניהן. טום זז לכיוון השני ונתן לשאר השומרים לעשות את העבודה. "ג'סיקה! ג'ולי! תעשו משהו!!! אל תיתנו להם לקחת אותי מפה!!!" צרחה רייצ'ל. ג'סיקה וג'ולי נעמדו דום כמו חיילות, לא מבינות על מה המהומה. "אני אנקום בכן!!! אתן רעות!!!"צרחה רייצ'ל. כולם היו המומים.

 

[love to hate you]

../images/Emo20.gif../images/Emo63.gifפאנפיק../images/Emo63.gif../images/Emo20.gif

הערות כאשר יש שיחה בין חברי הלהקה אז זה יהיה כמובן בגרמנית ,כאשר תהיה שפה אחרת יהיה כתוב באיזו שפה ,תהנו עכשיו אני כותבת את הפרק השני . פרק 1 היום החלום שלי מתגשם . הלהקה שאני כל כך אוהבת ,מעריצה ,סוגדת או איך שלא תרצו מופיעה פה ,טוקיו הוטל בארץ הכי נידחת בעולם הזה ,ישראל . השעה עכשיו 5 וחצי אחרי הצהרים ,יום שבת ,6.1.2007 ,אני מאיה ,בת 16 מתל אביב . אני יושבת ליד השער ,עוד חצי שעה השערים נפתחים ,מופע חימום לקחו את סינרגיה ,טובים אלה ,למרות שאני בכלל שונאת מוזיקה ישראלית . מחכה שחברות יבואו 'הן צריכות לבוא לפה כבר מזמן' חשבתי לעצמי בייאוש . המקום היה עם חבורות של ילדים ,גדולות ביותר ,הרבה . אבל אף אחד ליד השערים ,כולם על הדשא ,ואני? מול השער ,כמובן . בחנתי את הדברים שלבשתי ,אם הם קשורה למאורע כה גדול . מכנס דגמ"ח רחב ושחור , נעלי סקייט וחולצה של האפי טרי פרנדס . שיער חלק שמגיע עד כתפי וקצת ויתר ,שחור ,שתי רסטות סגולות ויפות . משקפי שמש ענקיות שמכסות את פני ,שמעתי מוזיקה , טוקיו הוטל ליתר דיוק . לפתע הרגשתי יד קלה על כתפי ,הסתובבתי לצד ימין ,עמדה שם ,או ליתר דיוק עמדו שתי בנות ,הכרתי אותן ,החברות שלי 'הן הקדימו' טענתי במוחי . "הקדמתן" הצבתי עובדה . "גם את" אנה אמרה . חייכתי אליה חיוך רגוע . "ממתי את פה?" טל שאלה כאשר הוציאה מתיקה את הכרטיס . "לפני חצי שעה" אמרתי בהיסוס ,לא בטוחה . "אני מקווה שאתן מוכנות לזה ,החלום הולך להתגשם" אנה התרגשה . "כן ,זה פשוט לא יאומן" אמרתי בעודי שוקעת קצת במחשבות על איך זה יהיה לעמוד בשורה הראשונה שכמה מטרים ממך עומדים האנשים ששינו את כל חייך בערך . מקצה אחד לשני . שבזכותם האמנת שהכול יכול לקרות או להשתנות ,גם מבחינת אהבה ,ביל . כמעט מהרגע ראשון שראתה אותו הא חיבבה אותו ,יותר מהשאר ,זה לא שהיא אוהבת אותו ,הוא פשוט המודל לחיקוי שלה . בזכותו היא למדה לנשיר ,עשתה גם קעקוע ,של כוכב ,בגב . אמרו לה הרבה שהיא מוזרה ,לא שייכת ,טיפשה שהיא עושה את הדברים האלה . אנשים ששונאים אותם היו מקללים אותה ,סליחה ,עדין . קוראים לה מושפעת ,דפוקה ,חסרת חיים . אבל היא בשלה . לא רואה ממטר את העולם ,אפילו ההורים שלה כבר לא מבינים אותה ,הם גרושים . כל אחד גר בצד השני של תל אביב . "מאיה ,את פה?" שמעתי קול קורא לי . "מה? כן ,סתם חשבתי קצת.." מלמלתי . "בואי ,נעמוד ממש מול הער ,ילידים מתחילים לבוא" טל אמרה לי . עמדנו ,שלושתנו ממש מול השער ,אחרינו קבוצה ענקית של ילדים 'זה לא נגמר' חשבתי כאשר הסתובבתי לראות את כמות האנשים שיחלקו איתי את המקום הזה הערב . הצצתי בפלאפון שלי ,השעה כבר רבע לשש . הכרטיס ביד ,אני מוכנה לתפוס את הריצה של החיים שלי לכוון הבמה . חיכינו ,בלי סבלנות . עוד דקה עברה ,עוד שתים ,ועוד אחת . שוב הצצתי בפלאפון 'חמישה לשש ,עוד קצת' חשבתי בתקווה מרובה שהחמש דקות יעברו מהר . הנה ,חמש דקות עברו ,השעה שש ,עמדתי מול השער וכולי בהי של החיים שלי . 'נו מה יש להם? שיפתחו כבר' חשבתי בחוסר סבלנות מוחלט . הנה ,השומר מתקרב ובידו מפתח ,זהו ,הוא בא לפתוח את השער . לאחר דקה תמימה כבר הייתי בריצה של חיי לכוון השורה הראשונה ומאחורי כמות ענקית של ילידים . הגעתי ,תפסתי מקום ממש באמצע ,מול הבמה . מצידי הימני עמדה טל ומצידי השני אנה . אחרי חמש דקות ולא יותר המקום היה מפוצץ באנשים וזה עוד כלום . לאט ,לאט המקום היה מלא ילדים שהגיל הממוצע הוא 15 לפחות . התחילו להעלות את הדברים על הבמה ,של סינרגיה . אחרי דקה הם עלו והתחילו לנגן ,היה נחמד . שרתי קצת אבל לא הרבה ,לא אהבתי ממש את השירים שלהם . "תודה רבה ,אנחנו סינרגיה ועוד מספר דקות יעלו לפה כוכבי הערב טוקיו הוטל!!" נשמע הקול ברקע . "מאיה !! את מאמינה שזה כל כך קרוב?!" טל צעקה לכיווני . "לא ,זה פשוט מדהים" חייכתי אליה חיוך גדול . עכשיו מארגנים הכול ,בדיקות אחרונות ומסדרים קצת את המקום . הוציאו את התופים של גוסטב ,סידרו אותם וארגנו הכול . המקום היה שקט ,הקהל שתק ,לא הוציא הגה ,גם אני . חיכינו ,בסביבות החצי שעה ,לא קורה דבר . ולפתע האורות נכבו ,הקהל החל להרעיש קצת ,ראיתי צללים של שלושה אנשים על הבמה ,מסתובבים על הבמה . האורות החלו להידלק ולהחליף צבעים . דמותו של ביל נגלתה לעיניי הקהל ,צרחות נשמעו . חיוכו בצבץ על פרצופו המתוק . חייכתי והסתכלתי אליו ,הוא בחן את הקהל ,את הרעש העצום שהוא עושה . לפתע עיניו נתקעו על העיניים שלי ,אני לא אוהבת את הצבע של העיניים שלי ,ירוק בהיר ,בהיר . הוא הסתכל עלי בלי לזוז הרבה ,לפתע הוא יצא מהבועה בה נתקע שהיא להסתכל על העיניים שלי . מבטו הסתכל עלי הרבה במשך ההופעה ,לא זז ממני הרבה . היה את הפלייליסט הכי טוב ששמעתי בחיים שלי . לרוב הסתכלתי לכוון ביל . רוב הזמן הוא הסתכל עלי ,הרבה הסתכל . ההופעה הסתיימה ,יצאתי לאט מהמקום ,אחרי מאות אלפי ילדים . "אני הולכת לשירותים" אמרתי לאנה וטל שעמדו לידי . "טוב ,איך את חוזרת?" טל שאלה . "לא יודעת ,אוטובוס או משהו" הסברתי לה . "טוב ,תדהרי בדרך! ביי" אנה אמרה לי והן הלכו ולכוון החניה . הלכתי לכוון השירותים שהיו ליד מאחורי הקלעים . נכנסתי ויצאתי לאחר דקות מספר ,כאשר תכננתי לעצמי בראש את דרכי חזרה מישהו נתקל בי . תגידו שזה צפוי וכל השיט הזה אבל זה היה ביל . "סליחה" מלמלתי מתוך הלם . "זה בסדר" הוא החזיר לי באנגלית עילגת ביותר ,צחקקתי בליבי . "ביל" הוא קרא את שמו ,כאילו שאני לא יודעת מה שמו . "אני יודעת ,מאיה" עניתי לו בגרמנית ,כן ,למדתי במיוחד גרמנית ,אני מדברת ממש שוטף . "את יודעת גרמנית?" הוא הופתע . "כן ,למדתי" הכרזתי . "כל הכבוד!" הסמקתי קצת . "תודה" החזרתי . "טוב ,אני ממש צריכה ללכת.." סיכמתי . "אה..ביי" ביל חייך אלי . הסתכלתי בשעון ,השעה כבר 23:30 ,פאק איט! האוטובוס האחרון יצא עכשיו ,אני אבודה . "פאק" קראתי קצת בקול . "מה קרה?" ביל שאל בשפת האם שלו . "האוטובוס האחרון יצא עכשיו ,אין לי איך לחזור הביתה" השבתי בייאוש . "אז בואי" הוא הציע . "מה בואי?" לא הבנתי . "בואי" הוא הושיט את ידו ,שאני אסרב? .

 

[Lilo093]

../images/Emo36.gif../images/Emo36.gifפאנפיק~~~~ פרק 1../images/Emo26.gif../images/Emo26.gif

אני חייבת להגיד לכם לפני שאני חולה על הלהקה, אפילו הייתי בהופעה! אז באמת על תיקחו ללב את מה שכתבתי. מקווה שתאהבו! פאנפיק~~~~ פרק 1 בוקר. 6.10. עוד יום מסריח. אבל היום זה לא יהיה רק עוד סתם יום מסריח, זה יהיה היום המסריח ביותר בחיי. אתם שואלים למה?? כי החברה הכי טובה שלי, קייט, מכריחה אותי לבוא להופעה חד פעמית מטופשת של להקה מטופשת שקוראת לעצמה "Tokio Hotel". אם אתם שואלים אותי, הם נשמעים לי כמו חבורה של לוזרים עם סולן שחושב שהוא בת. וזה לא הכל, אבא של קייטי גם סידר לה זוג כניסות אל מאחורי הקלעים!! גאד! מה אתם רוצים ממני??!! אבל מה לעשות?? קייט סבלה את המופע של evanescence"" בשבילי, וחוץ מזה, היא אמרה שהיא תקנה לי כרטיס. אז ככה, עוד 5 שעות השערים נפתחים. וכמו שאני מכירה את קייט, היא כבר בלחץ, ותאמינו לי, אתם לא רוצים לראות את קייט בלחץ! אז ..... פתאום הפלאפון שלי צלצל. כפי שצפיתם את זה בטח, זאת הייתה קייט. "איפה את??? את רוצה שלא יהיה לנו מקום?? אני אמרתי לך, אני רוצה להיות בשורה הראשונה, הכי קרוב לטומי שלי.............." "כמה נמוך בנאדם יכול לרדת................" עניתי לה בלעג. "היי, אני סבלתי בהופעה הטיפשית שלך! עכשיו תורך לסבול בהופעה הטיפשית שלי! אז תהיי מוכנה עוד 10 דקות כי אני באה לאסוף אותך מובן????" קייט צרחה לי באוזן. "כן כן, מה שתגידי.............." וניתקתי................. לא שהייתי צריכה 10 דקות בשביל להתכונן. הסתפקתי ב-5. אבל בכל מקרה קייט כבר הייתה בחוץ. "את מאחרת!" צעקה לי קייט . לקייט כבר היה רישיון. היא הייתה הראשונה בשכבה שלנו שהיה לה. "כן בטח......." עניתי לה בלי חשק כמעט.... "קייטי מאמי, אם אנחנו גרות במרחק של חמש דקות מגני התערוכה. למה אנחנו צריכות לצאת 5 שעות קודם??!!!" "טול, תישארי רגועה, אנחנו ניכנס בשעה 6, שזה עוד 5 וחצי שעות בערך, להקת החימום תתחיל לחפור לנו עם השירים שלהם, שלזה אני נותנת חצי שעה, ואז........ הרגע הגדול מגיע...." הסתכלתי על קייט. הפנים שלה היו קורנות ונוצצות. זה היה מפחיד. "שיהיה...." עקצתי. הגענו. ירדנו מהג'יפ של קייט. דרך אגב, הזכרתי כבר שיש לה ג'יפ?? ושהיא ממש אבל ממש עשירה?? אז בכל מקרה, ירדנו מהג'יפ, וקייט התחילה לרוץ אל השערים, שכמובן היו נעולים. אבל בצורה שהיא נמרחה עליהם, כנראה לא היה לה אכפת. "מה לעזאזל אני עושה פה??!!" נשברתי. אם אתם הייתם במקומי גם אתם הייתם נשברים, או שלא. רצתי אחרי קייט. "OK קייטי, בואי נקבע כמה כללים, טוב?? "טו......." קייטי לא הספיקה לענות, וכבר המשכתי. "לא רצים כמו משוגעים, לא צועקים את שמות חברי הלהקה או מבקשים מהם שיעשו לך ילד, ולא מביכים את ליטלי שעשתה לך טובה גדולה שבאה איתך היום. מובן??" " על מה את מדברת?? יצא לך להסתכל מסביבך??" כשהסתכלתי, ראיתי הרבה אבל הרבה מאוד בנות מתנהגות כמו קייט ואפילו יותר גרוע. זה ניראה כמו גן עדן לקייטיות, או יותר גרוע, גיהנום....... נכנסנו פנימה, טוב בקושי, אחרי שכמה בנות נפצעו בגלל חלון שנישבר (וואוו, זה היה צפוי....) חיכינו שעתיים וחצי בפנים, אבל כלום לא קרה. טוב, מדי פעם הבנות צרחו שהם ראו אנשים שעלו על הבמה ובדקו מיקרופונים, וכל שטות אחרת שהלהקה משתמשת בו בזמן ההופעה. אז אחרי שעתיים וחצי שמענו פתאום קול. ההופעה התחילה. הם שרו איזה שיר בגרמנית. חיפשתי את הסולן, אבל לא ראיתי אותו בשום מקום, עד שהם הגיעו לפזמון ופתאום ילד, בן 18 בערך קפץ על הבמה והתחיל לשיר. בכלל לא קישרתי אותו לסולן שראיתי בתמונות בחדר של קייט. הוא ניראה שונה, אבל שונה בצורה חיובית. ההופעה הסתיימה בשלום, בערך. קייט ישר רצה להראות לאיזה סאקי אחד את האישור מעבר שלנו אל מאחורי הקלעים. אחד המפיקים הוביל אותנו אליהם, זתומרת אל הלהקה. זה היה מביך. הגענו. מקווה שאהבתם, אני אמשיך אחר כך......................

 

[baril]

../images/Emo119.gif../images/Emo125.gifממש אהבתי, מחכה להמשך [: