../images/Emo203.gif../images/Emo203.gifפרק 5../images/Emo203.gif../images/Emo203.gif
מארועי הפרק הקודם: "עשרה ילדים?" התפקעה לין מצחוק "אתה תלד את כולם או אני?" שאלה בבדיחות דעת. "לין חכי לי פה, אני הולך לשירותים וכבר חוזר" צעק לה טום כבר בדרכו החוצה. לין התיישבה על מיתטו. לפתע הבחינה בפלאפון שלו שיהיה מונח על המגירה לצד המיטה. המסך הבהב. על המסך היה כתוב: "התקבלה הודעה חדשה מעת הנסיכה שלי
" ליבה של לין פעם בחוזקה. היא שמטה את המכשיר על המיטה, יצאה מהחדר וטרקה את הדלת. XX "ביל ביל אתה לא מבין!" ביל התעורר מהצעקות של מיקה. היא ישבה על מיטתו. ביל התיישב. "מה קרה מיקה?" "הייתה לי עכשיו שיחה עם הרופא, הוא אמר שהבית חולים הסכים לממן לי את הניתוח. אתה מבין מה זה אומר? אני אחזור לראות! אני אוכל לראות שוב את השמש, את השמיים, את הציפורים, את הפרחים, את התמונות של ביל במחשב..." התלהבה. ביל הוחמא מאוד. סומק קל הציף את לחייו. "אני זוכר את המראה האחרון שראיתי לפני התאונה. הכול היה לבן. עצי אשוח רבים היו פזורים בצידי הכביש וזה שיווה לנוף מראה מתוק, טהור שכזה. אמרתי לאחי להסתכל מהחלון שיראה. את זוכרת מה את ראית בפעם האחרונה?" שאל. "הו בטח שכן" התחילה "אני הרי עמדתי מול הבמה, איפה שניגנה הלהקה. אני ראיתי את הסולן, ביל, עומד ושר שיר, הספקתי לראות אותן משקיף לעבר הקהל. אולי הוא ראה אותי ואולי לא. פתאום הברזלים של הגדר קרסו עליי והדבר הבא שאני זוכרת זה שהתעוררתי בחדר. עיוורת" אמרה מיקה. "ואת תחזרי לראות! זה נהדר!" קרא ביל בשמחה. הוא היה שמח מאוד מהעניין אבל חשש לתגובתה של מיקה כשתראה שהשכן שלה לחדר הוא לא אחר מאשר הסולן שהיא כל כך אוהבת שבצורה עקיפה דיי בגללו היא נמצאת בבית החולים. "מיקה..אני יכול לשאול אותך שאלה קצת אישית? היסס ביל "בטח" ענתה מיקה. "יש לך חבר?"... ביל הרגיש איך גופה של מיקה מתקמר. "היה עד לפני חודשיים" ענתה בעצב."הוא עזב אותי כי נודע לו שאני עיוורת." אמרה. "אני מצטער.." ענה ביל "אין לך על מה..זה היה עדיף. העיוורון חישל אותי מכל כך הרבה. תאר לך מה היה קורה לו הייתי ממשיכה להיות חברה שלו. איזה מין בן אדם מגעיל הוא?!" "ולך יש חברה בילי?" שאלה מיקה. "הקשר האחרון שהיה לי, היה לפני שנתיים" ענה ביל "וגם אז הוא לא היה ממש רציני. את מבינה? אני לא יכול להתחיל קשר עם מישהי בלי לאהוב אותה. אני לא כזה" אמר כאילו מנסה להגן על עצמו. ביל לקח למיקה את הידיים. עורה היה נעים למגע, רך, אצבעותיה ארוכות ודקות וציפורניה מסודרות בקפידה בצורה מעוגלת. זה גרם לו לצמרמורת. מיקה הרגישה זאת והעבירה את ידה על לחיו באיטיות. ראשיהם התקרבו לאט לאט והם התנשקו ארוכות ארוכות. XX