../images/Emo203.gif../images/Emo203.gifפרק 8../images/Emo203.gif../images/Emo203.gif
מארועי הפרק הקודם: "פשוט ש..פשוט שאני לא גר ברוסיה...מבינה?" פלט לבסוף. "אז איפה אתה גר?" שאלה מיקה בהלם. ביל התכוון לענות אך בדיוק נכנס הרופא שאחראי על הניתוח של מיקה. "מיקה, בואי אחרי, עלינו לבצע מספר בדיקות הדרושות למען הניתוח" אמר הרופא בחומרה. ביל הספיק ללחוש למיקה בהצלחה, לפני שיצאה מהחדר. XX טום היה אמור להשתחרר בצהרי יום חמישי. למרות שהשחרור היה קרוב, והביקור בחדר של ביל עוד יותר, טום לא יכל להפסיק לחשוב על מה שלין רצתה לומר לו, ולא הספיקה. הוא היה ממש מאוכזב מאיך שהתגלגלו העניינים. הוא התארגן ויצא מחדרו, פוסע לאט לעבר הקבלה על מנת לשלם על הטיפול שקיבל. מאחורי הקבלה עמדה האחות האדמונית שכבר הייתה מוכרת לטום. "אה אתה עומד להשתחרר היום?" שאלה בקולה הצווחני. "אממ" נהם טום לעברה. "שנייה אני אקרא ללין, הבנתי שאיתי אתה לא מוכן לדבר כמו בן אדם!" הוכיחה אותו על חוצפתו. טום ראה בזווית עינו את לין, מתווכחת עם האדמונית בקצה המסדרון. תוך שנייה מצאה את עצמה לין עומדת מול טום. "ליני אני מוכרח לדעת מה קרה!" התחנן טום "מה כל כך נורא שאת לא רוצה לספר לי עליו?" "טום, אתה זוכר שאמרת לי שאחרי שתשתחרר תיקח אותי יחד איתך לגרמניה? ניסע בעולם ונראה מקומות ודברים מעניינים?.." נעצרה.. "אז.. אז..אני לא בטוחה שזה באמת יקרה!" גמגמה. טום הרים את מבטו הישר לתוך עיניה. "אתה מבין? לפני שהגעת לכאן אני תמיד ניסיתי לזכות בקידום. ועכשיו אני קיבלתי אותו. זה לא יהיה מקצועי לעזוב. לא אחרי כמות השעות שבילית כאן על מנת לזכות בקידום הזה....". רק עכשיו קלט טום שעיניה של לין אדומות ושערה פרוע. כנראה העבירה את הלילה בבית החולים. הוידוי הזה שלה גרם לו לעצבות איומה. "לין אני בטוח שתוכלי להסתדר בבית חולים אחר, בגרמניה! אני הייתי מוותר בשבילך, אבל את יודעת שזה לא אפשרי, עליי להופיע!" ניסה טום לגרום לה להתעשת. "ונניח שאני אעזוב איתך טום," הישירה גם היא את מבטה "מי מבטיח לי שאהבתנו תחזיק מעמד זמן ממושך ושאני לא אצטרך לחזור עם הזנב בין הרגליים?" הטיחה בו את פחדיה. "לין תראי אני" "די טום! אני כבר החלטתי," ניסתה לין להישמע חזקה "אני נשארת כאן." דמעות החלו לזלוג על לחייה. דמעות החלו לזלוג על לחיו של טום גם כן. כאן, במסדרון של בית החולים, נשברו שני לבבות של שני אנשים. כל אחד נשא בעול אחר. כל אחד, אהב כמו שלא אהב מעודו. טום הפנה את גבו והחל לפסוע לחדר של ביל שהיה בהמשך המסדרון. הוא נקש על הדלת ומשלא נענה נכנס. הוא מצא את ביל זרוק על הרצפה, ידיו אוחזות במיטה, וראשו שמוט לחזהו. "ביל?! ביל? אתה בסדר?" הזדעזע טום מן המראה "זה טום נכון?" שאל ביל בחוסר עונים "כן בילי זה אני טום!" הזדעק "תגיד לי מה עשו לך? מה קרה לך?" טום החל לבכות כמו שלא יצא לו במשך זמן כה רב. המראה של אחיו החיוור, שמוט על הרצפה כה חסר אונים גרם לו לצמרמורות שלא יתוארו. "אני מניח שאתה כבר יודע מה עלה בגורלי.."מלמל ביל במרמור "אתה בסדר?" שאל את טום. "כן הרגע השתחררתי מבית החולים אבל מה איתך? מה אתה עושה על הרצפה?" התעקש לדעת. "טום אני מבקש ממך ללכת, לך! אני לא רוצה שתראה אותי במצב כזה!" ציווה עליו ביל בטון נוקשה למרות שמבפנים קרסו כל חומותיו. "למה ביל? לא קיבלת את ההודעה שלי? אני אמרתי לך שאני אבוא ישר לבקר כשיתאפשר לי!" ניסה טום לגונן על עצמו. הוא ניגש אל ביל אחז בידו וניסה לעזור לו לקום. "קום! קום ביל! אנחנו נצליח ביחד, אתה תראה!" טום הרגיש שדבריו משכנעים את ביל. ביל הרים את ראשו, ידיו עדיין אחוזות בידיו של טום. הוא כל כך אהב אותו באותו רגע, הוא תמיד ידע שטום לא יאכזב אותו. "טום, אני חסר תועלת, אני שבר כלי, אתה לא צריך להתקע בגללי, לך תנוח!" ניסה ביל ניסיון נואש אחרון. "ביל, אני לא עוזב אותך לעולמים! תבין את זה. אתה חלק ממני. הראות נלקחה ממך באופן זמני, הרופאים משוכנעים שעוד כמה ימים היא תחזור אלייך" אמר טום "בזמן הזה אני אראה בשביל שנינו, אני אתאר לך מה קורה בחוץ. תיקח את זה כחופשה!" ניסה להתבדח. ביל כרך את ידיו סביב טום וחיבק אותו חזק חזק. הקשר הזה בין שני התאומים היה חזק כל כך ששום העמדת פנים מצד ביל לא יכלה באמת שלכנע את טום, לנטוש אותו לגורלו. הם התיישבו שניהם על המיטה, תחילה ביל סיפר לטום את מה שעברה עליו בחדר הזה בימים האחרונים. "ביל, אתה עשית מעשה יפה מאוד! בגלל זה לין אמרה לי שיש לי אח מדהים! עכשיו אני מבין הכול!" חייך טום בסיפוק. אכן, גם במצבים קשים אצילותו של ביל גברה על ייאושו. ביל חייך קלושות. "מתי מיקה יוצאת מהניתוח?" תהה טום. "חצי שעה בערך" ענה ביל בתקווה ואז הגיע תורו של טום לדבר. כשסיים הרגיש ביל בעזרת ידיו רטיבות ליד עיניו. הוא היה מוכרח לעזור לטום. "טומי?" שאל ביל בערמומיות משהו. "כן ביל?" גמגם טום "יש לי רעיון!" צעק ביל פתאום. XX אני השקעתי!! תגיבוו ליי;;