שרשור פאנפיקים חדש

Ich liebe T H

New member
../images/Emo203.gif../images/Emo203.gifפרק 6../images/Emo203.gif../images/Emo203.gif

מארועי הפרק הקודם: עורה היה נעים למגע, רך, אצבעותיה ארוכות ודקות וציפורניה מסודרות בקפידה בצורה מעוגלת. זה גרם לו לצמרמורת. מיקה הרגישה זאת והעבירה את ידה על לחיו באיטיות. ראשיהם התקרבו לאט לאט והם התנשקו ארוכות ארוכות. XX טום יצא מהשירותים שורק את אחד מהשירים האהובים עליו של גרין דיי. הוא ציפה לראות את לין מחכה לו על מיטת הבית חולים אך היא לא הייתה שם. אכזבה עמוקה חלחלה לטום ללב. הוא היה המום. המום לגמרי. הוא לא חשב שמישהי אי פעם תגרום לו להרגיש חסרון, ריק, ייאוש כשהיא לא נמצאת. הוא התכוון לשבת על המיטה כשרה את הפלאפון שלו מונח הפוך על הכרית. טום זכר שזה לא היה המקום שהניח אותו לאחרונה. הוא הביט בצג של הפלאפון והבין מיד מה קרה. הוא החל לצפצף במכשיר המיוחד שצמוד לכל חולה למיטה, שבלחיצה אחת מזעיק את האחות האחראית על החולה. אל החדר נכנסה אחות שמנמה עם שיער אדום קצוץ. 'הו לא, ללין שלי אין שיער שומני שכזה. יש לה גוף יפה! למה זאת נכנסה לפה בכלל?!' חשב לעצמו טום במרמור משהו. "לין היא האחות האחראית עליי!" אמר טום בנימה שנשמעה מאוד כעוסה. "אני לא יודעת מה עשית לה, אבל בטח לא הקשבת להוראות שלה. היא רגישה לכאלו דברים. כשחולים לא מקשיבים לה היא מיד מחליפה לחולים אחרים." אמרה האחות בנימה ביקורתית. "כאילו שאת מבינה משהו" סינן טום בכעס. "תוכלי לקרוא לה רגע? אני רוצה להתנצל בפניה." התחנן טום. האחות לא הבינה דבר, היא יצאה מהחדר והלכה אל הקבלה לקרוא ללין שתכנס לראות מה טום רוצה ממנה. לין כבר הספיקה להסיר את החלוק בתי החולים ממנה, המשמרת שלה הסתיימה והיא התכוונה ללכת הביתה. האחות האדמונית הספיקה ברגע האחרון להגיד ללין את מה שטום אמר לה. לין לא הייתה בטוחה שכדאי לה ללכת. אבל קול פנימי שכנע אותה לגשת בכל זאת. ובינתיים טום ישב על המיטה שלו וספר את העלים שנשרו מהעץ שעמד מול חלון חדרו. הספיקו ליפול 15 עלים זהובים כשלין נכנסה בהיסוס לחדר. טום הסתכל עליה מלמטה ללמעלה, מתפעל מכל חלק בגופה. היא לבשה ג'ינס סקיני בגוון כחול כהה שהחמיא לגופה עד מאוד, טי שחורה עם ציור של ג'ק שעידנה את תווי מותניה וגרמה לעורה להראות מעט חיוור. השער שלה הבריק בצורה יפה כל כך וגלש על כתפיה ברכות. טום היה בשוק. הוא חשב שלין יפה מאוד אך מעולם לא ראה אותה כה נשית, כה סקסית כה מטופחת. "תסגור את הפה שלא יכנסו לך זבובים" העירה בציניות. טום התעשת. "לין בואי רגע" אמר ברכות, מושיט יד לעברה. לין התקדמה אליו, אך לא נטלה את ידו. "לין בקשר להודעה, את הבנת לא נכון! מי שהתקשרה היא לא חברה שלי או משהו כזה. זאת אחותי!" אמר טום בנשימה אחת. לין הרגישה כזו הקלה. "באמת?" שאלה והסתכלה בעיניו. "כן לינוש, תראי, פה מול העץ השלכת הזה אני נשבע לך שאת האחת." אמר ונשק לשפתיה בעדינות. "תראה טום" התחילה לין לדבר באיטיות. "יש משהו שלא סיפרתי לך..אני...אני אני.." לין לא יכלה לסיים את המשפט, דמעות החלו לזלוג על לחייה והיא יצאה בריצה מהחדר. וואי זה הולך להיות פאנפיק ארוך...לפרסם המשך?
 

כרמלי6

New member
בטח שלפרסם המשך !

דיי כבר חח כל מי שכותבת פאנפיקים תפסיקו להשאיר אותנו ככה במתח ! חחח
 
../images/Emo191.gif ../images/Emo99.gif מדהים מדהים מדהים! ו...

""תסגור את הפה שלא יכנסו לך זבובים" העירה בציניות" גמאני כתבתי משהו דומה לזה בפיק שלי XD
 
אויי מיכליי זה מדהים :]

*רצהלקרואאתשארהפרקים* אהה והיה לי נורא כיף היום ! :] תודה שבאתןן
אוףף, אני כבר מתגעגעת
 

Ich liebe T H

New member
../images/Emo203.gif../images/Emo203.gifפרק 7../images/Emo203.gif../images/Emo203.gif

מאורעי הפרק הקודם: "באמת?" שאלה והסתכלה בעיניו. "כן לינוש, תראי, פה מול העץ השלכת הזה אני נשבע לך שאת האחת." אמר ונשק לשפתיה בעדינות. "תראה טום" התחילה לין לדבר באיטיות. "יש משהו שלא סיפרתי לך..אני...אני אני.." לין לא יכלה לסיים את המשפט, דמעות החלו לזלוג על לחייה והיא יצאה בריצה מהחדר XX "בילי?" מיקה הפסיקה לנשק את ביל "כן מיקוש?" "אני יכולה לראות אותך?" שאלה בסקרנות "מה זאת אומרת? את הרי עיוורת כמוני לא?" שאל ביל במבוכה. "כן כן, אני מתכוונת אם אני יכולה להרגיש את הפנים שלך טיפה" ענתה לו בהתלהבות. לפני שהספיק לענות, ידיה השבריריות ליטפו את פניו, נעו מהמצח אל הלחיים, בוקרות את האף ולא מפספסות שום חלק. היא נגעה קלות בשערו, שהיה כעת פזור וחלק. "יש לך שער ארוך בילי" לחשה לו. מיקה לקחה את ידיו של ביל וקירבה אל פניה. "הנה תרגיש גם אתה אותי" אמרה לו. ביל הושיט את ידו ונגע בכריות ידיו במצחה, הוא לא רצה לפצוע אותה בציפורניו ולכן כל תנועה שלו הייתה איטית ומחושבת. עור פניה היה קריר, חלק ורך למגע. היה לו נעים מאוד, הוא הרגיש תחושה מוזרה מציפה אותו. הוא העביר את ידו אל שערה שהיה פזור. שערה היה חלק גלי שכזה, שהגיעה לה קצת אחרי הכתפיים. "מתי הניתוח?" שאל לפתע. "הרופאים אמרו שכנראה מחר ייקחו אותי לבדיקות ואם הם יהיו מרוצים מהתוצאות אז כבר מחר ינתחו אותי. הם לא רוצים למתוח את זה הרבה. אתה קולט את זה בילי? יכול להיות שממחר חיי ישתנו לנצח!" חלמה מיקה. "בילי? יש לי שאלה.." לחשה לפתע. "כן מיקה, אני אענה לך על הכול" אמר ביל ברכות. "איך זה שבשלושת הימים שאתה מאושפז כאן, לא ראיתי את המשפחה שלך מבקרת אותך או אפילו מטלפנת אליך." שאלה מיקה ספק את עצמה ספק את ביל. "התקשרו אליי מיקי, אולי לא היית פה. אבל אמא שלי ואבא שלי התקשרו אליי." ענה ביל במרירות. "פשוט ש..פשוט שאני לא גר ברוסיה...מבינה?" פלט לבסוף. "אז איפה אתה גר?" שאלה מיקה בהלם. ביל התכוון לענות אך בדיוק נכנס הרופא שאחראי על הניתוח של מיקה. "מיקה, בואי אחרי, עלינו לבצע מספר בדיקות הדרושות למען הניתוח" אמר הרופא בחומרה. ביל הספיק ללחוש למיקה בהצלחה, לפני שיצאה מהחדר. XX
 
../images/Emo191.gif ואו זה מדהים איך שאת מתארת אותם, כשהם

מרגישים אחד את השני ... זה ממש יפה. רק קצר! המשך!!
 

Ich liebe T H

New member
../images/Emo203.gifוואי תודה../images/Emo9.gif...אני יודעת שזה ממש קצר

אבל הפרק הבא דיי ארוך אז לא יכולתי לחבר...לא נורא הפרק הבא יפצה
רק שאני אשלח אותו כשאני אחזור
 

baril

New member
../images/Emo119.gif../images/Emo125.gifיואו זה ממש יפה!

מחכה להמשך
 

kushkush1233

New member
אומייגאד שרית חדד!

זה מדהיםםםםםםם את כותבת כל כך יפה את חייבת להמשיך :):):)
 

Lilo093

New member
../images/Emo36.gifזה מדהים!!! בבקשה תמשיכי.........../images/Emo26.gif

מממממממדדדדדדדדדהההההההיייייייםםםםםםם
על תשאירי אותנו במתח ותלכי
פליז תמשיכי
חיחיחיחיחי
 

Ich liebe T H

New member
../images/Emo203.gif../images/Emo203.gifפרק 8../images/Emo203.gif../images/Emo203.gif

מארועי הפרק הקודם: "פשוט ש..פשוט שאני לא גר ברוסיה...מבינה?" פלט לבסוף. "אז איפה אתה גר?" שאלה מיקה בהלם. ביל התכוון לענות אך בדיוק נכנס הרופא שאחראי על הניתוח של מיקה. "מיקה, בואי אחרי, עלינו לבצע מספר בדיקות הדרושות למען הניתוח" אמר הרופא בחומרה. ביל הספיק ללחוש למיקה בהצלחה, לפני שיצאה מהחדר. XX טום היה אמור להשתחרר בצהרי יום חמישי. למרות שהשחרור היה קרוב, והביקור בחדר של ביל עוד יותר, טום לא יכל להפסיק לחשוב על מה שלין רצתה לומר לו, ולא הספיקה. הוא היה ממש מאוכזב מאיך שהתגלגלו העניינים. הוא התארגן ויצא מחדרו, פוסע לאט לעבר הקבלה על מנת לשלם על הטיפול שקיבל. מאחורי הקבלה עמדה האחות האדמונית שכבר הייתה מוכרת לטום. "אה אתה עומד להשתחרר היום?" שאלה בקולה הצווחני. "אממ" נהם טום לעברה. "שנייה אני אקרא ללין, הבנתי שאיתי אתה לא מוכן לדבר כמו בן אדם!" הוכיחה אותו על חוצפתו. טום ראה בזווית עינו את לין, מתווכחת עם האדמונית בקצה המסדרון. תוך שנייה מצאה את עצמה לין עומדת מול טום. "ליני אני מוכרח לדעת מה קרה!" התחנן טום "מה כל כך נורא שאת לא רוצה לספר לי עליו?" "טום, אתה זוכר שאמרת לי שאחרי שתשתחרר תיקח אותי יחד איתך לגרמניה? ניסע בעולם ונראה מקומות ודברים מעניינים?.." נעצרה.. "אז.. אז..אני לא בטוחה שזה באמת יקרה!" גמגמה. טום הרים את מבטו הישר לתוך עיניה. "אתה מבין? לפני שהגעת לכאן אני תמיד ניסיתי לזכות בקידום. ועכשיו אני קיבלתי אותו. זה לא יהיה מקצועי לעזוב. לא אחרי כמות השעות שבילית כאן על מנת לזכות בקידום הזה....". רק עכשיו קלט טום שעיניה של לין אדומות ושערה פרוע. כנראה העבירה את הלילה בבית החולים. הוידוי הזה שלה גרם לו לעצבות איומה. "לין אני בטוח שתוכלי להסתדר בבית חולים אחר, בגרמניה! אני הייתי מוותר בשבילך, אבל את יודעת שזה לא אפשרי, עליי להופיע!" ניסה טום לגרום לה להתעשת. "ונניח שאני אעזוב איתך טום," הישירה גם היא את מבטה "מי מבטיח לי שאהבתנו תחזיק מעמד זמן ממושך ושאני לא אצטרך לחזור עם הזנב בין הרגליים?" הטיחה בו את פחדיה. "לין תראי אני" "די טום! אני כבר החלטתי," ניסתה לין להישמע חזקה "אני נשארת כאן." דמעות החלו לזלוג על לחייה. דמעות החלו לזלוג על לחיו של טום גם כן. כאן, במסדרון של בית החולים, נשברו שני לבבות של שני אנשים. כל אחד נשא בעול אחר. כל אחד, אהב כמו שלא אהב מעודו. טום הפנה את גבו והחל לפסוע לחדר של ביל שהיה בהמשך המסדרון. הוא נקש על הדלת ומשלא נענה נכנס. הוא מצא את ביל זרוק על הרצפה, ידיו אוחזות במיטה, וראשו שמוט לחזהו. "ביל?! ביל? אתה בסדר?" הזדעזע טום מן המראה "זה טום נכון?" שאל ביל בחוסר עונים "כן בילי זה אני טום!" הזדעק "תגיד לי מה עשו לך? מה קרה לך?" טום החל לבכות כמו שלא יצא לו במשך זמן כה רב. המראה של אחיו החיוור, שמוט על הרצפה כה חסר אונים גרם לו לצמרמורות שלא יתוארו. "אני מניח שאתה כבר יודע מה עלה בגורלי.."מלמל ביל במרמור "אתה בסדר?" שאל את טום. "כן הרגע השתחררתי מבית החולים אבל מה איתך? מה אתה עושה על הרצפה?" התעקש לדעת. "טום אני מבקש ממך ללכת, לך! אני לא רוצה שתראה אותי במצב כזה!" ציווה עליו ביל בטון נוקשה למרות שמבפנים קרסו כל חומותיו. "למה ביל? לא קיבלת את ההודעה שלי? אני אמרתי לך שאני אבוא ישר לבקר כשיתאפשר לי!" ניסה טום לגונן על עצמו. הוא ניגש אל ביל אחז בידו וניסה לעזור לו לקום. "קום! קום ביל! אנחנו נצליח ביחד, אתה תראה!" טום הרגיש שדבריו משכנעים את ביל. ביל הרים את ראשו, ידיו עדיין אחוזות בידיו של טום. הוא כל כך אהב אותו באותו רגע, הוא תמיד ידע שטום לא יאכזב אותו. "טום, אני חסר תועלת, אני שבר כלי, אתה לא צריך להתקע בגללי, לך תנוח!" ניסה ביל ניסיון נואש אחרון. "ביל, אני לא עוזב אותך לעולמים! תבין את זה. אתה חלק ממני. הראות נלקחה ממך באופן זמני, הרופאים משוכנעים שעוד כמה ימים היא תחזור אלייך" אמר טום "בזמן הזה אני אראה בשביל שנינו, אני אתאר לך מה קורה בחוץ. תיקח את זה כחופשה!" ניסה להתבדח. ביל כרך את ידיו סביב טום וחיבק אותו חזק חזק. הקשר הזה בין שני התאומים היה חזק כל כך ששום העמדת פנים מצד ביל לא יכלה באמת שלכנע את טום, לנטוש אותו לגורלו. הם התיישבו שניהם על המיטה, תחילה ביל סיפר לטום את מה שעברה עליו בחדר הזה בימים האחרונים. "ביל, אתה עשית מעשה יפה מאוד! בגלל זה לין אמרה לי שיש לי אח מדהים! עכשיו אני מבין הכול!" חייך טום בסיפוק. אכן, גם במצבים קשים אצילותו של ביל גברה על ייאושו. ביל חייך קלושות. "מתי מיקה יוצאת מהניתוח?" תהה טום. "חצי שעה בערך" ענה ביל בתקווה ואז הגיע תורו של טום לדבר. כשסיים הרגיש ביל בעזרת ידיו רטיבות ליד עיניו. הוא היה מוכרח לעזור לטום. "טומי?" שאל ביל בערמומיות משהו. "כן ביל?" גמגם טום "יש לי רעיון!" צעק ביל פתאום. XX אני השקעתי!! תגיבוו ליי;;
 

dorkiflitz

New member
איאמלה איזה צמרמורת..

קראתי את הקטע עם טום ולין ויש לי צמרמורת מטורפת.. -הולכת להמשיך לקרוא-
 
למעלה