שירשור פאנפיקים
- פותח הנושא אלונית 2006
- פורסם בתאריך
חלק 2
...הם העירו במהירות את שיפו, שמלמל מתוך שינה "אל תדאגי קאגומה, שום דבר רע לא יקרה. כל עוד אני כאן, אף עוגה לא תיגנב!". אינויאשה התחיל לצעוק על שיפו האומלל, אשר לא הבין מה קרה, ומדוע אינויאשה צועק עליו בפרצוף מפחיד. "אומרים שכלב נובח לא נושך", שיפו חשב לעצמו, "אך במקרה של אינויאשה, מי יודע..." "איפה קאגומה?" הוא שאל בקול קטן ומבולבל, לא מבין מה מרחש. סאנגו חטפה במהירות את שיפו, לפני שאינויאשה יתנפל עליו והתחילה לצרוח על אינויאשה בזעם, מבהילה אותו ואת מירוקו: "תפסיק לצעוק עליו, אינויאשה! הוא רק ילד קטן! אל תאשים אותו בכך שלא שם לב שקאגומה נעלמה אף ששכב בידיה, הוא לא זה שהיה אמור לשמור עלינו. למעשה, אם על מישהו כאן צריך לצעוק, זה עלייך! הרי אתה עמדת בשמירה! אם לא היית מסוגל לעשות זאת, היית צריך לבקש ממירוקו שיחליף אותך! כך שאל תתנפל על שיפו האומלל, הוא לא אשם בכלום!". "הייתי שמח אם לא היית מנדבת אותי לכל מיני לתפקידים", מירוקו אמר בהשלמה ונאנח , מה שגרר מצידה של סאנגו מבט כה ארסי בתגובה, עד שנרתע לאחור. "היא יכולה להיות מאוד מפחידה, כשהיא רוצה..." חוט מחשבה זה שלו נתקע ע"י דבריו של אינויאשה. "זה נכון" הוא אמר בשקט, מבטו מושפל. קולו הקר חתך את האוויר. "אני שמרתי", הוא חשב. "אני הייתי אמור לשמור על קאגומה... ולא עשיתי זאת". וכעת היא נעלמה, באשמתו. קירארה שמה לב לסכנה אתמול בלילה, משהו גרם לה לנהום, אך הוא התעלם מכך, ועכשיו היה מאוחר מידי. אינויאשה הרגיש כאילו הוא קיבל חבטה חזקה בחזה, כל האוויר יצא מתוכו במכה אחת ונראה כי דבר לא יוכל להפיג את המועקה שהחלה להיווצר בליבו. דבר מלבד... מלבד אם הוא יצליח להשיב את קאגומה ולתקן את הנזק שגרם עם חוסר זהירותו, חוסר תשומת ליבו, חוסר... באמת שהוא לא הצליח להבין כיצד זה קרה. הוא לא הריח, ראה או שמע דבר כל הלילה! והוא לא נרדם אף פעם אחת, הוא היה בטוח בכך. אז כיצד היא נחטפה? שום יצור לא היה יכול לעבור שם מבלי שאינויאשה לפחות יריח אותו, גם אם לא יראה, שום יצור מלבד... "האחיות שנאראקו יצר!" הוא אמר בפתאומיות, מרים את פניו בנחישות ותקווה מחודשת. "כמובן, אלא היו הן, זה חייבות היו להיות הן!" פתאום זה נראה לו כל כך ברור. אף יצור אחר לא היה מצליח לעבור שם מבלי שאינויאשה ישים לב אליו. סאנגו ומירוקו הסתכלו עליו מבלי להבין. שיפו לא הסתכל עליו, הוא עוד היה מפוחד מידי מהצעקות של אינויאשה. שיפו נאנח. מחלומות מתוקים על עוגות ועל קאגומה שמחבקת אותו הוא התעורר למציאות כל כך עגומה... "אתה חושב שהם חטפו את קאגומה?" שאל מירוקו במבט רציני. "אני לא חושב כך, אני יודע זאת בוודאות מוחלטת! רק קאגורה ואחותה יכלו לעבור פה מבלי שארגיש בהן. לעזאזל, נאראקו, הפעם אני נשבע שאהרוג אותך, ולא משנה מה!" אינויאשה צעק בלהט ובהחלטיות. אך אז הם שמעו קול מבין העצים: "אל תישבע שבועות אותן לא תוכל לקיים, אינויאשה", והדובר יצא באיטיות מהצל ששכן בין הענפים הארוכים...
...הם העירו במהירות את שיפו, שמלמל מתוך שינה "אל תדאגי קאגומה, שום דבר רע לא יקרה. כל עוד אני כאן, אף עוגה לא תיגנב!". אינויאשה התחיל לצעוק על שיפו האומלל, אשר לא הבין מה קרה, ומדוע אינויאשה צועק עליו בפרצוף מפחיד. "אומרים שכלב נובח לא נושך", שיפו חשב לעצמו, "אך במקרה של אינויאשה, מי יודע..." "איפה קאגומה?" הוא שאל בקול קטן ומבולבל, לא מבין מה מרחש. סאנגו חטפה במהירות את שיפו, לפני שאינויאשה יתנפל עליו והתחילה לצרוח על אינויאשה בזעם, מבהילה אותו ואת מירוקו: "תפסיק לצעוק עליו, אינויאשה! הוא רק ילד קטן! אל תאשים אותו בכך שלא שם לב שקאגומה נעלמה אף ששכב בידיה, הוא לא זה שהיה אמור לשמור עלינו. למעשה, אם על מישהו כאן צריך לצעוק, זה עלייך! הרי אתה עמדת בשמירה! אם לא היית מסוגל לעשות זאת, היית צריך לבקש ממירוקו שיחליף אותך! כך שאל תתנפל על שיפו האומלל, הוא לא אשם בכלום!". "הייתי שמח אם לא היית מנדבת אותי לכל מיני לתפקידים", מירוקו אמר בהשלמה ונאנח , מה שגרר מצידה של סאנגו מבט כה ארסי בתגובה, עד שנרתע לאחור. "היא יכולה להיות מאוד מפחידה, כשהיא רוצה..." חוט מחשבה זה שלו נתקע ע"י דבריו של אינויאשה. "זה נכון" הוא אמר בשקט, מבטו מושפל. קולו הקר חתך את האוויר. "אני שמרתי", הוא חשב. "אני הייתי אמור לשמור על קאגומה... ולא עשיתי זאת". וכעת היא נעלמה, באשמתו. קירארה שמה לב לסכנה אתמול בלילה, משהו גרם לה לנהום, אך הוא התעלם מכך, ועכשיו היה מאוחר מידי. אינויאשה הרגיש כאילו הוא קיבל חבטה חזקה בחזה, כל האוויר יצא מתוכו במכה אחת ונראה כי דבר לא יוכל להפיג את המועקה שהחלה להיווצר בליבו. דבר מלבד... מלבד אם הוא יצליח להשיב את קאגומה ולתקן את הנזק שגרם עם חוסר זהירותו, חוסר תשומת ליבו, חוסר... באמת שהוא לא הצליח להבין כיצד זה קרה. הוא לא הריח, ראה או שמע דבר כל הלילה! והוא לא נרדם אף פעם אחת, הוא היה בטוח בכך. אז כיצד היא נחטפה? שום יצור לא היה יכול לעבור שם מבלי שאינויאשה לפחות יריח אותו, גם אם לא יראה, שום יצור מלבד... "האחיות שנאראקו יצר!" הוא אמר בפתאומיות, מרים את פניו בנחישות ותקווה מחודשת. "כמובן, אלא היו הן, זה חייבות היו להיות הן!" פתאום זה נראה לו כל כך ברור. אף יצור אחר לא היה מצליח לעבור שם מבלי שאינויאשה ישים לב אליו. סאנגו ומירוקו הסתכלו עליו מבלי להבין. שיפו לא הסתכל עליו, הוא עוד היה מפוחד מידי מהצעקות של אינויאשה. שיפו נאנח. מחלומות מתוקים על עוגות ועל קאגומה שמחבקת אותו הוא התעורר למציאות כל כך עגומה... "אתה חושב שהם חטפו את קאגומה?" שאל מירוקו במבט רציני. "אני לא חושב כך, אני יודע זאת בוודאות מוחלטת! רק קאגורה ואחותה יכלו לעבור פה מבלי שארגיש בהן. לעזאזל, נאראקו, הפעם אני נשבע שאהרוג אותך, ולא משנה מה!" אינויאשה צעק בלהט ובהחלטיות. אך אז הם שמעו קול מבין העצים: "אל תישבע שבועות אותן לא תוכל לקיים, אינויאשה", והדובר יצא באיטיות מהצל ששכן בין הענפים הארוכים...
וחלק 3
...ואחריו צעדו קאגורה וקאנה. "נאראקו!, צעק אינויאשה בזעם, "אכן" ענה נאראקו בקולו האדיש. "לא חטפתי את קאגומה, אך אני יודע מי כן עשה את זה, ובאתי להציע לכם הצעה" הוא אמר. אינויאשה לא חפץ להקשיב להצעתו של נאראקו, זו הייתה בוודאי עוד אחת מהחבולות הרבות שהלה המציא. אמנם הוא לא יכל לדעת זאת בוודאות, אך הוא לא התכוון לקחת את הסיכון. הוא העדיף לפתור את הבעיה בדרכו הרגילה- אינויאשה שלף את טסאיגה והתחיל לרוץ לעבר נאראקו, אך משהו עצר בעדו והוא נפל. "קירארה!", הוא צעק בזעם, "תעזבי אותי!". קירארה הייתה זאת שמנעה ממנו להתנפל על נאראקו, היא תפסה במכנסיו וסירבה לשחרר את אינויאשה, למרות שהוא צעק עליה. "עצור אינויאשה! בוא נשמע מה יש לו לומר" אמר מירוקו. "הנזיר צודק, אינויאשה", נאראקו אמר בקול משועשע, "אם הייתי חוטף את קאגומה לא הייתי צריך לבוא לכאן עם הצעות, הייתי פשוט לוקח ממנה את הרסיסים שאספתם ומשלים בעזרתם את אבן 4 הנשמות..." הוא לא הצליח לסיים את המשפט משום שאינויאשה קטע אותו: "תשתוק, ממזר מנוול!", הוא רעד מרוב זעם, "אל תנסה לרמות אותנו, אני יודע שאתה חטפת את קאגומה! אף אחד אחר מלבד השדים שאתה יוצר מגופך לא יכל לעבור כאן מבלי שארגיש בנוכחותו, אל תשקר!!". "אינויאשה, חכה", אמר מירוקו, "יש הגיון במה שהוא אומר". מירוקו פנה לנאראקו: "מה היא הצעתך? אך היזהר, אנחנו כבר מכירים את התחבולות שלך, אל תנסה לרמות אותנו!". "אני יודע מה קרה לקאגומה, ומי האחראי, ואני יכול לספר לכם" אמר נאראקו, עדיין רגוע. "איך ידעת בכלל שקאגומה נחטפה, או מי חטף אותה?", לראשונה סאנגו פצתה את פיה. לאחר שתיקה קצרה נאראקו ענה לה: "עקבתי אחריכם לאחרונה". "אתם רואים?", צעק אינויאשה, "אסור לסמוך עליו!", אך השאר התעלמו מדבריו. "למה שתעזור לנו? אתה בוודאי רוצה משהו בתמורה!", אמרה בחשדנות סאנגו. "את צודקת", נאראקו ענה לה בחיוך קטן, "כשתמצאו את קאגומה, אני רוצה שתיתנו לי את הרסיסים שלכם בתמורה לעזרתי". מירוקו וסאנגו החווירו. "לעולם לא ניתן לך אותם, נאראקו!", צעק אינויאשה, אשר הצליח סוף כל סוף לשחרר את בגדיו מבין שיניה של קירארה. נאראקו צחק ואמר: "חשבו על כך. בלעדי לא תצליחו למצוא את קאגומה לעולם! אני אבוא מחר בערב. אני מקווה שתחליטו את ההחלטה הנכונה עד אז, להתראות". ובמילים אלו הוא פנה והלך משם, קאגורה וקאנה משתרכות אחריו. "אני מקווה מאוד שאתם לא שוקלים ברצינות לתת לו את הרסיסים!" פנה אינויאשה לחבריו. הם שתקו. "נמצא את קאגומה גם בלעדיו, מי הוא חושב שהוא?!", אינויאשה ניסה לשכנע אותם, "ומלבד זאת, קאגומה לעולם לא הייתה מסכימה לתת לו את רסיסי האבן, אם הייתה פה". "נכון! אינויאשה צודק!", אמר שיפו, שיצא סוף סוף מההלם בעקבות כל מה שקרה, "אנחנו נמצא את קאגומה לבד, והכל יהיה בסדר!", הוא ניסה לעודד את השאר, אך בעיקר את עצמו. אסור לו לפרוץ בבכי, כולם סומכים עליו עכשיו, בייחוד קאגומה! הוא חייב להוציא אותם מהצרה הזאת, כפי שעשה תמיד. "אינויאשה, אם לא נסכים, לא תהיה לו עוד שום סיבה שלא להרוג אותנו. כעת הוא צריך כדי שנציל את קאגומה, הרי הוא אף פעם לא עושה את העבודה השחורה בעצמו." אמר מירוקו. "מכל העימותים הקודמים שלנו איתו יצאנו בשלום, גם הפעם נצליח!", המשיך אינויאשה בנחישות. "בכל אחד מהעימותים ההם, הדבר שהציל אותנו היה החיצים של קאגומה, אבל עכשיו, כשהיא לא פה...", מירוקו לא סיים את המשפט. "תגידו", אמרה בקול שקט לפתע סאנגו, אשר לא אמרה דבר עד כה, "לא שמתם לב למשהו מוזר בהיעלמותה של קאגומה?" מירוקו, אינויאשה ושיפו פנו להסתכל עליה. "גם החפצים של קאגומה נעלמו יחד איתה?..." וזה כל מה שבינתיים כתבתי... אהבתם?
...ואחריו צעדו קאגורה וקאנה. "נאראקו!, צעק אינויאשה בזעם, "אכן" ענה נאראקו בקולו האדיש. "לא חטפתי את קאגומה, אך אני יודע מי כן עשה את זה, ובאתי להציע לכם הצעה" הוא אמר. אינויאשה לא חפץ להקשיב להצעתו של נאראקו, זו הייתה בוודאי עוד אחת מהחבולות הרבות שהלה המציא. אמנם הוא לא יכל לדעת זאת בוודאות, אך הוא לא התכוון לקחת את הסיכון. הוא העדיף לפתור את הבעיה בדרכו הרגילה- אינויאשה שלף את טסאיגה והתחיל לרוץ לעבר נאראקו, אך משהו עצר בעדו והוא נפל. "קירארה!", הוא צעק בזעם, "תעזבי אותי!". קירארה הייתה זאת שמנעה ממנו להתנפל על נאראקו, היא תפסה במכנסיו וסירבה לשחרר את אינויאשה, למרות שהוא צעק עליה. "עצור אינויאשה! בוא נשמע מה יש לו לומר" אמר מירוקו. "הנזיר צודק, אינויאשה", נאראקו אמר בקול משועשע, "אם הייתי חוטף את קאגומה לא הייתי צריך לבוא לכאן עם הצעות, הייתי פשוט לוקח ממנה את הרסיסים שאספתם ומשלים בעזרתם את אבן 4 הנשמות..." הוא לא הצליח לסיים את המשפט משום שאינויאשה קטע אותו: "תשתוק, ממזר מנוול!", הוא רעד מרוב זעם, "אל תנסה לרמות אותנו, אני יודע שאתה חטפת את קאגומה! אף אחד אחר מלבד השדים שאתה יוצר מגופך לא יכל לעבור כאן מבלי שארגיש בנוכחותו, אל תשקר!!". "אינויאשה, חכה", אמר מירוקו, "יש הגיון במה שהוא אומר". מירוקו פנה לנאראקו: "מה היא הצעתך? אך היזהר, אנחנו כבר מכירים את התחבולות שלך, אל תנסה לרמות אותנו!". "אני יודע מה קרה לקאגומה, ומי האחראי, ואני יכול לספר לכם" אמר נאראקו, עדיין רגוע. "איך ידעת בכלל שקאגומה נחטפה, או מי חטף אותה?", לראשונה סאנגו פצתה את פיה. לאחר שתיקה קצרה נאראקו ענה לה: "עקבתי אחריכם לאחרונה". "אתם רואים?", צעק אינויאשה, "אסור לסמוך עליו!", אך השאר התעלמו מדבריו. "למה שתעזור לנו? אתה בוודאי רוצה משהו בתמורה!", אמרה בחשדנות סאנגו. "את צודקת", נאראקו ענה לה בחיוך קטן, "כשתמצאו את קאגומה, אני רוצה שתיתנו לי את הרסיסים שלכם בתמורה לעזרתי". מירוקו וסאנגו החווירו. "לעולם לא ניתן לך אותם, נאראקו!", צעק אינויאשה, אשר הצליח סוף כל סוף לשחרר את בגדיו מבין שיניה של קירארה. נאראקו צחק ואמר: "חשבו על כך. בלעדי לא תצליחו למצוא את קאגומה לעולם! אני אבוא מחר בערב. אני מקווה שתחליטו את ההחלטה הנכונה עד אז, להתראות". ובמילים אלו הוא פנה והלך משם, קאגורה וקאנה משתרכות אחריו. "אני מקווה מאוד שאתם לא שוקלים ברצינות לתת לו את הרסיסים!" פנה אינויאשה לחבריו. הם שתקו. "נמצא את קאגומה גם בלעדיו, מי הוא חושב שהוא?!", אינויאשה ניסה לשכנע אותם, "ומלבד זאת, קאגומה לעולם לא הייתה מסכימה לתת לו את רסיסי האבן, אם הייתה פה". "נכון! אינויאשה צודק!", אמר שיפו, שיצא סוף סוף מההלם בעקבות כל מה שקרה, "אנחנו נמצא את קאגומה לבד, והכל יהיה בסדר!", הוא ניסה לעודד את השאר, אך בעיקר את עצמו. אסור לו לפרוץ בבכי, כולם סומכים עליו עכשיו, בייחוד קאגומה! הוא חייב להוציא אותם מהצרה הזאת, כפי שעשה תמיד. "אינויאשה, אם לא נסכים, לא תהיה לו עוד שום סיבה שלא להרוג אותנו. כעת הוא צריך כדי שנציל את קאגומה, הרי הוא אף פעם לא עושה את העבודה השחורה בעצמו." אמר מירוקו. "מכל העימותים הקודמים שלנו איתו יצאנו בשלום, גם הפעם נצליח!", המשיך אינויאשה בנחישות. "בכל אחד מהעימותים ההם, הדבר שהציל אותנו היה החיצים של קאגומה, אבל עכשיו, כשהיא לא פה...", מירוקו לא סיים את המשפט. "תגידו", אמרה בקול שקט לפתע סאנגו, אשר לא אמרה דבר עד כה, "לא שמתם לב למשהו מוזר בהיעלמותה של קאגומה?" מירוקו, אינויאשה ושיפו פנו להסתכל עליה. "גם החפצים של קאגומה נעלמו יחד איתה?..." וזה כל מה שבינתיים כתבתי... אהבתם?
מלפפון ים 1
New member
מהמם../images/Emo99.gif
קגומה ברחה?XD אפשר להבין למה... כיף להסתכל על אינויאשה בתור דמות מצויירת משעשעת, אבל הוא בטח היה מעצבן בתור אדם- אופס.. האניו חי וממשי
קגומה ברחה?XD אפשר להבין למה... כיף להסתכל על אינויאשה בתור דמות מצויירת משעשעת, אבל הוא בטח היה מעצבן בתור אדם- אופס.. האניו חי וממשי
פרק 4
לבטא העצלנית שלי לא היה כוח לבדוק את זה אז אני מקווה שזה יצא בסדר בכל זאת.... "....למה שהחוטף יצטרך את התיק והחיצים שלה?" היא אמרה בתהייה. השאר נהיו שקטים. "זה באמת מוזר", אמר מירוקו, תוהה גם הוא, "אתם לא חושבים ש...?", הוא לא סיים את המשפט, אך כולם ניחשו את ההמשך. למה לקאגומה לברוח כך, מבלי לומר מילה לאיש? אם זה אכן מה שקרה... עצם המחשבה על כך זעזעה אותם. במשך היום הם היו שקטים מאוד, כל אחד שקוע במחשבותיו ובתהיותיו. עם הזמן, החלו לחלחל חשדות לליבם שיכול להיות שקאגומה אכן עזבה מרצונה. הרבה דברים בהיעלמותה היו מוזרים מאוד, והם לא הצליחו למצוא אף הסבר הגיוני אחר להם. המחשבה הזו הטרידה אותם מאוד. יכול להיות שמשהו ביחסם כלפיה היה לקוי, ולכן היא עזבה? אולי קרה לה משהו, אך הם לא שמו לב? היא תמיד דאגה לכולם, אפילו לפני שדאגה לעצמה. החבורה ניסתה לחפש דפוסים משונים בהתנהגותה אתמול בערב, אך הם לא מצאו כלום. היא הייתה חביבה ועליזה, בדיוק כמו תמיד. לאט לאט עברו השעות- והערב קרב. היה עליהם להחליט אם יקבלו את הצעתו של נאראקו. אמנם החבורה נטתה יותר לסרב, אבל מלבד הדאגה לקאגומה, הייתה גם הדאגה להם עצמם. עכשיו, כשהם ללא קאגומה, הם היו חלשים מתמיד. אם לא ישתפו פעולה עם נאראקו, הוא עלול לנסות לנצל זאת. ככל שהשעות עברו הם נעשו עצבניים יותר ויותר. לבסוף לא נשארה להם ברירה מלבד לדון בכך ולהחליט, משום שהשמש כבר החלה לשקוע ומועד הגעתו של נאראקו היה קרוב. "אז מה נעשה?", שאל שיפו בעצב. "אני אומר שלא ניתן לא את האבן. הוא לא יעיז לתקוף אותנו, יש לו צורך בנו על מנת שנציל את קאגומה ואת הרסיסים שאספנו, כדי שיוכל לנסות לקחת אותה מאיתנו", אמר אינויאשה, באותו להט כמו בבוקר. "אינויאשה, אל תשכח שנאראקו חזק מתמיד כעת, האבן שלו כמעט הושלמה. אם לא תהיה לו ברירה, הוא יתמודד יחד עם קאגורה וקאנה נגד מי או מה שחטף את קאגומה לבדו", אמר מירוקו בתגובה לדבריו של אינויאשה. "וזה, אם היא בכלל נחטפה", מלמלה סאנגו, ספקותיה אינם סרים. אווירה עגומה שררה. הם המשיכו להתווכח. פתאום שיפו העלה רעיון: "נוכל לרמות אותו! נסכים, כביכול, להצעה שלו, אבל לא ניתן לו את הרסיסים לאחר שנמצא את קאגומה!" הוא אמר בשמחה. "שיפו, אתה והרעיונות המטומטמים שלך תישארו בבקשה בשקט!", אינויאשה אמר, מבלי לשים לב בכלל מה היה הרעיון של שיפו. "אינויאשה!" אמרה סאנגו בקול נוזף. "למה לא, אינויאשה? זה יכול דווקא לעבוד", מירוקו אמר בנימה מהרהרת. לבסוף, אף שאינויאשה לא היה מרוצה מכך, הם החליטו לבצע את הרעיון של שיפו. כשנאראקו בא, אינויאשה מלמל לעצמו בעצבנות "אני מקווה מאוד שאתם יודעים מה אתם עושים". "החלטתם לקבל את הצעתי?" נאראקו שאל בקולו הקר והלועג. מירוקו בלע את רוקו ואמר בנימה רגועה "כן". הוא בקושי הצליח למנוע מקולו לרעוד. אם תוכניתם תשתבש נאראקו יכעס מאוד ומי יודע מה הוא עלול לעשות אז... "טוב מאוד", אמר נאראקו, מרוצה, "כעת, תבחרו בן ערובה" הוא אמר. "מה?!" זעקה סאנגו בפחד. "כמובן, חשבתם שאני טיפש? כשאני אקבל את הרסיסים שלי, אתם תקבלו חזרה את בן הערובה שלכם"... בפרק הבא יהיה מעניין... תגלו מה קרה לקאגומה...
לבטא העצלנית שלי לא היה כוח לבדוק את זה אז אני מקווה שזה יצא בסדר בכל זאת.... "....למה שהחוטף יצטרך את התיק והחיצים שלה?" היא אמרה בתהייה. השאר נהיו שקטים. "זה באמת מוזר", אמר מירוקו, תוהה גם הוא, "אתם לא חושבים ש...?", הוא לא סיים את המשפט, אך כולם ניחשו את ההמשך. למה לקאגומה לברוח כך, מבלי לומר מילה לאיש? אם זה אכן מה שקרה... עצם המחשבה על כך זעזעה אותם. במשך היום הם היו שקטים מאוד, כל אחד שקוע במחשבותיו ובתהיותיו. עם הזמן, החלו לחלחל חשדות לליבם שיכול להיות שקאגומה אכן עזבה מרצונה. הרבה דברים בהיעלמותה היו מוזרים מאוד, והם לא הצליחו למצוא אף הסבר הגיוני אחר להם. המחשבה הזו הטרידה אותם מאוד. יכול להיות שמשהו ביחסם כלפיה היה לקוי, ולכן היא עזבה? אולי קרה לה משהו, אך הם לא שמו לב? היא תמיד דאגה לכולם, אפילו לפני שדאגה לעצמה. החבורה ניסתה לחפש דפוסים משונים בהתנהגותה אתמול בערב, אך הם לא מצאו כלום. היא הייתה חביבה ועליזה, בדיוק כמו תמיד. לאט לאט עברו השעות- והערב קרב. היה עליהם להחליט אם יקבלו את הצעתו של נאראקו. אמנם החבורה נטתה יותר לסרב, אבל מלבד הדאגה לקאגומה, הייתה גם הדאגה להם עצמם. עכשיו, כשהם ללא קאגומה, הם היו חלשים מתמיד. אם לא ישתפו פעולה עם נאראקו, הוא עלול לנסות לנצל זאת. ככל שהשעות עברו הם נעשו עצבניים יותר ויותר. לבסוף לא נשארה להם ברירה מלבד לדון בכך ולהחליט, משום שהשמש כבר החלה לשקוע ומועד הגעתו של נאראקו היה קרוב. "אז מה נעשה?", שאל שיפו בעצב. "אני אומר שלא ניתן לא את האבן. הוא לא יעיז לתקוף אותנו, יש לו צורך בנו על מנת שנציל את קאגומה ואת הרסיסים שאספנו, כדי שיוכל לנסות לקחת אותה מאיתנו", אמר אינויאשה, באותו להט כמו בבוקר. "אינויאשה, אל תשכח שנאראקו חזק מתמיד כעת, האבן שלו כמעט הושלמה. אם לא תהיה לו ברירה, הוא יתמודד יחד עם קאגורה וקאנה נגד מי או מה שחטף את קאגומה לבדו", אמר מירוקו בתגובה לדבריו של אינויאשה. "וזה, אם היא בכלל נחטפה", מלמלה סאנגו, ספקותיה אינם סרים. אווירה עגומה שררה. הם המשיכו להתווכח. פתאום שיפו העלה רעיון: "נוכל לרמות אותו! נסכים, כביכול, להצעה שלו, אבל לא ניתן לו את הרסיסים לאחר שנמצא את קאגומה!" הוא אמר בשמחה. "שיפו, אתה והרעיונות המטומטמים שלך תישארו בבקשה בשקט!", אינויאשה אמר, מבלי לשים לב בכלל מה היה הרעיון של שיפו. "אינויאשה!" אמרה סאנגו בקול נוזף. "למה לא, אינויאשה? זה יכול דווקא לעבוד", מירוקו אמר בנימה מהרהרת. לבסוף, אף שאינויאשה לא היה מרוצה מכך, הם החליטו לבצע את הרעיון של שיפו. כשנאראקו בא, אינויאשה מלמל לעצמו בעצבנות "אני מקווה מאוד שאתם יודעים מה אתם עושים". "החלטתם לקבל את הצעתי?" נאראקו שאל בקולו הקר והלועג. מירוקו בלע את רוקו ואמר בנימה רגועה "כן". הוא בקושי הצליח למנוע מקולו לרעוד. אם תוכניתם תשתבש נאראקו יכעס מאוד ומי יודע מה הוא עלול לעשות אז... "טוב מאוד", אמר נאראקו, מרוצה, "כעת, תבחרו בן ערובה" הוא אמר. "מה?!" זעקה סאנגו בפחד. "כמובן, חשבתם שאני טיפש? כשאני אקבל את הרסיסים שלי, אתם תקבלו חזרה את בן הערובה שלכם"... בפרק הבא יהיה מעניין... תגלו מה קרה לקאגומה...
אלונית 2006
New member
ג'ין.. את מוכשרת כמו שד!
Trouble Girl
New member
בונההההה את טובהההההה
רוצה המשךךךךך מחכה בקוצר רוח... וסחיתכה את מוכשרת........
רוצה המשךךךךך מחכה בקוצר רוח... וסחיתכה את מוכשרת........
מלפפון ים 1
New member
../images/Emo45.gif ^_^
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.