ילדים זה כאן

odeia

New member
את הסיפור של אור א מכירה?

התקשרתי למטפלת, תמיד הכל בסדר, כשהייתי לוקחת את אור תמיד אמרה שאכלה הכל, כל היום זוכלת, הוכלת ועוד, עד שיום התבררה האמת הכואבת, הילדה הוזנחה ויש כאלו הקוראים לזה התעללות. (אם תרצי פירוט רק תגידי). וכן, אני הקלטתי כמה ימים את המטפלת בבית, שמעתי דברים נחמדים, לפעמים שקט. בהחלט מתכוונת מידי פעם להקליט.
 
אני מכירה את הסיפור של אור ...

את אומרת שכשהיית לוקחת את אור מהמטפלת היא אמרה לך תמיד שהיא אכלה הכל. איך את היית מתרשמת
הילדה היתה מגיעה רעבה הביתה או אוכלת את הארוחה הבאה בשעה שגרתית
הילדה שלי לא מוזנחת, היא מתפתחת, אוכלת כמו שצריך (בבית ובמשפחתון), מצב רוח טוב ותמיד מקבלת אותי בצחוקים וחיוכים. אם משהו לא היה בסדר, הילדה היתה משדרת משהו בהתנהגות שלה. המטפלת שלנו עברה בזמן האחרון תקופה לא קלה. הבת הגדולה שלה (בת 14) עברה ניתוח לב מסובך מאוד. בכל התקופה של לפני הניתוח (הניתוח היה בחול המועד פסח) ועכשיו בתקופת ההחלמה הלא קלה, המטפלת לא שידרה ולא משדרת לבנות במשפחתון שום דבר מהמצב הקשה שמלווה את המשפחה. אני לא מצליחה להבין איך היא שומרת על מצב רוח טוב שהיא מטפלת בבנות. אני חלילה לא אומרת שלא צריכים להיות עירניים עם אצבע על הדופק ולהניח שהכל בסדר, אבל הגבול שלי הוא בלצאת מהעבודה ולבדוק מה קורה שם או לשלוח מישהו בשמי לבדוק.
 

odeia

New member
לדעתי צריך, את העיצה הזאת קיבלתי

ממשהי שהחזיקה משפחתון. היא אמרה לי שכדאי לי לבדוק מה קורה. אור תמיד שרואה אותי מתנפלת על הציצי, לא יכולתי לדעת שהיא רעבה, גם היום שהיא כן אוכלת אצל המטפלת, כשהיא רואה אותי - היא רצה לציצי.
 

עינבלית

New member
אוי סיפור! עצוב אבל יש למאיה מזל

שהקדמת! מקווה שתמצאי מסגרת חיובית בקרוב!
 

עמית@

New member
אלוהים, איזו זוועה, וכמה מקומם

למה אין פיקוח על הדברים האלו? לא ייאמן
אני ממש זועמת. טוב מאוד שלשם היא לא חוזרת וכדאי גם לדווח לאחראים אצלכם באור ולפרסם את המקום כך שלא יגיעו אליו עוד הורים
על החוויה הקשה, לפחות זה לא היה יותר מיום, יום אחד יותר מדי
 

cookie1

New member
אני ממש מזועזעת

להוציא אותה ומהר !!! לי היה מקרה הרבה פחות קיצוני, שהסתמך ברובו על תחושות בטן וחוסר שקט שלי בלילות ובסוף הוצאתי את יובל. חבל עליה וחבל עליך, תוציאי אותה כבר מחר, כל יום נוסף הוא מיותר. שולחת
 

sipor

New member
קצת לעדכן אותכם !

ראשית יש לי כאבי ראש נוראיים מכל ההתרחשויות היום, אבל יש סוף סביר! 1. האחיינית שלי תשמור על הילדה מיום שני הבא ועד כנראה להודעה חדשה.. 2. בעלי התקשר לפעוטון.. והם לקחו את זה מאוד קשה, אמרו לו שהוא צודק (לפחות לא התכחשו) ... ואמרו שהם מאוד מבינים אותנו ומצטערים שזה מה שהרגשנו ושיש להם עוד עובדת (פשוט הייתה חולה היום) וממחר התינוקת שלי תהיה למעלה בחדר נפרד עם מטפלת צמודה בכל זמן שיהיה משפחתון, ככה היא לא תהיה בקירבת הילדים האחרים וגם לא יפריעו לה... האמת זה מאוד הרגיע אותי, אני מנסה אותם עד שבוע הבא, במילא האחיינית שלי קבעה תוכניות עד השבוע הבא... ואם יהיה בסדר, אז מגניב , אם לא האחיינית שלי תבוא לגור אצלנו ותתחיל לטפל בילדה.. (היא בת 21 אומנם היא לא טיפלה מעולם בילדים, אבל היא בחורה מקסימה עם הרבה רצון טוב, ובכל זאת אוהבת את מאיה מאוד..). אז נראה.. אבל שוב.. זה רק מלמד אותי כל פעם ,למרות אלפי בדיקות ועניניים שאין דבר כזה לסמוך על אנשים, ואמרה פה משהו שצריך לסמוך על המטפלת ולא לבדוק אותה, לצערי, זה לא מבטיח שיהיה בסדר, זה רק מבטיח שאת לא תדעי על זה, וזה לא דרך להתמודד עם דברים, לא לדעת לא אומר.. הכל תקין! ממליצה לכם בחום, כן לבדוק, להגיע יום מוקדם ולהוציא את הילדה, ולא צריך להגיד שבדקתם (אני לא בדקתי, באמת באתי מוקדם כי נראה לי שליום ראשון זה מספיק לילדה קטנה.. ולא יקרה כלום אם בשבוע הראשון לחזרתי לעבודה אעבוד קצת פחות). אבל אני בהחלט יעשה את זה. גם בלי להתכוון... תודה לכולכן.. ואני אעדכן אותכם איך באמת משתנים הדברים.. אני טשושה עייפה וכבר אמרתי שכואב לי הראש, עכשיו רק אגיד שמאוד כואב לי הראש.. לילה טוב !
 
מקווה שהעניינים יסתדרו על הצד הטוב

ביותר! קראתי את ההודעה הראשונה שלך, וממש הזדעזעתי! איזה מזל שעלית עליהם. ואגב, אל תחששי שמישהי חסרת נסיון תטפל בילדה. כשהייתי לפני גיוס, טיפלתי בתינוק בן 3 חודשים. אמרתי לאמא שלו שאין לי נסיון עם תינוק כ"כ קטן, והיא, בשיא הקוליות, הראתה לי איך להחליף, להאכיל וכו' וכו'. והיה ממש בסדר. ובמיוחד שזו קרובת משפחה, שמן הסתם מאד אוהבת את בתך! קבלי
לעידוד, ו-
לכאב הראש. לילה טוב
 

digabu

New member
הודעת שיתוף בבאסה.

אז ככה, לגיל יש מצבים של בכי היסטרי, מגיע אפילו לאלימות נגדי (אם הוא אצלי על הידיים), שמתי לב אבל שאצל אנשים אחרים הוא יותר רגוע. זה מתחיל בבעלי, שברגע שהוא לוקח את הקטנצ'יק הוא נרגע ועובר לחמותי ולגיסתי.. עכשיו היה קטע של בכי היסטרי ובשניה שהוא עבר לבעלי, שקט, דממה. זה ממש מתסכל אותי, לפעמים אני על סף בכי מזה.. וזה מכניס אותי למצב רוח. כנראה אני מקרינה לו משהו, או שאין לי מושג אבל אני לא מצליחה להרגיע את הבן שלי.. זה ממש גורם לי תחושת כשלון.. זהו.
 

משוש30

New member
נשמע לי מוזר

מה זאת אומרת אלימות? יכול להיות שאת מרגישה חוסר ביטחון וזה עובר אליו?אולי זו דרך שבה מחזיקים אותו? הוא יונק? אולי ההיפך? הוא מרגיש מספיק קרוב אליך כדי שיוכל לפרוק דברים? לא יודעת אבל שולחת לך חיבוק גדול כי אני ממש מבינה כמה זה קשה ומתסכל. מקווה שהדברים ישתנו מהר
 
לפי נסיוני,

הגעתי למסקנה שזה פשוט בגלל שאני מבינה אותו,אצלי הוא יכול להתלונן... בהרדמות אותו הדבר,כשבעלי ניגש להחזיר לו את המוצץ לפה,יש סיכויים הרבה יותר גדולים לשקט. תנסי לא להלחץ מהצרחות,פשוט כשאת רואה שזה מגיע,מייד תעבירי אותו לידיים אחרות (אם יש),ואם לא,תניחי אותו לרגע במיטה שלו-לא להאמין כמה שהידיים שלך יקסמו לו אח"כ...
וזה קורה וממש לא נורא.
 

Shprintzak

New member
../images/Emo24.gifיש לי הצעה "בהוויוריסטית"...

אני יודעת שזה יהיה מאוד קשה ליישום, אבל תנסי להסתכל על עצמך בזמן הסיטואציה ולראות מה את עושה. אילו התנהגויות תמיד קורות, ומה עושים האנשים האחרים בשונה ממך. כגיל מתחיל לבכות בהיסטריה, תעבירי אותו לידיים אחרות וכשהוא יירגע קחי אותו אלייך שוב. לאט לאט הוא ילמד שבידיים של אימא אפשר להיות גם רגועים. אני מקווה שתהיו בסדר, שניכם. ולטובתך, תירגעי, אל תייסרי את עצמך. אני מבינה את הקושי אבל את צריכה לאזור כוחות עבור שניכם.
 

miss1s

New member
תחושה קצת מוזרה

שאלה לי קטנה אליכן (כדי שאני ארגיש בסה"כ נורמלית), יש לכן מצבים שנראה לכן שהתינוק/ת משועממת איתכן שאתן לא מספיק משעשעות/מפעילות את הזאטוט? יש לי מצבים שאני מרגישה פשוט שאני לא מספיק משקיעה בשחר שלי וזה משגע אותי כי אני איתה כל היום והתחושה הזאת לא עוזבת אותי!
 

אפרת12

New member
אה../images/Emo70.gif כל הזמן../images/Emo70.gif

למרות שהוא לא רוצה לזוז ממני, הוא לא רוצה לשחק איתי. וגם אני מרגישה לא משקיענית בגרוש, ונורא מאוכזבת מעצמי (אני
הרי הייעוד שלי זה להיות אמא, ואני לא מסוגלת להעשיר את עולמו של הצאצא
בושה וחרפה
) למרות שאני מבינה שאצלך המצב הפוך - כלומר שאת חושבת שאת לא מנסה מספיק.
 
../images/Emo6.gif בטח! כל יום.

לי יש 2 זאטוטים שמנסים להעסיק אותי בתור ליצן החצר שלהם מידי יום. לפעמים יש לי כח וחשק אז אני משחקת איתם ולפעמים, אני מודה שלא בא לי לשעשע אותם ואני נותנת להם לנסות להעסיק את עצמם (אחד בן שנה וחודשיים ואחת בת 4). את בהחלט ממש ממש נורמלית.
 

daldan

New member
נשמע קשה, אל תחמירי עם עצמך

את נמצאת גם ככה בתקופה לא קלה עם החזרה לעבודה. זה קורה. הכי חשוב שהיא עכשיו רגועה! ומברוק על השיניים
 
למעלה