noa scotland
New member
האמת היא
שבסין היתה אי-יציבות חברתית גדולה מאד - אנשים באו ועזבו במהירות האור. זה היה קשה לכולנו, אבל התרגלנו שזה המצב (לא שזה הפחית מהקושי). כשהגענו לכאן שוב, הבטחנו להם שלא נזיז אותם יותר עד סוף התיכון. העובדה שגם היו לנו כאן חברים מ"הפעם הקודמת" (שאיתם שמרנו על קשר כל השנים) עזרה מאד, כי מיד היו כאן כמה משפחות שתיפקדו כמו משפחה שלנו, ולילדים בעיקר זה עשה טוב. למרות שלא היה קל מבחינה חברתית בסין, הילדים עצמם כבר היום מודים לנו על ההזדמנות שנתנו להם כשלקחנו אותם לשם. לספר כמה זה פיתח אותם וביגר אותם ונתן להם פרספקטיבה כללית ומעניינת על העולם - יקח שעות... הדבר החשוב ביותר, בעיני, שלמדו מההתנסות הזאת הוא שהם מבינים שאין תרבות או דרך מחשבה שהיא עליונה על השניה (או על מאתיים אחרות). יש תרבויות שונות . לא טובות יותר או פחות - פשוט אחרות. זה דבר שאני מאד גאה בהם שהפנימו. כן, הם גדלו בצורה שונה מהחברים שיש להם כאן (או שהיו בארץ אם היינו עכשיו חוזרים), ולפעמים זה מפריע להם כי החברים נראים להם קצת פרובינציאליים, אבל הם הרוויחו הרבה חוויות (חלקן או כולן גם תרמו לחינוך ה,רוחבי" שלהם) ובסך הכל נראה לי שלמרות הקשיים הם גדלים בריאים בנפשם ודי מאושרים. מה עוד אבקש?
שבסין היתה אי-יציבות חברתית גדולה מאד - אנשים באו ועזבו במהירות האור. זה היה קשה לכולנו, אבל התרגלנו שזה המצב (לא שזה הפחית מהקושי). כשהגענו לכאן שוב, הבטחנו להם שלא נזיז אותם יותר עד סוף התיכון. העובדה שגם היו לנו כאן חברים מ"הפעם הקודמת" (שאיתם שמרנו על קשר כל השנים) עזרה מאד, כי מיד היו כאן כמה משפחות שתיפקדו כמו משפחה שלנו, ולילדים בעיקר זה עשה טוב. למרות שלא היה קל מבחינה חברתית בסין, הילדים עצמם כבר היום מודים לנו על ההזדמנות שנתנו להם כשלקחנו אותם לשם. לספר כמה זה פיתח אותם וביגר אותם ונתן להם פרספקטיבה כללית ומעניינת על העולם - יקח שעות... הדבר החשוב ביותר, בעיני, שלמדו מההתנסות הזאת הוא שהם מבינים שאין תרבות או דרך מחשבה שהיא עליונה על השניה (או על מאתיים אחרות). יש תרבויות שונות . לא טובות יותר או פחות - פשוט אחרות. זה דבר שאני מאד גאה בהם שהפנימו. כן, הם גדלו בצורה שונה מהחברים שיש להם כאן (או שהיו בארץ אם היינו עכשיו חוזרים), ולפעמים זה מפריע להם כי החברים נראים להם קצת פרובינציאליים, אבל הם הרוויחו הרבה חוויות (חלקן או כולן גם תרמו לחינוך ה,רוחבי" שלהם) ובסך הכל נראה לי שלמרות הקשיים הם גדלים בריאים בנפשם ודי מאושרים. מה עוד אבקש?