מרי, תודה על האפשרות הזאת.
כבת לניצולי שואה, שחזתה בהוריה מנשקים את אדמת ארץ ישראל כשהתגשם החלום ועלינו לארץ לבנות ולהיבנות בה כאנשים חופשיים בארצם,
אני בוכה.
אני בוכה על הפילוג, על השנאה שפושה בנו, על מחיקת זהויות דעות, והחלוקה לשתי מחנות. אין אמצע, אין פשרה ונגמרה ההדדיות.
מעולם בכל ימי ההיסטוריה הקצרה של מדינתנו הצעירה והמופלאה, מעולם לא קרה שניצבנו על פי תהום שנפערה בינינו כאסון טבע שפוגע בכולנו.
רוצה לדבר על כאב החוויה האישית שלי בכל זה.
הייתה לי חברה. הייתה. כאחות. בת משפחה. הצלתי את חייה תמיד אמרה לי, הייתי האור, המורה שהראתה לה את הדרך, כך אמרה לי תמיד. ואני רק הנהנתי לה ואמרתי לה שאני אוהבת אותה, זה הכל.
אי שם, בתחילת פרוץ המהפך המשפטי, אביה היקר הלך לעולמו. הייתי שם וליוויתי אותה בשעות בימים והחודשים הקשים לפני. אמרה שלא הייתה שורדת את התקופה הקשה הזאת בלעדי. שהייתי לה משענת ומזור מרפא לנפשה השבורה.
מיד אחרי הלוויה הזדרזתי אל ביתה להכין את המקום לקראת השבעה ובוא המנחמים.
משהלכו אחרוני המנחמים, ישבתי אתה חבוקה ובכינו ביחד. ברקע היו בעלה בנה הבוגר, דודה ובעלי, והתפתחה ברקע שיחה על המצב הפוליטי.
ככה משום מקום, כנשוכת נחש, התחילה לצעקו ולהתלהם, הגנה על בן גביר, ודיברה על ביבי שאין מלבדו, שהשמאלנים הבוגדים... אז ניסיתי להרגיע אותה ואמרתי עזבי, זה לא הזמן, אבל היא המשיכה ואמרה לי, לי ! שכן, היא רגילה לזה שסותמים לה את הפה, שהשמלאנים ששולטים בכל רק להם מותר... התחרפנה! ביבי ביבי ובן גביר המושיע. היא היפית במקור. אהבה שלום ושמחה עד שזה מגיע לערבים. ידעתי. ידעתי שהיא ביביסטית, דיברה לא פעם כאחת כזאת. תמיד צחקתי ואמרתי לה שהשמאלנים האלה שהיא מדברת עליהם בשנאה אני אחת מהם. והיא תמיד אמרה, טוב אבל את אחרת. אמרתי לה שאני מהשמאלניות הקיצוניות יותר, לא סער ולא גנץ וליברמן שהפכו גם לשמאלים בחלוקה. מאותו לילה, שעות אחרי שקברה את אביה, נשבר בי משהו. היא דברה אלי ועלי בשנאה. אני הייתי אחת מההם, הבוגדים שונאי הארץ, כך אמרה לי. שאני לא אוהבת את המדינה. לא אמרתי דבר. חשבתי טוב, היא נסערת. אשתוק. אבל זה הלך מדחי אל דחי. תקיפות ישירות, התלהמה עלי בשיחות, וכבר לא שתקתי. אנחנו לא מדברות כבר שלושה חודשים. כשירו עלינו טילים, בעלה התקשר לשאול אם אנחנו בסדר וזהו.
זה מה שקרה לי. אני הולכת להפגנות משתתפת פעילה במאבק לשמירת הדמוקרטיה, ואני עצובה ושבורה.
