קשה לי לא להתרגש, מוקדש לג'קו,באהבה
כשדורית התקשרה אליי להגיד שלי חשפה את השיר לכוכב 5 של ג'קו (תודה לשיניהן), פחדתי, כמו ריף, לפתוח את הקישור. חיכיתי לזה ופחדתי בו זמנית. נושא היה יותר מדי לעוס וטריוויאלי, ושיר - שיר בהזמנה. לא היה לי ספק שיהיה לי נעים, נחמד וסבבה – אבל לא היו לי ציפיות גבוהות מכל העסק הזה . מה יהיה הפעם? תמליל? שירה? האם יהיה עומק שאני כל כך אוהבת לשקוע בו בשירים שלו? ואז פקחתי עיניים וניסיתי להקשיב במלים... בית ראשון אכן היה נחמד ותמלילי יותר: קשה לי לא להתרגש הכל קורה ומתממש... אבל קול כל כך מוכר וקרוב מלא "רטיטות" של התרגשות אמיתית שאף פיתוח קול לא ייקח ממנו כבר מילא לי את חדר , חרוזים נקיים ופשוטים, תיאורים מדויקים, אבל עדיין הכל היה רק נחמד ולא יותר... חלום ישן שמתגשם פה צל של "לחומות מתגשמים" עברה עליי והתחלתי לרעוד מרב הלחץ: איך שראינפ אומר –" גודל הציפיות..." וכאן גלגל הסתובב לו והתחילה "צניחה לעומק" - "לנשום עמוק להשתדל שלא לרעוד" - מצב כל כך אמיתי, מוכר שכל אחד שעומד מול משהו חדש, גדול לא חשוב האם זה מבחן, שיר או ילד שבא לעולם – בכל המקרים - לנשום עמוק להשתדל שלא לרעוד... – זאת השיטה הנכונה... וטוב שלקחתי נשימה כי אז בא אליי ג'קו טהור, איך שאני אוהבת אותו: לפעמים אני משתגע כי מבחינתי אני יודע שיהיה טוב... אתחיל מ" מבחינתי אני יודע שיהיה טוב ". הפך גמור מ"לפעמים חלומות מתגשמים" - כי כל מה שקורה לנו לטוב ולרע בא בעקבות דבר אולטימטיבי אחד – כשמבחינתנו אנחנו יודעים! ואז מסובבים את עצמנו לכיוון הנכון. ואז בסוף מגיע אלינו את הטוב הזה שכל כך ציפינו בו. ומי לא מכיר את הרגשת השיגעון לקראת סוף המעשה , כשהכל כמעט נפתח לפניך, נשאר לעשות רק צעדים האחרונים - ואתה משתגע ומשגע את אחרים ונזכר: כשהתחלתי את זה לא פעם אומרו לך: מה זה? מה אתה עושה? משוגע אחד! – ואתה יודע שמחר יסתכלו עליך ויגידו – ואללה, הצלחת, סחטיין!... תחושה הזאת של שיגעון וחוסר חושים (לפעמים אני לא שומע) לקראת ההצלחה שמבחינתך ידעת עליה - זה תיאור גאוני, חוצה תחומים ומתאים לכל מצב – סיום התואר, פתיחת העסק, הוצאת תקליט, אהבה, וכמובן זכייה בתחרות מסוג "כוכב נולד"... לא הייתי מתייחסת לקטע " מותר לבן אדם לטעות " כתיאור למה שקרה לנו אחרי הכוכב, עזבו אתכם, זה רדוד מדי...מי כמונו יודע מי טעה בכל הסיפור הזה...חלקם קיבלו את שלהם חלקם עוד יקבלו... הייתי מתייחסת למילים האלו, איך שהם כתובים – מותר לטעות ולתקן בכל סיטואציה אפשרית, מה יש? אבל אחר כל בא הדובדבן שבקצפת, וזה הופך שיר פשוט ומקסים לפילוסופיה עמוקה מה שיש לי זה אותי ומה שיש לכם אני ושנינו מתקרבים - המעגל נסגר... פה אני משאירה את הדמיון שלהם לעבוד שעות נוספות, לדעתי יש כאן קרדיט "ענק" לפורום, ממש ככה, והוכחה למעלה, באדום... זה מה שרציתי להגיד על השיר האודישן הזה, הוא גם מציב רף די גבוה למשתתפים: הוא לא קל לביצוע. "ומבחינתי אני יודעת" שביצוע ששמעתי – הוא מקסים וגם אני אוהבת מאוד את ה"משתגע" מרחוק, מוני. ו"משתגע" מקרוב – זה מזכיר לי גל צונמי כשהוא נמצא באמצע האוקיאנוס: גובה שלו רק סנטימטרים בודדים ואף אחד לא מזהה אותו ולא שם לב לאורך של הגל הענק הזה – כמה קילומטרים...אבל הוא מתקרב ובא ועוד מעט יגיע למים רדודים סביב החופים - ובכל הכוח והגובה הנדיר יתנופף לו יפה ומהותי מול העניים המופתעים
תודה שנכנסת!
