אבל גם זה מאפיין, שאיכשהו נוטים להתעלם ממנו
יכול להפנות אותך למאות רשימות של אוטיסטים, חלקם למשל כמו איל שחל, שבקושי יודע לזוז ובכלל כמעט ולא מתפקד, וגם לא מדבר, כמו הרבה אחרים, וכל פעם שהוא כותב אנשים אומרים וואו איזה יופי הוא כותב,
זה מאפיין הכי מובהק,
אז לא רק שזה לא סותר אוטיזם אלא בדיוק להפך,
גם הרבה מאתנו, כמוני, למדו לקרוא לבד, עוד בגן, וגם אנגלית למדתי לבד, ומייד, פתחתי ספר באנגלית ובסופו ידעתי אנגלית, תכנות גם למדתי לבד, שוב, כמו המון אוטיסטים אחרים.
מצד שני לא דיברתי כילד כמעט בכלל וכשניסיתי גמגמתי נורא וכאב לי נורא,
ולהסתדר אף פעם לא הסתדרתי עם כלום,
ועם אף אחד.
מעולם לא התחילה אצלי תקשורת נורמטיבית ואני לא עושה קשר עין, בכלל, אלא עם האדם שמזדיינת איתי, וגם זה מאוד תלוי ומאוד קשה, קשר עין זה חיבור חזק מדי בשבילי, לא עומד בזה אם זה לא מדוייק לחלוטין (ואל תשאל אותי מה זה מדוייק כי אין לי מושג)
מתי התחלתי לדבר ? כשהייתי בהלוויה של אמא שלי אז כמה חברי קיבוץ ניגשו אלי, וקיבוצ זה מקום קטן וצפוף, ואמרו לי שבעצם הם פתאום שמו לב שהם מעולם לא שמעו אותי מדבר,
עד היום אני לא מדבר אלא אם ממש ממש נורא אין ברירה, וזה עולה לי בדם וזה עושה לי נורא רע, למה ? אין לי בדיוק מושג.
לא טופלתי מעולם, ניסו, ברחתי מזה, לדעתי זו הסיבה שאני מצליח להתבטא לא רע. איפה ששיתפתי פעולה, כמו שניסו ללמד אותי לכתוב, זה לא עזר בכלל, עד היום אני לא יודע לכתוב.
לא יודע מה זה לעשות כפיים
וזה לא עניין של דפקו אותנו, זה עניין של תחושה מתמדת של פער אין סופי בינך לבין העולם, לבין החברה, ותחושה שזה חבל
לדעתי לבינך יש עתיד הרבה יותר טוב משלי, כי החברה משתפרת והשתפרה ביחסה לזהות יחודית ומקורית, גם תשתיתית וגם תודעתית, אבל עדיין יש דרך ארוכה, והנסיון להפוך אותו לנורמטיבי רק יאריך אותה.
אני חייתי ועדיין חי מנותק מהכל, זו עדיין האופציה היחידה
