אונס כאקט מיני

[angela8]

צודק

כאשר מעורב אקדח פיזי או ווירטואלי באינטרקציה בין שניים, הוא משנה משמעותית את החוויה(של שני הצדדים) ואגב מוציא מהמשווה את עניין הרצון החופשי. (כמה באמת יכול אדם להתחבר לרצונותיו האותנטיים כאשר הוא נתון תחת איום) כמובן אם מדובר באנשים נורמטיביים ולא כאלה שהם בעניין של BDSM (זה בלי קשר לדוגמת העבדות שלדעתי ממש ממש לא נכונה) לגבי הטענות הראשוניות שלך. אני לא רואה הבדל בין נשים לגברים כאשר אדם נכפה לעשות משהו, לדעתי הוא בעיקר חווה את מצב הכפיה ולא ככ את מצב המחמאה. (גם נשים יכולות כביכול להרגיש מוחמאות מכך שהן נמצאו מספיק מושכות על ידי מישהו כדי לקיים איתן יחסים- במקרים שיש היכרות עם התוקף וזה לא רנדומלי, וזה לא המצב. ואם מדובר באונס רנדומלי, אז שני המגדרים נמצאים באותו מצב, נבחרו רנדומלית וזו בטח לא מחמאה) אני משערת שלהבדלים בתגובות אונס בין שני המגדרים יכולות להיות סיבות רבות וחלק מהן אולי מה שציינת. מצד שני אם אונס לגבי גבר הוא ארוע מאוד לא סביר, הייתי חושבת שהתגובה לארוע כזה תהיה בשבילו הרבה יותר טראומטית בהתחשב בכך שגם הרבה יותר קשה לגבר לפנות לקבל תמיכה מהסביבה על ארוע כזה. (שזה אגב הרבה פעמים תנאי לשיקום)

 

[angela8]

אומר לך את האמת כבר הלכתי לאיבוד

לא ככ מבינה מהם הטיעונים שלך. אם אתה רוצה לחזור עליהם..רק בקצרה. נ.ב. אני דווקא לא טענתי שהענישה היא חלק מהדיון. .

 

[סניגור הפילוסופיה]

בקצרה

כפי שאני מבין, מתאן טוענת כך: הטענה נגד הדוגמא שהוצגה בפוסט, הייתה שאם הטענה היא שגברים יחפצו להיענות לדרישת האישה המאיימת באקדח, אז אין כאן אונס. אונס מוגדר כאיום כלפי אדם אחר לעשות משהו שהוא לא רצה לעשות, אך נאלץ לעשות עקב האיום. לכן, אם וינסטון טוען שרוב הגברים היו שמחים להיענות לדרישה גם ללא האיום בנשק, אז אין כאן אונס. זאת מפני שהם ממילא רצו לעשות בשמחה מה שהמאיים דרש. לכן, נטען שההשוואה מופרכת, היות וזו השוואה א-סימטרית בין אונס מצד אחד לאירוע שאינו אונס מצד שני. אולם, אם גבר יאנס באמת אז הוא יסבלול גם טראומה. וינסטון טוען, שדי בכך שיש איום והיענות לאיום, על מנת שיהיה אונס. אין נפקא מינה אם הקורבן רצה לבצע את המעשה או לא. לכן המחלוקת היא במידה רבה מושגית. איך מגדירים אונס או כפייה. אני מציע שהשאלות שיש לשאול הן אלה: האם באמת נכון הדבר, שכאשר נשים מאיימות על גברים, אז יחסית יותר גברים ירגישו שהם עושים משהו שרצו לעשות ממילא, בהשוואה לגברים המאיימים על נשים? האם הפגיעה ברווחה הנפשית של נשים חזקה מהפגיעה ברווחה הנפשית של גברים? כמובן, שאין להשוות בין מצב בו א' מאוים לעשות משהו שלא רצה לעשותו לעומת מצב שבו א' מאוים לעשות משהו שממילא רצה לעשותו. למרות, שגם במצב האחרון יש פגיעה אך פחותה יותר.

 

[angela8]

או, קי, על זה ענתה לך

מתאן וגם אני. אם הגבר מימלא רצה לקיים את היחסים אז זה לא נכלל בהגדרה של אונס. רק מקרים שבהם הגבר לא רצה ביחסים אלא הם נכפו עליו נכנסים להגדרה.

 

[סניגור הפילוסופיה]

בכל זאת יש קושי

לפי המשפט הפלילי בישראל, די בכך שהנאשם איים, ולא משנה האם הקורבן ממילא רצה בבעילה אם לאו. לשון החוק היא: "הבועל אישה שלא בהסכמתה החופשית". לפי דיני העונשין, אין הכרה בהסכמה חופשית במקום שהיו איומים. אני בעניין זה מסכים עם הדין האמור. גם אם האישה רצתה בבעילה, ברגע שהגבר איים עליה, הוא שלל את החופש שלה להתחרט. הסכמה חופשית, משמעותה היכולת לחזור בנו בכל רגע נתון. אחרת זה לא חופש. כמובן, שיש הבדלי חומרה בין המצבים, ואם האישה ממילא הסכימה, אז העונש צריך להיות קל יחסית. אבל, הכותרת בעיתון תהייה "אנס-ונידון רק לשנתיים מאסר". ככה זה עם עיתונים.

 

[angela8]

זה ממש לא נכון.

כמה הקורבן היה מעוניין הוא מהותי במפשטי אונס. וזה תמיד הכיוון שעליו עובדים עורכי הדין של כל הנאשמים. קשה מאוד להוכיח אי הסכמה, בעיקר אם לא הייתה התנגדות פעילה והוכחות פיזיות למאבק.הרבה שנים אונס נחשב לאונס (מבחינת לשון החוק) רק אם הקורבן גילה התנגדות פעילה. החוק שקידמה אורית קמיר שינה מעט את המצב מבחינת החוק, לא ככ מבחינת ההתיחסות בפועל. ראה משפט רמון למשל.

 

[angela8]

הבעיה היא שהפנטזיה שלך

היא בשליטתך המוחלטת. במציאות אין לך מושג איך תיגמר ולאן תתפתח סיטואציה של אישה יפה עם אקדח. אני יכולה לתאר לך פנטזיית אונס שמתחילה עם אישה יפה ואקדח, ומתפתחת אחר כך בדרך שתגרום לך להצטער כל חייך שפגשת אישה מושכת עם אקדח! ואפשר גם בלי אקדח, יש מספיק בחורות יפות - אומה תורמן למשל-שיוכלו לגבור על גבר גם בלי אקדח. הבעיה היא מה קורה אחר כך. כל העניין בסיטואציה כזו בין השאר שהבחורה לא יודעת איך תיגמר הסיטואציה.ובאותו רגע זה בטח לא מאוד ירגיע אותה שהיא קראה באיזה מקום שמרבית מקרי האונס לא נגמרים ברצח...יש מספיק מקרי אונס שכן נגמרים ברצח. יש מספיק מקרי אונס שמכאיבים, אין לך מושג היום אם האנס הוא נשא אידס (גם אישה יפה ומושכת יכולה להיות נשאית) אתה שוכח שהניסוי המחשבתי שלך מתקיים בראש שלך, ואתה לא מודע שאתה מכוון אותו מראש כדי להוכיח את ההשערה המוקדמת שלך.

 

[SilentMike]

לפי המספרים שלך.

1. אני באופן אישי פתוח לכך שתופעת האונס יכולה להיות קשורה להסתגלות אבולוציונית (כלומר זוהי אסטרטגיית רביה של גברים). אני לא בטוח שזה הסבר שמקיף את כל המקרים אבל סביר שאת רובם באופן חלקי לפחות. 2. סבבה. אני חושב שהדרך שבחרת בעייתית משהו. ראה התגובות. אם הצלחת להדליק פה חבורה של אנשים רציונלים בד"כ שאין להם שום בעיה לדון בקור רוח ב-"1" אז יכול להיות שבחרת במילים לא מוצלחות. 3. זה לא חשוב. מה בדיוק הניסוי המחשבתי הזה "מוכיח"? אני לא יודע איך אני ארגיש אם אישה תאלץ אותי לקיים יחסי מין כשאני לא מעוניין בכך (וזה בעצם המינימום בשביל שיהיה אונס). אני לא יודע איך יגיב גבר אחר, או הגבר הממוצע. אני חושב ששהנחה שלך כאילו התשובה ברורה היא קפיצה למסקנות חפוזות. אולי אתה יודע איך אתה היית מגיב, אבל גם אתה לא באמת יודע איך יגיב או אך ירגש הגבר הממוצע במצב כזה (וזה מה שחשוב).

 

[וינסטון סמית]

3:

3. אולי הניסוח לא היה נכון. אתה צודק, ובמקרה שהצגתי לא בטוח בכלל שעבור הגבר מתקיים המינימום בשביל שיהיה אונס (יחסי מין שהוא לא מעוניין בהם). ואז, השאלה היא אחרת - האם המינימום לקיום אונס עבור אישה וגבר הוא זהה? וגם כאן, ע"פ הדוגמא שלי, לדעתי מגיעים למצב שונה. כי במצב שהצגתי, אונס עבור האישה הוא סביר (לא מוסרית, חלילה, אני מקווה שזה מובן וחבל לי שאני צריך להבהיר את זה בכלל) ואונס עבור הגבר הוא פחות סביר. זה כל מה שאני אומר. אני לא יודע איך יגיב או ירגיש הגבר הממוצע, ולמעשה אני לא יודע שומדבר. אני כן מעריך שבממוצע, על מנת שיתקיים אונס בעיני הגבר, צריכים להתמלא יותר תנאים מאשר עבור האישה (למשל, שהאישה תהיה מאוד לא מושכת או שבכלל יהיה גבר, למשל, שהאישה תכנס להריון ו\או תדביק אותו במחלה כלשהי, למשל שהגבר יהיה תפוס והאקט יפגע במונוגמיה שלו). בסדר, אני מוכן לקבל שהדוגמא לא היתה טובה. אני לא מוכן לקבל את זה שהיא מקוממת אדם רציונלי שקרא אותה לעומק, אבל ניחא. זה לא משנה את הנקודה. אני טוען שיש הבדלים בין גברים לנשים ביחס לאונס, וזה לא משנה אם אתה רוצה להגיד שעל מנת שיהיה מדובר באונס עבור הגבר צריכים להתקיים יותר תנאים, או שבעקבות האונס הצלקת שתיוותר בנפשה של האישה תהיה עמוקה יותר. אין לי הוכחות לכך, אבל אני די בטוח בזה, וזה בהחלט עולה בקנה אחד עם מה שהאבולוציה היתה מנבאת (אם היא היתה יכולה לעשות את זה) ביחס לאסטרטגיות רבייה ואונס.

 

[angela8]

לדעתי אתה טועה

אתה משעין את המצב ההיפוטתי על העובדה שכל מה שיפריע לגבר בסיטואציה זה מידת המשיכה של האישה. אבל אתה שוכח שמידת המשיכה של האישה היא פרט אחד בסיטואציה ולא חייבת להיות הנקודה המכריעה. דבר נוסף: כל הרעיון באונס, הוא שמאלצים אותך לקיים יחסים שאתה לא מעוניין בהם, אם אתה מעוניין זה לא אונס! הדוגמא שלך מקיימת סתירה פנימית מהותית! אז אולי האישה יכולה להיות מושכת אבל אם היא תשפיל אותך עד עפר, או תאיים על חייך, כחלק מתנאי קיום היחסים איתה, מידת המשיכה שלה תהיה פרט חסר משמעות.

 

[גן אנוכי]

אני ניסיתי לקרוא את כל ההודעות בשרשור

ואני מודה שלא הצלחתי להבין על מה מתאן ווינסטון לא מסכימים... אולי בגלל שלא קראתי מספיק שרשורים קודמים על אונס שהיו כאן. אני אודה לכם אם מישהו יסביר לי את חילוקי הדעות, אם ישנם בכלל כאלו – גם מתאן וגם ווינסטון טענו שהמקור עבור הגברים הוא אבולוציוני, ושהנשים נפגעות מזה בצורה מאוד עמוקה. האם הוויכוח הוא האם גברים נפגעים מאונס נשים?

 

[אני רק עובר]

נראה לי שהויכוח היה על ההקבלה בין

סיטואציה אמיתית לפנטזיה. כפי שמתאן כתבה, דווקא יש הרבה נשים שמפנטזות על "אונס" או איזשהי הטרדה ע"י גבר מושך בעיניהן. אבל יש להניח שבמקרה זה נשים מבינות יותר טוב מגברים את ההבדל בין הפנטזיה למציאות. מרבית הנשים, גם אם לא חוו אונס, הרי חוו לפחות הטרדה מינית וחשש לאונס, והן יודעות שזה בכלל לא כיף כמו בפנטזיה. אבל כאשר אנחנו שואלים את עצמנו או גברים אחרים איך נגיב לסיטואציה של אונס ע"י אשה מושכת תחת איומי אקדח, אנחנו בעצם שואלים על הפנטזיה שלנו, מפני שהרוב הגדול (סביר להניח) של הגברים מעולם לא עברו את הסיטואציה הזו במציאות ואף מעולם לא היו תחת הטרדה או איום בסיטואציה כזו, ולכן אין לנו שום דרך לדעת אם במציאות זה ימצא חן בעינינו או שזה יהיה טראומה. אפילו בניסוי מחשבתי זה קצת בעייתי (ומקומם) להקביל בין הטראומה המציאותית של מישהו לפנטזיה של מישהו אחר.

 

[וינסטון סמית]

הויכוח הוא

סביב הטענה שלי שגברים יפגעו הרבה פחות מאונס, אם מנטרלים את שאר הגורמים שפוגעים בגברים באופן שווה (כאב פיזי, מחלות, קיום יחסי מין עם אדם מאוד לא מושך וכו'). אולי הקצנתי והפשטתי את הדברים, באופן טבעי להדגמות וניסויים מחשבתיים מהסוג הזה. בשורה התחתונה, לדעתי שנינו מסכימים שהטענה הזו אין לי בעיה להתנצל אם הדברים שלי לא היו במקום. אבל, קצת קשה לי לראות מה בדיוק לא היה במקום. חבל שאנשים לא מסוגלים לקרוא טיפה לעומקם של הדברים, אז אולי כל הקישוקשים על הפנטזיה היו נמנעים.

 

[angela8]

הפנטזיה

היא בשליטתך המוחלטת. במציאות אין לך מושג איך תיגמר ולאן תתפתח סיטואציה של אישה יפה עם אקדח. אני יכולה לתאר לך פנטזיית אונס שמתחילה עם אישה יפה ואקדח, ומתפתחת אחר כך בדרך שתגרום לך להצטער כל חייך שפגשת אישה מושכת עם אקדח! ואפשר גם בלי אקדח, יש מספיק בחורות יפות - אומה תורמן למשל-שיוכלו לגבור על גבר גם בלי אקדח. הבעיה היא מה קורה אחר כך. כל העניין בסיטואציה כזו בין השאר שהבחורה לא יודעת איך תיגמר הסיטואציה.ובאותו רגע זה בטח לא מאוד ירגיע אותה שהיא קראה באיזה מקום שמרבית מקרי האונס לא נגמרים ברצח...יש מספיק מקרי אונס שכן נגמרים ברצח. יש מספיק מקרי אונס שמכאיבים, אין לך מושג היום אם האנס הוא נשא אידס (גם אישה יפה ומושכת יכולה להיות נשאית) אתה שוכח שהניסוי המחשבתי שלך מתקיים בראש שלך, ואתה לא מודע שאתה מכוון אותו מראש כדי להוכיח את ההשערה המוקדמת שלך.

 

[Wolverchenus]

אני חושב שאת way out of line

כאילו אני מבין את המקום שאת באה ממנו ומאחר ואני הייתי צד בדיון ואני חושש שחלק מהדברים מכוונים אליי אני אגיב כאילו שהם כן. קודם כל אף אחד לא אמר שאונס זה לא דבר אלים. זה כן דבר אלים. הקטע הוא שזה לא פשע שסיבתו היא אלימות. זה לא שאנס רוצה לאנוס מישהי בשביל לפגוע בה פיזית כמו במקרי תקיפה אלימה (שעבריינים למשל תוקפים מישהו במכות פטיש בשביל לנקום) וכתוצאה מכך רמת האלימות היא כנדרש בשביל לבצע אינוס ולא מעבר לזה. היה כאן איזשהו דיבור על זה שמישהי שנאנסת לא חושבת על הנזקים האולטימטיבים אלא רק על המקורבים. אני לא יודע למה זה משנה, את הרי יודעת שהיא לא חייבת לדעת על האולטימטביים בשביל לסבול מהם ולהרגיש את האובדן של הדברים האולטימטיביים. את אומרת שהיא מגיבה לזה שהיא עברה אקט אלים. נכון. אבל האם היא תרגיש רע באותה מידה אם היא תותקף על ידי בנות במכות קרשים? אני לא בטוח. זה בטוח יהיה לא נעים (אותי תקפו בצורה אלימה כמה פעמים רבים מול יחיד) ואני מכיר חבר'ה שהיו בתגרות שבהם הם איבדו שיניים והגיעו לבית חולים מכך שהם הותקפו על ידי קבוצה גדולה, הוצמדו לרצפה וחטפו בעיטות עד שהרגליים של התוקפים התעייפו.. ללא התגרות) אבל פשעים אלימים נטו משאירים טראומות זניחות יותר מפשעי מין 'פחות אלימים'. ארמ. אני מניח שהקטע על הפנטזיה לא היה מכוון אליי כי אני לא פשוט לא יכול להבין מאיפה זה היה יכול להגיע בהקשר שלי..

 

[דירק סטרואן]

נכון, אונס זה אקט של אלימות.

אני חושב שמה שהיה כאן היה בעיקר קצר תקשורתי שנובע בין היתר מחוסר הבהירות של וינסטון, אך גם מהרצון (כפי שוינסטון אמר, המעט פבלובי אפילו) להתנגד עוד לפני שמבינים מה הוא ניסה לומר. מה שוינסטון ניסה לגרום לך לחשוב עליו באופן היפותטי היה על אונס ללא כל אלימות ומה תיהיה התגובה הרגשית של האשה כתוצאה מכך. הבחור הגיע למסקנה - זה יהיה טראומתי עבורה, למרות שאין אלימות. עכשיו אנחנו מעוניינים לבדוק האם העובדה שזה יהיה טראומתי עבורה זאת תופעה שהיא יוצאת דופן, או לא יוצאת דופן, מתקבלת על הדעת, או לא מתקבלת על הדעת, כשאנחנו מזניחים את הרקע הנשי. לצורך כך - לוקחים אדם, שיש לו הרבה מאפיינים אנושיים זהים לאלו של האשה (יכול להרגיש כאב באותו אופן, תגובה שלילית להשפלה, רצון להצליח, וכד' וכד'). כלומר, סוג של אדם שהוא בעצם אשה לכל דבר, רק בלי הרקע האבולוציוני שגורם לו להפסיד בכל צורה אפשרית מפעולת האונס. ובודקים מהי ההשלכה של אותה פעולת אונס, על תגובתו הרגשית. בעצם מה שאנחנו מנסים לבודד כאן הוא ההשפעה האבולוציונית של העובדה שהאשה מפסידה הרבה מפעולת האונס, על החיווט המצטבר שלה במוח, לאורך שנות האבולוציה. עכשיו ישנן מספר אפשרויות: אם יתברר שתגובתו הרגשית של אדם שלא מפסיד אבולוציונית מפעולת האונס זהה לזו של האשה (או אף עולה עליה), שהיא מפסידה רבות מכך - אז אפשר להסיק שכל הנראה המעשה הפיסי עצמו הוא זה שגורם לטראומה, ושהלחץ האבולוציוני הנ"ל לא גרם לחיווטים כאלה או אחרים במוח. כלומר, שהניבוי של המנגנון האבולוציוני - שיהיו הבדלים בחיווטים בין 2 הפרטים - שגוי. לעומת זאת, אם יתברר שתגובתו הרגשית של אותו אדם היפותטי היא פחותה - הרי שמדובר באישוש נוסף למנגנון האבולוציוני - שהצליח להסביר לנו עוד תופעה, או לפחות חלק כלשהו בה. בניסוי המחשבתי של וינסטון, הוא הגיע לכלל מסקנה שתגובתו הרגשית של הגבר אכן תיהיה פחותה ולכן וינסטון רואה בכך אישוש נוסף למנגנון האבולוציוני וכושר ההסבר של אותו מנגנון את המציאות. הדבר היחיד שהודעתך הייתה צריכה להכיל, אילו לא היה אף אלמט פבלובי כאן (כפי שטוען וינסטון, ולצערי, אני נאלץ להסכים) הוא הטענה כי המסקנה שתגובתו הרגשית של הגבר תיהיה פחות היא שגויה בגלל ש"כל עוד לא עברת את זה, אתה לא יכול לדעת". אני, באופן אישי, מאוד לא אוהב טיעונים ונימוקים שמסבירים לי למה אני בכלל לא יכול לדון בנושא ולמען האמת, זה באמת נראה לי מופרך למדי שגבר יחווה טראומה מכך שאשה (אטרקטיבית!) תאנוס אותו, ככה שאני את הטיעון של "מעט מידי גברים עברו אונס, אז אי אפשר לדעת איך הם יגיבו" לחלוטין לא מקבל ולדעתי זה, לכל הפחות, נסיון להתחמק מויכוח. למעשה, עצם העובדה שאני באמת ובתמים לא מצליח, באופן כללי, להבין מדוע אונס הוא תופעה כ"כ טראומטית עבור נשים, שלא סבלו מפגיעה פיסית קשה, גם שנים אחרי שהמעשה נעשה רק מחזקת את הסברה שגבר לא יחווה טראומה באותה רמה ורק מחזק עוד יותר את המנגנון האבולוציוני שנותן הסבר מצוין לתופעה. אגב, יכול להיות שזה גם אומר שאני סתם נכה רגשית, אבל זה יהיה נוח באופן קונספירטיבי לצורך הדיון הנ"ל.

 

[סניגור הפילוסופיה]

לגבי אי-הבנת המרכיב ההשפלה שבאונס

הקשר בין השפלה/בושה למין קיים לא רק באונס ולא רק אצל נשים: אנחנו לא מהלכים עירומים בפומבי, כי אנו מתביישים לחשוף את מבושינו. גבר שיפשיטו אותו בכפייה בפומבי ירגיש מושפל מאוד עד כדי טראומה. גבר שיפשיט אישה בכוח במצב שהם בארבע עיניים, אך לא יאנוס אותה, ואף לא יגע בה מעבר לעצם ההפשטה הכפייתית, יגרום לחוויה משפילה באופן חזק. גברים ונשים ירגישו מושפלים אם יפרסמו לגביהם את העובדה שהם חסרי ניסיון מיני. או שהם סובלים מבעיות זיקפה. כל השפלה (מינית ולא מינית) אינה אירוע אובייקטיבי אלא מתן משמעות של המושפל לאותו אירוע אובייקטיבי. המשמעות שהוא נותן לאירוע היא "אני שווה פחות בתור אדם". כאשר אדם אומר לעצמו משפט כזה הוא חווה השפלה. כל מי שמרגיש מושפל אומר לעצמו משפט כזה, אחרת לא היה מרגיש כך. אולם, למרות שההשפלה היא הבנייה של מציאות ולא מציאות נכפית מבחוץ, רוב בני-האדם לא מסוגלים להיות מודעים לתובנות אלה של השפלה ולא מסוגלים לבחור בהבניית מציאות אלטרנטיבית שתחסוך מהם השפה זו. במילים אחרות, אדם רציונאלי לחלוטין לעולם אינו מושפל מכל אירוע שהוא. אבל בני-אדם אינם רציונאליים לחלוטין. לצערי, התרבות המערבית יצרה את מושג "האגו" או "הכבוד העצמי" ושמה אותו במרכז האתוס כך שבני-אדם בתרבות זו עוברים סוציאליזציה ומפנימים את מושג האגו באופן כה חזק, כך שמושג ההשפלה הוא אוטומטי ומובן מאליו עבורם. במובן זה לתרבות המערבית יש את "דת האגו" ו- "אלוהי הכבוד העצמי". המחיר שאנו משלמים על כך הוא המחיר הנפשי של חווית ההשפלה.

 

[וינסטון סמית]

החברה המערבית "יצרה" את האגו?

אלוהי הכבוד העצמי הוא תוצר של התרבות המערבית? יש לי כ"כ הרבה מה לכתוב על זה. אבל אסתפק בשלוש מילים: אני לא מסכים.

 

[סניגור הפילוסופיה]

אם לא יצרה לפחות טיפחה

עמידה על זכויותינו, להשיב לרעים כגמולם (ראה מרכזיות השיקול הגמולי בענישה הפלילית) טענות על כבוד או אי-כבוד לאומי פטריוטי, אי נכונות לסלוח (משפט שהרבה פעמים אנשים אומרים: על הדבר הזה אין מחילה ואין כפרה) וכו'. האם כל אלה אינם ערכים? ערכים המקובלים בתרבות המערב? ההנחה שקיים אגו היא כשל. האגו הוא מושג ערכי והאמונה בערך זה יוצרת את ההרגשה הפסיכולוגית של הרגשת כבוד. לא מדובר בנתון אובייקטיבי הפועל ישירות על מערכת העצבים (כמו כאב פיסי או תחושת מגע) זהו מושג העובר תיווך של הנחות ערכיות על ערך האדם. תקן אותי אם אני טועה, אבל מגמות להבנת כשלי האגו וכתוצאה מכך ניסיון להפחתתו קיימות יותר במזרח הרחוק מאשר במערב (הבודהיזם הוא דוגמא מובהקת. מצב הנירוונה הוא מצב של החלשה או איון האגו, כך נדמה לי). במערב הכי קרוב לזה שאני מכיר הוא האסכולה של הסטואה.

 

[וינסטון סמית]

קודם כל

כשאני אומר תרבות המערב אני מתכוון בד"כ לזרם שהתחיל במאה ה-18, פחות או יותר, ונמשך עד היום בצפון אמריקה, אירופה ועוד כמה מקומות. אם אתה מחשיב גם את הסטואה, הרי שזו הגדרה הרבה יותר רחבה וכוללת את רוב ההיסטוריה האנושות המוכרת (אני מדבר על מה שמרבים להתייחס אליו בד"כ. אודה ואומר שאין לי מושג וחצי מושג על ההיסטוריה הלא מערבית, ובכלל זה ההיסטוריה המזרחית שהיא משמעותית לא פחות). אני לא ממש יודע מה זה "אגו", ואני מפחד מדיונים מופשטים מדי. ברם, אני די בטוח שיש יסודות אבולוציונים מאוד מאוד חזקים לערכים כגון נקמה (או השבה לרעים כגמולם), עמידה עיקשת על זכויות, כבוד עצמי וגם גילגוליים היוליים של כבוד לאומי פטריוטי. ערכים אלו אמנם מקובלים מאוד בחברה המערבית, וחלקם ערכים בעלי פן שלילי מובהק, אבל אני לא בטוח שהם ייחודיים לחברה המערבית - אולי הם אפילו מרוסנים בה באופן יחסי.