סניגור הפילוסופיה
New member
אנסה להציע הגדרה לא מופשטת
ההשקפה הערכית העומדת מאחורי מושג האגו ונרדפיו (כבוד עצמי, השפלה) היא שאירועים מסוימים או חוויות מסוימות של האדם גורמים לו למצב שהערך האנושי שלו מועט יותר מהערך האנושי שהיה לו קודם, וכן מועט יותר מהערך האנושי של בני-אדם אחרים שלא עברו אירוע או חוויה דומה. לעומת זאת, ההשקפה הערכית ההפוכה (לדעתי זו ההשקפה ההומניסטית) עניינה שאין אירוע כלשהו או חוויה כלשהי שיכולים לגרום לירידה בערך האנושי. הערך האנושי של כל אדם הוא שווה תמיד. חוויות של השפלה ונקמה עומדות, כמובן, על בסיס של תפיסת אגו וכבוד עצמי. האם הן אדפטיביות? הפילוסוף תומס הובס השווה במקום מסוים בין בני-אדם לבעלי חיים, וטען שיש הבדל גדול: בני-אדם הם הרבה יותר גרועים. הסיבה לטענתו זו, היא שבני-אדם נוטרים ונוקמים. בעל חיים יכול לתקוף באכזריות, אך רק לשם שרידות והגנה עצמית. אם הוא רעב, או לשם התגוננות מפני איום. אבל, לאחר שהאיום הוסר בעלי חיים אינם מבקשים "לסגור חשבון" למטרת נקמה ופיצוי נפשי של השפלה. אני לא יודע אם הובס צדק. אולי הוא צדק לגבי רוב בעלי החיים? האם יש תופעה של סגירת חשבון נקמנית בקרב החיות? בכל אופן מהי האדפטיביות של הנקמה? ברגע שהאיום הוסר ואין מניע שרידותי כלשהו לתקוף אורגניזם אחר, הרי שניסיון לתקוף רק למטרות נקמה יוצרות סיכון עצמי שלא לצורך: ראשית, התוקף עלול להיפגע להיפצע או לההירג. שנית, אם יצליח מעגל הנקמה יונצח ואז האורגניזם השני יבקש לנקום בחזרה. באופן זה מעגל הנקמה מנציח את עצמו ומרבה סבל בעולם. גם חווית ההשפלה ללא נקמה אינה אדפטיבית. אילו בני-אדם החווים אירועים הנחשבים בתרבותינו "משפילים" לא היו מרגישים מושפלים וחסרי ערך, הרי שהיו חוזרים לתפקוד מלא מיד לאחר האירוע. העובדה שהפגיעה באגו גורמת להם להתבשל בכעס ובהשפלה של עצמם נראית אנטי אדפטיבית. האם לא טוב יותר לעולם בלי כל אלה? לגבי האגו והתרבות המערבית במצב הנוכחי: ארה"ב היא מדינה המובילה בטבלה העולמית של הוצאות להורג מדווחות לשנה (אני מדגיש מדווחות). הענישה הפלילית שם היא מהגבוהות בעולם, והגבוהה בעולם המערבי. הסבר מרכזי לכך, הוא שארה"ב היא חברה מאוד נוצרית-פרוטסנטית ולכן האמונה שם בשכר ועונש והצורך להשיב לפושעים כגמולם, כמורשת הדת הפרוטסנטית (שהיא דת מערבית מובהקת) מכתיב מדינייות זו. גם בהנחה שמושג הכבוד העצמי הוא אבולוציוני, הרי שתרבויות יכולות לטפח ולעודד או לחלופין לרסן. אישה שתחווה אונס, בעקבותיו האנס ירצה את עונשו ויבקש מחילה מהנאנסת ונניח כי הנאנסת תמחל לו. היא תיתקל בתגובות כגון : "איך את יכולה למחול למנוול הזה?" ותיחשב חריגה ויוצאת דופן. הסיבה: נאנסת כזו מתויגת "כסוטה" מהתלם שהתרבות המערבית ניסתה להכתיב לה. לתעב לעד את האנס.
ההשקפה הערכית העומדת מאחורי מושג האגו ונרדפיו (כבוד עצמי, השפלה) היא שאירועים מסוימים או חוויות מסוימות של האדם גורמים לו למצב שהערך האנושי שלו מועט יותר מהערך האנושי שהיה לו קודם, וכן מועט יותר מהערך האנושי של בני-אדם אחרים שלא עברו אירוע או חוויה דומה. לעומת זאת, ההשקפה הערכית ההפוכה (לדעתי זו ההשקפה ההומניסטית) עניינה שאין אירוע כלשהו או חוויה כלשהי שיכולים לגרום לירידה בערך האנושי. הערך האנושי של כל אדם הוא שווה תמיד. חוויות של השפלה ונקמה עומדות, כמובן, על בסיס של תפיסת אגו וכבוד עצמי. האם הן אדפטיביות? הפילוסוף תומס הובס השווה במקום מסוים בין בני-אדם לבעלי חיים, וטען שיש הבדל גדול: בני-אדם הם הרבה יותר גרועים. הסיבה לטענתו זו, היא שבני-אדם נוטרים ונוקמים. בעל חיים יכול לתקוף באכזריות, אך רק לשם שרידות והגנה עצמית. אם הוא רעב, או לשם התגוננות מפני איום. אבל, לאחר שהאיום הוסר בעלי חיים אינם מבקשים "לסגור חשבון" למטרת נקמה ופיצוי נפשי של השפלה. אני לא יודע אם הובס צדק. אולי הוא צדק לגבי רוב בעלי החיים? האם יש תופעה של סגירת חשבון נקמנית בקרב החיות? בכל אופן מהי האדפטיביות של הנקמה? ברגע שהאיום הוסר ואין מניע שרידותי כלשהו לתקוף אורגניזם אחר, הרי שניסיון לתקוף רק למטרות נקמה יוצרות סיכון עצמי שלא לצורך: ראשית, התוקף עלול להיפגע להיפצע או לההירג. שנית, אם יצליח מעגל הנקמה יונצח ואז האורגניזם השני יבקש לנקום בחזרה. באופן זה מעגל הנקמה מנציח את עצמו ומרבה סבל בעולם. גם חווית ההשפלה ללא נקמה אינה אדפטיבית. אילו בני-אדם החווים אירועים הנחשבים בתרבותינו "משפילים" לא היו מרגישים מושפלים וחסרי ערך, הרי שהיו חוזרים לתפקוד מלא מיד לאחר האירוע. העובדה שהפגיעה באגו גורמת להם להתבשל בכעס ובהשפלה של עצמם נראית אנטי אדפטיבית. האם לא טוב יותר לעולם בלי כל אלה? לגבי האגו והתרבות המערבית במצב הנוכחי: ארה"ב היא מדינה המובילה בטבלה העולמית של הוצאות להורג מדווחות לשנה (אני מדגיש מדווחות). הענישה הפלילית שם היא מהגבוהות בעולם, והגבוהה בעולם המערבי. הסבר מרכזי לכך, הוא שארה"ב היא חברה מאוד נוצרית-פרוטסנטית ולכן האמונה שם בשכר ועונש והצורך להשיב לפושעים כגמולם, כמורשת הדת הפרוטסנטית (שהיא דת מערבית מובהקת) מכתיב מדינייות זו. גם בהנחה שמושג הכבוד העצמי הוא אבולוציוני, הרי שתרבויות יכולות לטפח ולעודד או לחלופין לרסן. אישה שתחווה אונס, בעקבותיו האנס ירצה את עונשו ויבקש מחילה מהנאנסת ונניח כי הנאנסת תמחל לו. היא תיתקל בתגובות כגון : "איך את יכולה למחול למנוול הזה?" ותיחשב חריגה ויוצאת דופן. הסיבה: נאנסת כזו מתויגת "כסוטה" מהתלם שהתרבות המערבית ניסתה להכתיב לה. לתעב לעד את האנס.