רק תיקון קטן...
שהוא ממש ההיפך ממש שכתבת... אני מתירה כל הזמן אפשרות לאמירות רק שעד היום עוד לא הבאת ולו אחת כזו. את ההשקפות, כולן, שהבאת עד היום, אני מכירה, החזקתי בהן הרבה שנים, אני יודעת מה הן עושות, לי, ואינני רוצה בהן עוד. אני מציעה לך משהו חדש, אחר, שאולי אם תנסה תראה משהו אחר. כנ"ל אשמח גם להתנסות/ללמוד/לקבל משהו חדש שאתה מביא... אבל כל עוד אתה כל הזמן מנסה לתת לי משהו שאני כבר מכירה ולא רוצה... למה לי לקבל? הרי אני כבר יודעת שאני לא אוהבת קצפת עם קטשופ, האם אני אמורה לנסות את זה שוב, כי אתה אומר שזה טוב? ואותו הדבר לגביך, או לגבי כל אחד אחר. אני מציעה, לעשות, להתנסות בלי להביא את הידע הקודם שלך. זה מאוד קשה לך. אני יודעת. אם תרצה, תצליח, זה יקרה, אם לא, גם בסדר. ואם אתה חושב שאתה מכיר את זה, ולא בא לך, וואלללה, זה ממש בסדר מבחינתי. וגם אם אתה לא מכיר ולא בא לך, גם בסדר גמור. יש פער בין מה שאתה חושב לגבי העצמה, לבין מה שאני חושבת. עכשיו אם תשאל מה הוא? אשאל אותך, למה לך התשובה שלי? כדי להתאים אותה לשלך? ואז...אין שום טעם. יוצא מכך שדרושה הסכמה או לפחות קרדיט שיש משהו שאני אולי מכירה ויודעת, ואתה לא. כל עוד זה לא מתקיים, יהיה קשה לדבר כי אתה תמיד תחפש איפה מה שאני אומרת "לא נכון"... ואני מעולם לא אמרתי שמה שאני אומרת זה "נכון". אבל... אני עדיין אומרת, כי אני חיה את זה.יותר מכך, הנכון שלי אינו בהכרך שלך, רק ש...צריך להגיע איליו קודם. בסופו של דבר, ככל ש"תגדל",כולנו, אתה תראה שמה שקורה בעצם, זה שאתה מסכים עם יותר ויותר דברים בחיים...זה מה שקורה בעצם. אפשר לקרא לזה בגרות/הסכמה/קבלה/התפתחות...והעצמה זה עוד משהו שנוסף לזה. מאחר ואתה מדבר אל התמונה שיש לך עלי בראשך, ולא ממש אלי, אין לי אלא להגיד לך כל פעם את זה מחדש. אולי מתישהו יפול האסימון. ועוד טעות, אני כל הזמן בעד אמירות חדשות, רק תביא אותן כבר... אמירות חדשות אינן יכולות להגיע ממה שאתה מכיר ויודע אלא רק מדברים חדשים.כשאתה עושה כל הזמן אותו הדבר, התוצאה תהיה תמיד אותו הדבר. אני יכולה להגיש כוס עם מים טריים ונהדרים. יהיו כאלה שיסתכלו עליה ויאמרו, הכוס לא מוצאת חן בעיני. יהיו כאלה שישתו ויגידו שהמים מגעילים ומעופשים, יהיו כאלה שיגידו "בסדר" יהיו כאלה שאפילו לא יגישו ויהיו כאלה שישתו וגם יהנו. לדבר על הכוס זה מצוין, אבל זה בדיוק כמו לדבר על הז...במקום להרגיש. אין שני אנשים זהים אבל... יש משהו שקורה לכולם, או בשאיפה, כולם רוצים להגיע איליו, קצת יותר קשה לנשים, גברים מגיעים איליו מהר יותר, זו פסגת ההנאות, ההרגשה, וכל פעם רוצים את זה מחדש. וכשזה קורה, וואלה, אין לך מושג מי אתה, מאיפה באת, ולאן אתה הולך. אז, דיסו, אני מראש כבר אומרת לך שבסדר גם אם אתה חושב שאני טועה ובגדול. שכל מה שאמרתי זה שטויות במיץ. ושאני לא מבינה כלום מכלום. הנה אמירה "מתריסה ונוראה" שאני כבר מראש מקבלת אותה...וכל מי שחושב עכשיו שאני גם מתנשאת, אז גם בסדר. ובכל זאת, אני עדיין מחזיקה בדעתי, ולא מאיימת שאם לא תסכים איתי, אני אעשה שמייח. במילים אחרות, אתה מראש מנצח בכל מה שאתה אומר... אין לי צורך בלהיות צודקת, נכונה, בעלת קונצנזוס או הגדרה מוסכמת ונכונה. אתה מראש מנצח. או קי? אני משתדלת לעשות להרבה אנשים שמח כל יום, ודווקא מכיוון שאינם מסכימים איתי. כשיוותרו על ההסכמה, יתחיל משהו אחר.
