איך היה השבוע שלי?

[lulyK]

אני לא ממש מצליחה להשתכנע שקורה שם

משהו בכלל. נראה לי לא הגיוני.

 

[galiaS]

ברור. גם אני היתי משוכנעת שאין אצלי

כלום. ממש בקרוב תרא שיש המון.

 

[אור100]

כל כך מבינה על מה את מדברת

שני ההריונות שלי עברו בחרדות/דכאון/באסה/שיט נפשי כזה ברגע שאני יולדת זה מיד עובר לי כבר קיבלתי את זה שהמצב רוח הזה הוא חלק מההריון אצלי

 

[lulyK]

../images/Emo24.gif מעודד מאד

 

[rona25]

זה ינחם אותך שאני בשבוע 37

ומוצאת עצמי מדי פעם מתחרטת??? מבוהלת? מבועתת? מפחדת מהשינוי שהולך לקרות? אולי זה באמת ההורמונים.... אני מקווה שיעבור לך מהר

 

[lulyK]

ואני מקווה שזה יעבור לך מהר ../images/Emo13.gif

 

[g a n i]

אצלי היה כך, הרגשתי אשה ואמא איומה

(כאילו אני לא אוהבת את הגדולה מספיק כדי לשמוח שיהיה לי עוד אחד/ת כמוה

) ולא הוסיפו לי הבחילות המגעילות שהיו עד שבוע 18 ונורא פחדתי שישארו עד הסוף, ואז... בסקירה אמרו לנו שיש לנו בן

(זה לא | בנדנה |, זה בנדיט

) ולמרות ש*ידעתי* בתוכי מההתחלה שזה בן, ובכלל לא שאלתי את הרופא מרוב שידעתי, זה עשה לי כ-זה מצברוח טוב! שוב הרגשתי הכי איומה בעולם, ושטחית והבלה, אבל ש-מחתי כלכך!

בקיצור, הפואנטה בסיפור הלכאורה לא קשור הזה היא שכשהתחברתי - עבר לי. תופעה הריונית ידועה ונורמאלית. זה באמת מפחיד (דוקא כי יודעים מה גודל האחריות והעבודה הקשה שכרוכה בילד, בניגוד לבורות הנפלאה שמלווה את ההריון הראשון), והתופעות הפיזיות לא תורמות - מי אמר "מקנאה קצת?"

- אבל hang in there: עוד מעט יגיע השליש הכיפי

 

[g a n i]

אה: באותו היום נעלמו הבחילות../images/Emo181.gif

 

[lulyK]

כל כך מבינה אותך,

בכלל לא נשמע לי שטחי ואהבלי.

 

[ילדותי השניה]

אולי זה מנגנון הגנה?

(פחד לפתח ציפיות...) ואולי ההורמונים שמתחילים להשתולל... (הכיף הגדול של הריון-בכל דבר אפשר להאשים את ההורמונים

...) אני למשל, בשבועות הראשונים להריון עם שיר הייתי עצבנית בטירוף. מעולם לא הייתי במצב כזה-לא לפני ולא אחרי (בעלי היה ממש מבוהל

).

 

[lulyK]

יש בזה משהו ../images/Emo13.gif

 

[משוש30]

טוב ברור. זה מפחיד נורא ../images/Emo24.gif

בטח עוד אלף פעם תתחרטי ותשמחי ותפחדי ותתרגשי. ובסוף תצא מזה אהבה גדולה גדולה

 

[lulyK]

../images/Emo25.gif תודה, תודה.

 

[עמית@]

כתבתי לך כזו (../images/Emo24.gif ) תגובה ארוכה

והתפוז חמד אותה וזלל אותה לתיאבון, אוף. כתבתי לך בין השאר שזה כל כך מובן כי האחריות הזו שהיא כבירה עם ילד אחד, עוטפת ונכפלת בעצמה עם ילד שני, ולפעמ ים ההבנה הזו שזהו, המחוייבות מוחלטת ואינסופית כל יום עד קץ החיים, היא לפעמים מנחמת ומחזקת ולעיתים קרובות מצמיתה. אז זהו, את השאר אנסה לכתוב שוב אח"כ אוהבת

 

[lulyK]

תודה על כל מילה ../images/Emo25.gif

אני אשמח אם יהיה לך זמן וכוח לקרוא עוד תובנות שלך.

 

[Arfilit]

אחותי את....

מכירה את ההקגשה. אני משתדלת לדבר אל עצמי מהראש בימים האלה - ולהזכיר לי שזה דווקא כן משהו טוב, ואפילו רצוי ומתוכנן. חזקי ואמצי.

 

[lulyK]

תראי מה זה,

אני רק צריכה לקרוא את המילה "אחותי" ואני פורצת בכי

 

[נונינקה]

מעייף ודחוס

השבוע התחיל רגוע. אני אספתי את תינוקי מהמטפלת וכל יום עשינו ביחד כייף חיים בגינה, אבל ביום ג' כבר רצתי בענייני עבודה לירושלים (כולל לינה שם) ועד יום רביעי בערב לא הייתי בבית.עוד הספקתי להיות באוניברסיטה ביום ד'. הריצות האלה גומרות אותי. אבל האכזבה הייתה לגלות אתמול שהעוזרת זייפה בגדול והבית אחריה היה פשוט לא נקי. אז היום אני מנקה אחריה ומבשלת. מבאס, כי רציתי להיות רק עם תינוקי והאיש.

 

[משוש30]

אז קודם כל אם את שוב בירושלים

תגידי איזו מילה...ואולי זה הזמן להחליף עוזרת...

 

[נונינקה]

תודה רבה. אני במעלה החמישה השבוע

ואת תמיד גדולה. לעניין העוזרת, דיברתי איתה. היא הודתה שהניקיון היה חפיף. ביקשתי שתתאמץ יותר וניקיתי אחריה אתמול בערב. אבל השבוע שלי הוא מהפשוטים לעומת הדברים שעולים פה ואני ממש עצובה. מקוה בשביל בלינקה שהכל יעבור בשלו ומאחלת לשרון של לוטן להתגבר על החוויה המאד לא נעימה שהיא עברה.