אינני מונוגמי

[אורח לרגע112]

הצהרותיה לגבי העתיד, מפחידות ולא רגילות

אני לא לוקח שום דבר באופן אישי.
אני רווק שלא בגד וכנראה שגם לא נבגד.
זה לגיטימי להיפגע ולא לסלוח.
אבל הכרזות עתידיות לגבי אי מתן מחילה עד מוות, זה כבר יותר מדי...
&nbsp
אני לא מזדהה עם הבעל הבוגדן ולא עם אף אחד אחר.
אני חושב שזה אנושי שבן אדם איננו מונוגמי, גם כשהוא נשוי לאישה אחת.
זה אנושי לבגוד באישה חוקית גם אם זה פוגעני נגדה.
זה מעשה נפסד, ועדיין זה לא מעשה מרושע, זה מעשה שהחברה יכולה לספוג ולהמשיך להתקיים באופן תקין.
בוגדנות מינית איננה מרושעת, איננה חדורת שנאה או זדון נגד הנבגד. היא פשוט... פוגענית באופן רגשי, ופוגעת בקנאה המינית, בתחושת הבעלות המינית שכל אדם מרגיש כלפי בן זוגו.
מכאן ועד הצהרות עתידיות לגבי "גם אם יחזיק את ידי בעת מותי" או משהו בניסוח דומה, יש מרחק רב.
&nbsp
אפשר לסלוח, ואפשר לפרק את הנישואים.
לא צריך לקחת את זה כאילו הצד הבוגדני רצח מישהו או הרס את חייו של הנבגד.
שום חיים לא נהרסו.
אף אחד לא התרסק ולא רוסק.
כולם יכולים להמשיך בחייהם ללא הפרעה ממשית.

 

[סנדי120]

הוא רצח לי את הנשמה הוא זרק 21 שנים של זוגיות לפח - 1/3 חיים

על רצח נשמה אומנם אין דין בבית משפט ועל רצח גוף יש אך זה כואב לא פחות.

 

[אורח לרגע112]

דברייך מוגזמים מאוד

במקומך הייתי הולך לטיפול, או כותב בלוג או משהו כזה.

אף אחד לא רצח את נשמתך ולא את גופך ולא שום דבר כזה.
חייך הזוגיים לא נזרקו לפח, אלא נפגמו.
את פגועה, את נבוכה, את מתביישת בכל הסיפור הזה, כמו מאות אלפי נשים אחרות בעולם שנבגדו.
את תתגברי על זה.
גם בנותייך תתגברנה על זה ותשכחנה את כל המהומה.
יש עניינים הרבה יותר חריפים בחיים מכפי שאת מתארת.

 

[אורחת11111]

לך קל לדבר, אולי אם היית במצבה היית מבין את כל עומקו של הכאב

 

[סנדי120]

דווקא הלכתי לטיפול והמטפל אמר לי שבגידה מצד בן הזוג היא

אחת הטראומות הקשות שחווים - צונאמי ורעידת אדמה יחד- מכה שמאשירה אחריה נזקים קשים מנשוא ושכל התחושות שלי נורמליות לחלוטין.
אמר לי שיש גם נשים שרק אחרי שנתיים מתחילות לחזור למסלול אחרי בגידה
ויש כאלו שלא חוזרות לתפקד בכלל עד שבוגדות חזרה.
בנוסף אני נמצאת בקבוצת תמיכה של נבגדות וזה הפליא אותי לראות שכולנו מרגישות אותו הדבר: ממש כמו שלבי האבל - יש שלבים שעוברים לאחר בגידה.
ואני אדם חזק והתמודדתי בחיי עם משברים רבים וקשים מנשוא ואיכשהו הבגידה היא הדבר הכי כואב שחוויתי. אולי בגלל שאני עם בעלי מגיל 15 ומאז הוא כל עולמי...
היו ימים שפצעתי את עצמי פיזית כדי שהכאב הפיזי יגבר על הכאב בנפש והנשמה תנוח קצת- גם זה הפסיכולוג אמר שנורמלי לאחר בגידה ואני הייתי בטוחה שישלח אותי לפסכיאטר.
אז היום אני לא במקום של: לשתות אלכוהול , לבלוע כדורי שינה, לבכות 24 שעות ולתכנן איך למות כדי להפסיק את הכאב בלב אבל אני חיה ומתפקדת עם סכין בלב שגם זה לא מגיע לאף אדם. בטח לא לאישה שלך אם ילדך.

 

[אורח לרגע112]

שמח שאת מטפלת בעצמך

וזה מאכזב אותי לשמוע שהטיפול עצמו מסתכם באמירות של "זה נורמאלי". מפני שאמירה כזו לבדה, איננה מהווה שום טיפול.
לעתים הנורמאלי והטבעי, עלולים להיות קיצוניים מאוד ולשבש את איכות החיים.
את אומרת שהתגובה שלך דומה לזו נבגדות אחרות בקבוצת התמיכה ואני לא יכול להתווכח עם טענה כזאת. אבל את צריכה להשוות את תגובתך לכלל הנבגדות בארץ או בעולם, ולא רק לאלו בקבוצת התמיכה.
אולי קבוצת התמיכה עוזרת לך יותר, בדרך של "צרת רבים חצי נחמה".
אני חוזר בערך לנקודת המוצא שלי, ואומר שוב שיש כנראה אנשים שאינם מתאימים לגילוי האמת המרה. מוטב להם שלא לדעת שמועלים באמונם, מפני שגילוי האמת מסב להם נזק מוגזם, שובר את רוחם.
יתכן שאת חלק מאותם אנשים, שלא צריכים לדעת מה קורה מאחורי גבם.

מקווה שיש לך עיסוקים, תחביבים, עבודה, דאגות אחרות חוץ מאשר לדאוג רק לענייני בגידות.

 

[סנדי120]

ועכשיו עולה השאלה: האם באמת הבוגד מכיר את החוקית שלו ויודע

האם תשבר רוחה כשיתגלה דבר הבגידה?
בעלי היה בהלם בכמה זה פגע בי ויותר מכך אני הייתי בהלם לגלות כמה נמוך אני יכולה להגיע.
בעלי היה בטוח שאני לביאה, לוחמת, חזקה ושזה קטן עלי- מקסימום נתגרש.
ובום- הכל התרסק...

 

[אורח לרגע112]

שניכם הייתם בהלם

ואני מאמין שבעלך פעל מתוך אי ידיעה לגבי פוטנציאל הנזק של הבגידות שלו לגבייך.
רוב האנשים בעולם לא מגיבים כך כפי שאת מתארת ( עד כמה שידוע לי ).
התיאור שלך לגבי עצמך מאז הגילוי על הבגידות, נשמע פתולוגי ממש, כאילו שאת בחורה עם הפרעת אישיות גבולית / תלותית או משהו דומה לזה.
&nbsp

 

[סנדי120]

גם אני חשבתי - הייתי בטוחה שאשלח לטיפול פסיכאטרי כדורים וכו

וכל מה ששמעתי מכל המומחים - זה חלק מהתמודדות הנורמלית.
כלומר או שכל המומחים "קנו" תעודות מזויפות או שפשוט אנשים לא מבינים כמה פגיעה מבגידה יכולה להיות כואבת.
צפוי שיתערער עולמו של הנבגד לא רק בהקשר הזוגי - הרי האדם הכי קרוב אליו, האדם שישן עימו כל לילה, האדם שבונה איתו חיים שלמים והכי אמור להגן - שם עצמו במקום של ריגוש בידיעת הסיכונים שהוא לוקח- פגיעה באדם שהכי מאמין בו.

 

[אורח לרגע112]

יתכן שבאמת היית זקוקה לתרופות ולא קיבלת

אני באמת לא יודע, ואני לא מומחה בכלל.
לא חושב שזו בושה להיזקק לתרופות או לקבל תרופות. בדיוק בשביל זה המציאו את התרופות, בשביל שאנשים יוכלו להיעזר בהן בתקופות קשות של משבר חריף, מחשבות אובדניות, הפרעות שינה, התפרצויות זעם וכו'.

אני יכול לומר לך בוודאות מוחלטת שבימינו יש תרופות נהדרות למי שצריך טיפול תרופתי פסיכיאטרי.

לא יודע עד כמה פסיכולוג יכול לעזור לך אם בכלל, אבל אני לא מזהה כאן שום נזק בטיפול פסיכולוגי. לא חושב שזה יכול להזיק לדבר על רגשותייך ועל מה שמציק לך.
מקווה ומאחל לך שתרגישי יותר טוב עם הזמן, שתתגברי על מה שעבר עלייך, שתחזרי לתפקד כרגיל כמו לפני אותו גילוי על הבגידה של בעלך.

 

[סנדי120]

תודה - זו אכן השאיפה שלי -ואני בכיוון

 

[אורחת11111]

ועוד שאלה: נגיד שהיית נשוי ואשתך הייתה בוגדת בך

בנסיבות דומות (ואפילו בלי להכניס ילדים שנפגעו קשה למשוואה)? האם אתה בטוח שהיית סולח לה אילו הייתה מתוודה על כך? ואם לא הייתה מתוודה?

 

[אורח לרגע112]

לא יודע....

יתכן שהייתי סולח לה, ויתכן שלא.
אין לי שום וודאות בעניין הזה.
על בטוח שהייתי נפגע.
אבל לא הייתי מכריז הכרזות של נטירת טינה עד מוות או לאחר מותי או כל דבר עתידי אחר.
יתכן שהייתי זקוק להבטחות לגבי דף חדש, או משהו כזה, ויתכן שלאחר כמה חודשים הייתי בוחר להיפרד.

אבל ברור לי גם שהיה לי אולי יותר קשה מאחרים לסלוח, בגלל שאני בחור בעל אפשרויות מצומצמות עם נשים. כך עברי מעיד עליי לפחות, שאני בחור בעל אפשרויות מצומצמות עם נשים, מה שמטה את הכף לעבר מן "אילוץ" לסלוח, מן תועלת אישית במתן סליחה. וזה גם משהו שהיה מגביר את התסכול שלי.
בן אדם נורמלי, כועס, זועם על בגידה שספג. ברבות הימים אם הוא כבר המשיך את הקשר עם הבוגד, הוא סולח.

 

[אורח לרגע112]

יש מי שאינם בנויים להתמודד עם האמת

יתכן שביחס לאנשים מסוגך, אנשים נוטרי טינה, כועסים וקיצוניים, יש מקום לשקול להסתיר מהם שהם נבגדים ולא לגלות להם את הפרט הזה לעולם.
יש אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם האמת המרה, ויתכן שמוטב להם ולכל הסביבה שלא לגלות אותה בכלל.

במקרה שלך, יתכן שבעלך טעה כשהתוודה על מעלליו מחוץ לנישואיכם.

 

[סנדי120]

התוודה? אני אתקן אותך ... נתפס ע"י הבנות שלו שנאלצו לספר לי

אני לא אדם נוטר טינה בדרך כלל. בנוגע לבגידה לא אסלח לו- כי נאמנות היא מעל להכל אצלי ומוסר ואמת הם הדברים העיקריים העמודים לנגד עיניי בחיים.
אתה יודע מה זה עבורי לגלות שחיי היו שקר?
שהבית שבנינו יחד הוא קירות של שקרים?
לסלוח לו אחרי שהוא פגע בבנות שלנו ככה?
הן מרוסקות מזה שריסקו אותי והבית כביכול נהרס כי סיפרו לי- עוגמת נפש שתשאר להן כל החיים.
אתה יודע שלגלות היום בגידה קשה יותר מבעבר כי הכל מתועד.
יש לך מושג כמה זה מרסק לקרוא שנים על גבי שנים של מסרים בפורום והודעות בוואטסאפ ובטלגרם? כולל תאריכים ושעות. אפילו ביום הנישואים שלנו הוא יצר קשר עם המאהבות. אפילו בערבי חג משולחן החג המשפחתי אפילו כשאנחנו בצימר יחד בסוף שבוע, מהבית בשבת בערב הזמין חדרים דיסקרטים הוא פשוט בגד בצורה שלא משאירה מקום לסלוח- בלי טיפת מצפון.
אתה יודע מה זה לקרוא את התיאורים המיניים שלהם ואחר כך לחוות את זה עם האדם. קח דוגמה: "את מרגישה איך אני מנשק אותך? יורד מהאוזן לצוואר ממשיך יותר למטה ...עכשיו אני חזה שלך...את מרגישה?" והיא עונה:"כן אני מרגישה אותך נעמדות לי הפטמות כנראה זו הדרך שלי לאהוב אותך ____ אהוב ליבי"
ואז הוא מנשק אותי במיטה באותו אופן... נראה לך שאפשר לסלוח?
ככה מאות הודעות יושבות לי במוח...

 

[אורח לרגע112]

אבל את נשארת אתו....

הבנתי ממך שאת עדיין מטקסת עצה ולא ברור לך מה להחליט.
יתכן שאת ובעלך אינכם מתאימים להיות יחד.

אבל מתן סליחה ומחילה, זו במידה רבה חובה.
ייקח לך אולי שנה אולי 10 שנים... אבל אם בעלך התנצל בפנייך את צריכה לסלוח לו במוקדם או במאוחר, בין אם תחליטי להישאר אתו, או לא.

חייך לא היו שקר.
את קיבלת מבעלך את כל החובות שהוא היה חייב למלא כלפייך, למעט אולי נאמנות.

גם בעלך בוודאי פגוע מכל הבגידות שלו. גם הוא נבגד בידי הבחורות שהלשינו עליו בפנייך. הוא לא רצה לספר לך על בגידותיו מפני שהוא כנראה מכיר בטיבך הקשה, הלא סלחני. בכל זאת נודע לך על בגידותיו, מתוך ( כנראה ) יצר נקמנות מרושע של בנות הזוג שלו, שבחרו לשבש את חייו ולהלשין עליו ( למה באמת הלשינו עליו? גבר בחיים לא היה מעשה דומה לגבר אחר ).
אני בטוח שזה מאוד לא נעים....
אם באמת היית אוהבת אותו, היית אמורה גם לחוש הזדהות מינימאלית כלפי מצבו.
ככה זה כשאוהבים מישהו, חשים כלפיו אמפתיה גם אם זו מתנגשת עם עניינייך האישיים.

 

[סנדי120]

לא הבנת !!! הבנות שלו הילדות שילד! הן תפסו אותו וסיפרו לי

"אמא אבא בוגד בך תפסנו אותו"
בנות 17 ו 15 שאיבדו ברגע את הדמות הגברית שהאבא שלהם ייצג.
והילדה בת 9 שחצי שנה ראתה את אמא שלה על הרצפה בוכה ולא מתפקדת.
למה זה היה מגיע לנו?
אני אישה רעה? לא טוב לך? לך!
אין אדם אחד נוסף בחיים האלו שאני נוטרת לו טינה.
תפסיק להציג אותי כאדם רע שלא סולח.
להיפך אני אדם כנה- לא אשלה אותו אומר לו את האמת- לא אסלח! זה המחיר שעליו לשלם.
לא מוכן לחיות עם זה שילך!

 

[אורח לרגע112]

אבל בינתיים את נשארת אתו.....

כעת הבנתי את העניין עם ילדותייך שהיו עדות לאחת הבגידות ממש.
אין ספק שזה מביך מאוד....
אבל בעלך איננו פושע, איננו מרושע, איננו נבל.
אני בטוח שהוא לא התכוון לפגוע בבנותיכן, אלא שהוא התרשל איכשהו.
הוא עשה טעות, ואני בטוח שהוא התנצל על מעשיו.
כעת הכדור נמצא בידייך ולא בידיו.
עלייך להחליט אם לסלוח לו ולאהוב אותו, או ללכת בעצמך.
נראה לי שאת לא רוצה להחליט, אלא להותיר את המצב כך ללא הכרעה.
זה מאוד מצער שזה כך.
&nbsp
דברייך לגבי קלקול דמות גברית, או קלקול דמות האב, הם קשקוש מקושקש.
אנשים עושים טעויות ואנשים אחרים אמורים לקבל זאת ולסלוח.
&nbsp
אני עדיין חושב שדברי אי הסלחנות שלך, מוגזמים מאוד.
במוקדם או במאוחר, תהיי חייבת לסלוח לו ואף לומר לבנותיכן שעליהן להסיר כל טינה כלפי אביהן. ייקח כמה זמן שייקח.
את לא חייבת להיות איתו בזוגיות.
אני לא מוצא שום בעיה שבעלך ימשיך לתפקד כאב סמכותי לבנותיו.
בעלך אולי לא צדיק, אבל הוא חף מפשע.

 

[kagome10]

לאבא שלי יש אימרה החביבה עליו

אני/את/אתה/אנחנו לא חייב שום דבר לאף אחד.
&nbsp
אף אחד לא חייב לסלוח לאף אחד. אף פעם. אפילו על דברים קטנים. קל וחומר, אף אישה (או גבר) לא חייבת לסלוח לבוגד, ווודאי וודאי שהילדים לא חייבים לסלוח לו.
אם תביט בהיסטוריה תמצא דוגמאות למכביר של גברים שרצחו מאהבים של נשותיהם ואת נשותיהם הבוגדות (ואף נשים שהרעילו את בעליהן הבוגדניים), ילדים שניתקו קשר עם הוריהם, ועוד מגוון גדול ורחב של נטירת טינה ואי מחילה.
&nbsp
ולא, הוא לא חף מפשע. לאורף רוב ההיסטוריה האנושית בגידה נחשבה לפשע. בימינו היא לא נחשבת עבירה פלילית - וטוב שכך. אבל לא ברור לי מה רמת ההכחשה שאדם צריך להגיד אליה כדי לקרוא לבוגד חף מפשע.

 

[אורח לרגע112]

שמירת טינה מובילה לחולי

טינה, כעס ומרמור, תחושת קיפוח אמתי או מפוברק, כל אלו מובילים לחולי נפשי.
אתה גם יכול לקרוא את תגובותיה של סנדי ולהתרשם עד כמה היא נעשתה חולה.
אני מבין שבחלק מהמקרים, הבן אדם זקוק לזמן התאוששות עד שהוא מוכן לסלוח ולהמשיך הלאה. אצל כל אחד ואחת זמן ההתאוששות שונה.
ככל שאתה אוהב יותר את הצד האחר, כך אתה חייב יותר לסלוח לו, לקבל אותו עם הפגמים שלו.
ככל שאתה סולח פחות ופחות, הדבר מעיד שאתה לא אוהב את מי שהכעיס אותך.

באופן אישי, לפי אמונתי הדתית, ככל שאנו נוקשים יותר בשיפוט הזולת, כך גם אנו נישפט בהתאם ע"י הסמכות הגבוהה ביותר.
ככל שאנו סלחניים יותר, כך נזכה לסליחה על פשעינו.

לפי אמונתי הדתית, מי שחש בלבו "אהבת אדם" וחש זאת באמת, הוא בעל ערך בעיני הסמכות הגבוהה ביותר.
מי שהנו חסר אהבה, הנו חסר כל ערך בעיני הסמכות הגבוהה ביותר.