אתה יכול להסביר מדוע דבריה כה מפחידים אותך ברמה האישית?
עניין אחד הוא להביע דעה שאתה חושב שהיא אמורה לסלוח לו, אבל דבר אחר הוא לחוש פחד ממשי בסיטואציה שלא קשורה אליך אישית ושאתה אפילו לא באמת מכיר את הנפשות הפועלות בה. אתה לא בעלה ולא אתה זה שהיא לא תסלח לו. למיטב הבנתי זו אפילו לא סיטואציה אנלוגית לסיטואציה כלשהי בחייך כי אין לך אישה שלפניה אתה ניצב במעמד דומה לזה של הבעל הבוגד בסיפור וחושש שגם לך יקרה אותו הדבר ושאשתך הנבגדת גם לעולם לא תסלח לך. פשוט נראה לי שלאור העובדה שזה לא סיפור אישי שלך, אתה לוקח את זה באופן אישי וקשה מדי, כאילו אתה זה שחווה את זה או משהו דומה על בשרך.
מעבר לזה, לא ברור לי למה היא חייבת לסלוח לו. הוא עשה את הבחירה המודעת שלו ושיקר לה לאורך שנים, ועכשיו יש לה זכות לעשות את הבחירה שלה. אפילו בלי לדעת על הטראומה הקשה שנגרמה לבנותיה שגילו את הבגידה, זה מצב שבו בהחלט לא מפתיע שהיא לא רוצה לסלוח לו. לשיטתך, הוא היה אמור לספר לה על הבגידה רק בתנאי שהיא מראש תתחייב לו שהיא תסלח לו, אפילו לפני שהיא יודעת על מה? או שעצם העובדה שהיה מתוודה (והוא לא עשה אפילו את זה) היה בהכרח מספיק כדי שהיא תסלח לו על שנים של בגידות, שקרים והעמדות פנים? כאמור, הוא בחר את הבחירה שלו מבלי שהייתה לה מילה בעניין, ועכשיו תורה לקבל את ההחלטות המתאימות לה לאור השלכותיה של הבחירה הזו. זה לא הרבה, ואף אחת מהברירות שעומדות בפניה אינה משהו שמישהו היה רוצה או מוכן להתלבט בה, אך לפחות הן שלה וזכותה להחליט בעניין הזה לכל הפחות.
באמת שלא ברור למה מגיע לו שיסלחו לו, אפילו בהנחה שהוא זה שסיפר לה את האמת וביקש סליחה. היא יכולה לסלוח לה אם זה מה שהיא רוצה, אך היא ממש לא חייב ולדעתי אף מובן לחלוטין מדוע היא לא סולחת לו. גם אני במקומה לא הייתי סולחת. שלא לדבר על כך שאם כל טיפוס כמוהו היה יודע שאוטומטית יסלחו לו על כל בגידה אם רק יתוודה עליה, אז איזה אינטרס בכלל היה לו לא לבגוד? ככה לפחות בחלק מהמקרים יחשוב פעמיים אם כדאי לו בכלל לבגוד כי הוא ידע שהוא עלול לשלם על כך מחיר כבד. אבל אם הוא יודע מראש שיסלחו לו, מה יותר נעים וקל? גם בגד, גם לא שילם על זה מחיר ואפילו לא היה בשום שלב בחרדה שמא ישלם אותו, אז מה בכלל הבעיה? החיים מושלמים וצודקים, לא?