אינפורמציה סלקטיבית לילדים מפרק א'

[עלמה 3]

היא משקרת ועוד אך ויתרה מכך

יותר מכל היא משקרת לעצמה...הילדים חשים את זה ורואים מרוב מצוקה ומצוקה ומצוקה היא לא מרגישה שהיא רק משקרת לכל העולם ! אך אפשר לומר או לחשוב שילד מסוגל להיות שופט או בר החלטה... בדר"כ הנטיה היא להיות לויאלי לצד המשמורן בילד קיים החשש לצאת קרח מכאן ומכאן וכדרך הטבע באמא אני יכול יותר לבטוח מכל אחד אחר! גם אם אמא משקרת בכל מקרה אצלה בטוח לי ! נראה שיצא לי מבולבל .. עלמה

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

עלמה, יצא מבולבל, כי כך מרגיש הילד

מבולבל. הוא מבולבל מהאינפורמציה הסותרת ומכל שאמא אולי מתגלית לו לא אמינה, אבל עדיין טוב לו ובטוח לו אצלו. אין ספק שזו מציאות מבלבלת. מאוד. ופה אנחנו מגיעים לשאלה, למה הן משקרות?????? אותן אקסיות מתוסכלות וממורמרות? למה הן משקרות ואומרות דברים לא נכונים גם על האבא וגם על זוגתו החדשה????? האם הן באמת מאמינות שהילד יראה את זה דרך העיניים שלהן כל החיים?????? האם הן לא חושבות שילד גדל מתישהו ורואה את פני הדברים בדיוק כמות שהם, ואז בעצם נתקל בדילמה הזו, שאת עלמה כתבת? ואולי הוא נתקל בדילמה ומדחיק? ואולי הוא בוחר לדבוק בגרסה של אמא בכל זאת, כמו הבן הגדול של בעלי? שממשיך לתעב אותנו כאילו שהוא עצמו האקסית וכאילו שבאמת עשינו לו משהו, פגענו בו, עלבנו בו, גנבנו את אבא שלו, וכו' וכו'. מציאות לא פשוטה, אין ספק.

 

[אסתיהאחד]

|צריך גם לזכור איך הסתיימו הגירושין

ביזה שלב הם נמצאים האם אנחנו לא תורמים לתסכול שמוליד השמצה האם אנו יכולים להוריד לצד המשמיץ את רמת התסכול באיזשהו ויתור אנא קחו בחשבון.פעם היתה שם אהבה שהולידה ילדים רכים

 

[עלמה 3]

נועמיק , אהבתי את השאלה ואני

התחברתי אליה מאד, כאמא לילדים שכל כך אוהבת אותם, אני יודעת שלעולם אני לא יהפוך אותם לכלי הניגוח נגד האבא. יש להם את הזכות המלאה לפגוש אותו, להיות איתו לשתף ולחלוק... ללא קשר לתשלומי מזונות והסדרי ראיה. אני לא יעשה את זה לילדיי מבחנתי , זה כמו להוציא להם אוכל מהפה ! אני לא ישתמש בהם ודרכם לספק את יצר הנקמנות שבדר"כ קיימת בתהליך גירושין. לדעתי זה לא נכון לנהוג כך, להחרים את אבא או את אמא או זוגתו.. דרך הילדים אביהם מולידם..או ההפך אימם.. כולם שווים ולכולם יש את הזכות להמשיך את חייהם בזוגיות...

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo45.gif

 

[oehhe]

מותר גם לי להגיב???

תגובה לא מאורגנת אשר באה בעקבות קריאת כל השירשור עד חיום שני בבוקר: אצלנו המצב נראה אחרת, ראשית, אין לנו ילדים משותפים וכנראה שגם לא יהיו. אין סימטריה בין המשפחות, אנחנו מתגוררים בביתה של רולן עם בנותיה שלה, הביולוגים שלי תמיד ידעו שאין זה ביתם. בילויים משותפים, אנחנו מנסים לארגן אך זה לא כל כך פשוט, לפחות אחד כזה זכור לי, נסיעת חורף אל מפלי הגולן, בנותיי היו שתיהן והשבלולית, הסייחה ביכרה שלא להופיע. בכלל, הסייחה והחתלתולית, למרות שבנות אותו גיל הן, לא מוצאות עניין משותף, ותמיד ישמחו יותר אם השניה לא תופיע למפגשים. אנחנו מנסים לארגן ארוחות משותפות אחת לשבועיים שלושה, לדעתי, תמיד הן ישמחו (הסייחה והחתולית) להיות ללא השניה. אך אמש נפגשנו כולם כל החמישה לארוחת צהרים מהממת ביחד עם אמא שלי אצלנו בבית (יש אפילו תמונות) והאוירה זרמה נינוחה ונעימה. ועכשיו לעיקר: אני סבור שמגיע לילדי הפרטיים קצת אבא לבד, בלי הבתזוג שהוא בחר לעצמו, הן לא בחר אותה עבור ילדיו. סבורתני שאין לרולן בעיה אם אבצע זממי זה ואעדר ליום או אפילו יותר עם ילדתי, אפילו עשיתי זאת פעם או יותר. אני גם מעודד את רולן לקחת קצת זמן עם בנותיה הפרטיות. אני חושב שזה חשוב לילדים. לא הייתי מתעצב אפילו אם הייתה לוקח אותן למספר ימים לבלול ונוטשת אותי לבדי, אני אפילו סבור שזה טוב. זו דעתי, כזה אני oehhe יללה ארוחת בוקר, ביי

 

[סביב השעון]

כזה חמוד אתה

ולא רק כי אני מסכימה לכל מילה שכתבת. קצת לבד טוב לכל הצדדים ,ואם מתאפשר כספית - וזה נותן אוויר לנשימה לחלק ממשתתפי המשפחה , וזה לא על חשבון אף אחד -אז למה לא? לנו שיש ביחד 6 ילדים וכולם גרים איתנו - יש בעיה לצאת לבילויים. גם כספית וגם כי לא כולם יודעים להנות. שנים נמנעתי מלצאת כולנו ביחד - כי זה היה מתחיל או נגמר בעצבים . אבל הילדים שלי נוסעים לפעמים עם אביהם וזה נהדר בעיני. וכבר קרה שנסענו רק עם הקטנים המשותפים. עכשיו הצענו להם לבוא איתנו לסיני והגדולים סרבו. לא אהיה צבועה. אני נורא רוצה להיות עם ילדי. פחות עם ילדי בעלי. ואני מוכנה לנסוע רק עם הקטנים. זה לא עושה לי רגשות אשם . כי סך הכל אנחנו חיים כבר די הרבה שנים ביחד ומודעים למגבלות המערכת. וריאליזם זה טוב.לא?

 

[ממונט התותחית]

היי אוהי בוקר טוב, מותר לי?

הלך החשיבה שלך הוא הנכון, כך גם אני פועלת צריך לתת מרחב לילדים להיות לבד עם האמא-אבא שלהם בלי ה... זה בריא ונכון ליחסים הכלליים והאישיים אין לי מושג איך הקשר שלך עם האמא של בנותיך ואיך רולן מרגישה כלפיה אבל אני והאבא מגדילים לעשות ואף נפגשים ארבעתינו לפחות פעם בחודש- חודש וחצי כדי שהבנות ואנחנו נשמור על האיזון ועל המרקם העדין של משפחה. לתת לבנות להרגיש שאף אחד לא יקח מהן את התחושה של משפחה ביחד. הן לא זוכרות כל-כך את החיים המשותפים לכן זה חשוב. אחרי הכל משפחה זה הביטחון שלנו בחיים המפחידים והמוזרים האלה.לכן חייבים להינות ביחד עם האבאאמא לבד אבל גם עם הבחיר/ה שלנו כדי להכיר ולהרגיש נוח ביחד . בצורה לא מאיימת.

לכל מי שרוצה ולא יכול מכל סיבה שהיא....

 

[oehhe]

את תותחית

טרם הפגשתי את רולן עם אם ילדי (עדין אשתי בפועל) אך לעומת זאת יוצא לי להפגש עם אבי בנותיה של רולן מדי פעם. אישית אי בעד לאפשר בילויים בכל מיני הרכבים. אני שמח לבלות עם בנותי לבדנו, אני אשמח גם לבלות עם בנותיה של רולן לבד (אחד על אחד) ושמח לכל שיחה או בילוי של רולן עם בנותי (או בני) בנפרד ממני. יש איכויות פפגישה של אחד על אחד שאינן בפגישה עתירת משתתפים. oehhe אגלה לכן סוד, לפעמים אני אפילו נפגש עם עצמי לבד

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo22.gifאבי ילדי מעדכן את ילדיו

והם שותפים לשמחות שהוא עובר. זה חשוב מאד לו ולהם

 

[בונוסית]

אם לאוהי מותר להגיב אז גם לי....

אצלנו יש בילויים משותפים לכולם (כמו הנסיעות בקיץ) וגם בילויים של הבונוסים ואבא שלהם (להלן: בן זוגי) לבדם וגם בילויים שלנו (בעלי וקטנציק ואני) לבדנו. גם זה נחמד וגם זה נחמד. הבעיה היא שכשאנחנו נוסעים לבד אני תמיד מרגישה את רגשות האשם של בעלי על זה שילדו לא איתנו. זה מרגיז. ממש לא בא לי להתנצל על זה שאנחנו משפחה ויש לנו בילויים וחויות יחד. זכותנו גם לבלות ביחד. וכמו שהקטן שלי לא נהנה מהבילויים שלבונוסים עם אמא שלהם, זכותו לבלות גם עם המשפחה (הגרעינית) שלו, בלדיהם. בעלי המון בקטע של רגשות אשם (שאני מבינה, ולא יודעת איך הייתי מגיבה במקומו...). קצת קשה לחיות עם רגשות אשם...

 

[עין 3]

ואני דווקא נמצאת בצד של בעלך

הנסיך גר איתנו. מתוקף הסכם הגרושים (ואין לי כח להיכנס לפרטים) עד לא מזמן אסור היה לו ליסוע בשבתות. כשהיה קטן יותר, היה נשאר עם אביו ברוב השבתות. לאט לאט הוא התחיל להשאר בבית בשבתות ואנחנו נאלצנו לפעמים להשאיר אותו לבד, כי חמותי ציפתה שנגיע לארוחת צהריים. היו פעמים שהייתי נשארת איתו, והיו פעמים שהוא נשאר לבד. מאז שפשוש נולד, לא יכולנו יותר להרשות לעצמנו לשבת בבית שבתות שלמות. אמנם השתדלתי לשמור בילויים מיוחדים לימי חול, אבל לא תמיד זה הסתדר. ולכן, אם קרה ונסענו בשבת לבילוי מיוחד (ספארי, פארק וכד') והוא נשאר בבית, לא הייתי מספרת לו. אז נכון שהסיפור שלנו קצת שונה, אבל אני בהחלט יכולה להבין את בעלך שלא רוצה לאכזב את ילדיו בכך שהוא נסע עם משפחתו החדשה ולא לקח אותם.

 

[בונוסית]

הנסיך שלך?

ואוו. קשה. קשה לשמור סודות. וגם לא עושה טוב בבטן.

 

[עין 3]

כן, הנסיך שלי, שלי, שלי!!!!

סתם, מן מצב רוח כזה... היינו פשוט מספרים לו שאכלנו ארוחת צהריים אצל חמותי (אין אצלנו פטורים

) והיינו משמיטים את העובדה שבדרך לשם או חזרה עברנו בשפת הים, או בגן חיות וכו'.

 

[בונוסית]

והקטן? הוא לא הייה מספר?

 

[יונה לבנה 1]

עין

ומה אם יתגלה לו?

 

[עין 3]

לבונוסית וליונה

לבונוסית: הקטן בן שנתיים כך שזה לא היה רלוונטי, ומזה כמה חודשים שהוא כבר כן נוסע בשבתות. ליונה: כבר היו מקרים שהתגלה לו. קרה שהוא ראה תמונה של כולנו באיזשהו מקום וכו', אז הייתי אומרת לו שאני חושבת שזה היה באחת השבתות שהוא היה אצל אבא. כך זה פחות מאכזב מאשר שזה היה בשבת שהוא נשאר לבד בבית. ולפני שאתם שופטים אותי או נדהמים, זו בחירה שלו להשאר לבד בבית במקום ליסוע לאבא שלו. וזו גם היתה בחירה שלו לא להפר את ההסכם, עד שאבא שלו ניתק את הקשר איתו, ואז הוא החליט סופית שמותר לו ליסוע בשבת. ודרך אגב, אבא שלו התקשר לפני ראש השנה ואפילו בא להביא לו מתנה. אני מקווה שבקרוב הוא גם יסע אליו לסופשבוע.

 

[יונה לבנה 1]

עין כפרה

מי אני שאשפוט אותך ? השתגעת ? מי לא מעגל פינות כדי לא להכאיב ליקר לו מכל ,הפחד שלי שהוא יגלה שאת מסתירה ממנו ואז האמון יפגע והנזק יהיה הרבה יותר גדול. אני בהחלט מבינה את הצורך להגן עליו ,אולי הייתי עושה כמוך,כמו שגם היום אני מעגלת פינות ,אבל זה לא אומר שזה טוב.....

 

[העין ה 3]

לא הסברתי את עצמי כל כך טוב

התכוונתי שתשפטו אותי על כך שאני משאירה אותו לבד בבית כשאסור לו ליסוע מתוקף ההסכם ונוסעת לבלות. גם לי זה נשמע נורא אבל אין לי הרבה ברירות. על פי הסכם הגרושין הוא אמור להיות אצל אביו הרבה יותר שבתות ואז היינו נשארים איתו בבית בשבתות שהוא נמצא. אבל בחודשים האחרונים הוא לא נוסע בכלל אז אני נוסעת לחמותי שבת כן ושבת לא. בכל מקרה, הקפדתי לא לשקר לו. אמרנו שאנחנו נוסעים לחמותי ואולי גם "להסתובב" קצת - בלי לתת פירוט. אבל בחודשים האחרונים הוא כבר נוסע איתנו ואנחנו מפצים אותו (ואותי...) על הזמן האבוד. כשהתגרשתי הוא היה בן שנתיים וחצי ולא חשבתי מה יקרה כאשר הוא ירצה להיות חילוני. אני הסכמתי להקריב חלק מהשבתות שלי ולא חשבתי עד הסוף. סוף סוף תיקנו את המעוות, רק שאבא שלו עדיין לא יודע שהוא נוסע בשבת. אין לו אומץ לספר.

 

[עין 3]

אופס, טעיתי!!!

לא נורא, כבר מספר ימים שאני מתלבטת אם לחשוף פה את "הזהות השניה" שלי. כנראה שזה לא קרה במקרה - ועוד מעט אפתח הודעה חדשה ובה אספר לכם על המאבק שלנו בקיצוץ בטיפולי פוריות כי אולי אזדקק לעזרתכם.