בוודאי נועמיק שאענה לך על שאלתך
שאישית לא היה לי רגישה אלא לגיטימית{אין לי בעיה עם שאלות אישיות..אני בוחרת על מה לענות ועל מה לא
} אבי הכיר את זוגתו עוד בטרם עזב את הבית, עבור אמא שלי היא שטן שרצתה רק בכספו, עבורי היא היתה קרש הצלה שלו מייסורי הנשואים האלו. ההורים שלי דיי פרימיטיביים במחשבות שלהם,אמא שלי יותר מאבי, אבא שלי מעולם לא רצה להכיר לי אותה...רק לאחותי הגדולה וזה גם היה כבדרך אגב, זה אולי מן קוד בינהם ,הכבוד המרוקאי מאוד מדבר כאן, יש לו משקל רב..לי לא היתה בעיה להכיר אותה ולהודות לה על כך שהיא מסבה אושר לאבי, אמא שלי כבר 19 שנים שלא חשה בגבר,אמא שלי מעולם לא נפגשה עם אחר, אסור מבחינתה עד שהילדים יצאו מהבית..וגם היום כשהיא מבקשת שאחפש לה מישהו דרך האינטרנט זה לא ממש רציני. לי יש תחושה שזוגתו של אבי דיי מרוצה מהמצב הזה, לפני הרבה שנים כשאחי עוד היה קטין{הבן זקונים שלנו כיום בן 19} אז אבי לקח אותו אליהם כמה פעמים,שמעתי מאחי שהוא קיבל יחס לא מי יודע מה, הוא היה מאוד שובב ולה היה קשה איתו,מאז גם אבא שלי לא הציע את הביקורים האלו..מבחינתי זה בסדר..כל עוד לא אוהבים את שהותו שם אין לו מה לעשות שם..שאבי יבקר אותו בביתו אצל אימי. אמא שלי לא שואלת אותנו הרבה{זה חלק מהחיים שלנו} הרבה איומים נאמרים באויר,הרבה כעסים עוד יוצאים, מסכנה זוגתו כמה קללות היא חוטפת מאמא שלי..מה אני יעשה? לא מזמן אמא שלי השתמשה במילה "זונה" כלפיה{כי הם נוסעים הרבה לטייל יחד} ואז התעצבנתי...ואמרתי לה.. את יודעת איך את נותנת לי להרגיש כשאת קוראת לה כך? כמו שפרודתו של מעוף בטח קוראת לי..אל בטוח! נעים לך שקוראים לבת שלך כך?נעים יהייה לך שמישהי בצד השני תתנהג אלי כך? היא שתקה.. אמרה לי כהרגלה...את מדברת שטויות{מאוד קשה לה עם האמת שלי} ואני חושבת שאבי נוהג בחכמה ..הוא הרוויח את משפחתו בחזרה את ה"שקט" היחסי מאמא שלי {הוא מוזמן הרבה אלינו לארועים משותפים}, והוא ממשיך בחייו תוך כדי שיתוך זוגתו עם משפחתו, שמעתי שמאוד אוהבים אותה...ולי זה עושה טוב שורה תחתונה נועמיק... הם ממשיכים בחייהם מבלי שילדיו יקרעו באמצע, זו מלחמה לכל החיים מבחינת אמא שלי, בסה"כ אני מרחמת על אמא שלי שלא למדה להיות מאושרת אחרי יציאתו מהבית..אני מרחמת מאוד על שהחיים שלה נראים כך.. אז לסיכום: לאבי זה לא מפריע לזוגתו מעולם לא שמעתי שזה מפריע ואני בטוחה שאבא שלי יודע להסתדר איתה לגבי העינין המשפחה שלנו במצב "איחוד" פחות או יותר בלי איומים של אמא שלי... והכי חשוב...שאבא שלי טוב לו לצידה..הוא מפורש אמר לי "אני לא אוהב אותה כפי שאהבתי את אמא שלך...אבל האישה הזו דואגת לי,שומרת עלי,מטפלת בי כשצריך,יש לה נועם,יש לה נימוסים, היא חברה שלי" ומה יותר מרגש מזה? אני לא מכניסה את זה לחיי נועמיק..אני רק למדה מכך איך להסתכל על החיים ולא לנהוג כמותם
