איפה הגברים, איפה?

[*יערית]

תודה רבה לך../images/Emo141.gif

על הדרך שלך להעביר אליי מילים..על הדרך שבה את מצליחה בכל זאת לגעת בי....כן אני יודעת שאומרים לי זה לא יקרה.. אבל עד שנגיע לגשר רק אז נמצא פתרונות איך לחצות אותו לא?עכשיו אלו רק ספקולציות ותהיות... מקווה שעבורכם יהייה יום מן הימים קל יותר ואחיד ומושלם עבורכם. בינתיים ..לא עושה צעד למשפחה נוספת..עד שהם לא בתמונה! תודה רבה אמרתי לך?

 

[yaeli4]

../images/Emo124.gifיערית, חייבת להגיד לך משהו

ולא כדי חלילה לרפות את ידייך ואת נשמתך העדינה, אבל זה הולך להיות קשה הקטע עם הילדים שעדיין לא פגשת. זה לא פשוט העניין הזה. כבר כתבה קודם קרן, הם יבואו למשפחה חדשה, מוכנה, שאבא שלהם כבר "מוברג" בתוכה הרבה זמן. מן הסתם, יהיו להם חשדות שהוא כבר גר איתכם הרבה זמן, לפני שהתגרש מאמא שלהם, וזה לא ימצא חן בעיניהם. האם אישתו יודעת שהוא חי איתך? איך היא מקבלת את זה? האם יש עוינות שנושבת ממנה? ולמה הם לא מתגרשים כבר? האם זה בגלל שהיא אולי לא תסכים לגירושים? או שתהליך ההחלטה על חלוקת הרכוש מסבך ומשהה את העניין. כשיצאתי עם בעלי הנוכחי, גם הוא עוד לא התגרש אלא היה פרוד. הוא התגרש מאשתו רק שמונה חודשים לאחר מכן, ואני פגשתי את ילדיו, כחודשיים לפני הגירושים. אמא שלהם מכרה להם את הסיפור שאני "הזונה" שלקחה את אבא, בעוד שלמעשה היא בגדה בבעלי ברומן בן שנה שלמה ולאחר מעקבים ובלשים כשהוא עימת אותה עם זה, היא שיקרה וסירבה להודות למרות הקלטות והצילומים. הוא עזב את הבית והיא מיררה את חייו ומנעה ממנו לראות את ילדיו כשלושה חודשים. הוא עמד מאחורי גדר בית ספר והציץ בהם בהפסקות והיה ממרר בבכי. כשאחד הילדים היה במקרה רואה אותו, הוא היה בורח (הילד). בעלי עבר גיהינום עם גרושתו, והיא העבירה את כל הרפש הזה לילדיהם שמתעבים אותי ואת ילדיי עד היום. הקשר שלו איתם היום הוא נפלא, אבל המשפחה הזו לעולם לא תהייה משפחה מאוחדת לגמרי, אלא טלאים טלאים. בשבת, אנחנו תמיד אוכלים בנפרד כשהם כאן. הוא עם השניים מהנישואים הקודמים ואני עם בתי מנישואי הקודמים ובננו המשותף. זה לא יהיה קל, אבל אם תתכונני לזה, אולי יימנעו ממך עוגמות נפש ולילות ללא שינה כמו שעברו עליי. בהצלחה בכל, באמת מכל הלב, ותמשיכי לעדכן אותנו כל הזמן. גם אם יהיה קשה, לא ניתן לך ליפול.

 

[*יערית]

את לא מרפה....אני מקשיבה../images/Emo141.gif

מצטערת שזה מה שעובר ועבר עליכם...לא טוענת שזה הולך להיות קלי קלות לא חושבת שלא יהיו סיבוכים..למעשה "הזונה" שם היא כל אחת שהוא יצא איתה לפניי ואולי גם אני...לא מתרגשת מהתואר..כשיכירו אותי אז יבינו אחרת.. ואולי לא....יש דברים שרק הוא כאב יוכל להעביר להם אין זה מתפקידי אנחנו יחד נבנה משפחה מהיום שיכירו בנו...ולא מחייב יקבלו! אישית כילדה להורים גרושים...אני מבינה מה זה לקבל אישה של אבא.. אומנם אני לא מכירה אותה כי זו החלטה של אבי...וגם אמא שלי עד היום מתנגדת לזה..אך בינו אם הוא יחליט להפגיש ביננו אחרי 16 שנים שלהם יחד אני אשמח להכיר את זו שעשתה אותו מאושר! זחו הדרך שלי..ודרכה אני מסתכלת על מה שעובר לילדים בראש. תודה על החיזוקים הכל כך כנים שלכם}{ מכל נפילה אני קמה חזקה יותר{אייקון מסמיקה}

 

[אור של קרן]

יערית, יופי שיש אותך! את נהדרת.

כל כך הרבה שלווה וביטחון ואופטימיות. אין סיכוי שמשהו יהרוס לך בכלל. (ואם פעם יהיה משהו כזה אז תשלחי אותו אלי

אני כבר אתן לו

)

 

[*יערית]

אור של קרן{יש קיצור?}../images/Emo13.gif

יש ביטחון..יש שלווה...אך לעולם אין לדעת מה צפוי בעתיד אני לעולם לא אומרת לי זה לא יקרה...אך בהחלט לא מוכנה להישבר בגלל רגשות {מוצדקים או לא} של ילדים שנפגעו מגרושים...אם זה נובע מהסתה..או שטיפת מוחות או כל שם שתבחרי ל"ילד" הזה שנקרא רעל..אני לא מוותרת.... בן זוגי הוא אדם עדין במיוחד ואני יודעת שבתוכו הוא מתהפך על הנתק שהיא גורמת...אני סומכת על היד שלי שמושטת לו לעזרה...בכל מה שירצה..ובכל דרך! {תשמעי אני נגד אלימות...אבל אזכור זאת לרגע שאזדקק

} נעים פה...אמרתי? {וואלה מתרגשת....}

 

[אור של קרן]

קיצור? זה משהו שנוצר עם הזמן.

נראה איך זה יתפתח. ובכלל, הניק הזה שלי יותר מדי דומה לזה של קרן, אז אולי אשנה אותו כדי שיהיה יותר קל (גם לי) להבדיל בין שנינו. ועם כבר מדברים על זה, אז עין וחד - אתם לא צריכים שני שמות נפרדים. תעשו ניק חדש (נגיד חד-עין) ותשתמשו בו שניכם. לפי התוכן, וחתימה בסוף כבר נדע מי כתב את זה. מהדעתכם?

 

[ח ד]

חד-עין

תודה על הרעיון. למעשה, חד-עין זה הביטוי המקורי, והוא בא מזה שלפעמים אנחנו מקרבים מאוד את הפרצוף ומסתכלים אחד לשני בעיניים, ואז כאילו יש רק עין אחת. מכיר את זה? פעם עשינו את זה, ואז בת זוגי קראה לי חד עין. ככה יכול להיות לנו שם מודולרי, שמורכב משתי מילים שיכולות להתלכד למשמעות אחת. כי אם רוצים להצליח לחיות יחד חייבים לנסות לראות את הדברים באותה עין, ורצוי שהעין גם תהיה חדה. ומה יותר קשה מזה? ניק משותף לשנינו? אני חושב שעדיף לנו שתי חתיכות פאזל שמתחברות למשמעות אחת. עין מה דעתך?

 

[עוד קרן אור]

תיקון טעות לפני שהיא משתרשת...

הי יערית. ראיתי שכבר פעמיים בלבלנו אותך, בעלי ואני, בכינויים הדומים שלנו. אבל עד שנחליט לשנות אותם (אחד מאתנו או שנינו...), סדר בבלגן: "עוד קרן אור" זו אני. אני האשה. "אור של קרן" זה הוא. הוא הגבר. מה שהכי מעניין לדעתי בעניין הזה, הוא שאת מקבלת את מה שהוא אומר, כאילו נאמר על-ידי אשה. מעניין אם יש לזה השפעה אחרת או רושם אחר עכשיו שאת יודעת שהדברים נאמרו על-ידי גבר. רגיש, אומנם - אבל גבר גברי לחלוטין. ומשהו לגמרי לא קשור לחד: אהבתי מאד את הכינויים שנתת לילדים שלך/שלה. ישר אני מתיישבת ומנסה לחשוב על כינויים לילדים שלי/שלנו! יום טוב לך ולכולם!

 

[עוד קרן אור]

להגיד דברים בשם אומרם...

יעל חמודה, זו לא הייתי אני שאמרתי את דברי הטעם שאת מצטטת, אלא "האור" שלי... שהיום היה בהחלט בן הזוג הפעיל בפורום הזה! ויערית, גם אני בעד שתכירי את הילדים כמה שיותר מהר. לשמחתי הרבה אני לא נקלעתי למצב שבו אני "הזונה," אבל תחשבי כמה קשה להיות ילד שאמא שלו מטפטפת לו את זה כל הזמן. והוא חי איתה, ושומע אותה, ורואה אותך רק פעם בשבועיים, ומפחד לא להסכים עם אמא ומרגיש רגשי אשם כאשר הוא כן מחבב אותך. זה שאת לא זונה, ואת לא לקחת את אבא שלהם מאמא, זה לא יעניין את אף אחד. את המקום שלך את אצלם את תצטרכי להרוויח - ולא רק בזה שאת בנאדם נפלא. שיהיה בהצלחה.

 

[ח ד]

יעלי, מעניין אותי לדעת

יעלי, מעניין אותי. מה אם, רק*אם*, הייתם מעיזים לנסות לאכול יחד את ארוחת השבת. מה היה קורה אז? מה היא הסיבה שוויתרתם על המעמד?

 

[yaeli4]

חד יקר, תשובה לגבי הארוחות המשותפות

זו הייתי אני שוויתרה על הארוחות המשותפות. זה היה בשבילי כמו עצם בגרון. זה היה מתנהל ככה. הבנים שלו היו יושבים לשולחן בעיניים מושפלות. לא מדברים ואם מוציאים מילה אז רק אליו ואיתו. במקביל, הם לעולם לא אוכלים את האוכל שלי, אלא קפואים ומוכנים למיניהם שבעלי קונה להם לאחר שנוכח שאם אין כאלה, הם לא אוכלים דבר כל השבת. בנוסף, הם בדרך כלל אוכלים במשך 2 דקות את כל האוכל ואנחנו נשארים ישובים לשולחן לעוד רבע שעה לפחות כדי לגמור בנחת לאכול. כמובן שאין צחוקים ושיחות והעברת אינפורמציה וכיף של משפחה וכיוון שהרגשתי שאני ה"עונש" שלהם, לא הייתי מוכנה להמשיך בזה ואמרתי שאני לא מארגנת יותר ארוחות משותפות כדי שיקיאו עליי בפרצוף... ככה זה נגמר וכך גם יישאר. אין לי כל כוונה לשנות את זה. הילדים שלי כבר התרגלו שכשהם כאן, כך נראית ארוחת השבת.

 

[old friend]

יעלי - אין לי כוח לחפש אחורה

אבל לדעתי בני כמה שלא יהיו הילדים זו טעות. את מנעת מהם את האפשרות להכיר אותך באמת.. לראות מי את . נכון היית נחנקת כמה ארוחות אבל אז היה מגיע הניצוץ של רגע אחד שהיה מפשיר את החבילה. ככה עשיתם הפרדמה מלאה בינכם וכל שינוי עכשיו לא יתקבל בברכה. אתם אמורים לחיות את החיים שלכם. הם לא אוכלים - יגיע היום שהם יהיו רעבים ויגלו אולי שאת מבשלת יותר טוב מאבא שלהם וכנראה גם מאמא שלהם. תמשיכו אתם לצחוק כרגיל תוך נסיום לסחוף אותם פנימה. כמה שינאה יכולה להיות בילדים ??? הן מוסתים ע"י גורם ורואים תמונה לא נכונה שלך. ברגע שתצליחו לנפץ את חומת ההגנה שלהם הכל ישתנה בחיים שלכם. להצמד למצב לא בריא לא יעזור לך לבת שלך או לילד המשותף

 

[יונה לבנה 1]

old

כמה שנאה יכולה להיות בילדים? כמה שיש בעולם,בדיוק כמו שיכולה להיות במבוגרים.ואולי אף יותר.אישית אני יכולה להגיד לך ,שאם הייתי שוכבת גוססת למעט מים ,בנו היה מעדיף לשפוך את המים ולראות אותי עוצמת עיניים~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 

[yaeli4]

אולד, את טועה טעות מרררררה!!!!!!

אם היית יודע מה עברנו איתם עד אותה נקודה שבה, במקום להפוך ת'שולחן.... כמו שאומרים.... החלטתי להפריד אותו, לא היית כותב את מה שכתבת. נתתי צ'אנס במשך ארבע שנים. זה מספיק בעיניך???? הייתי הדבר הכי תומך, הכי נותן והכי מתפשר שבעולם. נתתי ת'נשמה שלי בשביל שני הילדים הרעים האלה, שלא רק מוסתים, אלא גם רעים בתוך-תוכם, צר לי, אבל יש גם ילדים כאלה, מה לעשות?????? לא כולם נולדים טהורים וזכים... יש גבול לכמה סטירות, ויריקות בפרצוף שיכולת לספוג. אל תחשוב שמה שקורה אצלך בבית, קורה בכל בית אחר. כל מקרה הוא לגופו ותגיד תודה כל יום שהתברכת ב"משפחה מורכבת" שאינה בעייתית כל כך. בהצלחה,

 

[yaeli4]

את=אתה

ועוד משהו, לגבי תשובתה של יונה לבנה בעניין הזה. גם הבנים של בעלי, היו מוכנים לראות אותי מתה ונדרסת מול עיניהם ולא להושיט יד. מה יותר מזה, שכשבני המשותף לי ואבא שלהם, שהוא היום בן חמש, היה בן שנה וחצי, הוא מעד ליד העגלה שלו ואני הייתי בשירותים. בעלי היה למטה לרגע (לא בבית) והם היו בסלון, לידו. הם ראו אותו נופל וצורח והוא גם היה מגובס ברגלו באותה תקופה כי עבר ניתוח אורטופדי ברגל. שמעתי אותו צורח מהשירותים ולא יכולתי לצאת. ידעתי שקרה משהו כי זו הייתה צרחה איומה של כאב ולא סתם של פינוק. יצאתי כמו מטורפת מהשירותים והם ישבו בסלון וראו טלביזיה, והוא שכב לידם, ליד העגלה, עם דם על הפנים, כי הוא חבט את השפה התחתונה שלו והיא נחתכה. וצרח כל עוד נפשו בו. כמה רוע יכול להיות בילדים בני 15 ו- 11 שרואים תינוק בן שנה וחצי ככה????????????????? לא יכולה לדבר יותר מרוב דמעות,

 

[יונה לבנה 1]

יעלי

שיהיה בריא הקטנציק לפעמים בא לי לכתוב ספר על בן חורג ולא אמא חורגת אבל על הבסיס הידוע של לכלוכית ,כשהפעם כמובן האמא היא סינדרלה. רב מכר עולמי.....

 

[old friend]

אני טועה כל החיים

ומתקן אחרי זה את הטעות שלי. אנחנו לא מכירים. אני לא מכיר את כל הסיפור שלך. אני מתנצל אם פגעתי בך, לא היתה שום כוונה. "הילדים הרעים" הם התוצאה של החינוך של ההורים שלהם(גם אבא וגם אמא). בתור מדריך בתנועת נוער בעבר בתור מורה בבית ספר יסודי בעברי וקצת הרבה קשר לילדים - סתם כי אני אוהב אותם לכל ילד יש את נקודה להתחבר אליו ולהבקיע את חומת השריון שלו, להגיע למקום שנוגע בו ומשם לבנות משהו אחר. זה נכון לא רק לילדים אלא גם לנו המבוגרים, אבל אנחנו כביכול מתוחכמים יותר ומלאים בשכבות הגנה. ואני מברך את המשפחה שלי בכל יום ויום - תודה.

 

[יונה לבנה 1]

אולדי יקר

אני מסכימה איתך שבכל בן אדם יש גם צד חיובי אני מסכימה איתך שילדים הם תוצר של חינוך ההורים. אבל.....באיזה שהוא שלב הם גם מתפקדים ממקום של צרכים שלהם,יש כאלה שזקוקים לצומי ולכן מנסים לרצות ולהתלקק,יש כאלה שמתגוננים מהסביבה ולא מתקשרים,ועוד ועוד ועוד,אבל לראות תינוק נופל ולשבת אדיש ,יש מקום לבדוק האם מדובר בבני אנוש? ועוד משפט קצר,אני באה מעולם הטיפול,כל הילדים נדבקים אלי כמו מגנט ,מעולם לא היה לי קושי בתקשורת עם ילדים,להפך,כל הילדים של חברותיי מתייעצים איתי,הבן שלו לא פתוח לסביבה לא מוכן לקבל ולא מוכן לתת. יש לו סבתא שהיא היחדה בעולמו מחייו לפני פטירתה של אימו,(המשפחה היא רק אח מנשואי אם ,וסבתא זקנה ביותר ודוד)הסבתא הזאת כל כך אוהבת אותו אמרה כבר מליון פעמים שכל מה שיש לה יעבור רק אליו,היא חולה מאד ממש בקושי חיה בת 90,הוא לא מתעניין בה הוא לא מבקר אותה,במילים אחרות אפילו ממנה לא איכפת לו,נו זה לא כמו החורגים של יעלי? תמשיך להודות לאלוהים שזכית,כי זכית.

 

[yaeli4]

זה בסדר, אולדי, ברור של רצית לפגוע

רק רציתי להעיר את עיניך לבעיתיות ארוכת-השנים הזו. תודה בכל אופן,

 

[מוריניקה]

ילדים אינם טפשים

בפרט אם הם בוגרים בגילם. הם יגבשו בעצמם החלטה להתחבר לגורם שהרס לו את הקן המשפחתי,אם זה מאהב או מאהבת של ההורה. נכון שיש משקל להורים בהכנת הילד לקראת פרידתם, וגם למטען הרגשי שהצטבר אצל הילד כתוצאה מגירושי הוריו. אבל בסופו של דבר הילד הוא זה שמחליט אם להתחבר או לא.