איפה הגברים, איפה?

[ע י ן]

הי יונה ../images/Emo23.gif

מה שלומך היום ? אני מאוד מקווה שפחות עצובה...ויותר מחוזקת. את מאוד צודקת :המסר שמעבירים מאוד מאוד מאוד משפיע. קשה לתאר עד כמה... לחד ילדה בת 4 - היא ממש נולדה לשתי משפחות..אני זוכרת עצמי מחליפה טיטולים במידה 0 ...ומדהים איך היום היא חרדה , סגורה , מופנמת ודבוקה רק לאביה... עבור ילדיי הבוגרים היא היתה חלום שהתמשש :אחות קטנה !!! הם כל כך אוהבים אותה שקשה להאמין שהיא "רק" אחות חורגת .. ובכל זאת היא גדלה להיות מסוייגת וחשדנית שזה נורא עצוב. מדי פעם היא נפתחת ומשחקת עם כל המחזרים הרבים בבית - ואז חד ואני מתענגים לנו ... ההסתה במקרה שלנו היא חמורה ומסיבית וזה שקוף ומחריד עד כמה זה משפיע. מה במקרה שלך הסיבה האמתית להתנהגות של ילד בן 6 שגדל בלי אמא ביולוגית , בלי הסתה ,רק עם הכלה וחום ואהבה ... מה גורם לילד כזה להדוף את כל הטוב ולהפוך לנבזי כפי שתארת? האם הרחמים ורגשות האשם של האב בלבד גרמו לילד הזה לעמוד היום מקום שהוא עומד בו ? אני מבינה כמה קשה ובלתי סביל מצב כזה יכול להיות...

 

[יונה לבנה 1]

בוקר אור לך עין ולכולם

שאלה יפה שאלת ,איך ילד בן 6 מתנגד לקבל בזרועות פתוחות אישה שיכולה למלא לו חלל של אמא חסרה. קראתי על הנושא לא מעט,והרעיון שדיבר אלי הכי הרבה היה הרעיון שילד קטן שאיבד את אימו לא יתן את ליבו לאכזבה נוספת,פשוט סוגר בכל הכח את ליבו לאהבה ,אגב, אחרי כ שלוש שנים ביחד ילדתי את ביתי המשותפת והוא לא נפתח אפילו אליה ,היה עובר לידה כאילו היתה בובה ואפילו לא נוגע או מחייך,ולא מקנאה,אחרי כשלושה חודשים שראיתי שגם כאשר הוא עומד לידה הוא לא מתקשר איתה בשום דרך,הלכתי לפסיכולוג להתייעץ,הוא הזמין את הילד ,ובמשך כחודשיים לימד אותו איך לתקשר איתה.הקשר היה מועט ביותר אך נוצר.(אגב הוא סגור רגשית גם מול אביו.) הילד שידר לי תמיד ועד היום, אני לא זקוק לך,כן זה ילד שמסתדר לבד מאז שהכרנו.אבא שלו עובד המון והוא היה מבלה את רוב זמנו לבד בחדר.בשנה הראשונה הבנים שלי אימצו אותו כמו בן ,הבן שלי שגדול ממנו בשלוש שנים טיפל בו כמו גוזל,עשה בשבילו הכל מקלחות ,משחקים טיולים פשוט נפל עליו גור קטן והוא נתן לו את נשמתו,אך ביום שהוא הבין והרגיש שהוא בעצם רק נותן ולא מקבל כלום בחזרה התנתק ממנו לגמרי.אגב את החוויה הזאת הרגשתי גם אני בדיוק אותו הדבר.אני לא רוצה לספר לכם כמה נתתי לילד הזה,והוא פשוט לא רצה לקבל נקודה. לשאלתך עין,זאת ההגנה שלו,רק חבל שבדרך הוא מתקיף אחרים,יש לי חשק ענק להגיד שהוא הרס לכולנו את החיים אבל אני יודעת איזה התנגדות תהיי כאן,והרי הורים הם שהורסים את הזוגיות שלהם לבד,נכון,אבל אני ורק אני יודעת איזה כח היה ויש לילד הזה. יום אחד כשהיה בן 7 כתב על הקיר,אני אנצח במלחמה ואת תלכי. אתם בטח אומרים בלבכם עכשיו איזה מכשפה אני ,אולי?

 

[ח ד]

לספר כמה נתת לילד

יונה יקרה, בוקר טוב. אנא ספרי לי כמה נתת לילד. ואיך, ומה. חשוב לי לדעת. יש לי משהו להגיד לך, אבל אני צריך לצאת לעבודה וזה לא יהיה הוגן להגיד דבר כל כך גדול במשפט קצר ולברוח. אז כשאחזור בערב. אבל בינתיים, אם יש לך זמן, אנא ספרי כמה נתת ואיך.

 

[אור של קרן]

אוי יונה. הכתובת כבר היתה על הקיר?

כל כך מזמן... אוף, הסיפור שלך כל כך עצוב עד שזה מרגיז אותי. אני יושב וקורא ומוצא את עצמי כועס שמתאפשר מצב כזה בעולם. זה כל כך לא הוגן. כל כך לא מגיע לאף אחד, ובטח לא לנשמה טובה שכמוך. אני חושב שאפשר ללמוד מן הסיפור העצוב שלך. אולי מורכבים מתחילים יוכלו לראות דמיון בין מה שעשיתם אתם ומה שהם עושים היום. וכך ידעו להמנע מן הבורות שאתם נפלתם לתוכם. תגידי, אין סיכוי לדבר עם הילד עכשיו שהוא כבר יותר בוגר? אולי ללכת לאיזה מקום נייטראלי ופשוט לדבר כשני בני אדם? סתם לשבת במסעדה או על שפת הים או איפה שמתאים לכם ולשפוך את מה שיש בלב. רק שניכם. בלי צופים, קהל, שופטים, וכו. וגם לא במטרה להשיג משהו. פשוט לדבר על הדברים. הוא הרי כבר לא ילד קטן. אני מקווה שמעצם איוורור הדברים והוצאתם מן הבטן יבוא שיפור ביחסים שלכם. לא תתאהבו פתאום אחד בשני, זה ברור. אבל לפחות תבינו מה יש לשני נגדכם או נגד שאר העולם. אין סיבה או צורך שתהיו במלחמה. שלום קר יהיה שיפור ניכר בשביל שניכם. ואולי תגלו שבעצם אתם באותה סירה וחותרים במלוא המרץ בכיוונים מנוגדים. אוי, התעוררתי קשקשן היום.

 

[יונה לבנה 1]

האור של ה קרן

שלרגע לא תחשוב שלא ניסיתי,והנה הסיפור. לפני כשנתיים עזבתי את הבית עם שלושת ילדיי,החלטנו להיפרד,תוך כדי החלטנו לנסות שוב,חזרתי בליבי ידעתי שאת רוב האנרגיה אני חייבת לתת לבנו...אחרת אין סיכוי להצליח. נשבעת שכל מילה מדוייקת ,חצי שנה נתתי לילד הזה את נשמתי,מהבוקר עד הלילה רצתי אחריו כדי שיהיה מאושר,הכנתי לו יום יום ארוחות מיוחדות מפני שהוא טבעוני,ולכל השאר ארוחות רגילות ,הסעתי אותו עשרות פעמים אפילו לקצה הרחוב,לא פעם ויתרתי על עיסוקים שלי רק בשבילו ,יצאתי לקניות רק בשבילו,בראש השנה קניתי לו לחג מתנות רבות עטפתי מכל כיוון,יום אחד נודע לי שהוא מקבל תעודה על השתתפות בפרויקט מסויים התייצבתי בקהל והיחידה מכל ההורים שעלתה לבמה ונישקה את בנה הייתה אני. לא פעם היו המון סיבות לכעסים על דברים שהוא אמר או עשה אבל החלטתי לא להגיב מהפחד שהכל יתפרק לי מול העיניים,ביום הולדתו חגגתי לו כמעט לבד כי אבא שלו עבד,ואז יום בהיר אחד....אני יוצאת עם בעלי להביא את ביתי הקטנה מפעולה בתנועה שם הבן מדריך,ואנחנו רואים אותה בוכה ועצובה הולכת לבד ומדברת עם עצמה,עצרנו בבהלה את האוטו ושאלנו אותה לפשר המקרה. והיא הסבירה שהבן העליב אותה ודחה אותה כשהיתה זקוקה לו בזמן הפעולה. כשהוא הגיע הביתה בעלי החליט לדבר איתו ואני ישבתי בצד רועדת מכעס אך מתאפקת לא להרוס את היחסים,ואז הבן מסביר שכשהו בפעולה הוא רק בשביל החברה ובבית הוא בשביל אחותו,אני התפרצתי ואמרתי ,זה צריך להיות הפוך ,אתה צריך להיות קודם בשביל אחותך,ואז הוא ענה לי בשיא החוצפה,את אל תתערבי מי את בכלל ? אני מדבר עם אבא שלי,את לא אמא שלי ,אמרתי לו חוצפן והוא ענה את חוצפנית למה מי את ?,מצידי את יכולה ללכת זה לא הבית שלך...אני עניתי אתה יכול ללכת,הוא כמובן קם ויצא החוצה ובעלי רץ אחריו בכל הרחוב החזיר אותו הביתה והסביר לו שזה הבית שלו ואין לו מה לדאוג,חלילה לא ביקש שיתנצל לפני,אני נפגעתי עד עומק נשמתי ולעולם לא אשכח איך חברתי אמרה לי,את נותנת את הנשמה והיא עוד תפגע ..... אז שוב לשבת ולדבר איתו? שוב לתת לו לפגוע בי? אין מקום ,ואין רצון. תודה מהלב על הרעיון שאני גם הייתי מציעה לכל הורה ,שיחה מלב אל לב,אבל זה בתנאי שיש לב לשני הצדדים

 

[אור של קרן]

../images/Emo24.gif זה כל מה שנשאר לי לתת לך.

אז קבלי אחד גדול גדול.

 

[יונה לבנה 1]

תודה אור

אני כותבת ופותחת את חיי כאן רק מהסיבה שדרך הכתיבה אני לומדת ומקווה שמישהו יבין כבר שאין קשה יותר מזוגיות מורכבת אך בעיקר שילמדו ממני איך לא..... אני כבר כמעט בחוץ ואין סיכוי לשינוי כאן.אך בהמשך אני בטוחה שעוד בדרך אפגוש מישהו שיחזיר אותי שוב למורכבות הזאת ובעיקר אני חושבת על ביתי הקטנה.אני עושה הכל כדי ללמוד מטעויות ולבנות לי דרך של מודעות ללא אגו עם אהבת הזולת והכי חשוב ללא רגשות אשם כי מגיע לי הטוב ביותר ועל כך לא צריך לשלם משכנתא לאף אחד.

 

[ח ד]

ילד שטן, אישה קורבן

יש הרבה מיתוסים, במובן של דפוסי רגש ותבניות חשיבה, שחוזרים על עצמם בסיפורים שלנו. יש את ההורה החורג המכשפ/ה, יש את הילד הקורבן, יש את ההורה המושיע, יש את הילד המושיע (כמה עצוב), יש את ההורה הקורבן, ו... כן... גם הילד הדמוני, הילד-שטן. מגיעה איזו נקודה, יותר מאחת, הרבה נקודות שבהן אחד המשתתפים בדרמת המשפחה המורכבת מתחיל לחשוד. מתחיל לחשוש, לגבי עצמו ולרוב לגבי מישהו אחר. אחת התוויות האלה נהיית פיתאום רלבנטית. מנסים אותה, משחקים אותה, מעלים ופוסלים ושוב מעלים, לפעמים מחליטים סופית שלא, לפעמים סופית שכן, לפעמים אף פעם לא מחליטים. נדמה לי, שברגע שמישהו במערכת המשפחה המורכבת מחליט סופית או אפילו חצי סופית שמישהו אחר הוא מכשפה, קורבן, שטן או מושיע, זה כמו הזמנה לשאר לתפוס תפקידים תואמים. אם אני מרגיש שאתה ילד שטן, זה הזמן ללבוש את תחפושת המכשפה, ואם אני אלבש את המכשפה, זה הזמן לבן זוגי ללבוש את מסכת הקורבן. אני חושב שמכל הדמויות האפשריות, הילד-שטן הוא הכי מאיים על יכולת ההתמודדות שלנו. סתם מישהו שטני זה כבר גרוע. מישהו שכל הטוב שבעולם לא נוגע לו. זה כל כך מפחיד לחשוב על דמות ששום דבר בעולם הזה לא יכול לעצור אותה, לפייס אותה, לרצות אותה, או להתדיין איתה. ועוד ילד? מה גם, שילדים בהחלט יודעים להיות שטניים, אכזריים וסאדיסטיים. עין ואני דיברנו בדיוק שילשום, כמו שקורה לנו לעיתים כל כך קרובות (50% מזמן השיחה שלנו לפחות קשור לילדים). היא התלוננה איך אני נותן לציפורה שלי בת ה-4 לנצח, ואני תיקנתי אותה - לא לנצח. להפסיד. יונה, אנחנו לא מכירים, וכל מה שאומר מבוסס על אקסיומות עמוקות שלי ולא חלילה על שפיטה אותך כאדם וכהורה. "ילד מנצח" זה ילד מנוצח. זה אסון גדול. האם בעלך מודע לכך? אסון גדול קודם כל לילד. ילד שלמד בילדותו שאין חזק מכוח ההרס שלו – מה הלקח שייקח איתו לבגרותו? ילד שניצח את אהבת אביו לאישה, מה הוא לומד על מהות הקשר שבינו לבין אביו? בין גבר לאישה? אם זה משהו שהוא יכול להרוס במו ידיו, האם הוא יעז לבנות לעצמו כזה, אי פעם? השאלה שלי בכל זאת היא איך נתתם לילד הזה לנצח? מה זה אומר עלייך ועל התור השחור? אם הוא ניצח, איפה אתם הייתם חלשים מספיק כדי לתת לו? בן זוגך חייב לדעת. הוא חייב לשמוע פעם אחת לפחות קול רם וצלול שאומר לו: אתה חושב שאתה מגן על הילד שלך. אבל אתה מפקיר אותו על סף תהום נוראית. נתת לו לנצח – נתת לו להפסיד, שלא לדבר על ההפסד שלך. אסור לתת לילד להחליט מי יהיה הבן זוג של ההורה שלו. ללמוד שההחלטה בידיו זה לגזול ממנו את הסיכוי להתפתחות נפשית תקינה. זה לחשוף אותו לסבל בל ישוער.

 

[עוד קרן אור]

תובנה חשובה

חד, האמירה הזו שלך, שאסור לתת ליל להחליט מי יהיה בן הזוג של ההורה שלו, נגעה בדיוק בעניין שדברתי עליו אתמול עם הבת הגדולה שלי. זו הבת שלי מנישואי הראשונים והיא בת 13. אבא שלה נשוי בשלישית, כמו שספרתי. האשה השנייה לא ממש אהבה את הבת הזו ולא הסתירה את זה. האשה השלישית... אף אחד משני הילדים שלי לא אוהב אותה (בלשון המעטה) וכאשר הם שמעו שהיא בהיריון, שניהם מאד כעסו והיו מאד עצובים. ניסיתי בהחלט להסביר לשניהם שאבא שלהם זכאי לבחור את בת-זוגו, זה שהם לא אוהבים אותה זה לא אומר שהוא לא, וזה שהם חושבים שלא טוב לו איתה, זה אולי מורכב מהרהורי הלב שלהם - אבל שיתנו לו להחליט מה טוב לו ומה לא. אז אתמול הבת אמרה לי (פתאום הבזיק לי הכינוי המתאים - מעתה והלאה הילדה הזו היא הפרימדונה!!) - אמרה לי הפרימדונה, שהיא מאד הצטערה לשמוע שהשלישית בהיריון, כי היא קיוותה לפני זה שאבא שלה יתגרש ממנה. אני יודעת שלילדים יש פעמים רבות הפנטזיה של ההורים שלהם שיחזרו להיות יחד (עוד דבר שלא היה לבן של התור השחור, יונה), אבל אני חושבת שהפרימדונה שלי ואחיה הגדול, האנרכיסט (עוד כינוי נוצר), התגברו על הפנטזיה הזו. הם פשוט לא סובלים את האשה השלישית, שהיא פולניה, נודניקית ומעצבנת ומרשה לעצמה להתנהג כלפיהם כאילו הייתה אמא שלהם - ולא בצורה הטובה, אלא בצורה הרעה של לבוא בטענות, לנסות לעורר רגשי אשם, ולדרוש דרישות רגשיות ומעשיות. חשוב מאד שילדים יידעו שהם לא יכולים לקבוע את בני הזוג של ההורים, אבל זו אחת התובנות שלדעתי קשה מאד להנחיל להם. סתם הגיג של בוקר קשה.

 

[יונה לבנה 1]

היי קרן

צודקת ,והדרך הטובה ,היא לתת דוגמה אישית,כל הזמן לזכור שילדים פחות שומעים את מה שאנחנו אומרים יותר הם מעתיקים את התנהגויותינו. אם נשדר ללא ביקורת שכל אחד בוחר לעצמו לא יהיה מקום לתקוות שווא של הילדים והם יבינו מצויין שהם לא מחליטים לאחר... אני מעולם לא אמרתי לבניי הגדולים מילה על היחסים של אבא שלהם עם האחרות או עם אישתו והכל זרם כמובן מאליו. לפני שנה רציתי להגיד מילה על כך שהאקס קנה לאישתו אוטו חדש ,ויצאתי ביציאה מוזרה כמו שמעתי שאבא קנה......הבן אמר מיד ,אמא זה לא מעניין אותי. הבנתי שהצלחתי.לפחות עם הבנים...

 

[יונה לבנה 1]

חד יקר

אני מתחילה מהסוף כי הרבה יותר קל לי לזכור את הדברים האחרונים...

של דברייך המענינים. מליון פעמים ישבתי עם בעלי לשיחות ממקום נקי רק רציתי לשקף לו ולחדד לו את הצד של הבן שמרגיש שהוא מנצח,מה הוא נותן לילד כזה חוץ מאשר לחזק אותו בתחום השלילי.זה מעולם לא עזר,הוא תמיד אומר שאני טועה שהילד הוא מתבגר וככה מתנהגים בגיל הבגרות,כשהילד היה קטן,בעלי אמר את לא יודעת לקבל אנשים שהם שונים ממך,הוא שונה ,הוא איבד אמא,את פשוט לא מבינה... אין עם מי לדבר,עוד השבוע היה כאן מקרה חמור ביותר בעיני,ואפילו עליו היה סיכום עצוב ביותר. רוצים לשמוע? מי ממתין לתשובה? מיד מספרת ,אז קחו ספל קפה ועוגית וסבלנות. לפני שלושה חודשים ,אני נכנסת לחדר ומוצאת את התיק של הבן על הריצפה משהו משך את עיני לנפיחות והמוזרות של התיק,פתחתי וראיתי שם את מכנסי הכדור סל של בני הבכור,המכנס הוא חלק מחליפת נייק שקניתי לו ליום הולדת כש שיחק כדור סל בנבחרת הפועל חיפה (יצא לי שוויץ קטן) המכנס מיוחד עם פתיחה בצדדים,יקר ביותר. החדרים של הבנים שלי נעולים עם מפתח שנמצא אצלי מהסיבות שהבנים לא נמצאים כאן (בצבא)וגם מהסיבה שהם לא מדברים עם הבן. אמרתי לבעלי כשדמעות זולגות עד הריצפה,הוא הלך לברר עם בנו,תשובת בנו הייתה זה של חבר.אני כמעט התעלפתי מתשובתו בעלי כמובן קיבל את תשובתו של הבן. שאלתי את בני בהזדמנות היכן המכנסים כי הם לא נמצאים בבית,הוא ענה שהם לא אצלו והם חייבים להיות בבית. שלושה חודשים אני בוכה כל יום כן כל יום כשהבן מסתובב לנגד עיניי וגורר את המכנס בבוץ ועל הריצפה וליבי מדמם ממש כמו סדין אדום . לא היה לילה או חלום שלא חשבתי איך אני מגלה את האמת?רצה אלוהים לפני שלושה ימים אספתי כוחות כשהחבר הגיע ,הבן לא היה בחדר רגע ,נכנסתי ושאלתי את החבר ,האם המכנס (נשבעת לכם אני כותבת והדופק שלי 200 כולי רועדת כמו מפחד)שלו? הראתי לו את המכנס כמובן,החבר מביט ועונה לא זה לא שלי,חברים יקרים כמעט התעלפתי ,ירדתי לבעלי מתנשפת רועדת ובוכה ,כל כך כואבת ,בעלי אמר בקול קר,מיד נברר,השופט העליון מיד יברר,ואכן הבן הודה בפניו בחדרי חדרים כי לקח את המכנסיים של בני. טוב ועכשיו החלק המעניין ,בעלי אומר ,מה עושים עכשיו,אני עונה,אתה אשם. וכמובן חזרתי על כל ההיסטוריה של כל הצער שיש לי מהילד הזה ואיך אף פעם בעלי לא מבין אותי ולא מאמין לי ושופט תמיד לטובת בנו. שורה תחתונה חשבתי שמגיע לי פיצוי על הסבל הגדול של כל החיים...אך בעלי התקפל שוב והסביר לי שקשה לו והוא לא רוצה לפגוע בו.חברים יקרים לא דובים ולא יער בעלי אמר לו שתי מילים ,זה לא בסדר וזהו. נכנסתי לחדרי גמורה מצער בהחלטה גדולה לגמור את הסיפור הזה לפני שהסיפור יגמור אותי,והדמעות חנקו אותי כששמעתי אחרי שתי דקות את שניהם יושבים בסלון יחד כאילו דבר לא קרה. אם הגעתם עד כאן בטח למדתם איך אנחנו נפלנו למלכודת הרחמים של הבן היתום

 

[עוד קרן אור]

יונה יקרה ../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif

קודם כל, לפני שאני אומרת מה שאני חושבת, תדעי לך שאני חושבת שאת באמת קרבן במערכת היחסים הזו שיש לכם בבית, ושאני לצידך במאה אחוז. אבל עכשיו אני רוצה לרגע להיות מצד "פרקליטו של השטן" (זה בא לי די טבעי, את יודעת). מה היה לנו פה? הבן החורג שלך נכנס לחדר הנעול של הבן שלך, לקח את המכנסיים היקרים שלו ללא רשות, שיקר לך לגבי זה שלקח, ובסוף, כשהוכרח להודות, הודה ויצא מזה עם נזיפה "פרווה" חסרת משמעות. את לא מספרת, אבל אני מניחה שהמכנסיים הוחזרו ואחרי כביסה הם אמורים להיות בסדר. ואילו את, דאגת ורעדת ונפגעת ולקחת קשה את כל האירוע. יונה חמודה, הסיפור עצמו, עם כל התיסכול והכעס, הוא לא כזה אסון. ילדים בגיל ההתבגרות באמת עושים דברים כאלה. הם לוקחים בלי רשות, אם בתום לב ואם כדי להכניס לנו, אין להם כבוד לחפצים של אחרים, ואם הם מניפולטיביים - הם גם יודעים בדיוק אילו חפצים לקחת כדי לפגוע. אבל כאן זה נגמר. גם השקרים, גם הלקיחה, גם המניפולציה. אם לא הייתה כזו מערכת יחסים קשה ברקע ביניכם, לא היית לוקחת את זה כל כך קשה. הוא לא השמיד את המכנסיים, לא זרק אותם, לא עשה בעצם כלום חוץ מאשר להשתמש בהם ללא רשות ואולי בצורה פחות מתחשבת מאיך שצריך היה להשתמש בבגד יקר. אבל את הגבת ככה כי זו הייתה מתנה שלך לבן שלך, כי חדרו לפרטיות של הבנים שלך, כי שיקרו לך, כי לא האמינו לך, כי פטרו את כל העניין בלא-כלום. האסון, אם יש כזה, הוא ביחס של בעלך לעניין - ואליך. אבל את כותבת שהחלטת לגמור את הסיפור הזה לפני שהוא יגמור אותך - את לא יכולה לתת לדברים האלה כל כך הרבה כח עלייך. את מרשה לשניהם להזיק לך. כבר דברנו בעבר על זה שאת מענישה את עצמך על דברים שאחרים עושים - והנה את עושה את זה שוב. אני יודעת שזה קל מהמרחק שלי להגיד לך את הדברים האלה, וכאשר הבן שלי (האנרכיסט, לפי הכינוי החדש שהדבקתי לו) משקר לי, זה משגע אותי. ואני לוקחת את זה קשה. אבל אי-אפשר לתת לדברים האלה כל כך הרבה כח עלינו. את חייבת לשמור עליך בתוך כל המסגרת הזו. מחזקת מאד את ידייך ושולחת הרבה

. והאמת, מה שמשנה הוא לא האירוע האובייקטיבי, אלא הרגשות שלך לנוכח האירוע. ואלו קשים. תשמרי על עצמך!

 

[יונה לבנה 1]

קרן אור שלי גם

שוב את מכניסה לי בדלת צדדית את אי היכולת שלי לכעוס על אחר ולכן מענישה את עצמי(בכללי את צודקת),אבל הפעם אני כל כך כעסתי שאני לא יכולה יותר . קרן שלרגע דבריי לא ישמעו כאילו ילדיי הם מלאכים אבל הם ישרים כמו סרגל,מעולם לא נכנסו לחדר של בנו,מעולם לא לקחו דבר מבלי לבקש רשות,נכון שבגיל ההתבגרות ילדים עושים מעשים כאלו אבל הילד הזה לקח ללא רשות דברים מהיום שהכרתי אותו,הוא לא מוכן לבקש רשות מהסיבה שהוא לא מוכן לקבל מרות מאיש,הוא מחליט מה מותר ומה אסור,כבר בכיתה א. התקשרו מבית הספר שלו להגיד שהוא נכנס....(פרץ)את חדר האחות או המנקה אני לא זוכרת כדי לקחת משהו...לא זוכרת,בקיצור ככה זה כאשר אין גבולות אין ערכים ואין חינוך. לגבי סיפור המכנסים ,אני מוכנה לקבל שבעינייך הוא לא נראה אסון בשבילי זה הקש ששבר לי את הדבשת.... מתוקה אולי אני לא צודקת בראיייתי את המתבגר,אבל היום אני גם לא מוכנה להתאמץ בשבילו יותר ,לעולם אני לא שוכחת מה הייתי בשבילו עד לפני חצי שנה ואיך הודה לי על כך.

 

[עוד קרן אור]

יונה - מזה חששתי...

יונתי. זה לא שהסיפור לא נראה לי אסון. הוא נראה לי אסון בדיוק בגלל שהוא נראה לך אסון. בסך הכל ניסיתי להראות לך שמבחינת העובדות, זה לא צריך היה להיות אסון. זה אסון בגלל מערכת היחסים, בגלל השחיקה, בגלל ההצטברות של הכאב והצער והנזק שנגרם לך. לרגע אני לא אומרת שהסיפור הוא לא אסון בשבילך ולא מבקרת את העובדה שהוא אכן אסון בשבילך. אני אומרת שהאסון הוא לא במה שקרה. חוץ מזה, שאת ורק את יכולה לקבוע אם כדאי לך ואם את מוכנה להשקיע מאמץ בילד הזה. המאמץ היחיד שמעניין אותי כרגע הוא המאמץ שאת משקיעה, או לא משקיעה, בעצמך - ובנזק שאת מרשה לנסיבות ולסובבים אותך לעשות לך. נשיקות וחיבוקים רבים.

 

[יונה לבנה 1]

לעולם אל תחששי לבקר אותי

לעולם,הכל מתקבל במליון נשיקות ואהבה,את הרי מבקרת בכל כך הרבה חן,נעם ועדנה...שאת יכולה להתחיל עכשיו ולעולם לא לסיים. אני כנראה הגבתי באופן שהחשש שלך התגשם כי כאילו לא קיבלתי את דבריך. אחרי שעשינו סדר ,אני בטוחה שדברים שקורים עם החורגים נראים לנו לא פעם שונה מאשר הם צצים לנו עם הביולוגים שלנו. וקרן תודה שאת מרגשת אותי כל כך עם הדאגה שלך אלי ורק אלי...

 

[אור של קרן]

יונתנו, עוד מילה של השבירה.

בעצמך כתבת שנתת המון ושהיה אכפת לך באמת ואז במכה אחת הוא שבר את הכל. אז תנסי רגע לחשוב אם דבר כזה היה יכול לקרות עם אחד מהילדים שלך. בחיים לא! אני בטוח שהם קיללו, התחצפו, ועשו לך דברים מגעילים אי שם במשך השנים. אבל הם שלך. הם חלק ממך. יצטרכו לקרות דברים איומים ונוראים, והמון מהם, לפני שבכלל תתחילי לשקול ניתוק כזה מאחד מהם. השטן שלך לעומת זאת... לא ממש חלק מהלב שלך. הוא רק חובר לשם בניתוח השתלה. וכאשר הוא בעט את מיד הגבת בדחיית השתל הזר. אני לא בא לשפוט אותך על זה או לבקר אותך. נהפוך הוא. אני מנסה לנסח את מה שאני מבין מהסיפור שלך בצורה שתאפשר לך לראות את זה האור אחר. את צריכה אותו מחובר לך ללב לא פחות משהוא צריך לב כדי להיות מחובר אליו. הוא חלק מבעלך. ריחוק ביחסים בינך לבין כל אחד מהם מקרין על היחסים שלך עם השני. ולא משנה כמה את רוצה סוף לקשר עם בעלך - כל עוד יש קשר והוא מגעיל, זה כואב לך. במהלך הכתיבה חשבתי על כל מיני אסוציאציות. 1. שורה משיר על חייל שחוזר מקרב עם מישהו על הכתף (קילומטרים רבים) ובתשובה לשאלה הוא אומר - He ain't heavy, He's my Brother. לי זה התחבר לסוג הקשר של הורה לילדים "שלו". הם לא מעצבנים עד כדי ניתוק. הם לא פוגעים עד כדי לעורר שנאה כלפיהם. לא, "הם לא זה - הם הילדים שלי". 2. בענייני דת קרן נוהגת לומר שאנחנו חילוניים. והדת שאנחנו חילוניים ממנה היא האורתודוקסית. זה התחבר לי לכך שהקשר שיש לך עם בעלך משפיע עליך מאוד. גם אם נפרדים בקרוב - עדיף להיות גרושה מאדם שיש לך איתו קשר נסבל, מאשר להישאר בכסאח קטלני. (כן, והבן שלו יישאר חלק ממנו ומהקשר שלך עם בעלך/אקסך לעתיד, גם אחרי הגירושין) היו עוד, אבל התנדפו עם הסניליות שלי. בקיצור מה שאני אומר זה שלמרות שאת מרגישה בדיוק ההפך, לדעתי שווה לך לשקם ולהציל את היחסים שלך עם השטן. לפחות לרמה של הפסקת אש. ולצורך התמיכה והחיזוק - הנה לך

וגם

 

[יונה לבנה 1]

אור יקר

אין ספק שאנחנו יותר סלחניים ויותר מקבלים דברים שבאים מאהובינו ילדינו. אני בטוחה שמצב אחר הפוך הוא בלתי קיים.אך השוני לדעתי הוא בכך שהילדים שלנו גם נותנים אהבה וחום ואיכפתיות,במילים אחרות מחזירים אהבה,ולכן אפשרי לסלוח ולהמשיך הלאה. אם הבן שלו היה מבקש סליחה אי פעם על התנהגות פוגעת אני הראשונה לסלוח,אך מעולם לא ביקש סליחה ומעולם לא הרגשתי שהצטער על משהו... דוגמה,המכנסים הגנובות,היה מקום להגיד מילה? כלום לא נאמר וגם בהתנהגות הכללית בבית לא נראה כאילו משהו הזיז לו. בקשר לאופן היחסים אחרי הפרדה לכשתהיה...אני מעדיפה תמיד קשר ידידותי לא נקמות או טינות,כמו שיש לי עם בעלי הראשון,אך בעלי אומר שהוא לא צריך ידידים כך שהיחסים נגמרים אז הם גמורים. "כמובן שדברים שקשורים בילדה המשותפת נדון בהם באופן עינייני בלבד..."ציטוט.... תודה על התמיכה והחיזוק אכן זה עובד אני מתחזקת מרגע לרגע,רק עוד מילה לגבי היחסים כרגע עם הבן שלו,אנחנו לא מדברים בכלל חולפים אחד ליד השנים ורק משאירים ריח גוף ,לא יותר,אצלי הריח הוא אנג"ל ואצלו ריח של גיל ההתבגרות..................

 

[yaeli4]

אור יקר

רק להגיד לך שאתה כותב נפלא.

 

[*יערית]

קוראת את הכאב ....

ותדעו לכם שישנם דברים שאנחנו צריכים לשנות בבסיס שלנו..בשפה שלנו..בהגדרות שלנו....כי אישית אני לא מכירה את כל הסיפור של יונה....אבללקרוא שהצד מנגד.. הילד הזה..שכבר החיים התאכזרו לו במות אימו נקרא שטן וילד רע ..זה מקומם! הוא ילד טוב...יש לו אולי התנהגות בעייתית שאותה צריכים לפתור ולעזור לו אנחנו "חמורים" גדולים שיכולים עוד להבדיל בין טוב ורע אנחנו יכולים להיות סלחניים יותר..פחות אמונציונלים..יותר רציונליים... לכל אחד יש נפש ...ונפש של ילד שנקרעו ממנו הוריו היא פגועה יותר מנפש של האדם שצריך לספוג את ההתנהגות שלו .. זה אולי נשמע כביקורת...אך זה כואב לי לקרוא את זה...דנתי עם בן זוגי כרגע על מה שקראתי כאן והוא גםאמר שאני עלולה לקבל נעצות ומילים "יפות" מבתו..ואני טוענת שלשם אני לא יורדת...אני כנראה יצטרך לספוג הרבה מילדה שחיה תחת ערס והסתה מתמדת ובטח הרבה איומים.. אני אהייה מוכנה לספוג..עד לרגע שהיא תשבע מזה ותהיה מוכנה לדבר איתי כמובת אדם....יש תרבות....אני מוכנה לשמוע הכל... אבל עם שפה שנעימה לאוזניים..ועד אז אני פשוט לא אקח זאת באופן אישי כי ביננו אני לא עשיתי לה דבר...והתיסכולים יהיו רבים...אך צריך להתמודד מול זה. ומה שכתב לך אור של קרן זה כ"כ נכון....כ"כ אנושי.. כ"כ מתאים ..וצריך הרבה כוחות..אולי אין לך את כל הכוחות האלו לעשות הכל בעצמך..אבל אם את לא רוצה לנתק...אל תתיאשי...תלחמי על יקירייך ויקירם

 

[יונה לבנה 1]

יערית

יש לי חברה טובה טובה מגיל 15,אנחנו יותר מאחיות כמו שאומרים ,כל היום יחד,וכל השנים היתה כאן וראתה את מה שאני חווה.תמיד אמרה לי את הבוגרת הוא הילד הקורבן.אין כזה מצב שאין דרך ללב שלו,האמת נפגעתי,חשבתי בליבי ,איך יתכן שהיא לא מרגישה את שאני עוברת?,היא חברתי הטובה ביותר. לפני חצי שנה רצה הגורל והפגיש אותה עם גרוש +3 ילדים.ביום הראשון היא אמרה לי שיש לו 3 ילדים מקסימים ,ביום השני והשלישי בדיוק אותו הדבר,אך ראי איזה פלא,חברתי הטובה לפני כחודשיים אומרת לי בפעם הראשונה,יונה,אני מבינה אותך בפעם הראשונה. אני רוצה להגיד,לפעמים עד שזה לא נוגע בך אתה לא מאמין גם אם אתה החבר הכי טוב ...... יערית,אני מחזיקה לך אצבעות,שלא תדעי מה שאני עברתי ועוברת עדין עם הילד הזה. אני מסכימה איתך ,לשפר את השפה כאן בפורום,אבל את ליבי כבר אי אפשר לנקות. דוגמה קטנה מהבוקר.עליתי במדרגות לחדר של ביתי הקטנה ,בדיוק הוא החליט לרדת,נפגשנו באמצע,הוא נתן לי דחיפה והמשיך למטה,אני שתקתי ,אבל העיניים לא ....מי יאמין ? שאני יושבת בצד בשקט....