אנחנו חובשי המסכות...

[darkblue1]

או קיי אורי..בסיטואציה שתיארת

אני חושבב שבבסיס אנחנו חושבים אותו דבר. מה שמטריד זה שיש לך נטיות אובדניות...

סתאם..סתאם ....אורי.. לפני שתגיבי התנצלותי מראש..

שבת שלום

 

[darkblue1]

ומחשש שדברי יובנו שלא כהלכה

משהו קצבי לקראת שבת אולי לא מתאים.. אבל אני אוהב את קולה של כריסי היינד שבת שלום

 

[or1]

אם יש לי כאלה הן שלי ../images/Emo6.gif

שלי ולא של ההנהלה למה שיטרידו ?

אל חשש דארקי

שבת שלום

 

[d a r d r a]

אור ../images/Emo13.gif

אני חושבת שבחרת והחלטת לא לספר על מה שעברת מתוך רגש של פחד שלא תהינה השלכות אחרות ושלא תצטרכי לעמוד מול מצבים אחרים

 

[מיר6]

ערב טוב , עונה על הסוגייה

אכן שאלה , מעוררת מחשבה , אך אני מרגישה שאצלי התשובה היא דיי פשוטה וחד משמעית. בעיקרון המקום היחידי בו אני מרגישה שאני חובשת מסיכה הוא בכיתה , שם אני מרגישה שאני לא ממש אני , כי שם יש לי פוזה של קשוחה , ואני במציאות ממש לא כזו. מעבר לזה , ל מרגישה שיש עלי מסיכות. לרוב אני אכן אדם חייכן , אופטימי ושמח , אבל זה לא בגלל מסיכות למיניהן , אלא זה בגלל שאני למדתי לראות את טוב בכל דבר ולהינות ממנו. אני מצליחה להתלהב ולשמוח מדברים קטנים מאוד , שלאחרים הם חסרי משמעות , לדוגמא , השמש הזורחת בבוקר יכולה להקפיץ לי את מצב הרוח, ארוע מסויים שמחכה לי לי יכול לגרום לי להיות שמחה כל השבוע , משהו נחמד שנאמר לי וכו וכו. זה שאני חייכנית ואופטימית זה לא כדי להראות חזקה ולא כדי להמנע מלחשוף בטן רכה. אני ממש לא מגדירה את עצמי אדם חזק , ואני לא מנסה להיראות כזו, אין לי בעייה להיחשף בחולשותי, אין לי בעייה להזיל דמעה , וממש אין לי בעייה לבקש עזרה. בקיצור פני הפוקר , משרתים אותי רק בכיתה , או לחילופין עם אנשים של קרובים אלי.

 

[מיר6]

ל=לא

 

[or1]

או לחילופין עם אנשים שאינם קרובים אלייך ...

ערב טוב מיר

למקרים האלה כיוונתי

המשך לילה נעים וחמים

 

[מיר6]

כן זה מה שהתכוונתי לרשום

( חייבת להחליף את המקלדת שאם לא לוחצים חזק על האותיות , חלק מתפספסות) אבל ההבדל הוא , שבכיתה אני ממש עושה הצגה , ומשחקת אותה קשוחה ( וזה משחק) , לעומת זאת עם אנשים שלא קרובים אלי , אני לא משחקת , ולא מנסה להוכיח משהו שאני לא , אבל אני לא נפתחת אליהם , אבל גם לא לובשת מסיכה. ואגב גם האנשים שקרובים אלי , רואים אותי לרוב מחייכת , אופטימית ושמחה , כי כזו אני. לא רוצה שחלילה יפרשו את שמחת החיים שלי כמסיכה.

 

[or1]

ההצגה בכיתה כהגדרתך

היא שמירת ריחוק (דיסטנט) שאולי מחוייבת המציאות והיא דוגמא טובה למסכה המשרתת אותך. מיר, ראית הטוב היא נפלאה וחיוך אופטימי נפלא שבעתיים אך איננו יכולים, או לפחות אני להנות מכל מצב בחיי על אף האופטימיות שבי. לטעמי, חשיפת ידע/רגש/תחושה/ תלויים בזמן ובסיטואציה בהם את נמצאת ושם בדיוק המקום להחליט עד לאן להביא את השקיפות.

 

[d a r d r a]

במחשבה שניה ../images/Emo13.gifאומר

שאין אדם שלא עוטה על עצמו לפעמים מסיכה ואני חושבת שזה לגיטי קורה שמהצב מחיב ואין מנוס מלשים על עצמך מסיכה אבל לא אוהבת כשמדובר במסיכה שהופכת להיות מסיכה של קבע לילה טוב לכולנו ושינה ערבה

 

[מיר6]

רגע רגע

גם אני ממש לא נהנית מכל מצב בחיי, ברור שלא. יש רגעים בהם אני מודאגת,לחוצה,עצבנית ואפילו מבואסת. האנשים שקרובים אלי , מזהים זאת מייד , ואם הם לא מזהים זאת , אני מייד מדברת על זה , כי קשה לי לשמור דברים בבטן. קשה לי מאוד לשדר מסרים כפולים. כלומר אין מצב שבו אהיה מבואסת ואחייך לעולם באותו הזמן. אני אוהבת מאוד לדבר עם האנשים הקרובים אלי , ולהביא את השקיפות.

 

[מיר6]

לילה טוב לכולם

פורשת גם אני למיטה. מאחלת לכולם לילה טוב וחלומות פז.

 

[or1]

לילה טוב מיר ../images/Emo29.gif

מקווה שיום הולדתך עבר בנעימים ובשמחה

שנזכה לשנה הבאה

ליל מנוחה וחלומות נפלאים

 

[or1]

מיר, סתם דוגמא קטנטנה לפני שאלך לישון .. ../images/Emo13.gif

האם הילדים הפרטיים שלנו יודעים תמיד מתי אנחנו עצובים?

 

[מיר6]

תשובה

הילד הגדול שלי קורא אותי כמו ספר פתוח , ולכן אם אני במצב רוח לא טוב , הוא ישר קולט. דווקא הילד האמצעי פחות שם לב. חברות שקרובות אלי רואות ישר. קשה לי להסתיר. אגב בכלל קשה לי לשמור דברים בבטן , למשל אם אני כועסת על משהו , אני לא יכולה להיות נחמדה אליו , גם אם זה המנהל שלי , וכאשר אני כועסת על חברה , אני ישר אומרת לה , ולא שומרת בבטן.

 

[or1]

בוקר אור מיר ../images/Emo13.gif

ילדים חשים בנו גם אם נתאמץ להסתיר אך איננו נוהגים לשתף אותם בכל. מתנצלת אם הכללתי ואולי נכון היה לכתוב את המשפט הזה על עצמי, אך חושבת שאינני היחידה הנוהגת כך.

במקור ניסיתי לכוון לסיטואציות שונות ולאו דווקא כאלה בהן אנו מנסים (או לא

) להסתיר רגשות. המשך יום נפלא

 

[מיר6]

צודקת אור

ברור שאין צורך לשתף את הילדים בהכל , זה אפילו לא מומלץ, כי ישנם דברים שממש עדיף שלא יהיו מעורבים בהם. למשל , כאשר עברתי תקופה קשה מאוד עם אבי ז"ל , ניסיתי לפחות בבית , להמשיך להתנהג כגיל , וכמובן שלא שיתפתי את ילדי בלחצים הקשים שעברתי. הבן הבכור שלי( היום בן 12 ואז בן 9 , הרגיש ישר את המצוקה שלי , למרות שלא שיתפתי אותו באופן מילולי בפחדים שלי , דווקא במקרה זה כן ניסיתי להלביש על עצמי עם הילדים מסיכה , כי פחדתי להעביר להם את הפחדים שלי. יו אור זה היה שרשור כל כך חזק , בי לפחות הוא השאיר המון המון מחשבות.

 

[d a r d r a]

מייר

גם ללמוד להיות אופטימיות ולראות תמיד את הטוב ולהיות שמחה כל הזמן ,זאת מסיכה מפני שאין דבר כזה ללמוד להיות אופטימי ....אם זה לא באופייך אז סימן שזה מלאכותי ,ומלאכותיות זאת מסיכה לילה טוב לך

 

[עידית רון]

אופטימיות בהחלט ניתן "לרכוש"

אופטימיות מבוססת על מחשבה ולכולנו היכולת לשנות צורת מחשבה. בתנאי שאנחנו מודעים כמובן לחשיבות מאמינים ועושים.

 

[מיר6]

את לא צודקת דרדרה

אני חושבת שכתבת עכשיו משפט מאוד שיפוטי , מבלי להכיר אותי בכלל. זה שכתבתי שלמדתי לראות את הטוב בדברים רבים , זה בכלל לא קשור למסיכה. לא כתבתי שלמדתי להיות אופטימית , אני נולדתי כזו , היכן ראית שכתבתי שלמדתי להיות אופטימית??? היכן ראית שכתבתי שזה לא באופיי???? את קובעת בלי להכיר אותי שאצלי זה מלאכותי?????? ועוד את מסכמת ואומרת שסימן שזו מסיכה???? ואני לא כתבתי שאני שמחה כל הזמן , אלא רוב הזמן. גם לי יש רגעים שאני כועסת,עצובה,דואגת,לחוצה , וגם ציינתי את זה. ואני מזכירה שאת בכלל לא מכירה אותי, כך שאני חושבת שצריך הרב אומץ ותעוזה כדי לנתח את האופי שלי ולרשום את מה שרשמת.