אקסית מטופלת

את שוב טועה, ובגדול !

מצוקות של גברים כנראה אינן מעניינות אותך. כמו שאני מכיר אותך, את בטח תתווכחי גם על קביעה זו.
אבל תתפלאי יש גברים בעלי מצוקות הנסבות על נשים, והם מספרים על כך בגילוי לב גם ביוטיוב, וגם באתרים אחרים, בדר"כ ללא גילוי פניהם / זהותם האמתית.
כמו שאמרתי קודם, זהו תחום העניין שלי, ואני עוקב אחרי רבים מהם כבר שנים ארוכות.
זה לא כ"כ מתאים לנשים... בטח לא פמיניסטיות.

"רוב הגברים" עאלק...
מה את בכלל יודעת על גברים...
 
מי אמר שאין גברים כאלה? בחיי, אתה נהנה לסלף דברים

שאנשים אחרים כותבים לך?
תמשיך ליהנות.
 
יתכן שלא הבנתי כוונתך

את מוזמנת להבהיר את המסר שלך.
מכל מקום, הסברתי מהם מקורות הידע שלי.... ניסיוני האישי, וניסיונם של אחרים שהם מפרטים באינטרנט.
 
אני מדברת על מדגם מייצג של האוכלוסיה הכללית.

עם כל הכבוד ליוטיוב, אני לא חושבת שיוטיוב הוא מדגם מייצג של האוכלוסיה הכללית. כשרוצים לטעון שרוב הגברים מרגישים או חושבים כך או אחרת, צריכים לעשות איזשהו חישוב של שיעור הגברים באוכלוסיה הכללית שגם מחזיק מים מבחינה מדעית. אני יודעת שבעלי, למשל, בחיים לא צופה ביוטיוב וכך גם עוד רבים מהאנשים שאני מכירה. והם גם לא עושים הקלטות ביוטיוב. אבל איזה ייצוג הם מקבלים כשאתה מנתח את שיעור הגברים מהאוכלוסיה הכללית שכן עושים זאת?
אז שוב, לא טענתי שאין גברים ואפילו גברים רבים שלא קיבלו טראומות במערכות היחסים שלהם עם נשים. טענתי שלהסיק מיוטיוב שמדובר ברוב או בכל הגברים זה מאוד מרחיק לכת ולא משהו שמבוסס על איזשהו חישוב תקף מבחינה סטטיסטית אם באמת רוצים לקבוע בצורה רצינית ואמינה את מספר הגברים האלה.
אך יותר מזה - למי מאיתנו, גברים ונשים, לא היו בשלב כזה או אחר טראומות ממערכות יחסים? כמעט לכולם היו אהבות נכזבות, קשרים שהתפרקו תוך שהצד הננטש נפגע וכו'. זה לא בהכרח אומר שמישהו אשם או שנשים (או גברים) הם השטן בהתגלמותו. כל אחד תמיד רואה את הצד שלו, את הכאב שלו ואת הסבל שלו, ופחות רואה את השיקולים או את הרגשות של הצד השני. זה טבעי ואנושי, אך אי אפשר להסיק מזה מסקנות תקפות מדעית שאם מישהו מספר שהוא פגוע, סימן שהצד השני בהכרח רע ואשם. בני אדם הם יצורים סובייקטיביים והמציאות לרוב היא מורכבת. ואגב, כל מה שכתבתי כאן תקף לגבי נשים וגברים גם יחד. לאף מין אין מונופול על כאב, סבל ועלבון, ולאף צד אין מונופול אוטומטי על צדק או על רוע.
ושוב, חשוב לזכור שמבחינה סטטיסטית רוב האנשים לא כותבים בפורומים בתפוז (או בכלל) ולא מקליטים סרטונים ביוטיוב עם פירוט הבעיות שלהם. ולכן לא מדובר במדגם מייצג שממנו אפשר להסיק מסקנות לגבי שיעור הגברים או הנשים באוכלוסיה שמרגישים ככה. למשל, לא כל המוסלמים מחבלים, אלא רק מיעוט קטן, אך כשבתקשורת מדברים כל הזמן דווקא על המיעוט הזה שמושך תשומת לב במעשיו החריגים, מתקבל הרושם שמדובר ברוב. הרוב ממשיך בינתיים בחייו כי זה לא נוגע לו ולא מעסיק אותו, אבל הרושם הוא הפוך. גם כאן - איזה שיעור מהגברים או מהנשים כותבים בפורומים? או מקליטים סרטונים ביוטיוב? או מגיבים בטוקבקים? לרוב זה שיעור מסוים שמלכתחילה יש לו מעניינים ספציפיים וצורך לפרוק. כל היתר פשוט מלכתחילה לא עושים זאת. לפעמים מרוב תשומת הלב שהם מושכים אפשר לטעות ולחשוב שהם הרוב באולכוסיה, אבל הם מיעוט קטן, ואילו הרוב דומם ואי אפשר להסיק עליו שום דבר. זה לא אומר שאין עוד רבים כמותם, זה רק אומר שלא ניתן לדעת כמה באמת יש ולהסיק שזה הרוב או כולם רק מזה שרואים סרטונים ביוטיוב או קוראים הודעות בפורום.
מקווה שעכשיו זה יותר ברור.
 
הבהרת את עצמך היטב

הבהרת את עצמך היטב.

דיברתי על "גברים רבים".
ברור שהשיעור שלהם בציבור העולמי או בציבור הישראלי, איננו ידוע.
זה גם לא ניתן לבירור סטטיסטי מפני שמדובר במשהו רגשי פנימי, מן רגש ציבורי שמרחף ועובר בין גבר אחד למשנהו.
אנשים לא יכולים להצהיר במפורש דברים כאלה בסקר מכל סוג...
זה מן "נעלם" בלתי מדיד, ובכל זאת הוא קיים.
הם גם מקבלים תגובות מאוד אוהדות מגברים רבים אחרים.
העניין עם יוטיוב, היה רק כדי לתת איזו דוגמא לאיזה אנשים אני מקשיב, מאיזה מידע אני ניזון.
ברור שלא מדובר על מידע סטטיסטי, ולא מידע "מדעי".
אבל מידע סטטיסיטי / מדעי כזה, איננו בנמצא.
עניינים או דיבור על "קורבן פמיניסטי" זה בכלל המינוח שלי, שאיננו קיים בשום מקום אחר.
אותו כנ"ל לגבי הדיבור על "טבע נשי". אין בנמצא מידע מסודר על הטבע הנשי.. כי הטבע הנשי מעולם לא נחקר באופן מדעי או באופן מסודר, גם לא בספרי הפסיכולוגיה המקצועיים ביותר, אף אחד בהיסטוריה לא העיז לחקור את המאפיינים הפסיכולוגיים של כלל המגדר הנשי. הפמיניסטיות בכלל כופרות בקיומו של הטבע הנשי או הטבע הגברי. עד שמגיע אחד כמוני ששמע מאות גברים אחרים שהביעו את התרשמויותיהם באינטרנט, ואומרים לי שאני כך וכך...
אני מעריך שהטבע הנשי לעולם לא ייחקר מאותן הסיבות שעד היום לא נחקר.
זה כאילו מן טאבו לחקור את הטבע הנשי, מן חציית גבול.
ספרי הפסיכלוגיה או מדע הפסיכולוגיה נסב כולו על גברים בלבד.
זה מאוד חבל. זה מצער.

לפחות לא התווכחת על כך שטענתי שאישה בדר"כ מעדיפה בן זוג גבוה ממנה...
 
יש הרבה מחקרים על "הטבע הנשי" וה"טבע הגברי".

ונכתבים על כך ספרים ומאמרים. עד כמה הם באמת יכולים להיות מדויקים ואמינים מדעית זו כבר שאלה אחרת, ולי אישית אין מושג וזה גם לא תחום שאני מתעניינת בו, אבל זו בכלל לא הנקודה.
אתה צופה בסרטי וידאו של גברים מסוג מאוד ספציפי - אני לא יודעת למה אתה מתעניין דווקא בזה מכל הדברים שבעולם, אך זה עניינך.
אך אני בטוחה שאילו זה היה מעניין אותך, היית יכול למצוא בדיוק באותה מידה לא פחות סרטי וידאו של נשים שטוענות דברים דומים נגד גברים.
אמרתי לך - רוב האנשים משני המינים חוו טראומה כזו או אחרת כתוצאה ממערכות יחסים רומנויות, ולא תמיד זה בגלל שאחד הצדדים אשם (אם כי לפעמים בהחלט כן), גם אם זה נתפס ככה על ידי הצד המאוכזב.
אבל אין לי רצון לטחון מים.
את מה שהיה לי להגיד אמרתי.
 
לא שמעתי על מאמרים כאלה

שמעתי על הוגי דיעות שכיום הם נקראים "שוביניסטים". בעבר לא.
אחד כזה הוא ארתור שופנהאואר.
&nbsp
יש המון סרטוני וידאו של נשים וגם הן מתלוננות על גברים, מדברות על כלל הגברים כעל מקשה אחת. זה לא מקומם אותי, רק משעמם אותי כל הזמן לשמוע את אותן תלונות על פערי שכר, הטרדה מינית, החרדה שלהן מפני אונס כשהן הולכות באמצע הלילה ברחוב שומם... זה כ"כ משעמם ומונוטוני...
זה כאילו שכולן יצאו מאותה שבלונה.
 

alongrin

New member
תשמע אחי

יש המון מחקרים על הטבע הנשי.
יותר מזה, הטבע ההיפרגמי של נשים ידוע משחר ההיסטוריה ומימי התנ"ך.
עוד הרבה לפני שמישהו בכלל ידע איך לאיית את המילה פמיניזם.
כנ"ל גם כל אחד יודע את הסיכון הכרוך בנישואים.
בעידן האינטרנט אתה לא יכול להסתיר דבר.
עובדה גם שבכל החברה המערבית מתחתנים ומולידים ילדים פחות ופחות.
עכשיו שכל אחד יעשה את החשבון שלו.
יש כאלה שבוחרים לא להתחתן
יש כאלה שמגדרים את הסיכון בכל מיני הסכמים
ויש כאלה שטומנים את הראש באדמה ואוכלים אותה
 
האם את טוענת -

האם טוענת שרוב הגברים אינם חשים שום מצוקה כשהם בזוגיות עם אישה או לאחר מכן?האם את טוענת שרוב הגברים בעולם לא חוו טראומה מאת אישה?
מאוד מקווה שזה לא מה שאת טוענת...
&nbsp
את מוזמנת לחדד את המסר שלך.
 
הסברתי בדיוק מה אני טוענת.

וגם כתבתי שיש מעט מאוד אנשים משני המינים שלא חוו שום טראומה או פגיעה ממערכת יחסים זוגית או רומנטית. השאלה היא רק מה אפשר להסיק מזה.
 
יש גברים רבים שרוצים זוגיות, רק בתנאים

והם מדברים על כך בגלוי באינטרנט, הם רוצים לשתף את הידע והניסיון שלהם עם גברים אחרים.
הם גם מדריכים גברים אחרים לא להיות שוביניסטיים, אלא הפוך מכך, לקטוף את פירות הפמיניזם, ושידאגו שהכל יישאר תחת שליטה.
כן, גברים הסתגלו לפמיניזם, הם מותאמים כעת לפמיניזם, והם רוצים שגם גברים אחרים יסתגלו לעידן הנוכחי.
לא לתקופת התנ"ך.... לא לחוקי חמורבי... לא !
גברים רבים, אולי כמו בן זוגה של פותחת השרשור, אומרים -
לא לנישואים !
לא למגורים משותפים !
לא לילדים !
גברים רבים אוכלים רק את הקצפת ודואגים שלא לאכול מהעוגה עצמה. רק את הקצפת.... אך ורק את הקצפת.
רק זיונים.
הנה דוגמא לבחור כזה שמדבר על כך בגלוי.
אם זה מעניין אותך, יש לי עוד המון המון בעלי ערוצים אחרים שמדברים בגלוי מה אסור לגבר של ימינו לעשות. רק תגידי... אם זה מעניין אותך, אני כאן.
https://www.youtube.com/watch?v=oZ4l1-BXfgI
 
דוגמאות אפשר למצוא לכל דבר.

ושוב השאלה הנשאלת מה האחוז שלהם מכלל אוכלוסיית הגברים. אני לא יודעת, אבל אני לא חושבת שגם אתה יודע.
כמעט כל הגברים סביבי נשואים עם ילדים. אבל אפילו מזה אי אפשר להסיק שום דבר. בשביל זה קיימים מדעי הסטטיסטיקה, הסוציולוגיה וכד'.
 
זו דוגמא לקורבן פמיניסטי

הקישור לסרטון, זו דוגמא לאישה, קורבן פמיניסטי. היא מביעה געגועים לחיזורים משנות ה 40... כך במילותיה....
את יודעת מה היא תקבל בחיים שלה? המון המון....סקס. לא יותר.
היא לא תבין אפילו מה הבעיה שלה...
בפורומים כמו זה, ישלחו אותה לטיפול.

העולם הישן, מת. נפטר. ז"ל.
https://www.youtube.com/watch?v=oZ4l1-BXfgI
 
כאמור, דוגמאות יש לכל דבר

וכל שינוי עמוק בחברה לוקח זמן וכרוך בבעיות, בקשיים ובתקופת הסתגלות כואבת.
אבל השינוי כאן ואין מנוס ממנו. אישית, אני לא חושבת שמרמור וכעס הם דרך פרודוקטיבית במיוחד להתמודד איתו, אבל כל אחד ומה שמתאים לו.
 
השינוי איננו עמוק אלא מהפכני

מסכים איתך לגמרי שאין מנוס ממנו, אבל השינוי איננו עמוק בכלל, אלא שטחי מאוד מפני שאף אחד לא מסביר מהי בדיוק אותה תגלית שעל פיה העולם נע אל עבר עולם פמיניסטי "נאור". אין לזה שום הסבר כלל וכלל...
אבל זו אכן עובדה קיימת שהעולם נע אל עבר הווי פמיניסטי שמחייב הסתגלות, וכמו שאמרתי יש גברים רבים שמסתגלים ואף מברכים על השינוי הזה.
לא בגלל שהוא עמוק או צודק או ראוי, אלא בגלל שהם עצמם פטורים מן החובה ההיסטורית לדאוג לאישה. הם גם לא תמיד מוותרים על חיי המין שלהם. לעתים חיי המין שלהם בהחלט עשירים ומגוונים.
&nbsp
מכל מקום, השינוי רחוק מאוד מלהיות "עמוק". הפסיכולוגיה הגברית נותרה בדיוק כפי שהייתה בעבר. זקוקים לנשים, זקוקים למגע ולריח של אישה. אבל לא יותר מכך.
כל היתר לא מעניין אותם בכלל.... לא רכוש, לא השכלה, לא כסף, לא דת ואמונה. כלוווום. אם היא שווה זיון, מפרגנים לה קצת ומזיינים אותה.
אם לא... שתשב בבית ותלמד לתואר ראשון או שני. שתעבוד במלצרות.
&nbsp
לא ציינתי קודם את מה שאני הולך לומר על קורבנות פמיניסטיים, אבל המזרחיות ( יהודיות כמובן ) אכלו אותה הכי חזק במדינה הזאת !
את כמובן מפרשת את דבריי כשנאת נשים / שוביניזם, אולי אפילו גזענות, אבל הן ( המזרחיות ) אכלו אותה הכי חזק בארצנו. כמה שיותר משכילות, ככה יותר בודדות, יותר קרועות בין הביקוש לסקס לבין השאיפה שלהן להצליח בקריירה.
הנה דוגמא שבעיניי מייצגת-
https://news.walla.co.il/item/3224275
אם נדמה לך או למישהו אחר שזו דוגמא לאישה מצליחה שמטילה אימה על גברים, את טועה בגדול. היא קורבן פמיניסטי, היא פעלה כזונה כדי לקבל את מבוקשה. מבוקשה ניתן לה, וכעת היא שוב לבדה כמו כלבה. האמת שאני רק מנחש שהיא רווקה או גרושה. לא יודע עליה כלום.
גם האחיות שלי הן רווקות פמיניסטיות משכילות, בודדות כמו כלבות, מאחוריהן רומנים עם המנהלים הנשואים שלהן, משנוררות כסף מהמדינה ומדברות גבוהה גבוהה על שחרור האישה מכבלי השוביניזם. לך תסביר להן שהן נותרו באותה משבצת כפי שהן תמיד היו... רק שכעת הן בודדות. חיות לבדן בנפרד, כל אחת לעצמה, בין אם זה מתאים להן ובין אם לא.
פמיניסטיות שאף גבר לא סופר אותן בכלל.
פרגונים יש, אפילו פרגונים מקיר לקיר.
 
אין כל קשר בין הצלחה לאיום על מישהו.

אדם מצליח לא צריך לאיים על אף אחד. אם אדם מרגיש צורך לאיים או להטיל אימה, סימן שאיפשהו בפנים יש לו תסביכים ותחושה של חוסר ביטחון.
אולי יום אחד אנשים פשוט ילמדו לפרגן אחד לשני, אבל זה יקח זמן.
השינוי הוא בהחלט עמוק ואתה אולי לא השתינת אך כל החברים שהיו לי אי פעם בחיים היו מאוד שונים מהגברים כאן בפורום ורחוקים מהדעות שלהם, וזה לא איים עליהם בשום צורה.
בעלי לא מרגיש מאיום ממני, הוא מרגיש קרוב אליי, הוא יודע שהוא יכול לסמוך עליי בעיניים עצומות ושיזכה ממני להבנה ולתמיכה בכל מה שהוא עושה. והעובדה שהוא מבין אותי ותומך בי לא פוגעת בכבודו בשום צורה.
ותמיד שינויים חברתיים גדולים מלווים בזה שרבים מתנגדים להם ולא מאמינים שאי פעם זה יסתדר. פעם הייתה עבודות, פעם לא היו זכויות אדם, פעם המעמד שאדם היה נולד אליו היה קובע את כל המשך חייו בלי קשר לערכו כאדם. אז זה נראה טבעי ולעשות זאת אחרת נראה בלתי נתפס. אבל עובדה שהיום אנחנו כבר מאוד רחוקיםמזה. אז ברור שמי שבא מחברה יותר מסורתית השינוי יקשה עליו יותר ויקח לו יותר זמן להסתגל, אבל בסוף זה יקרה.
כיום כבר מקובלים יותר ויותר דברים שפעם היו סוקלים בגללם באבנים. בעוד מאה אף אחד לא יבין למה מישהו ראה בהם בעיה. זאת אומרת, אם האנושות תשרוד עד אז.
 
עוד דוגמא לקורבן פמיניסטי...

בטח כבר התייאשת ממני.. דוגמאות יש לכל דבר.
בעיניי, הבחורה בקשיור הבא, היא דוגמא קלאסית לקורבן פמיניסטי.
מדברת על עצמה עם הומור... הומור זה יפה מאוד, אבל היא אכן קורבן.
הפמיניזם שכנע אותה שהיא יכולה לקבל הכלללללל.
היא מורעלת בשקרים.
רשימת הדרישות שלה, בלתי מציאותית כלל וכלל.
היא מעט גבוהה ודורשת מישהו גבוה ממנה.
היא גם שמנמונת... ולא יפה.
ונדמה לה שבן זוגה העתידי יחוש מאוים בידי התארים שלה..... ( פחחח... מצחיקה).
היא יכולה להמשיך עם ההומור שלה והקסם האישי שלה, אבל היא תישאר במצבה עוד המון זמן.
https://www.youtube.com/watch?v=dE8UHCDVYB8
 
היא לא קורבן פמיניסטי. אין לי מושג מדוע הבחורה הזאת לבד.

כי זה שהיא עומדת על הבמה ומספרת על כל התכונות הנפלאות שלה לא אומר כלום על איך היא בחיים האמיתיים. אני רק יודעת דבר אחד. בלי לשים על עצמי תוויות (בחיים לא הגדרתי את עצמי במונחים של פמיניזם, הגדרות לא מעניינות אותי). מעולם לא הסתרתי מאיש שיש לי שאיפות, שאני לומדת, שאני רוצה לעבוד, שאני לא אכסים בחיים להיות עם מישהו שיחשוב שאני האישה הקטנה שלו. אבל אף פעם בחיים לא חסרו לי מחזרים. ולא חסרו גברים שרצו יחסים רציניים איתי וגם רצו להתחתן איתי. אף אחד מהם מעולם לא הרגיש מאיום על ידי הרצונות שלי והשאיפות שלי. גם הרוב הגדול של החברות המשכילות שלי מצאו בני זוג ונישאו. אני מסתובבת בחברה של נשים משכילות ועובדות וכולן כמעט ללא יוצא מן ה כלל נשואות, לרובן יש ילדים ולמיעטן אין כי הן לא רוצות.
אז אני לא יודעת מה הבעיה של הבחורה הזאת שבגללה לא מצאה בן זוג, אבל זה בטח לא התארים שלה בהיסטוריה ולא העובדה שהיא רוצה קריירה אקדמית. אולי יש משהו בהתנהלות האישית שלה שדוחה גברים, באמת שאין לי מושג, אך אני מכירה דוקטוריות ופרופסוריות ומנהלות ונשות הייטק נשואות ובעלות משפחה, ואף אחת מהן א מרגישה ששחרור האישה פגע בה.
בקרב החוג החברתי של ילדיי מתחתנים בזה אחר זה (כולם סביב גיל 25), והם כולם צעירים, וגם להם עצמם יש בנות זוג סטודנטיות ומשכילות כמותם.
אין שום בעיה לנשים "פמיניסטיות" שכאלה למצוא גברים.
אולי לנשים ששונאות גברים ורוצות לשלוט בהם יש בעיה, וגם מובן למה, אבל לנשים נורמליות, שאוהבות גברים, שלא רוצות לדרוס אף אחד, ורק רוצות לעצמן את הדברים שחשובים להן בחיים אין שום בעיה למצוא בני זוגיות רצינית.
כאמור, דוגמאות אפשר למצוא לכל דבר, כולל לאנשים שמשהו בחייהם ו/או אישיותם הפך אותם לציניים וחסרי אמונה ואמון, ברור שגם כאלה יש. אבל יש גם הרבה אחרים, וניסיון החיים שלי לחלוטין לא תומך בטענה שנשים מודרניות משכילות מעצם ההגדרה מתקשות למצוא בני זוג רציניים.
ייתכן מאוד שחתונה עצמה זה דבר שעם הזמן יהיה פחות פופולרי כי זה עניין פורמלי. ייתכן שאנשים עם הזמן פשוט ירצו לחיות בזוגיות ושותפות כל עוד זה מתאים לשני הצדדים, בלי לתת לזה שמות פורמליים כמו "חתונה". אבל את מהות מערכות היחסים בין גברים ונשים זה לא מה שישנה, ולא את העובדה שגברים רבים בהחלט מסוגלים לאהוב, לקבל ולהעריך נשים משוחררות בעלות קריירה ושאיפות. ומי שלא - לא צריך, אף אחד לא מכריח אותו.
 
ראיתי עד הסוף ואני חושבת מה הבעיה של הבחורה הזו.

היא יהירה, עם אף למעלה. למה היא צריכה להזכיר 300 פעם במונולוג של 5 דקות שיש לה דוקטורט ושהיא חכמה? אם גם בדייטים שלה היא תוקעת כל הזמן את ההשכלה שלה וכמה היא יותר מוצלחת וחכמה מכולם, אין פלא שהיא לא מוצאת בן זוג. זו תכונה דוחה בעיניי אצל כל בן אדם. גם אם זה רלוונטי לנושא, מספיק לציין זאת פעם אחת, ולא לחזור על זה כל הזמן. אני לא צריכה לספר לכולם שאני חכמה, אינטליגנטית ומשכילה. אני רוצה לנהל שיחה ברמה אנושית, ואם אנשים חושבים שאני בן אדם חכם, מעניין ושכיף להיות איתו - הם כבר אלה שיחליטו על כך ויראו לי זאת בכך שהם יחפשו את חברתי גם בעתיד. זה לא שאני מתביישת במי שאני ובמה שהשגתי ואם ישאלו או אם זה יהיה רלוונטי לנסיבות אספר. אבל זה לא משהו שאני מרגישה צורך לנפנף בו או להציג לראווה בין הדברים החשובים שכל האנשים שאני פוגשת פשוט חייבים לדעת עליי מהרגע הראשון, ואחר כך גם לחזור על זה ללא הרף וללא כל צורך. אני לא מרגישה צורך להוכיח כלום לאף אחד ולא ממש אכפת לי אם ידעו איזה תואר סיימתי כמה מצטיינת הייתי וכו'. אם הייתי חושבת שבחור שמעוניין בי מתרברב ומציג את הישגיו בפניי כמו טווס או תרנגול, הייתי מתרחקת ממנו. יהירות היא בעיניי תכונה דוחה. לא אכפת לי איזו השכלה יש לאדם ואיזה איש חשוב הוא בעבודה, אכפת לי בראש וראשונה איזה אדם הוא, איך הוא מתנהג, ושלפני שהוא דוחף את עצמו קדימה, הוא רואה את האנשים שסביבו. אדיבות, נעימות הליכות, ענווה, לא במובן של חוסר ביטחון או נחבאות אל הכלים או הצטנעות מתחסדת, אלא במובן של התנהגות טבעית, חסרת יומרות, בלי ניסיון להבליט את עצמך ולהוכיח לכולם כמה שאתה הכי טוב וחכם ומוצלח לעומתם. ואם יש משהו ששמתי לב אליו הוא שאנשים חכמים באמת, כלומר בעלי אינטליגנציה רגשית, אנשים אצילי נפש, שזה סוג האנשים היחיד שאני רוצה בחיים שלי, אף פעם לא מרגישים צורך להתרברב, להכות לעצמם על החזה ולקרוא: תראו אותי, תראו איזה גאון אני, יש לי דוקטורט ואני עובד במקצוע הכי מבוקש בארץ, וכולם כל כך רוצים אותי שמציעים לי העלאה רק כדי שאשאר שם". הם יודעים להתעניין באחרים ולתת לאחרים את ההרגשה שהם שווים ומעניינים ושמישהו רוצה להכיר אותם ולהקשיב להם.
הבחורה הזאת נראית לי מישהי שמאוד חושבת את עצמה ולא מבינה איך כל הבחורים שבקהל לא קופצים עליה ממש באותו רגע. לדעתי מה שמרתיע זה לא ההשכלה שלה, הקריירה שלה או העצמאות שלה, אלא היהירות וההתנשאות שלה, האף בעננים והזלזול שבו היא מדברת על בחורים שפגשה ושלא הגיעו לקרסוליה. היא כולה משדרת: אני יותר טובה מכם, אבל אם לא תהיה לי ברירה ותהיו מאוד נחמדים ותודו בכמה אני שווה, אולי אסכים להסתפק בכם. מי רוצה לחיות עם אדם כזה? אני בטח לא הייתי רוצה לחיות עם גבר כזה, ואני מניחה שרוב הגברים לא רוצים אישה כזו.
 
למעלה