בבקשה אל תעלבו - אני סקרנית...

[פולגאר]

אז ככה... בצעירותי יצאתי עם בחור במשך כשנה וחצי. נאמנות כלל לא עמדה בספק. זה היה רק הוא, הוא והוא. יצאנו. דיברנו המון בטלפון כשלא נפגשנו וקבענו תמיד את המפגש הבא. אבל זה נגמר. ואז? אז בכלל לא עלה על דעתי למצוא מישהו שימלא את מקומו. נותר מעין פצע בלב, אבל לא הייתי מסוגלת למצוא תחליף. רק לאחר שעברה לה כמעט שנה, פגשתי מישהו, שפעם, בעבר הרחוק רחוק הוא ניסה לחזר אחרי. נפגשנו. שוחחנו ויצרנו את אותו קשר שעליו הוא כנראה חלם כבר אז. בהתחלה, היה לי מאד קשה לראות את עצמי מחובקת בין זרועותיו, ועדיין חשתי שאני "בוגדת" בזה שהקשר בינינו הסתיים לפני כשנה... אבל אט אט, התקרבנו והקשר ניצת.
נפגשנו כמעט מדי יום, אבל איכשהו חשתי, שהוא לא שקט והוא כל הזמן חותר ומחפש לעצמו "עוד ועוד" תוך כדי. הוא ידע שזה מכאיב לי, והוא ידע שקשה לי מאד עם זה, אבל הביטחון שלו, שלא ארפה ממנו, איפשר לו להמשיך כך הלאה והלאה והוא גם לא הסתיר ממני, שאתמול הוא פגש את ההיא והיום תחכה לו אחת אחרת. וכששוחחנו על כך שזה ממש שורף את ליבי, הוא השיב: נו? מה הבעיה? את רואה שאיני אחד שמוכן להישאר נאמן לקשר אחד ויחיד. אני יודע שזה קשה לך, אבל היות שאני זה אני, ההצעה שלי עבורך היא שתמצאי לעצמך אדם נאמן. ואנחנו? אנו נישאר ידידים וזהו.
אז אט אט, התחלתי להפנים, שזה לא יהיה ולא יישאר נער החלומות שקיוויתי שיהיה, ומצאתי לעצמי בן זוג "חדש". במקרה שלנו, היה זה אדם, שלא ממש קרא אותי, והוא לא חשד בדבר מהקורה אותי בזמנים שבהם לא היינו יחד. הוא לא שאל מה היו קורות העבר שלי, והוא זרם עם הקשר כפי שהיה. ואז, כשנוכחתי שהוא חי את חייו, והוא נהנה מהקשר בינינו, אבל הוא לא ממש נקשר לנפשי, חשתי מספיק חופשיה לנהל "רומן כפול", הן איתו והן עם אותו חבר שכל הזמן "חיפש". כי כשכן היינו יחד, חשתי שטוב לו איתי אלא שמעולם לא יכולתי לבטוח בו שהוא ימשיך כך מחר (או שכבר היום אחה"צ)...
אז אודה... בהתחלה חשתי מעין כעס עצמי, על שאיני נאמנה לחברי החדש, אבל עם הזמן (ואולי תאמרי שזה רק תירוץ מצוץ), שכנעתי את עצמי ש... אם הוא יכול ליהנות איתי, אבל זה לא מה שמספק אותו, אז גם לי מותר, בעיקר אם וכאשר הקשר שהצלחתי לרקום ביני לבין חברי החדש אינו כזה שמעמיד אותי בפני המבחן: האם זה הוא או ההוא. ואם לא חושדים בי? "קל וחומר". האם נזרע כאן הזרע לכך שגם בהמשך חיי אשאר אישה שגם כשיש לה בן זוג, היא תנהל במקביל קשר נוסף? מכאן אשאיר את יד הדימיון שתנחה אותך.
כוונתי כאן הייתה רק להראות לך, שגם אם נקודת המוצא שלי נסמכה על נאמנות אינסופית לאחד והיחיד, נסיבות שונות בהמשך הדרך מביאות את האדם להגיע לתובנות חדשות. אז אולי את תגידי שזאת אני וזה לא מתאים לאופי שלך? יתכן. אבל את בטח מבינה, שככל שיהיו יותר אנשים על פני האדמה, כך גם תמצאי מעשים ודעות שיהיו שונים מהדעה האחת שלך.

נסיבות שונות מביאות את האדם להגיע לתובנות חדשות רק אם הוא חלש אופי, זה פשוט, ערכים שהושרשו הם טאבו!

 

[מאוהב ברעיון]

חדשה בתפוז. רוצה להבהיר מראש שאני לא מחפשת להכיר לאף מטרה (כי רואה באיזה פורום אני כותבת ולא רוצה להטעות אף אחד/לבזבז לאף אחד את הזמן).
מדי פעם תפוז דואג להקפיץ הודעות מהפורום הזה בעמוד הראשי ומודה שהסתקרנתי (בכ"ז חתיכת שם יש לפורום...) וקראתי שרשורים פה ושם.
תקנו אותי אם אני טועה, אבל מהמעט שקראתי אני מבינה שהרוב יותר בקטע של ה"בגידות" ולא דווקא ה"אהבה אסורה" (שאגב, לא בטוחה מה הכוונה - סקס עם בעלי חיים? גילוי עריות? מישהו יכול להתוודות על כזה דבר, גם באופן אנונימי?).
אניוואי, לעניין הסקרנות שלי (שאני מקווה שלא תהרוג אותי כי אני לא חתולה):
איך אתם מתמודדים עם החיים הכפולים שאתם מנהלים? עם השקרים, ההסתרות, התירוצים האינסופיים שאני מניחה ש"כלולים בחבילת הבגידות", הפחד שהצד השני יגלה?
אני זייפתי כמה פעמים את החתימה של אמא שלי בתיכון ועדיין יש לי נקיפות מצפון על זה.
שיקרתי לה בגיל 16 שאני חולה כדי שהם יסעו לבקר קרובים בלעדיי ואני הלכתי לבית של חבר שלי דאז, ואז התוודיתי בפניה כעבור שנה ככה כי לא יכולתי לשאת את האשמה.
בגיל 22 נישקתי בחור אחד שבוע אחרי שנפרדתי מבחור אחר ואני עדיין חושבת שזו הייתה התנהגות לא ראויה מצדי.
זה לא מעיק עליכם? אין איזו אלטרנטיבה טובה יותר? פתרון טוב יותר לסיבה שבגללה החלטתם לבגוד מלכתחילה?

קודם כל לא מודה שבגדתי...
אבל נניח שכן, וזה היה ממש מזמן, אז הרגשתי נפלא, באמת, והייתה שם גם אהבה ממש.
כן היו פחדים, בעיקר לאבד את המשפחה.

לימים (שנים יותר נכון), כשאשתי שתחייה, עלתה במקרה על משהו, וראיתי את עוצמת הפגיעה שגרמתי לה (ולא עלתה ממש על הבגידה) הבנתי שהפגיעה הזו חמורה יותר אפילו מאיבוד המשפחה כמו שהיא, ואז החלו נקיפות מצפון על הכל.
והחלה לה תקופה בה ניסיתי באמת להשתנות.
לאט לאט, הסיבות שהביאו אותי אז לכאן, החלו להערם שוב, וביתר שאת.. והבנתי שנכון, פגעתי ואני עלול לפגוע שוב, אולם ישנם דברים שאני לא מוכן לוותר עליהם, ובכך שאין לי אותם בבית, גם אני נפגע, מאוד אפילו.
אז זה התרוץ שלי על כך שאיני מסוגל להתגבר על היצר.
האם הפעם יהיו נקיפות מצפון? לא יודע.
פתרון טוב יותר לא מצאתי, ותאמיני לי שחיפשתי מתחת לכל אבן.
אז בנות, תיבתי השוממה ממתינה למסרים עם תמונות ערום בפוזות מגרות

הערה קטנה, הרישא שלך, יותר נכון הכותרת, גורמת לי, ולעוד כמה אני מניח, חוסר נוחות ומראה על סוג של התנשאות למרות שאני דיי בטוח שלא לשם כיוונת. אבל אולי זה רק אני.

בכל מקרה, אני כ"כ הרבה שנים כאן, וראיתי כבר המון פוסטים כמו שלך, חלקם מנסים להבין, חלקם בגלל שהם הצד הנבגד, חלקם מפני שהם רוצים להתחיל ורובם מתוך התנשאות ורצון להטיף ולהראות לנו כמה הם ישרים הגונים וכו ואנו בוגדים.
נכון, בוגדים, אולם אני בטוח, לא, אני יודע, שאם היית מכירה אותי ואת משפחתי היית טוענת שאני בעל למופת ומשפחה לדוגמא.
סתם סקרנים לא ראיתי, אז אני עכשיו סקרן...

מקווה שעניתי.
אחלה ערב.

 

[EL LIE]

והבנתי שנכון, פגעתי ואני עלול לפגוע שוב, אולם ישנם דברים שאני לא מוכן לוותר עליהם, ובכך שאין לי אותם בבית, גם אני נפגע, מאוד אפילו.

אמממ מודה שלא חשבתי על זה ככה.
שאלה בת 2 חלקים - לא חייב לענות: האם אותם דברים שאין לך אותם בבית אבל שאתה לא מוכן לוותר עליהם תמיד היו חסרים או שזה משהו שקרה עם השנים/עם השחיקה, והאם אין שום שום שום אפשרות בכלל לעשות כך שכן יהיה לך אותם בבית? (כן, קראתי את מה שכתבת בהמשך שלא מצאת פתרון טוב יותר).

הערה קטנה, הרישא שלך, יותר נכון הכותרת, גורמת לי, ולעוד כמה אני מניח, חוסר נוחות ומראה על סוג של התנשאות למרות שאני דיי בטוח שלא לשם כיוונת. אבל אולי זה רק אני.

אז אני יכולה להגיד לך שחשבתי לא מעט על הכותרת. קודם כתבתי את הפוסט ואז חשבתי על הכותרת והיו לי כל מיני גרסאות (שאני לא זוכרת כבר), אבל באמת שזה בא מהמקום שלא רציתי שיחשבו שאני שופטת מישהו - כי אני לא, ובטח שלא הייתה לי כוונה להתנשא. אני לא מבטלת את ההרגשה שלך, רק מסבירה שבאמת לא כיוונתי לשם. חיפשתי כותרת שלא תהיה פרובוקטיבית מדי. מה הייתי יכולה לכתוב? "אז איך זה מרגיש לבגוד?" לא מתאים...

בכל מקרה, אני כ"כ הרבה שנים כאן, וראיתי כבר המון פוסטים כמו שלך, חלקם מנסים להבין, חלקם בגלל שהם הצד הנבגד, חלקם מפני שהם רוצים להתחיל ורובם מתוך התנשאות ורצון להטיף ולהראות לנו כמה הם ישרים הגונים וכו ואנו בוגדים.
נכון, בוגדים, אולם אני בטוח, לא, אני יודע, שאם היית מכירה אותי ואת משפחתי היית טוענת שאני בעל למופת ומשפחה לדוגמא.
סתם סקרנים לא ראיתי, אז אני עכשיו סקרן...

"סתם סקרנים" ו"חלקם מנסים להבין" זה אותו הדבר, לא? לפחות בשבילי - העניין של הסקרנות שלי זה כי אני מנסה להבין. אני סקרנית להבין את הלך המחשבה של הצד הבוגד. הייתי בצד הנבגד פעם אחת (טוב, פעם אחת שאני יודעת עליה...) ובזמנו לא שאלתי אותו את השאלה שהכי עניינה אותי: "איך יכולת?!"
אבל אם אתה עדיין סקרן, אתה מוזמן לספק את סקרנותך בפרטי (זו לא הזמנה לשום דבר פרובוקטיבי!), פשוט בפרטי נוח יותר.

מקווה שעניתי.
אחלה ערב.

האמת שכן. למדתי עוד משהו.

 

[מאוהב ברעיון]

אמממ מודה שלא חשבתי על זה ככה.
שאלה בת 2 חלקים - לא חייב לענות: האם אותם דברים שאין לך אותם בבית אבל שאתה לא מוכן לוותר עליהם תמיד היו חסרים או שזה משהו שקרה עם השנים/עם השחיקה, והאם אין שום שום שום אפשרות בכלל לעשות כך שכן יהיה לך אותם בבית? (כן, קראתי את מה שכתבת בהמשך שלא מצאת פתרון טוב יותר).

אז אני יכולה להגיד לך שחשבתי לא מעט על הכותרת. קודם כתבתי את הפוסט ואז חשבתי על הכותרת והיו לי כל מיני גרסאות (שאני לא זוכרת כבר), אבל באמת שזה בא מהמקום שלא רציתי שיחשבו שאני שופטת מישהו - כי אני לא, ובטח שלא הייתה לי כוונה להתנשא. אני לא מבטלת את ההרגשה שלך, רק מסבירה שבאמת לא כיוונתי לשם. חיפשתי כותרת שלא תהיה פרובוקטיבית מדי. מה הייתי יכולה לכתוב? "אז איך זה מרגיש לבגוד?" לא מתאים...

"סתם סקרנים" ו"חלקם מנסים להבין" זה אותו הדבר, לא? לפחות בשבילי - העניין של הסקרנות שלי זה כי אני מנסה להבין. אני סקרנית להבין את הלך המחשבה של הצד הבוגד. הייתי בצד הנבגד פעם אחת (טוב, פעם אחת שאני יודעת עליה...) ובזמנו לא שאלתי אותו את השאלה שהכי עניינה אותי: "איך יכולת?!"
אבל אם אתה עדיין סקרן, אתה מוזמן לספק את סקרנותך בפרטי (זו לא הזמנה לשום דבר פרובוקטיבי!), פשוט בפרטי נוח יותר.

האמת שכן. למדתי עוד משהו.

היו, קצת אמנם, אבל היו ולאט לאט נעלמו והבנתי בצורה שאינה משתמעת... שלא יהיו, ושמה שהיה עד עכשיו היה סוג של לא יודע מה, אני אפילו מתבייש לקרוא לזה טובה...

מישהו, שאני באמת מתעב, נקשר אליו פעם משפט, "גם אם יש כל יום סטייק בבית, לפעמים מתחשקת פרוסה עם שוקולד"
אז לי יש בקושי פרוסה פעם ב... ואני לא באמת שמנמוך, ממש לא, אפילו די הפוך, וברוך השם ישתבח שמה לעד, לא חסר לי כלום...
ובא לי מאוד לא פרוסה עם שוקולד, בא לי סטייק טוב לפעמים, בעצם לא בא לי, מגיע לי, יש לי זכות, לא רק סטייק, ארוחת גורמה חמש מנות.
האם בשביל זה לפרק? לא אצלי, כי חוץ מזה הכל נהדר, ממש נהדר, אז עד שהליבידו שלי יתפוגג, זה מה יש
וכן, זהו התרוץ שלי

אני לא עד כדי כך סקרן, מניח שכבר שמעתי הכל, כמה פעמים.

 

[הדרומי מהדרום]

חדשה בתפוז. רוצה להבהיר מראש שאני לא מחפשת להכיר לאף מטרה (כי רואה באיזה פורום אני כותבת ולא רוצה להטעות אף אחד/לבזבז לאף אחד את הזמן).
מדי פעם תפוז דואג להקפיץ הודעות מהפורום הזה בעמוד הראשי ומודה שהסתקרנתי (בכ"ז חתיכת שם יש לפורום...) וקראתי שרשורים פה ושם.
תקנו אותי אם אני טועה, אבל מהמעט שקראתי אני מבינה שהרוב יותר בקטע של ה"בגידות" ולא דווקא ה"אהבה אסורה" (שאגב, לא בטוחה מה הכוונה - סקס עם בעלי חיים? גילוי עריות? מישהו יכול להתוודות על כזה דבר, גם באופן אנונימי?).
אניוואי, לעניין הסקרנות שלי (שאני מקווה שלא תהרוג אותי כי אני לא חתולה):
איך אתם מתמודדים עם החיים הכפולים שאתם מנהלים? עם השקרים, ההסתרות, התירוצים האינסופיים שאני מניחה ש"כלולים בחבילת הבגידות", הפחד שהצד השני יגלה?
אני זייפתי כמה פעמים את החתימה של אמא שלי בתיכון ועדיין יש לי נקיפות מצפון על זה.
שיקרתי לה בגיל 16 שאני חולה כדי שהם יסעו לבקר קרובים בלעדיי ואני הלכתי לבית של חבר שלי דאז, ואז התוודיתי בפניה כעבור שנה ככה כי לא יכולתי לשאת את האשמה.
בגיל 22 נישקתי בחור אחד שבוע אחרי שנפרדתי מבחור אחר ואני עדיין חושבת שזו הייתה התנהגות לא ראויה מצדי.
זה לא מעיק עליכם? אין איזו אלטרנטיבה טובה יותר? פתרון טוב יותר לסיבה שבגללה החלטתם לבגוד מלכתחילה?

זה מזכיר לי שלפני הפעם הראשונה שנפגשתי עם מישהי מהצד, תהיתי ביני לבין עצמי אם יהיו לי יסורי מצפון לאחר מכן, והאמת שממש לא היו לי.....

 

[EL LIE]

זה מזכיר לי שלפני הפעם הראשונה שנפגשתי עם מישהי מהצד, תהיתי ביני לבין עצמי אם יהיו לי יסורי מצפון לאחר מכן, והאמת שממש לא היו לי.....

וזה הפתיע אותך שלא היו? תהית אח"כ "היי, רגע, למה אין לי ייסורי מצפון?" או שפשוט קיבלת את זה ולא חשבת על זה יותר מדי?

 

[הדרומי מהדרום]

וזה הפתיע אותך שלא היו? תהית אח"כ "היי, רגע, למה אין לי ייסורי מצפון?" או שפשוט קיבלת את זה ולא חשבת על זה יותר מדי?

הממ.... קצת קשה לי לשחזר, זה היה לפני 20 שנה, אבל אני לא חושב שהיתה הפתעה או תהיות. לפני האקט תהיתי איך אני ארגיש, אחר כך בחנתי את עצמי, לא היו רגשי אשמה, מאוד נהניתי כמובן ואני מתאר לעצמי שהיתה תחושה של הקלה (מחוסר רגשי אשמה). אני חושב שאף פעם לא היו לי רגשי אשמה לאורך קריירת הזיונים... מין זה צורך טבעי, אצל חלקנו לפחות וזה לא עניין של אשמה. לא נולדנו להיות מונוגמיים ואין לי ספק שאם הייתי יכול לחזור אחורה 35 שנה ולהתחיל חיים חדשים, לא הייתי נכנס לזוגיות שאינה זוגיות פתוחה כי אין לי ספק ש"בגידה" לא אמורה להיות חלק מחיי נישואין.

 

[EL LIE]

"לא נועדנו להיות מונוגמיים" - אני שומעת את זה לא מעט. למה? יש בעלי חיים מונוגמיים, ברבורים למשל, למה בני האדם לא? "מי החליט" שאנחנו לא נועדנו להיות מונוגמיים?

 

[דתילאומינשוי]

חדשה בתפוז. רוצה להבהיר מראש שאני לא מחפשת להכיר לאף מטרה (כי רואה באיזה פורום אני כותבת ולא רוצה להטעות אף אחד/לבזבז לאף אחד את הזמן).
מדי פעם תפוז דואג להקפיץ הודעות מהפורום הזה בעמוד הראשי ומודה שהסתקרנתי (בכ"ז חתיכת שם יש לפורום...) וקראתי שרשורים פה ושם.
תקנו אותי אם אני טועה, אבל מהמעט שקראתי אני מבינה שהרוב יותר בקטע של ה"בגידות" ולא דווקא ה"אהבה אסורה" (שאגב, לא בטוחה מה הכוונה - סקס עם בעלי חיים? גילוי עריות? מישהו יכול להתוודות על כזה דבר, גם באופן אנונימי?).
אניוואי, לעניין הסקרנות שלי (שאני מקווה שלא תהרוג אותי כי אני לא חתולה):
איך אתם מתמודדים עם החיים הכפולים שאתם מנהלים? עם השקרים, ההסתרות, התירוצים האינסופיים שאני מניחה ש"כלולים בחבילת הבגידות", הפחד שהצד השני יגלה?
אני זייפתי כמה פעמים את החתימה של אמא שלי בתיכון ועדיין יש לי נקיפות מצפון על זה.
שיקרתי לה בגיל 16 שאני חולה כדי שהם יסעו לבקר קרובים בלעדיי ואני הלכתי לבית של חבר שלי דאז, ואז התוודיתי בפניה כעבור שנה ככה כי לא יכולתי לשאת את האשמה.
בגיל 22 נישקתי בחור אחד שבוע אחרי שנפרדתי מבחור אחר ואני עדיין חושבת שזו הייתה התנהגות לא ראויה מצדי.
זה לא מעיק עליכם? אין איזו אלטרנטיבה טובה יותר? פתרון טוב יותר לסיבה שבגללה החלטתם לבגוד מלכתחילה?

קשה מאוד. אבל זה מאוד אנידיבידואלי

 

[דקל נור*]

כולם משקרים ובוגדים כל הזמן. אין הבדל בין לקרנן את הבעל ולשקר לעובד שלך שנתת עליו המלצה, להתחמק מלהחליף את החבר שלך בטירונות מתחת לאלונקה או להבריז מביקור דוד זקן סיעודי, בתואנת שווא.

 

[alongrin100]

כולם משקרים ובוגדים כל הזמן. אין הבדל בין לקרנן את הבעל ולשקר לעובד שלך שנתת עליו המלצה, להתחמק מלהחליף את החבר שלך בטירונות מתחת לאלונקה או להבריז מביקור דוד זקן סיעודי, בתואנת שווא.

אצלך זה ממש כרוני.
כולם משקרים וגם אני, אבל אני משתדל, באמת משתדל להמעיט ככל האפשר.

 

[דקל נור*]

אצלך זה ממש כרוני.
כולם משקרים וגם אני, אבל אני משתדל, באמת משתדל להמעיט ככל האפשר.

אני שקרנית כרונית? אני הרי היחידה כאן (ואבחי) בקשר מאפשר. חוץ מעניין התמונה שכתבתי בפוסט ההוא, שזה שקר לא מזיק, היכן עוד שיקרתי?
פעם כבר כתבתי שאני לא משקרת, כי אני לא זוכרת אחכ מה אמרתי ולמי.

 

[alongrin100]

אני שקרנית כרונית? אני הרי היחידה כאן (ואבחי) בקשר מאפשר. חוץ מעניין התמונה שכתבתי בפוסט ההוא, שזה שקר לא מזיק, היכן עוד שיקרתי?
פעם כבר כתבתי שאני לא משקרת, כי אני לא זוכרת אחכ מה אמרתי ולמי.

שקר לא מזיק, הכל בעיני המתבונן... רק הקטע של התמונה מבחינתי דוחה יותר מריח רע מהפה.
ומי שמסוגל להגות רעיון כזה הזוי כנראה מסוגל ליותר..

 

[דקל נור*]

שקר לא מזיק, הכל בעיני המתבונן... רק הקטע של התמונה מבחינתי דוחה יותר מריח רע מהפה.
ומי שמסוגל להגות רעיון כזה הזוי כנראה מסוגל ליותר..

מניחה שלא פעם שלחת למישהי תמונה והיא החליטה לא להחזיר תמונה שלה. נשים עושות את זה לפעמים. אתה מעדיף את השיטה הזו?
אני לפחות נותנת להם אשליה של הוגנות. זה כמו הרציו שלך כשאתה בוגד: מה שלא יודעים, לא פוגע,נכון?

 

[alongrin100]

מניחה שלא פעם שלחת למישהי תמונה והיא החליטה לא להחזיר תמונה שלה. נשים עושות את זה לפעמים. אתה מעדיף את השיטה הזו?
אני לפחות נותנת להם אשליה של הוגנות. זה כמו הרציו שלך כשאתה בוגד: מה שלא יודעים, לא פוגע,נכון?

אני מעדיף שלא תחזיר ביג טיים.
אני מעדיף שתגיד לי ישירות שאני לא הטעם שלה.
אני אפילו מעדיף שתעשה לי גוסטינג

 

[דקל נור*]

אני מעדיף שתגיד לי ישירות שאני לא הטעם שלה.

אל תדאג, אני תמיד אומרת

 

[alongrin100]

אל תדאג, אני תמיד אומרת

דקל...כל המשחקים האלה הם הסיבה שאני פוסל לגמרי את האינטרנט כזירה להכרויות. אני פשוט לא במשחק הזה. כל ההיכרויות שלי הן מהחיים האמיתיים. ככה אני חוסך לעצמי את כל ההתברברות של הוירטואל.
אני ישר יודע מה השם שלה, איך היא נראית, איפה היא גרה, מה היא עושה, מה הטלפון שלה והכי חשוב אם יש כימיה.
כל זה קורה ב-5-10 דקות של שיחה במקום שבועות של פול גז בניוטרל באפליקציות.
עדיף איכות על גבי כמות...

 

[מ ש ה 53]

מניחה שלא פעם שלחת למישהי תמונה והיא החליטה לא להחזיר תמונה שלה. נשים עושות את זה לפעמים. אתה מעדיף את השיטה הזו?
אני לפחות נותנת להם אשליה של הוגנות. זה כמו הרציו שלך כשאתה בוגד: מה שלא יודעים, לא פוגע,נכון?

תתפלאי. אני מעדיף שלא לקבל תמונה (ובד"כ איני מבקש גם), אבל כשמישהי שלחה לי פעם תמונה "שלה", ואת התמונה הזו מצאתי לאחר כמה ימים כחלק מסידרת צילומי עירום של נערת חן כלשהי, התרגזתי. שלחתי לה את כל הסט, ושאלתי, האם זה מחמיא לה, ש'היא' מהווה חלק מסט שכזה, גם אם הצילום שאותו שלחה היה "עדיין" צנוע. כי... ברמת העיקרון, אם ארצה לראותה עירומה, זה לא יהיה בסיטואציה של סט צילומים. זה ממש לא עושה לי את זה.
אז מה היא ענתה לי?
שהיא וההיא דומות, והיא ממש לא האמינה, שאצליח למצוא את סט התמונות שבנדון... נו.

 

[דקל נור*]

תתפלאי. אני מעדיף שלא לקבל תמונה (ובד"כ איני מבקש גם),

לא הבנתי. אתה מתכתב עם נשים בלי לרצות לראות או לפגוש אותן? התכתבות לשם התכתבות?

 

[מ ש ה 53]

לא הבנתי. אתה מתכתב עם נשים בלי לרצות לראות או לפגוש אותן? התכתבות לשם התכתבות?

קחי אותך לדוגמא... כמה זמן אנחנו מכירים כאן? לא מעט. האם בקשתי מפגש או תמונה?