בגלל ששרשור הפיקים נעלם לו איי שם

[Horse Wishper]

מדהים../images/Emo70.gif המשך מהר../images/Emo70.gif

 

[keshush]

אף אחד לא מגיב לי ../images/Emo7.gif

אנשים אל תגידו לי שסתם ישבתי וכתבתי את זה ואף אחד אפילו לא טרח לקרוא!!!!!!!! תגיבו!!!!!

 

[keshush]

עדיין לא הגיבו לי ../images/Emo7.gif

תגיבו לי.... פליזזזזז... אני נכנסת לדיקאון וחושבת שהפיק שלי לא שווה(לא מוכנה להאמין בזה)

 

[Horse Wishper]

אני הגבתי...

אל תדאגי, את כישרון מהלך... יש פשוט כאלה שלא קוראים...

אל תחשבי ככההההההההההההההההההההה

*אהמ*אהמ*

*מיועד לכל הפורום*

*אהמ*אהמ*

*מצפה לתגובות שהיא לא... *אהמ* תיעלב*

 

[keshush]

תודה עודדת אותי../images/Emo3.gif

 

[Horse Wishper]

זה היה בציניות../images/Emo35.gif../images/Emo2.gif

 

[keshush]

בכלל לא באמת התעודדתי

אני לא מסוגלת להשאר הרבה זמן בדיקאון ואם מגיבים לי אז אני לפעמים מרגישה יותר טוב

 

[blck angel1]

ץני לי רגע להירגע.. לפני הפצצת מחמא

ות!! את נהדרת *-* מדהים!! פשוט להרביץ לך!!

 

[Horse Wishper]

אוקי

למרות שכמעט לא מגיבים לי על הפיקים...

אני לא יכולה להתאפק לא לשים עוד...

חלק ו': מירוקו ישב ולמרגלותיו שכבה סאנגו. מירוקו עצם את עיניו ושפתיו מלמלו דבר מה. סאנגו ששכבה למרגלותיו הייתה דוממת, ורק אחרי דקה בערך נשמעה נשימה מקוטעת מבין שפתיה היבשות. מירוקו, אחרי שסיים למלמל את דבריו, נשכב לפניה ואפו נגע ברצפת העץ המלוכלכת מאבק וגוש אפור קטן נשאר לו על האף. הוא הרים את ראשו והסתכל על סאנגו. היא לא נראתה מיוסרת, היא הייתה שלווה אבל נשימותיה המקוטעות הטרידו את מצפונו של מירוקו, היא שכבה על הגב ולא זזה מתנוחה זאת, כך שלפעמים מירוקו הזיז אותה קצת ובעדינות כדי ששריריה לא יתנוונו, הוא עבד על זרועותיה כשהזיז את הפרקים, אז עבר לידיים, לרגלים ואז עיסה לה את הפנים- זה החלק שהכי אהב. פניה היו רכות למגע והוא שפשף את לחיותיה ובתוכו התרגש, "הלוואי שתתעורר" חשב באותם רגעים "הלוואי שתראה אותי עוזר לה ותבין מה השגיאה שעשתה..." ומיד כעס על עצמו. זאת לא אשמתה שהלכה שובי אחרי סאם- הוא שד! מהלחיים עבר לעיניים והעביר בעדינות את אצבעותיו על עפעפיה הרכים, אז הזיז קצת את האף מצד לצד וסיים. הוא נזכר שעברה רבע שעה ולקח קערת מים קטנה שהייתה מלאה במים טריים, פישק את שפתיה של סאנגו והעביר ביניהן לאט לאט, בלי לפגוע בנשימתה שלה את המים לגרונה, הצוואר שלה עלה וירד וכשהוא סיים היא נשמה עמוק, ושיחררה, הייתה זאת עוד הקלה עבור מירוקו. קירארה התכרבלה ליד סאנגו בדאגה ומידי פעם ליקקה את ידה או התרפקה עליה, אף לעיתים הייתה קופצת עליה ושוכבת על ביטנה- אך אם מירוקו היה בסביבה הוא היה מוריד אותה בעדינות כחשש למערכת נשימתה. אינויאשה ישב, מנסה להיות רגוע ואדיש ליד קגומה שהייתה באותו מצב של סאנגו. הוא לא הסכים להזיז אותה כי פחד שיכאיב לה, אבל אמר למירוקו שזה פוגע בכבודו כך שמירוקו בא ועשה זאת, ואינויאשה שמר שהוא לא מכאיב לקגומה או שהיא מתעוררת. אחרי שהוא הלך הוא השקה את קגומה בעדינות, הוא לא שם לב שבפינה חשוכה של הבקתה- עמד שיפו. הוא הלך לאינויאשה שעדיין לא שם לב, חיכה שיגמור להשקות את קגומה ואז אמר: "אתה דואג לה נכון אינויאשה?" אינויאשה קפץ ונראה נזעם- שיפו דיי חשש, הוא ידע מה תהיה תגובתו והיה מוכן לכך: "מה אתה מתערב?!" שאל ברוגז "זה עניינך? זכותי לדאוג לה..." פתאום שתק, הוא הבין שגילה לשיפו דבר מה חשוב אבל ניסה להיראות אדיש. "אז אתה כן דואג לה!" לחץ עליו שיפו והוא הגיב: "תעזוב אותי..." פתאום ארבעתם (שיפו, קירארה, מירוקו ואינויאשה) שמעו קול חלש אומר: "תעזוב את שיפו אינויאשה..." קגומה דממה והם הפנו את ראשם לעבר סאנגו, עיניה היו פתוחות והיא הטתה את ראשה כדי להטיב לראות אותם. "זאת לא אשמתו." סיימה את המשפט בקושי ונאנחה. מבטה היה צלול והרעל נעלם משפתיה. מירוקו היה מאושר, הוא שעט לצידה וחיבק אותה עדיין בשכיבה. היא הייתה המומה והסמיקה "מירוקו... מה קרה לך? רד ממני... קשה לי לנשום..." מירוקו ירד ממנה והתיישב לצידה. "את יכולה לעמוד?" שאל "בטח..." ענתה והתרוממה לישיבה בקלות והתבוננה בו בהפתעה, עדיין עם סומק "למה חיבקת אותי? איך הגעתי הנה? איפה סאם?" היא נראתה מבולבלת ומירוקו התחיל להסמיק. "את מבינה..." התחיל אבל אינויאשה אמר ברוגז: "ה'סאם' הזה שלך הוא בעצם שד של נאראקו- קונגוקו, היה לו רעל סגול על הפה ואחרי שהתנשקתם ראו את החומר הסגול בפיך" היא ליקקה את שפתיה "זה נעלם" הודה אינויאשה "אבל גם הוא ירק על קגומה, הוא בעצם מרשים בנות ושפי גם נהיה דוחה אבל הוא רק נשלט על ידיו כמו קוהאקו" כשאמר את שמו של אחיה הקטן עישוניה התרחבו, אינויאשה המשיך "הוא הפך להיות מגעיל נוראי, חשבנו שאת מתה אבל פתאום את צלולה כזאת... איך... זה אמור להיות רעל..." היא הסתכלה עליו כאילו הוא נפל מהזמן של קגומה, כ-500 שנה בעתיד. "אתה רציני?" שאלה ולפני שהוא ענה הסתכלה על מירוקו ושאלה: "הוא רציני?" מירוקו הנהן והיא נראתה מבולבלת. "אני מאמינה..." לחשה "הבחנתי במשהו מוזר, נכון בתור "סאם" יש לו שיניים לבנות? אז לפני הנשיקה ראיתי שהן צהובות, הסתכלתי עליהן והוא סגר את פיו, אחרי כמה דקות שוב חייך והן היו לבנות..." היא נאנחה ולקחה את קערית המים. "אבל עכשיו אני צמאה ורעבה, מי מביא לי אוכל?" מירוקו קפץ ורץ להביא את האוכל. בינתיים קירארה ייבבה באושר וקפצה על סאנגו, היא ליטפה אותה והיא התחככה בה. שיפו אמר: "לא הייתי שם אבל אני פוחד..." היא ליטפה את ראשו באהבה אימהית, מירוקו חזר עם אוכל ופתאום הם שמעו קול חלוש: "אל תדאג שיפו... אני אשמור עליך..." שיפו חיבק את סאנגו ואמר: "תודה..." והיא אמרה: "זאת לא הייתי אני." כולם נדהמו והסתכלו לעבר אינויאשה שהסתכל על קגומה. היא נשענה על ידיה ונראתה עייפה אבל עם דאגה אימהית בעיניה. "לא ארשה שיקרה לך משהו..." אמרה לשיפו וניסתה לעבור לישיבה. היא נפלה על פניה ונאנחה בכאב. אינויאשה נחלץ לעזרתה והרים את זרועותיה, ואת כל גופה לישיבה, אז עבר לישיבה מאחוריה ושם את ראשה על ברכיו, שתישען עליו ותנוח, הוא אף פעם לא עשה זאת אבל ברגע של מצוקה כמו שלה- כבר לא היה איכפת לו. היא הסתכלה עליו בעיניים נוצצות שכמעט והמיסו את אינויאשה הקשוח, האדיש והסנוב שסגור כל כך. "תודה..." לחשה. גרונה היה יבש ואינויאשה שמע זאת, הוא הביא את קערת המים והשקה אותה, היא גמאה את המים בשקיקה ומתישהו אמרה בפה מלא מים: "זהו" אינויאשה הפסיק ושאל אותה: "קגומה, את זוכרת משהו?" היא אמרה בסומק קל, כי סאנגו הייתה נוכחת גם: "כן, התעצבנתי על סאם כל כך שראיתי אותך" והסתכלה על סאנגו "מוטלת ככה, כך שלא התאפקתי והעפתי לו סטירה הגונה, הוא ירק לי על היד ומאז אני לא זוכרת..." אינויאשה אמר בחוסר מנוחה אופייני לו: "את התעלפת לי בידיים..." היא הסתכלה עליו ואמרה: "שוב תודה... אבל... מה הוא ירק לי על היד, זה היה כמו נוזל סמיך וכחול כהה..." "זה" ענה אינויאשה בדאגה "היה רעל סגול, וזה דיי מדאיג אותי כי אני לא יודע איך זה ישפיע עלייך ועל סאנגו..." מירוקו קטע את הסצנה הרומנטית שאמר לסאנגו: "תני לי לעזור לך..." הם הסתכלו וראו את שיפו וקירארה מסתכלים על סאנגו- ברגליים כושלות ובחוסר שיווי משקל- מנסה לעמוד על רגליה, מירוקו חש לעזרתה והיא אמרה: "אני מסתדרת..." אבל נפלה לידיו והוא תפס אותה ויישר אותה. היא עמדה וניקתה את גופה מהאבק. היא בחנה את פניו והתחילה לצחוק. הוא לא הבין והסתכל על קגומה ואינויאשה, הם בחנו את פניו, קגומה התחיל לצחקק ואינויאשה נתן חצי חיוך, כי בליבו אמר: "אסור לי לצחוק." מירוקו שאל אותו: "מה קרה לבנות? זה הרעל?" הפעם אינויאשה לא התאפק ונתן חיוך קטן, צנוע. "לא" אמר "יש לך לכלוך אפור על האף..." סאנגו שאלה אותו, מתנשמת מצחוק: "איך זה קרה???" הוא היה נבוך וסיפר: "התפללתי לבודהא, שיגן עלייך ולא ייתן לך ללכת, ואם כן- שתמותי ישר ותלכי לעולם הבא, בנחת...."

 

[Horse Wishper]

בגלל ההגבלה בתפוז

המשך חלק ו': כולם הפסיקו לצחוק והסתכלו עליו, גם אינויאשה השתומם. "באמת?" לחשה סאנגו "באמת באמת" אמר מירוקו והתקרב אליה- היא ידעה שהוא לא הולך לנשקה לפני כולם, אבל לא ידעה מה יהיה הצעד הבא שלו. הוא התקרב ונעמד מולה. היא הסתכלה בעיניו והוא בעיניה, איש לא הסמיק, ואיש לא נרתע- כאילו זה היה מובן מאילו שזה יקרה. מירוקו התקדם עוד טיפה והתנפל עליה בחיבוק אוהב, היא הייתה מופתעת. "כל כך דאגתי..." התוודה והיא חיבקה אותו "מירוקו..." אמרה בלחישה מצמררת ונעימה. אינויאשה וקגומה היו המומים- למראה כזה הם לא ציפו. שיפו היה מאושר ודילג מסביבם בלי קול וקירארה קיפצה אחריו. אינויאשה פנה לקגומה "קגומה..." אמר והיא הסתכלה עליו. "גם אני דאגתי..." ולקח את ידה בידו- וזה הספיק לקגומה, היא ידעה שאינויאשה הוא לא מהמחבקים ומהמנשקים וחפנה את ידה בידו כמה שאפשר וחייכה, הוא חייך חיוך חושף ניבים. בינתיים מירוקו וסאנגו התנתקו."זמן ארוחת צהריים!" צהל שיפו ורץ להביא את הארוחה, מירוקו הלך לעזור לו, קירארה, סאנגו, קגומה ואינויאשה ישבו ודיברו פתאום סאנגו הפסיקה לדבר והשפילה מבט, בהתחלה קגומה ואינויאשה לא שמו לב, אבל מתישהו קגומה שאלה בדאגה: "סאנגו, הכל בסדר?" סאנגו הרימה את פניה ולא הוציאה מילה. היא קמה והלכה אל הבומרנג שלה, כשהיה בידיה נתנה צעקה וזרקה אותו לעבר קגומה. אינויאשה זינק על קגומה והדף אותה משם, הוא התגלגל בעצמו וקפץ על רגליו "סאנגו!" צעק "מה קורה לך?" קגומה הייתה המומה. מירוקו חזר וראה את אינויאשה מגונן על קגומה וסאנגו רצה להביא את הבומרנג שנתקע בקיר. "סאנגו!" צעק הוא והיא הסתובבה, היא זרקה עליו את הבומרנג והוא קפץ החוצה, הבומרנג שבר את הקירות. שיפו הגיע ולא הבין, קירארה רצה אליו והתחבאה מאחוריו והוא ראה את סאנגו- ולא הבין כמו אינויאשה, מירוקו, קירארה וקגומה. אינויאשה עדיין גונן על קגומה. פתאום מבטה השתנה כמו שזה שיש לסאנגו והיא לקחה חץ וקשת ואיימה לזרוק על אינויאשה, שלא הבחין. מירוקו ראה את זה וצעק: "אינויאשה! להתכופף!" הוא התכופף מיד והחץ נתקע בקיר, הוא הסתובב אליה והיא דרכה עוד חץ, סאנגו הייתה מוכנה עם הבומרנג, מבטיהן היו שונים לגמרי, דיי מוכרים...... "אינויאשה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צעקו מירוקו ושיפו, קירארה יבבה... "הוא הולך למות!" בכה שיפו, אינויאשה כמעט איבד את עשתונותיו אבל ידע מה לעשות...

 

[shirosh25]

מדהים!!

אני עוקבת כבר מהפרק הראשון ומחכה מאד מאד לפרק הבא שיהיה מהר!!

 

[keshush]

יש לך פיק מהמם ואני רוצה המשך ומהר

ואני מגיבה לכל חלק אבל אם פיספסתי חלק אחד אני מבטיחה לך שהוא היה מדהים!!!!!!!

 

[הרין של הצאט]

זה!...........

גאוני יפה וכ'וווו תיכתבי עוד .....פליזזזז

 

[keshush]

אם זה מופנה אלי אז תודה

כבר אין לי שום מושג איזה תגובה הולכת לאיזה פיק... כולם התערבבו אחד עם השני

 

[הרין של הצאט]

גם ו....

זה גם לך וגם לקודמת

 

[לירוש הפינקית]

שיו!!! ממש יפה!!

אוקי תמשיכי את וגם מי שכתבה את הפיק עם הרעל הסגול שתמשיך ומהר!!! ופקולינה... תמשיכי את הפיק שלך גם פליזזזזזז!!!!! זה שהתחיל בטוקיו עם הילדה שאיבדה את המשפחה שלה וקאגומה אספה אותה לבית שלה. כולכם-תמשיכו את הפיקי המדהימיםםםםםם שלכם!!!!!

 

[לירוש הפינקית]

להמשיך עכשיו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

דיי אני במתח נוראי!!!!!!!!! נוווווווו!!!!!!!! תמשיכי!!!!!!!

 

[Horse Wishper]

אל תתנו לשרשור הפיקים להיעלם../images/Emo70.gif

תירשמו דברים פלייייייייייייייייייייז

 

[PakoLina]

הפיק ההזוי שלי../images/Emo122.gif

כתבתי עוד פיק במקביל לפיק הקודם.. ואני יודעת שזה טיפה, אבל ממש ממש טיפה מגעיל והזוי.. אבל עזבו אותי, אני באי שפיות זמנית. >.< "אני מריח את סשומארו," אמר אינויאשה והמשיך לרחרח במרץ, "הוא לא רחוק מכאן." "אוי, לא, רק לא עוד מלחמת אחים עכשיו.." התלוננה קגומה. "אולי פשוט נלך ונמנע מעוד קרב?" הציע מירוקו. הוא רצה להמשיך את מה שהתחיל, אבל בגלל המבט הרצחני שאינויאשה תקע בו הוא סתם את הפה. "באמת, אינויאשה, תפסיק להיות כזה תינו-" התחיל שיפו. אותו מבט רצחני מבהיל. שיפו היה בטוח שהוא עומד לחטוף מכות כמו תמיד ורץ להתחבא מאחורי מיוגה, שגם הוא עמד להסתלק מסשומארו, שלפי אינויאשה נראה שהתקרב עוד ועוד. "הוא בא.." "את זוכרת את התוכנית שניסינו לעשות עליו פעם? תגידי לו 'שב', ואז אני אבוא מאחוריו ואתן מכה כל כך חזקה עם המקל שלי שהוא יתעלף ואז נוכל לקחת אותו מכאן" לחש מירוקו לאוזה של קגומה בנשימה אחת. "מאוחר מדי," אמרה קגומה. "שלום לך, אינויאשה," קולו של סשומארו אמר. אך זה היה מוזר. הטון – הטון שלו היה מוזר. הוא היה רומנטי, שקסי להפליא. "סשומארו – מה לעזאזל-?!" "אתה יכול לקרוא לי סאשי," סשומארו הופיע אל מול עיני כולם. אבל זה לא היה סשומארו שהם הכירו. הוא לבש שמלת מיני בצבע ורוד-פוקסיה מנצנץ, שיערו היה פרוע, על שפתיו היה גלוס בצבע ורוד זוהר ולרגליו נעלי לקה אדומות מבריקות. משני צדדיו עמדו רין וג'אקן – אך גם הם לא נראו כמו עצמם. רין הייתה לבושה בבגדים פאנקיסטים: שיערה היה מלא ג'ל וצבוע בשילוב של ירוק אדום כחול צהוב וורוד, היא ענדה עגילי ניטים, צמיד ניטים, שרשרת וחגורת ניטים, חולצתה הייתה מלאה בספריי וצבעים אחרים, ומכנסי הג'ינס הקרועים היו מאוד קטנים לה, ועל פניה איפור מאוד לא סימפאתי. לצידה עמד ג'אקן שלבש בגדים בסגנון אלביס פרסלי - על ראשו היתה פאה כמו של אלביס, הוא לבש מכנים לבנים נוצצים עם ג'אקט תואם, והחולצה – הוי, החולצה. היא היתה מכופתרת, ארבעת הכפתורים הראשונים היו פתוחים וראו את שריריו השקסיים להפליא של ג'אקן. "כן, אני סבור שאתה מופתע לראות אותי כך," אמר סשומארו, סאשי, לדבריו, "אבל החלטתי להתחבר לצד הנשי שלי," שתיקה. אינויאשה היה מופתע, ועוד איך. הוא אף פעם לא ניחש שאחיו מרגיש כמוהו. בנתיים סאנגו וקגומה רצו אל ג'אקן השקסי, נישקו את נעליו, ליטפו את חזהו החשוף ושאלו אותו בפה אחד: "ג'אקן, תעשה לי ילד?!" "בשמחה, אבל קודם הבטחתי לרין שנפצח בריקוד טנגו סוער אל מול השקיעה. נצטרך לדחות את זה ליותר מאוחר." אמר, לקח את רין, וכמו שהבטיח, שניהם רקדו טנגו לאור השקיעה. "אויש, כמה חבל," אמרה קגומה. "כנראה שנצטרך להעסיק את עצמנו בנתיים." "צודקת." כל אחת הפנתה מבט ערמומי וזדוני במיוחד אל השניה, והתחילו *אהמ* להעסיק את עצמן. (הערת מחברת: אתם בוודאי מבינים למה אני מתכוונת..) קרה מה שקרה, ואם היו מסתכלים מה קורה אם סאשי ואינו, אפשר היה לראות אותם מתחבקים, וצופים ברין וג'אקן שרקדו טנגו סוער אל מול השקיעה. "הו, סאשי, תמיד אהבתי אותך, וניסיתי להתיר זאת באהבתי השקרית אל קגומה ואל קיקיו, אבל עכשיו, כאשר אני רואה שאתה מזדהה איתי," אמר באהבה, "איך אני יכול להתכחש?!" "הו, אינו, נכון שאהבת אחים זה ה-דבר?!" "אני מסכים איתך, אחי, אהובי.." (מירוקו ושיפו, בצד, לאחר שצפו במתרחש) "הממפ. אנחנו היחידים נורמאלים שנשארו כאן?" שאל מירוקו בתמימות מזוייפת. "כנראה." ענה שיפו. "אז למה שלא נשב לנו על כוס קפה ונדסקס על דה ועל הא?" אמר ושלח בשיפו מבד זדוני ביותר. "כן המפקד!" ואמר שיפו, ושניהם הלכו יד ביד לאור הכוכבים. הסוףףף

 

[Bakura]

את זה. ממש. ממש. אהבתי. XDDDDDDDDD!