בבקשה...
1. הוא אומר ששקר אינו עבירה מהתורה אבל נחשב למגונה (בטח הוא שכח את "לא תגנבו ולא תכחשו
ולא תשקרו איש בעמיתו", את "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני", את "מדבר שקר תרחק"...) 2. הוא אומר שכל אדם שיקר פעם בימי חייו (תירוץ עלוב, לדעתי - כל אדם עבר עבירה בימי חייו, אז בואו כולנו נעשה זאת גם!). 3. הוא מביא מקרה שמותר לשקר כדי להציל מרצח, ומכן הוא מסיק שמותר לשקר גם כדי להחזיר בתשובה מכיון ש"הצלת נשמות" גדולה אף מהצלת חיים. [ולכן הוא אומר שמותר לשקר לאדם שנמצא במנזר כדי שייצא משם, או לשקר לחילוני כדי שיחזור בתשובה. 4. הוא מנסה להסיט את נושא הדיון בכך שהוא מאשים ותוקף אנשים אחרים בטענה שגם הם משקרים (למשל, בנושא ילדי תימן).
הנה דבריו: כנראה אין הדבר ידוע, שקר אינו עבירה מן התורה.
בשום מקום בתורה לא נאסר לשקר (למעט בבית דין בעת מתן עדות או שקר שהינו מירמה בעלת משמעות ממונית), אם כי שקר נחשב למגונה כמובא בספר "שערי תשובה" לרבינו יונה מגירונדי המונה בספרו את מדרגות השקרנים.
האם יש ולו גם אדם אחד שלא שיקר במהלך חייו?! ברור כשמש שיש מקרים בהם מותר ומצוה לשקר. לדוגמה ראובן מתחבא מתחת למיטתו בביתו ושמעון מחפשו בסכין שלופה. האם מותר לשקר ולומר לשמעון שראובן נסע. ברור שזה הראוי להיעשות אם כי ייתכן והאומר ייתפס על ידי שמעון ככזבן. בדרך דומה תשאל השאלה האם מותר לשקר לילדה יהודיה שנותרה בחיים מן השואה במנזר בבואנו לשכנעה לעזוב את המנזר. וכן הלאה ניתן לשאול על בניה שנולדו לה אחר כך. וכן ניתן לשאול זאת על מי שנחטף במעברות מהורים יוצאי תימן וגודל כחילוני בניגוד לרצון הוריו הטבעיים, האם מותר להטעותו על מנת שיזכה להזדמנות נאותה להכיר את תרבותו היהודית. וכן ניתן לשאול על כל פרט ופרט בעם ישראל שנשבה בקונספציות של גויים שונאי ישראל עקב כפיה האוסרת או מגבילה את היכולת לגבש כלים תרבותיים עצמאיים בגולה. מובן שאין להאמין למי שמנסה למצוא בקעים בתורת ישראל בבואו להאשים רב בשקרים. באשר הנסיון מונע במניעים תרבותיים זרים. מטעם זה אין להאמין לשום גורם שמשמש בפועל כסוכן תרבותי של תרבות יריבה לתרבותו של הרב. זאת על פי האמור בהלכה שאין להאמין ולקבל לשון הרע על מי שיש לו שונאים. עם כל זאת
שיקול הדעת לשקר כדי להחזיר בתשובה או למנוע התנבלות (התפקרות) צריך להישקל לפי גנותו של השקר לפי התועלת הטקטית וההפסד האסטרטגי. המציאות היא ששיקול זה מנחה למעשה כל תרבות רצינית. לא כך הדבר כשיש להתייחס לטענות לגופן. מתברר, שיש כאן בארץ תרבות אנשים חטאים שתמכה בחטיפת ילדים פיזית (לפי הנראה מדובר באלפים), ובחטיפה למוסדות חינוך באיומים קשים, כשהיה הדבר בידה. זאת למען מטרות תרבותיות "נעלות", במרמה בכחש ואף באלימות ובאיומים בנשק עד כדי מעשי רצח בפועל (רצח הרב סלים בן סלים יעקב ג'יראפי זצוק"ל במעברות – יעויין ב"משפחה" ד' אדר ב' ה'תשנ"ז 13 מרץ 97 למנינם). זאת, תוך הפרת אמונים, כשהיו נתונים לחסדי בני אותה תרבות, במעברות ובדרכי העליה ארצה (כמו ילדי טהרן). בני תרבות זו, לפי כל הנראה, זוכים עד היום הזה למטריית מגן של חבריהם השולטים במשטרה בתקשורת בשב"כ ובמוסדות החקיקה והמשפט. הצבועים הללו יצאו מגידרם כדי לגלות ילד אחד שסבו קיבלו מהוריו למשמרת ברצונם והתקשר אליו נפשית כשלא רצה להחזירו (פרשת יוסלה) על ידי הפעלת כל זרועות הבטחון על פני כל כדור הארץ. ההסתה היתה אז כה חריפה שאדם בעל חזות של שומר מצוות המעיט צאתו לרחוב מחששו מפני בריוני החילונים.