רשתות נוירונים יכולות לעבוד על כל
מחשב, מחשבים מקביליים יכולים לשפר את הביצועים, אבל לא להוסיף אפשרויות שלא היו קיימות קודם לכן. עיקר המודל של פון נוימן היה חלוקת אותו זיכרון לנתונים וקוד (להבדיל מהאניאק של אותה תקופה. אגב, יצא לי לפגוש אישה שעבדה על האניאק, קשה להאמין שהריצו על הדבר הזה את תכניות האטום) אני לא רואה את הבעיתיות של המודל, בכל המערכות המבוזרות שאני מכיר אין הפרדה כזו. (יש מערכות עם קאש שונה לקוד ולדאטה, אבל זה לא אותו הדבר) כל הרעיון של מחשבים מקביליים זה חיסכון בכסף, במקום טכנולוגיה אקזוטית (או בלתי אפשרית, לדוגמא בגלל מגבלות מזעור) זורקים כמה פרוססורים שיעבדו במקביל. במערכות מסוימות זה אפילו לא ישפר ביצועים בגלל המבנה הסריאלי של הקוד, קוד בסגנון של a=b+c d=a+e אי אפשר להריץ במקביל (החלק הראשוני של פרויקט של הקומפילר שלי היה למצוא קוד שיכול לרוץ במקביל ולבדוק אם אכן כדאי להריץ אותו במקביל) בסופו של דבר מהירות החישוב אינה משמעותית לעניננו, היא אולי תשנה לרובוט שצריך להגיב בזמן אמת, אבל לא לענין המודעות. רשתות נוירונים מצוינות ב"לימוד" ושיפור של החלטות לפי נתונים קודמים. במערכת של שברון הגענו לצפי בסדר גודל של +- 20% לעומת מערכות סטטיסטיות שצפו בסביבות +- 50% ועלו הרבה יותר (60-100 אלף דולאר לחישוב!! עד היום לא ברור לי מה עלה כ"כ הרבה כסף, אבל כיום יש קבוצה של מתמטיקאים שמאוד לא אוהבים אותי
) אני לא רואה איך מוסיפים לרשתות נוירונים "חיים". אני רחוק מלהיות מומחה לרשתות נוירונים, לקחתי קורס בתואר שני והשתמשתי ברשת נוירונים בפרויקט. ההתרשמות שלי היא שעיקר הבלבול בציפיות מרשתות נוירונים, זה שהן אינן מחקות את מבנה המוח, אלא יותר את צורת קבלת החלטות במוח שזה חלק חשוב, אבל לא כל מבנה המוח. אתה לא היחיד שנוקט בגישה הרומנטית כלפי בינה מלאכותית, זה תחום שמקבל כ"כ הרבה קרדיט בתקשורת ובקולנוע ששום הישג אמיתי לא יכול באמת להרשים את הציבור לאחר הציפיות שסרטי קולנוע כמו אודיסאה בחלל (או AI) מעוררים. (הרבה החבר'ה שתעסקים ב AI קצת מתוסכלים מכך, מה שהם לא יעשו לא ישתוה לסרטים משנות ה 70) בכל מקרה, לא רציתי להכנס לנושא הזה, מכיון שהוא אינו נושא הדיון. הדיון הוא עקרוני אם למכונה יכולה להיות מודעות עצמית, ומכאן להשלכות המוסריות אם יהיה זה מוסרי "להרוג" אותה.