אז מיד נכנסתי, כדי לא להתעלם, ואף כתבתי משהו,
הר קסמים, צליל מכוון, בלוג עמוס, מלא תמונות יפיפיות, לא ידעתי במה לבחור, ובסוף פשוט הגבתי לקטע הראשון שהיה שם ואז חשבתי לי כמה אני מזדהה איתך, כמה גם אני הייתי רוצה שיגיבו, שלא יתעלמו, בעיקר שאני חדשה פה, "ירוקה", חסרת בטחון אבל אחר כך חשבתי שיש בזה גם משהו פולני, תובעני, מאיים, כאילו אני חייבת להגיב ומייד, כי זה "לא יפה" להתעלם באןפ גורף ואז קצת כעסתי עלייך, שאת כאילו מכריחה אותי להגיב אלייך, ודווקא אלייך מכולם, שהרי כולם רוצים היו שיגיבו אליהם והרבה וזה אהעלה בי המון הרהורים על הבלוג שלי, ולמה בעצם אני כותבת אותו? כדי שיגיבו? שיתיחסו? להתפרסם? לזכות באהבה? אני חושבת שכל אלו לבטח נכונים, אך אני משתדלת מאד לשמור על סוג של טוהר, לכתוב אותוו בשביל עצם הכתיבה והביטוי האישי אז נכון, זה לא קל, וכשאין תגובות אני קצת מצוברחת, אבל משתדלת להתמיד בכל זאת, להשתפר, ולאמר לעצמי שאם הדברים הכתובים יהיו טובים מספיק - הרי שהתגובות בוא יגיעו. אחרת, אם כותבים שלא לשמא, כלומר לשם התגובות בעיקר, הרי שהאכזבה והתסכול הם בלתי נמנעים. לא תמיד אני מצליחה לעשות את מה שאני "מטיפה" לך, אך משתדלת, וזה מקל על העלבון...נטולת