hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
אני לא מבין את כל דיבורי המדע המתקדמים האלו וגם לא רוצה להבין. זה באמת לא מעניין ואף-אחד פה לא רופא עיניים או אופטומטריסט. בואו נשאיר את הנושאים האלו לאנשים שזאת עבודתם. כל מה שאני יודע וזוכר זה שהצלחתי לקרוא לפחות חלק מהאותיות בשורה השלישית או אפילו הרביעית מלמעלה למטה, ושהמספר שלי במשקפיים הוא בערך 9 או 9.5. חוץ מזה, שום דבר לא מעניין, ואין סיבה להיכנס לרזולציות שאתה וסופרמן מנסים להכניס אותנו אליהן.שזה אומר (במידה והדיאופטר הוא הפגם היחיד) - מספר מינוס 20 במשקפיים (וחוסר יכולת לראות בחדות את השורה הראשונה)
בגלל שאתה מספר דיאופטר סביב 10: אז אם יעמידו אותך במרחק 6 מטר מהלוח (20 FEET), שזה המרחק הסטנדרטי - תראה רק את השורה הראשונה, ולא הכי ברור
אם יעמידו אותך במרחק 3 מטר - תראה גם את השניה
לי יש בערך מספר מינוס 2 - אז בלי משקפיים אני מתקשה עם השורה החמישית, ואת הבאות לא רואה
האחרונה.
ישבתי בשולחן הכי ימני.
ככה אף-אחד לא יכל להפתיע אותי משום פינה או זווית. מימיני ומאחוריי היה רק קיר. מלפניי ומשמאלי, ראיתי את כל מי שיכל להגיע.
עכשיו, מה זאת אומרת "ככה אף-אחד לא יכל להפתיע אותי?".
טוב, אנחנו קצת סוטים מהנושא, אבל בעיקרון, העניין הוא כזה-בתור גאון רב-תחומי אדיר מימדים, אני אדם כותב, והייתי כותב גם בשיעורים, אבל עבודתי סודית וחסויה, עד שאני אמצא לנכון שהדברים יהיו אחרת.
העניין הוא שמאוד עניין הרבה תלמידים ומורים מה אני כותב, כי זה מעניין כשלעצמו, ומעבר לכך, אני הייתי הילד הכי חכם, מוכשר, חתיך, פופולארי בבית-ספר, מה שרק הוסיף על העניין הטבעי במה שאני כותב, אז הרבה פעמים קרה שכמות לא מאוד גדולה של תלמידים, ניסו להתקרב אליי בעת עבודתי ולראות מה אני כותב מבלי שאני מרשה להם, והודות למקום ישיבתי, הם לא יכלו להפתיע אותי ותמיד הייתי לוקח קרוב אליי את המחברת ואף מכניס אותה לתיק לפני שמישהו הספיק לראות משהו, אז לא באמת נגרם נזק.
אבל בכל מקרה, יש עוד. זה לא באמת איפה שהסיפור נגמר.
המתנגדים (ברור שכבר אז היו לי מתנגדים. כל בן-אדם שהוא "וואו" בעולם הזה, יש לו מתנגדים, לא משנה כמה צעיר הוא או מה המסגרת המדוברת, בטח ובטח אם זה בית-ספר) מתוך השריפה האדירה המתחוללת בקרבם, מרוב הכאב העצום לנוכח כל מגוון יתרונותיי, ומתוך קנאתם העזה; המציאו עליי שקר הזוי, עלוב, דוחה וחולני; לפיו כל כתיבתי, היא למעשה-אתה יושב?-סיפורי זימה עם תלמידות ותלמידי הכיתה, ואף השכבה, בתור הדמויות, שזה כבר היה יותר מפריע ומזיק, כי פשוט מדובר בסיפור שקרי, עלוב, דוחה וחולני, שגם מהווה האשמת כזב חמורה.
רוב התלמידים, חלק בלתי מבוטל מהם היו מעריצים, היו חכמים מספיק בשביל לדעת שזה בולשיט ושלא היו דברים מעולם רק מלשמוע את ההאשמה ההזויה, המגוחכת, השקרית והמטורפת. זה הרי היה ברור, רק מלשמוע את הדברים, רק מלשמוע את רמת וסוג השקר, וכמה הוא הזוי, חולני ומטורף, שהרי ברור שזאת המצאה, חולנית ומטורפת, ושלדברים אין שום קשר מינימאלי למציאות.
הבעיה הייתה מיעוט התלמידים הקטן, במיוחד מתנגדים אחרים מלבד אלו שהמציאו את הסיפור השקרי והחולני על מהותה של כתיבתי היצירתית והמדעית, שבכל זאת האמינו, מרוב טיפשותם ומרוב התנגדותם וזה שהם מתו לראות אותי שחור, לסיפור ההזוי והחולני. הבעיה איתם הייתה שהם מצידם המשיכו להגיד את הדברים ולהפיץ הלאה את השקר החולני. הרוב הגדול ידעו כמובן שלא להאמין, אבל תמיד יש אנשים פחות חכמים ויותר פתיים שקל לעבוד עליהם, אז ברור שזה דבר שתרם את הנזק שלו, אבל עיקר הנזק הגדול באמת היה שמידי פעם חלק מהמתנגדים, בעיקר מתנגדות, בעיקר כאלו טיפשות ופתיות, בעיקר כאלו שמגיעות מבתים הרוסים, כמו לדוגמה ויקטוריה, שאבא שלה היה נוהג לשתות לשוכרה ולפרק לה את הצורה במכות רצח, חלק מהן לפעמים קיבלו כמו "סיבוב בראש", ולפתע פתאום היו קמות והולכות למורים בשביל "לדווח" על "סיפורי הזימה עם התלמידות והתלמידים בתור הדמויות" ש"אני כותב".
הרבה פעמים זה היה נגמר בעיקר בנזיפות, אבל הרבה פעמים גם הייתי מושעה מהבית-ספר על לא עוול בכפי על-ידי אחת המורות, בוא נגיד שקראו לה שושנה.
שושנה, כמו כל שאר העולם, ידעה כמובן שאני אדם כותב. עוד שושנה, כמו כל שאר העולם, לא היה לה מושג על מה אני כותב.
כל פעם שהיא הייתה משעה אותי על לא עוול בכפי בגלל כתיבתי הגאונית, היה לה מאוד חשוב להבהיר לה, רק בשביל לוודא שהיא באמת מכסה את התחת שלה מכל הצדדים, שהיא לא באמת משעה אותי בגלל שהיא מאמינה בהכרח לדברים המאוד מוזרים שהמתנגדים אומרים על הכתיבה שלי, אלא באופן כללי היא משעה אותי כי בכל מקרה אני לא אמור לכתוב על דברים שקשורים לבית-ספר, בזמן הבית-ספר.
כמובן כל הסיפור כולו היה כיסוי תחת אחד גדול. זה תמיד היה ברור שאני תמיד כותב על דברים שלא קשורים לבית-ספר בזמן השיעורים באופן תמידי ורציף. תמיד הייתי מושעה רק כשתלמידה כזאת או אחרת הייתה באה אל שושנה ומספרת לה שקרים על כתיבתי סיפורי זימה עליה ועל תלמידות ותלמידים נוספים, כי שושנה לא רצתה להיתפס ככזאת שמתלוננים בפניה והיא לא עושה עם זה כלום. לי, מנגד, שושנה סיפרה שקר מגוחך ולא אמין שזה לא קשור מה אני כן או לא כותב, אלא באופן כללי אני לא צריך לכתוב על דברים שלא של בית-ספר, כך שאם יסתבר שלא היו דברים מעולם, שושנה תוכל להגיד שזה לא קשור לדברים הספציפיים שנאמרו לה על כתיבתי, למרות שברור שזה היה בגלל מה שאמרו לה.
בכל מקרה, יום אחד לשושנה נמאס להשעות אותי כל הזמן ושתלמידות באות ומספרות לה עליי סיפורים הזויים על כתיבתי, אז שושנה אמרה לעוזר ההוראה של הכיתה לנסות ולראות מה אני כותב, ולמרבה הפלא, הוא היה טיפש מספיק בשביל להסכים. הוא גם היה טיפש מספיק בשביל לעשות את זה גרוע מאוד. הוא בעיקרון לא יכל להפתיע אותי, אז הוא שיחק אותה "ככה במקרה" בא להיעמד בדיוק לידי ובדיוק מאחוריי, נשען כנגד קיר הכיתה, ומעמיד פנים שהוא בטלפון, כשבעצם הוא רצה לראות מה אני כותב.
מסיבותיי שלי, החלטתי להעמיד פנים שאני עד כדי כך מפגר שאני נופל בפח הזה, והחלטתי לשתף פעולה. כך למעשה הוכחתי לו ולשושנה שאין שום כתיבת סיפורי זימה על תלמידות ותלמידי הכיתה והשכבה. כמובן גם שהחלטתי לכתוב רק על נושא מסוים אחד בזמן שהוא מסתכל (פסיכולוגיה) מתוך נושאים רבים שאני כותב עליהם, כי במקביל, אני גם לא באמת רציתי שהוא ידע על מה אני באמת כותב.
ככה אני קיבלתי את כל התמורה, עם כמעט אפס הקרבות. עוזר ההוראה שימש עבורי כמרגל כפול, העביר לשושנה את המידע על זה שאין סיפורי זימה, ובאותה נשימה גם הזין אותה במידע חלקי ומועט עד לכדי הטעיה גסה, שאותו אני הראיתי לו מרצוני החופשי, של מה שאני באמת כותב.
ככה זה נמשך חודשיים עד שנמאס לי ובכל מקרה גם הגיע הזמן להתחיל לכתוב יותר על דברים אחרים ופחות על פסיכולוגיה, אז אחרי חודשיים שיחקתי אותה ככה פתאום מבין שהוא בעצם קורא את מה שאני כותב, כאילו אשכרה הייתי מפגר מספיק בשביל אי-פעם להאמין, שעל הראש שלי, זה ככה סתם פתאום ובמקרה הפכה להיות הנקודה החביבה עליו בכיתה לעמוד בה.
אני לא מאמין שהוא ושושנה באמת היו מפגרים מספיק בשביל שזה יעבוד, אבל מצד שני, מי שמפגרים מספיק בשביל לעשות דברים כאלו, ועוד לחשוב שאם הוא עומד בדיוק לידי ובדיוק מאחוריי אבל מעמיד פנים שהוא בטלפון אז אני לא יודע מה הוא עושה, אז...טוב...מה כבר אפשר להגיד?
כמובן גם שמדובר בניסיונות מצידם לביצוע עבירה פלילית חמורה של קשירת קשר לביצוע פשע, וכמובן שעוד מדובר מצידם בביצוע מאות ניסיונות כושלים לחדירה לפרטיות של קטין חסר ישע כביכול (מסתבר שלא ממש, אבל אם זה מה שהחוק אומר ואם החוק פועל לטובתי בקטע הזה, אז מה אכפת לי?) שמצוי תחת אחריותם.
BIG NO NO לפי כל קנה מידה אפשרי. ברור שמאוד בקלות יכולתי להתלונן עליהם (ואני מתכוון במשטרה ולא אצל המנהלת, כן?) וממש לגמור להם את כל החיים, אבל לבסוף החלטתי לצעוד בנתיב אחר.
אחרי כל זה, ולבסוף, נותרת השאלה איך כל הסיפור המטורף הזה התאפשר בכלל? ואני לא מתכוון לשקרים המטורפים של התלמידות, כן?
אני יותר מתכוון לשושנה, מורה בבית-ספר שתלמידות בכיתת תלמידים מתקשים מסובבות אותה על האצבע הקטנה שלהן עם סיפורים כל-כך מטורפים שרק מלשמוע אותם הרוב הגדול של התלמידים והמורים ידעו שאלו שקרים בוטים, ושעוד אחר-כך קושרת קשירת קשר לביצוע פשע נגד קטין חסר ישע שמצוי תחת אחריותה, עם עוזר ההוראה, שבמקום לתת לה קודם סטירה על הלחי הזאת ואז עוד סטירה על הלחי השנייה, הוא עוד אשכרה מסכים לזה, הכול במטרה לבצע נגד אותו קטין מאות ניסיונות שכשלו לחדור לפרטיותו בניגוד לרצונו ובניגוד לחוק בעודו קטין חסר ישע המצוי תחת אחריותם, הכול תוך כדי סיכון כל מהלך חייהם וכל מה שיש להם, ותוך כדי שאני מצידי מציל להם את החיים יום אחרי יום, ניסיון כושל לחדירה לפרטיותי אחרי ניסיון כושל לחדירה לפרטיותי, פשוט על-ידי עצם כך שאינני הולך ומתלונן במשטרה, בתוספת של מנה יפה בצד של תביעה אזרחית.
אז איך באמת?
התשובה פשוטה-הזילות הבוטה של ההשכלה הגבוהה בישראל ובעולם המערבי, שמאפשרת לאנשים בלתי כשירים בעליל להיכנס לתוך בתי-הספר שלנו, האוניברסיטאות שלנו, הבנקים שלנו, וכן הלאה.
אתה רוצה לדעת ai27 איך כל הסיפור הזה התאפשר? אז בוא נגיד כמה מילים על מי בעצם האנשים האלו.
שושנה, לא נעים להגיד, אבל היא זונה, תימנייה, שגדלה בעוני קשה, אקדמאית חדשה, שהתחתנה עם גבר עשיר וחולה שנוטה למות, ונוסף על הכול, טיפשה מאוד. זה מי שהיא.
בנוגע לעוזר ההוראה, הוא היה חרדי, עיראקי, עני, אקדמאי חדש, וטיפש אפילו יותר. זה מי שהוא.
ככה כל זה התאפשר. זילות ההשכלה הגבוהה.
כל הסיפור הזה כולו, עם דגש על הרקע של זילות ההשכלה הגבוהה, שאיפשרה את כל זה, כל הסיפור הזה הוא הזוי, חולני, מטורף, אבל מה נגיד ומה נאמר? לפעמים המציאות מתעלה על כל דמיון
פעם גם סיפרתי לסופרמן גירסה מלאה יותר ורחבה יותר של כל הסיפור הזה, ואם זה מעניין אותך, אני יכול להראות לך את הסיפור המלא והשלם (יחסית)
