ברווזים בזוגיות פתוחה*

[liansun]

זה פשוט נהדר

רעיון מצויין...
נחסוך מילדינו התמודדויות....
עדיף לוותר על עצמך, אמונותיך, מי שאתה והעיקר שלא יאמרו משהו ברובד החברתי.
לא תמיד נוכל לשמור על הילדים.
ומה יקרה אם יוולד לילד שלך , ילד חולה, או נכה, או עם מום.
אז הוא יתחיל להתמודד עם מה החברה תגיד?
ואיך יעשה זאת?
הרי מה שלמד זה להימנע...
איזה כלים הוא קיבל על מנת להתמודד עם זה כבוגר?
כשילד מתמודד עם החברה, ההורה שלו לצידו לחזק אותו ולכוון אותו.
אבל מה יעשה כאשר הוא אדם בוגר ועכשיו צריך להתמודד עם החברה ?
ואל תדאג לפסיכולוגים....
פרנסתם מובטחת בכל מקרה

 

[מאושרת בדרכי]

כאשר יש לך ילד נכה

את מתמודדת כי זה מצב נתון
זה לא אמונה
ולא משהו כייפי
זה קושי
קושי לך כאמא כהורה ולמשפחה

כאן זו בחירה
זוגיות פתוחה היא בחירה בדרך מסויימת
דרך מאוד מיוחד ויוצאת דופן
ועד שהדרך הזאת לא תהפוך למשהו נורמטיבי יותר
אין שום סיבה שהילדים שלנו
ישאו את פריצת הדרך הזאת על גבם

 

[liansun]

הרבה דברים

שאנחנו מתמודדים איתם, זו בחירה.
ולא תמיד הם משהו כייפי .
אז אם הילד צריך משקפיים, והוא לא ירכיב אותם כי מה החברה תגיד, אז זה כדאי?
זו גם בחירה ולא הכרחי.
זה עניין בריאותי, אבל לא מתים מזה.
אולי עדיף להמנע מאשר להתמודד עם החברה.
ואני לא אומרת את זה בצחוק, יש ילדים רבים שמתנהלים כך מבושה.
ואם אמא חס וחלילה עוברת טיפול כימותרפי, אז עליה ללכת עם פאה, שחלילה לא יראו שאמא של הילד חולה ועם קרחת,
כי מסכן הילד שיצטרך להתמודד עם החברה.
אני לא מתביישת במה שאני ובצורת החיים שלי ולכן גם ילדיי ירגישו בטוחים בעצמם להיות הם עצמם , גם אם הם שונים.

 

[זמניתשוקה]

אבל למה מיני?

במקרה שלי יש לי שתי מערכות יחסים. זה הרבה מעבר לסקס. ברור שמערכת היחסים היא גם מינית אבל החבר שלי הוא חבר, הוא אדם שאני אוהבת הוא בן זוג אלנטרנטיבי. כשאני חולקת עם הילדים שלי שיש עוד אדם שאני אוהבת שום דבר מיני, לפחות נכון לעכשיו, לא עולה בשאלות שלהם.

 

[Espresso50]

ככה מיני

כי זוגיות מאפשרת מאפשרת גם אינטראקציות מיניות, וברור לכול שלצורך באינטראקציה כזו יש משקל מכריע בצורך בזוגיות כזו.את בעצמך ספרת כאן בפורום שהיו לך בחסות הזוגיות המאפשרת גם קשרים קצרים ונוספים קשרים שסקס היה מוטיב מרכזי בהם, אז גם את האופציה הזו תחשפי, בשם האמת פני ילדיך, כלומר של אמא יש בעל וגם חבר אבל לפעמים גם זה וגם זה לא מספיק ויש לה גם קשרים סקסואלים קצרים.

 

[זמניתשוקה]

בשביל מה צריך את הפירוט המיותר הזה? לא מבינה

מספיק להסביר את העקרון. הילדים ממילא לא ששים לשמוע על חיי המין של ההורים שלהם. גם הקונבנציונליים.

 

[1precious1]

אני מבין

את ההקשר והבעיה בטשטוש הגבולות שאתה עושה בזה שאתה אומר שאי אפשר להפריד הרמטית ולמדר בצורה מלאכותית את האינפורמציה שמועברת לילד.
דוגמא אפילו שלא מענין הסקס:
ז"א כאילו ואני אני כן אספר לילד שלי שיש לי חברה שאני אוהב, אולי לא כמו את אמא אבל אוהב. ועכשיו ילד יקר לך תבין מה זה אומר, או שאני אלאה אותו בכל מיני סיטואציות בכדי נואשות להסביר לילד שיש כמה סוגים של אהבות ואני בטח אשתמש בעולם המושגים שלו שכמו שיש אהבה לאמא ואבא ויש אהבה לסבא וסבתא ויש אהבה לאחים ואחיות ויש אהבה לפוקימון, ככה אבא יכול לאהוב את אמא ואת החברה כל אחת בצורה קצת אחרת... (כן, אני ציני פה למי שלא הבין...). במילים אחרות אני אפיל עליו את התיק להבין את הסיטואציה שלי מתוך עולם המושגים שלו...
וכן, אז בטח ובטח אם הוא בטעות נקלע לשיחה או מייל או תמונה של החברה שלי (אני מדבר כרגע מחוכמה ללא מעשה ואני מתנצל שאני מתיימר להיות כזה) בסיטואציה לא נעימה בלשון המעטה או מינית חלילה... ועכשיו לך תסביר לו את זה, שוב רק עם כלים של עולם המושגים והחוויות שלו.... כי הרי לא תגיד לו "שתיגדל תבין".

בגלל שכרגע אורך חיי והנסיון שלי שונים לחלוטין מזה של קלוורה אני באמת לא יודע איך הייתי נוהג שם בסיטואציה שכן אני כרגע בזוגיות פתוחה שהיא ברובה רק על הנייר, אין לי חברה, בטח ובטח אין לי חברה שאני "מביא הביתה" או הולך לישון איתה בלילה, אני לא חשפתי את הזוגיות המאפשרת שלי לא לחברים, הורים, משפחה, קולגות לעבודה וכולי, אלא היא (בינתיים?) סגורה רק ביני לאישתי ומן הסתם הנפשות שקשורות לזה "מאחורי הקלעים".
אפילו הגילאים של הילדים שלי הוא כזה שאם אצטרך, אם בכלל, והלואי שלא, הוא אחר והם גדולים יותר מאשר ילדה בת שש.
ברור לי שבמקרה של קלוורה, כפי שהוא הציג אותו יש בעייתיות יותר גדולה כי אצלו "כולם יודעים" חוץ מהילדים לכאורה, וזה מצב "כמעט הפוך" מהמצב שלי.
אצלי זה קל כי אם אני מסתיר מכולם, אז אני גם מסתיר מהילדים. טוב או רע? זה לא רלוונטי לנושא שעמד על הפרק.

 

[זמניתשוקה]

יש היררכיות שעושות את זה לטעמי מאוד בטוח

אני ואבא נשואים. יש לנו משפחה וזה משהו שיש לנו רק יחד ואנחנו לא מתכוונים לפרק את זה.
יש עוד אנשים שאנחנו אוהבים אבל הם אף פעם לא יחליפו את מה שיש לנו במשפחה. זה שלנו. זהו.
כל היתר בעיני לגמרי לא רלוונטי.
אם וכאשר אדרש לסוגיה הזו זה מה שהילדים שלי כנראה ישמעו ממני.

 

[קשר אמצעי]

בדיוק

מישהו הזכיר כאן התמודדות של ילד עם מחלה קשה של מישהו
מהקרובים אליו, אבל זה מצב של אין ברירה.
באורח חיים שהוא הרבה מעבר אפילו לזוגיות חד-מינית, אין חובה
ואין גם צורך לחשוף את הילד.
לא מדובר רק על זוגיות פתוחה... מה עם זוגות סווינגרים?
מה עם זוגות חובבי אורגיות, סאדו מאזו וכו'?
איפה נמתח הקו האדום, נגמרת הפרטיות ומתחיל שיתוף מלא?

 

[J ש ו א ו נ ת]

לא מזמן

שאל אותי הבן שלי (בן שמונה) כשיצאתי מהבית עם מי אני נפגשת
ואמרתי לו עם חבר שלי.
הוא צחק ושאל אותי אם אנחנו גם מתנשקים
הסברתי לו בפשטות מאוד שזה לא שאלה ששואלים אף אחד כי
לאנשים יש פרטיות ולא מחטטים להם
לדעתי, הם פשוט צעירים מידי על מנת באמת להבין מה המשמעות של זוגיות פתוחה או אחרת או נוספת
וככה הם גם למדים על פרטיות של אחרים.
לא כל דבר חייב להיות ישיר ועל השולחן .

 

[liansun]

מסכימה איתך לגמרי

כי נתת לו תשובה אמיתית.
אמרת שאת הולכת לחבר שלך,
והסברת לו על פרטיות.

 

[אינדוקציה לאחור]

זה לא אותו דבר

יש לי חבר המון שנים
כזה שמתנחל פה בבית שעות, רואה טלוויזיה, משתלט לי על הילדים
אוכל מצלחתי, ישן במיטתי (כמעט מתנחל בסלוני זה דומה לא?)
אם אגיד לילדים שאני הולכת לפגוש אותו, אף אחד לא ירים גבה...

זה ממש לא אותו דבר כמו להגיד יש לי חבר שהוא חלק מחיים מקבילים שאני מנהלת

 

[J ש ו א ו נ ת]

ברור שזה לא אותו הדבר

אני ואת יודעות את זה אבל הידיעה של ילד בן שמונה וחצי שמתעסק כל היום בכדורגל היא קצת "מוגבלת" אם זה לא מישהו שהוא מעולמו הפרטי
ובשלב זה של חייו הוא שונא בנות ומבחינתו המילה חבר שיש לו חברה היא לא בעלת קונוטציה חבר למשחק כדורגל
העולם שלו עדיין מאוד צר והמונח יחסים מקבילים עדיין לא קיים שם.
חבר וחברה מבחינתו זה קודם כל איכסה והאיכסה הזה כולל גם נשיקות.

 

[ש ל ג יה3]

ואם הבן שלך היה שואל ...

... אם את מתנשקת עם בעלך, מה היית עונה? גם אז היית אומרת לו שזאת שאלה שלא שואלים אף אחד?

 

[J ש ו א ו נ ת]

הוא לא צריך לשאול את זה

כי הוא רואה את זה.

אבל נשאלה השאלה פעם מה קורה בחדר המיטות וכן הוא נענה שזו לא שאלה ששואלים אנשים כי זה פרטי.

 

[לילה 74]

הבן שלי

שאל אותי " אמא, אתמול את ואבא עשיתם סקס?" (הוא שאל את זה אחרי שאחותו לחשה לו ככה)
ואני עניתי לו שזה דבר פרטי שלנו ושזו לא שאלה מקובלת.

 

[קשר אמצעי]

מצויין...

גם אצלנו הילדים יודעים שלאבא יש חברות מהמין השני - וכנ"ל גם לאמא.
&nbsp
וכן, לפעמים אנחנו נפגשים איתם לבד והילדים יודעים אבל מעולם לא נשאלנו שאלות
שמשוייכות רק לזוגיות רגילה.
&nbsp
&nbsp
לא צריך לחשוף את הילדים לכל הגחמות, הרצונות והפנטזיות שלנו.

 

[פרא סגול]

עניין של זמן..

ראשית אני מזכיר ילדיי גדלים בבית ללא מסגרות תחת עוד מושג רחב שנקרא חינוך ביתי ואורח חיינו כמשפחה אינו נורמטיבי ובשולי ההתפלגות הפעמונית בכמה וכמה תחומים. ילדיי מתוך המציאות אליה הם רגילים למדים לבחון מוסכמות חברתיות ולערער עליהן או לבדוק את התאמתם. אני לא מאמין בהסתרה ולא בחשיפה שלא לצורך.. אני מאוד שלם עם המודל שאני מקיים ויחד עם זאת יודע שהוא אינו מתאים לכל אחד ואולי גם לא לילדיי בבוא היום. לא נשאלתי ישירות לגבי קיום יחסי מין עם החברה. לדעתי זה רק ענין של זמן. אני לא מתכוון להסתיר. אינני בוגד ברשיון אלא זו דרך חיים שבחרתי בה מתוך אידיאולוגיה אין לי בעיה להציג אותה לילדיי כמו אידיאולוגיות נוספות לא נורמטיביות. המודל שאני מקיים הינו מודל של אהבה וחופש ואני אשמח בבוא היום שילדיי יבחנו אותו לגביהם. אני לא חושב שכרגע המודל הזה ישנה את חייהם כמתבגרים. בעיניי, מספיק שילד מבין שמסתירים ממנו וכל התסריטים שיכולים לעבור לו במח ולהשפיע על חייו בהמשך גרועים יותר מאשר להניח את אורח חיי הבוגר ובחירותיי בדרכי שלי שאני מאמין בה ומרומי גילי ונסיוני על השולחן. מעבר לכך ברור לי שהגילוי הוא רק עניין של זמן. (נמחקה לי תגובה מפורטת יותר ואני מתוסכל עד מאוד שוב)

 

[אינדוקציה לאחור]

מכל הפוסט הזה עולה דבר אחד בוודאות

שאין לנו שמץ.. אנחנו שוחים במים שאף אחד עוד לפנינו לא בדק אותם ואת הטמפרטורה שלהם
לפעמים זה חמים ונעים, לפעמים זה יכול להיות מקפיא.
אני אספר לך סיפור לכאורה לא כ"כ קשור, יש לנו ילד אלרגי למזון ברמה מסכנת חיים, העובדה הזאת היא עובדה שלקחה את החיים שלנו למסלולים אחרים ממה שציפינו, לא פשוטים, לא צפויים וכאלו שיכולים להשתנות ברגע.... למה אני מספרת את זה? בעשר השנים האחרונות מתנהל ניסוי ברמת הצלחה כזאת או אחרת בעיקר בארה"ב, לפני כשלוש שנים הביא לארץ מישהו את הניסוי, קרא לו טיפול, הוא גובה כסף בעבורו, אוסף נתונים ועד כה הוא טיפל ב-400 ילדים כשסיכויי ההצלחה (משתנים ביחס, לגיל, חומרה וכדו) כביכול לא רעים.
אני יודעת על הניסוי והוזמנתי להשתתף בו ללא עלות כבר מההתחלה ולא הלכנו, כששואלים אותי לדעתי (בעניין הזה היא קצת נחשבת) אני אומרת שעל פניו זה נשמע טוב ומבטיח ואין הרבה מה להפסיד - מקסימום לא מצליחים אי אפשר להיות יותר בסכנת חיים מהסכנה שהילדים שלנו נמצאים בה ממילא..בסוף השיחה אני מציינת שאנחנו בחרנו לא ללכת כי אין מספיק מידע ואני מחכה שיהיה יותר מידע לטווח ארוך.
עד כאן המשל (שהוא כאמור אמיתי לחלוטין)
ברור מזה דבר אחד, אין מספיק ידע כדי לדעת מה טוב או לא טוב לילדים שלנו בכלל לילד הספיציפי שלנו בפרט
יכול להיות שהילדים שלך יקבלו את זה נפלא וילדים אחרים אמות הסיפים שלהם ירעדו
הכל יכול להיות

אני לא רוצה לעשות מאף ילד (שלי) שפן נסיונות

 

[אינדוקציה לאחור]

וכמובן

זה כל כך מתאים בדיוק לפוסט הזה

סורי precious