הבנת יפה את הבעייתיות
הרבה יותר ממרבית האנשים, שאפו
אבל יש נסיונות שאני אערוך בצורה מושכלת, עד כיתה ו' למשל - הוא יצא תמיד לטיול עם אחד מאיתנו, לא לקחתי סיכון בשיט ולא סמכתי על אחר מלבדינו, בחטיבה העברנו אותו לבי"ס פרטי שם אנחנו יותר שקטים, כי איכשהו הצוות יותר טנטטיבי ומביו עניין, אז הוא יוצא לבד.
גיסתי גרושה, פגשה פרטנר והחלה לבנות איתו חיים נוספים, הם הביאו שני ילדים לעולם (בנוסף למה שהיה לה מנישואים קודמים) ואיכשהו היא האמינה שלא צריך להינשא..
מתישהו הם שינו את דעתם כשהבן שלהם היה חוזר בוכה מביה"ס, כי ילדים צחקו עליו שאמא שלו זונה
שכנים שלנו לא מלו את בנם מתוך אמונה (או מתוך חוסר אמונה) בגיל שש, הבן שלהם ביקש מהם לא להיות שונה משאר הילדים והם עשו מה שביקש.
הילדים שלנו חיים בתוך חברה, זה לא קל ולא פשוט ולצערינו לא כולנו מספיק חזקים לעמוד כנגד העולם ולהילחם את המלחמות שלנו
אז אנחנו בוחרים במה לעמוד ולהילחם... אני מאמינה שהיום במצב הדברים הנוכחי, נח לי לספוג את ההסתרה כמות שהיא
ולא לתת להם התמודדות חדשה שאין לי מושג למה היא תוביל, גם ככה העולם שלהם הרבה יותר מסובך ומתוסבך מזה שאנחנו גדלנו אליו